סרטן הוא שם כללי למחלות שונות שבהןתאי הגוף מתחלקים בצורה בלתי מבוקרת. הצטברות של תאים כאלה יוצרתגידול ממאיר (נאופלזיה), ובמקרים מסוימים חלק מתאים אלה נודדים למקומות אחרים בגוף ויוצריםגרורות.
מקור המונח הוא בבעל החייםסרטן, וכבר אצלהיפוקרטס מתוארים סוגים שונים של מחלות סרטן במילה היוונית καρκίνος (תעתיק: קרקינוס, פירושו: בעל החיים סרטן).גלנוס מציין שסרטן השד נקרא כך בשל דמיונו לצורת סרטן: הגידול נראה כגוף הסרטן, וכלי הדם המקיפים אותו מזכירים את רגלי הסרטן.
שדה המחקר והטיפול במחלת סרטן ברפואה נקרא "אונקולוגיה" (מיוונית - "תורת ההתנפחות"). מחלת הסרטן היא מושא מחקר חשוב עם עליית תוחלת החיים, מפני שהיא מופיעה לרוב אצל מבוגרים, לאחר הצטברות של מוטציות מסוימות בגנום. למרות התקדמות בפיתוח טיפולים נגד סרטן, מיוחסת חשיבות גבוהה לגילוי מוקדם של סרטן בשלביו ההתחלתיים, בהם אחוזי הריפוי מסרטן גבוהים, בעוד סרטן שהתגלה בשלבים מאוחרים בדרך כלל אינו ניתן לריפוי, ועלול להוביל למוות. עם זאת, גם לסקירה לגילוי מוקדם יש מגבלות ולעיתים אף חסרונות, ביניהןאיבחון-יתר.[1]
אחת מהסיבות המרכזיות לקושי לטפל בסרטן, ובפרט כשהמחלה חוזרת, היא היכולת של תאי הסרטן לפתחעמידות לתרופות שהמטופל מקבל,[2][3] זאת בשל קצב התרבות גבוה, מה שיוצר מוטציות חדשותבחומר התורשתי שמקנות את העמידות. בצורה דומהחיידקים יכולים לפתחעמידות לאנטיביוטיקה, אונגיפים ההופכים חסינים לחיסון. התפתחות העמידות בכל אחד מהמקרים לא נובעת בהכרח מאותם מנגנונים.
הסרטן הוא שם אחד למחלה אשר יכולה להתפתח עד כדי השתלטות על כל חלקי הגוף ולכן מיוחסים לה שמות אחרים. גוף מורכב מסוגי תאים רבים ואיננו סטטי. בכל יום מתים תאים ותיקים ותאים חדשים נוצרים באמצעותמיטוזה (התחלקות). בתהליך תקין התאים מתחלקים רק בצורה מבוקרת, כשיש אות הגורם לחלוקה. יכול להיווצר מצב, שבו התאים ממשיכים להתחלק גם כאשר אין צורך בהם ואז הם יוצרים גידול. ישנם שני סוגי גידולים:שפיר (benign) שאיננו הורס את הרקמה ממנה הוא נוצר ואינו מתפשט לרקמות מרוחקות וממאיר (malignant) שהוא גידול סרטני. במקרה זה, מדובר בתאים שאינם נורמליים (כלומר, תאים שה-DNA שבהם פגום, או בעלמוטציה). הפיקוח על חלוקתם נפגע, הם משתלטים על האבר שבו הם מתחלקים ומפריעים לתפקודו ואף מתפשטים לאיברים הסמוכים להם ומפריעים גם לתפקודם. תאים אלה עשויים להופיע מחדש גם לאחר הסרת הגידול המקורי. הם עלולים לפלוש לרקמות מרוחקות באמצעות זרם הדם או הלימפה, להתיישב שם ולגרום להם נזק. תהליך שנקראגרורה (Metastatis), שאחד ממאפייניה הוא קיום תכונות דומות לגידול הראשוני ממנו התפתחה.
סרטן היא בעיקר מחלה שלגנים. בדרך כלל סדרה שלמוטציות (שינויים) בגנום, דרושות, על מנת שהתא יהפוך לסרטני. קיימת הבדלה בין גנים הנקראיםאונקוגנים, שגורמים להתפתחות סרטן בתאים, בעקבות שינויים בגן, וגנים מעכבי סרטן, שפגיעה בהם מורידה את מערך ההגנה של התא מפני סרטן. מוטציות בגנים אלו יכולות להיגרם על ידיקרינה מייננת, כימיקלים מסרטנים (קרצינוגנים),תורשה של גנים שעברו מוטציה, וירוסים וחיידקים גורמי סרטן ופגיעה על ידירדיקלים חופשיים.
מוטציות מרובות הופכות תא רגיל לתא סרטני
ברוב המקרים לא ניתן לדעת מהו האירוע הראשוני, שגרם לתא להפוך לסרטני. אולם, בביולוגיה מולקולרית ניתן לתאר את המוטציות בגידול, ולצפות את התנהגותו ברמה מסוימת. לדוגמה, כ־50% מהגידולים מראיםמחסור של גן מעכב סרטןp53 שנקרא גם "שומר הגנום". לאחר מספר מוטציות בגנום, גן זה יורה לתא להיכנס לאפופטוזה (מוות תאי מבוקר), כדי לא לשמר את המוטציות הפגומות. אי תפקודו של גן זה מאפשר לתאים אלו להמשיך לחיות, ולהתחלק, וכך ליצור עוד תאים שלא מתים. הימצאותטלומרז גורמת לחלוקה אינסופית של התא. מוטציות אחרות מאפשרות לגידולים לפתח רשת כלי דם להספקתחמצן וחומרים מזינים לתא, או להיפרד מהרקמה שהם נמצאים בה ולעבור לרקמה אחרת.
גידולים ממאירים כמוקרצינומה,סרקומה,לימפומה אולוקמיה, מתפתחים מתא או קבוצת תאים, המקיימים אחד או יותר מהתנאים הבאים:
יכולת התחמקות מהמערכת החיסונית - אך ישנם חוקרים שחולקים על תנאי זה.
לתא ממאיר שישה מאפיינים:
Self sufficiency in growth signals: לתאים תקינים יש רצפטורים לגורמי גדילה שונים. אם התא לא יקבל גורמי גדילה, באופן נורמלי הוא ימות. לעומת זאת, תאים ממאירים לא זקוקים לגורמי גדילה, היות שהרצפטורים מופעלים באופן אוטונומי. כך למשל, במקרים שללוקמיה מיאלואידית נפוצה, נוצרחלבון (כתוצאה מקיומו שלכרומוזום פילדלפיה) אשר משמש כרצפטורטירוזין קינאז ומביא לפרוליפרציה בלתי מבוקרת של התא. הרצפטור יכול להיות משופעל באופן אוטונומי כתוצאה מאונקוגן ששופעל או איבוד פעילות של tumor suppressor gene.
Insensitivity to growth inhibitor signals: למשל, מוטציות ב-P53. באופן נורמלי תפקידו לעצור את חלוקת התא, כאשר יש בו מוטציה התא ממשיך להתחלק. מוטציה זו קיימת בכ-60% מהממאירויות השונות.
תא ממאיר עושה פחותאפופוטוזיס -השמדה עצמית. רצפטורים שמטרתם באופן נורמלי לעודד אפופטוזה, כגון TNF-R, FAS-R, עוברים אינאקטיבציה ברבות מסוגי הממאירויות.
יכולת שכפול בלתי מוגבלת, בעיקר על ידי הפעלה של טלומרז המאריך את הטלומרים.
אנגיוגנזיס - יכולת ליצור כלי דם חדשים המזינים את הגידול, על ידי ייצור שלVEGF (גורם גדילה להיווצרות כלי דם).
יכולת חדירה לרקמה ויצירתגרורות (מטסטזות), על ידי אינאקטיבציה של E-cadherin.
תהליך הפיכת תא לסרטני
תא ההופך לגידול אינו רוכש בדרך כלל את כל התכונות הללו בבת אחת. אבל תאי הבת שלו נבחרים בברירה הטבעית לבנות אותם. תהליך זה מכונהאבולוציה תאית. הצעד הראשון בהתפתחות של גידול הוא בדרך כלל שינוי קטן ב-DNA, לעיתים תכופות מוטציה אשר מובילה בין יתר הדברים לחוסר יציבות תורשתית של התא. חוסר היציבות מתגברת לנקודה שבו התא מאבד את כל הכרומוזומים[דרושה הבהרה] או מכפיל אותם[דרוש מקור]. בנוסף לכך דפוס המתילציה של התא משתנה. הפעלה וחוסר הפעלה של גנים באופן אקראי. תאים שמתחלקים בקצב גבוה, בתור גזע תא[דרושה הבהרה] מראים סיכון גבוה להפוך לתאים סרטניים מאשר התאים שמתחלקים פחות או יותר באופן רגיל, לדוגמהנוירון. אם תא הגידול הראשוני (או קבוצה של תאים סרטניים) אינה מוסרת באמצעותהמערכת החיסונית, היא תתפתח לסרטן.
השערת תאי הגזע הסרטניים - מספר מחקרים הציעו[דרוש מקור] שהרקמה הסרטנית מורכבת למעשה משתי תת-אוכלוסיות: תאי גזע סרטניים (Cancer Stem Cells) שהם בעלי פוטנציאל ליצורגרורות ותאים סרטניים רגילים (Bulk tumor) שאין להם יכולות ממאירות ונוצרים מתאי הגזע הסרטניים. הרוב המכריע של הרקמה מורכבת מהתאים הסרטניים הרגילים ומקצתה מתאי הגזע הסרטניים. ההשערה מציעה שמקור הגידול הסרטני הוא תא גזע מותמר ושהצלחת הטיפול בגידול אינה צריכה להימדד לפי התכווצותו, אלא לפי היכולת לצמצם את אוכלוסיית תאי הגזע הסרטניים. אם ההשערה נכונה, המחקר האונקוגני כיום עומד בפני מהפכה בכל הקשור להבנת התהליך הסרטני.
סרטן מסוגללהתפשט דרך הגוף בשני מנגנונים: התפשטות מקומית וגרורה מרוחקת. התפשטות מתייחסת להתפשטות ישירה של הסרטן לרקמה שכנה ואילו גרורה מתייחסת ליכולת של תאים סרטניים לחלחל דרך קשרי הלימפה וכלי הדם, לנוע בחופשיות דרךמחזור הדם, ולהתפשט לרקמה בריאה במקום אחר בגוף. הסרטן הוא קטלני מאוד כאשר הוא גרורה.
מניחים שהתאים הסרטניים הופיעו עם הופעתיצורים רב-תאיים. התיעוד לאונקוגנים, מחלת הסרטן עצמה ויכולת התפשטותה נצפו אצלהידרות שהופיעו על פני כדור הארץ בתקופתפרקמבריון לפני 550 מיליוני שנים.[4]
מחקרים אפידמיולוגיים בארצות שונות, וגם מחקרים הנעשים לגבי תפוצת הסרטן בקרב קבוצותמהגרים, מצביעים על כך כי מספר גדול של גידולים (שאתות) נגרמים כתוצאה מגורמים סביבתיים, הכוללים גםתרכובותכימיות טבעיות או מלאכותיות. כבר בשנת1577 החוקר האנגלי פרסיבל פוט גילה את הקשר שביןסרטן עור ובין היחשפות לפיח, כשנתגלו מקרים רבים של סרטן בעורכיס האשכים אצל נערים שעבדו כמנקי ארובות ונחשפו חשיפה ממושכת לפיח ולחומר מסרטן הנמצא בו.[5] קרבה לבארות נפט ולבארות גז קשורה בסיכון משמעותי לסרטן דם מסוגALL אצל ילדים[6] ואחד החומרים המסרטנים החשודים הואבנזן. בנזן הוא אחד החומרים המסרטנים אליהם נחשפים עובדי בארות הנפט והגז הימיות הרחק מהחוף, שם מופק גםקונדנסאט. חשיפה זו נמצאה קשורה באופן מובהק למיאלומה נפוצה וייתכן גם לסרטני דם נוספים (לוקמיה מילואידית חריפהAML, לוקמיה לימפוציטית כרוניתCLL).[7]
כימיקלים רבים הנמצאיםבמוצרי טבק הם מסרטנים וייתכן שכך גם בעשןקנאביס.[8]עשן הסיגריות מכיל כ-70 חומרים המוגדרים כמסרטנים-בבני-אדם והעישון (כולל עישון פאסיבי[9]) גורם למגוון של מחלות, כולל מחלות סרטן שונות.[10]
רק בשנים1915–1918 הוכח הקשר בין חשיפה לחומר מסרטן ובין סרטן העור, על ידי משיחה נשנית שלעטרן הפחם על עורארנבות. כעבור שנים מספר בודד החומר המסרטן הראשון - "בנזנתרצן 1" ולאחריו "בנזנתרצן 2", ומאז זוהו עוד מאות חומרים שגרמו סרטן בחיות מעבדה, בתרביות תאים ובאדם.
נוסף על המסרטנים המלאכותיים, יש גם מסרטנים טבעיים, כגוןאפלטוקסין - רעלן המופרש על ידי עובשים מסוימים מהסוג אספרגילוס (נמצא קשר בינו ובין סרטן כבד).[11] עובשים אלו מדביקים סוגים שונים של גידולים חקלאיים כמותירס, בוטנים ואגוזים. איננו מכירים את כל החומרים המסרטנים המצויים בסביבה, ועדיין אין מבחן כימי רחב טווח המזהה חומרים מסרטנים.
חלק מהתרופות בשימוש הרפואה הן מסרטנות או חשודות כמסרטנות. דוגמאות כוללות נוגדי-חומצה כמו אומפרזול, המגביר סיכון לסרטן קיבה,[12][13] תרופות הורמונליות כגון דוטסטרייד (להקטנת ערמונית) שנמצאו כמגבירות התקדמות סרטן ערמונית בטיפול של מעל שנתיים,[14] תרופות נגדאפילפסיה, כמופניטואין, החשוד בהגברת סיכון לסרטני לימפה,נוירובלסטומה,[15] נוגדילחץ דם מסוג ARB (בהשוואה לפלצבו נמצאה עליה של בין 0% ל-18% בשכיחות סרטן[16]; ובמיוחד בשילוב עם חוסמי ACE[17]), תרופות ציטוטוקסיות (כימותרפיה)[18] ומדכאות-חיסון, כמוציקלוספורין (בעיקר סרטני עור[19]) ועוד.
חשיפה לקרינה אלקטרומגנטית מייננת כמוקרני רנטגן עלולה לגרום לסרטן. חשיפה לחומרים רדיואקטיביים הפולטים קרינות מסוגים:אלפא,בטא וגמא עלולה לגרום לנזקים בחומר הגנטי של התאים. אבחון הנזק על ידי מנגנון פנימי בתא מונע חלוקה של התא עד לתיקונו, לחלופין אם הנזק גדול מדיהתא מתאבד. במקרה שהנזק הגנטי נוצר לקבוצת חלבונים (P53) מסוימת המתווכת את ההוראה לאפופטוזה התא שומר על הנזק הגנטי וממשיך בריבוי. אם המערכת החיסונית לא תוקפת את התא, יכול להיווצר גידול סרטני.
הקשר בין חשיפה לקרינה והתפתחות סרטן מבוססים בעיקר על אוכלוסיות שנחשפו לכמויות גבוהות יחסית של קרינה מייננת כמו ניצולים מפצצות האטום שהוטלו עליפן, אנשים שנחשפו לקרינה בכורים גרעיניים, ואנשים שעברו טיפולים רפואיים בקרינה מייננת לצורך אבחון (צילומירנטגן,ממוגרפיה,צפיפות עצם,סי.טי.) או ריפוי (רדיותרפיה). גם חשיפה בלתי מבוקרת לקרינתהשמש עלולה גם היא לגרום למלנומה שהיא סרטן העור.
כבר בתחילתהמאה ה-20 נמצא קשר ישיר בין נגיפים לסרטן בחיותמעבדה. תחילה הוכח כי סרטן הדם (לוקמיה) וסרקומה (גידול ממאיר שמקורו בעצם, בסחוס או ברקמת חיבור אחרת) עלולים להיגרם על ידי נגיף. רק בשנות ה-50 הצליחו לבודד נגיףאונקוגני ראשון, נגיף הפוליומה. הקושי הגדול בהוכחת הקשר בין נגיף לסרטן נעוץ בעובדה שהימצאות נגיף ברקמה סרטנית איננה הוכחה שהנגיף גרם את הסרטן, שכן נגיפים מצויים גם ברקמות תקינות שונות שלבעלי חיים; ולעיתים הנגיף רק "מתאחסן" ברקמה.
חיידקהליקובקטר פילורי, שעשוי לגרום לזיהום קיבה כרוני, הוא גורם הסיכון הידוע המשמעותי ביותר לסרטן קיבה.[21] עדויות עקיפות מצביעות גם על קשר אפשרי בין דלקת חניכיים וחיידקי הפה לבין סרטן הלבלב וסרטנים נוספים.[22][23]
מחקרים עדכניים על הקשר ביןהורמון גדילה והזדקנות מצביעים על כך, שככל שתאי המטרה קולטים יותרהורמון גדילה, הם מזדקנים יותר, ובהתאמה גם הגוף כולו חולה יותר במחלות הקשורות להזדקנות, לרבות ובמיוחד סרטן. עוד מסתבר, שגם ההפך נכון, דהיינו, מניעת קליטתהורמון גדילה בתאי המטרה יכולה למנוע סרטן. חולים בתסמונת לרון למשל, אינם חולים כמעט לעולם בסרטן. מחקר על 99 חולי לרון שכאלה, במשך 24 שנים גילה אשה אחת בלבד אצלם, שחלתה בסוג כלשהו של סרטן.[24][25][26]
גורמים סביבתיים, כגוןזיהום אוויר, עלולים לעלות את תחלואת הסרטן באזורים גאוגרפים מסוימים. מחקרים של משרד הבריאות מראים שתחלואת הסרטן בנפת חיפה גבוה בשיעור של בין 15% ל-20% משאר הארץ. שוני זה נשאר יציב משנת 1984. אחת ההשערות לתחלואה העודפת של סרטן במפרץ חיפה היא שזיהום האוויר החריג במפרץ חיפה הוא הגורם שמסביר את התחלואה הגבוהה בסרטן. בשנת 2015 פורסם כי העיר חיפה מציגה את תחלואת הסרטן הגבוהה ביותר ב-OECD[27] הסוקר קשר אפשרי זה בין זיהום האוויר לתחלואת הסרטן בנפת חיפה.
הטיפול הכירורגי בסרטן כוללניתוח להסרת הגידול. זהו הטיפול הראשוני היעיל ביותר ברוב מקרי הגידולים הממאירים (השאתות הממאירות). עם זאת, יש גידולים (שאתות) שהטיפול הראשוני היעיל ביותר להם הוא טיפול תרופתי (כימותרפיה) או טיפול קרינתי (רדיותרפיה). הטיפול הכירורגי הרדיקלי מוגבל לגידולים (שאתות) ממוקמים, שטרם פרצו את גבולות האיבר שבו הם צמחו, אך לפעמים יועיל ניתוח גם כשהמחלה התפשטה לבלוטות הלימפה האזוריות.
ככל שהגידול (שאת) הראשוני גדול יותר, רבה יותר ההסתברות שהוא פיזר גרורות דרך כלי הלימפה והדם. גידולים (שאתות) שגודלם עולה על גודל מסוים נחשבים לבלתי-ניתנים להסרה כירורגית. אמנם מבחינה טכנית ניתן להסירם, אך ההסרה לא תאפשר לאיבר להוסיף ולהתקיים, וכריתת האיבר במקרה זה אינה מעלה את תוחלת החיים של החולה ולעיתים אף יכולה לגרום נזק. אף על פי כן, לעיתים מבצעים ניתוחפליאטיבי (ניתוח מקל, ניתוח משכך) העשוי להקל על החולה אך לא להאריך את תוחלת חייו (לדוגמה, כריתת שאת החוסם את המעי הגס, אף על פי שגרורותיה כבר נתגלו בכבד). הטיפול הכירורגי יעיל ביותר לריפוי סרטן הממוקם באיברים כגון השדיים,המעי הגס והרחם. לפני הניתוח יש לערוך בדיקה מקיפה ויסודית ולוודא את ממדי התפשטות השאת.
הטיפול בקרינה אוהטיפול הרדיותרפי הוא הטיפול השני בחשיבותו לאחר הטיפול הכירורגי, ויש גידולים (שאתות) ממאירים רבים, שהטיפול בהן בקרינה שקול בערכו לכריתה בניתוח או אף יעיל יותר. הטיפול בקרינה עשוי לפטור את החולה מניתוח פולשני, מכריתת איברים אורקמות ומנכות כרונית.
מטרת הקרינה היא לגרום לנזק גנטי מכוון ומשמעותי לרקמה שמכילה תאים סרטניים. תאים בעלי נזק גנטי הבלתי ניתן לתיקון עצמי יתאבדו (אפופטוזה). לעיתים, הסרטן נגרםבגלל מוטציה פרטנית בגן שאחראי על הפעלת מנגנון ההתאבדות התאית, ומכאן היעילות החלקית של הקרנה בטיפול.
החוקר השוודי סטרנדקיוסט (Strandquist) עיבד ופרסם בשנת1944 נתונים מתוכניות טיפול רדיולוגיות שונות בשאתות ממאירים בעור ובשפתיים. הוא התווה בעקומות את הקשר בין מנת הקרינה ובין משך הטיפול, ומצא יחס בסיסי בין שני גורמים אלה: כאשר מנת הקרינה אחידה במשך תקופה ארוכה מדי, יעילותה פוחתת, ומאידך, אותה מנה בזמן קצר מאוד גורמת תגובת קרינה ברקמות. עוד מצא החוקר יחס זמן-מנה המאפשר ריפוי ללא נזקי קרינה. הקשר בין מנת הקרינה, הזמן ומספר ההקרנות מסוכם כיום בנוסחה מתמטית שפותחה בשנות ה-60 של המאה ה-20, ולמעשה אפשר כיום לתמרן את הטיפול בקרינה לפי הנסיבות, אגב שמירת העיקרון הבסיסי של מניעת נזק לרקמות התקינות, עד כמה שאפשר.
מקור הקרינה הראשון היה קרני רנטגן, שנתגלו בשנת1895. ואולם הטיפול בקרינה זו היה כרוך בנזק לרקמות התקינות. עקרון פעולתה של מכונת הרנטגן הוא כזה:אלקטרונים מואצים על ידי מפלמתח חשמלי גבוה בשפופרת רִיק ופוגעים במטרה העשויה ממתכת כבדה (כגוןטונגסטן); עקב הפגיעה משתחררות קרני X בטווח רחב שלאנרגיה. ככל שהאנרגיה גבוהה יותר,אורך הגל קצר יותר; ככל שאנרגיית הקרן גבוהה יותר, הקרן מסוגלת להעמיק יותר ברקמות. כאשר הקרן עוברת ברקמות, היא מאבדת אנרגיה בהדרגה. במשך השנים פותחו מכונות רנטגן טובות יותר (בתחילה של 140KV [קילו וולט=KV], ואחר כך של 200KV). עם המכשירים היותר משוכללים ניתן היה להגיע לרקמות עמוקות יחסית.
בד בבד עם פיתוח מכונות הרנטגן, החל פיתוח של מכשירי קרינה רדיואקטיביים: מחטים או שפופרות עשויותרדיום, שהוחדרו לתוך הגידול (שאת) או נערכו באגודות על גבי גידולים (שאתות) שטוחים. צורת טיפול זו קרויה "טיפול מקרוב" או "ברכיתרפיה" (Brachytherapy), והיא נהוגה עד היום בגידולים (שאתות) מסוימים, כגון גדולים ממאירים בשני השלישים הקדמיים של הלשון ובצוואר הרחם. אך במקום הרדיום (העלול להיות מסוכן אם נוצר סדק במעטהו ונפלטגזרדון) החליפו כיום חומרים רדיואקטיביים אחרים, כגון קובלט 60 וצסיום 137 (איזוטופ הפולטקרינת Y; קרינתו:660KV). ניסיונות לטיפול מרחוק בעזרת רדיום נכשלו עקב מחירו הגבוה של החומר והקושי הטכני לרכזו בכמות יעילה מטווח רחוק (Teletherapy).
בשנות ה-70 של המאה ה-20 שבו לשיטת הטיפול מקרוב. הדבר נתאפשר בזכות פיתוחם של איזוטופים רדיואקטיביים הפולטים קרינה קצרת טווח, טכניקות חדשות של החדרת החומר הרדיואקטיבי לרקמות בדיוק וללא סיכון הצוות המטפל, ושיטות חישוב חדישות של מנת הקרינה בעזרתמחשב. כיום משמשתטכניקה זו לריפוי גידולים מסוימים; בגידולים אחרים הטיפול הוא עדיין ניסיוני. כיום נהוגות גם מכונות קרינה הפולטות אלומות של חלקיקים כבדים, כגון הציקלוטרון, המאיץפרוטונים שבהם ניתן להשתמש ישירות, או גורם לפליטה שלנייטרונים ממטרותבריליום בהן פוגעים פרוטונים או חלקיקים טעונים אחרים שהואצו.
צוות הטיפול הרדיותרפי מקיףרופא,פיזיקאי וטכנאים. מינון הקרינה מבוסס על לוחות איזידוזות (איזידוזה=מנה שווה) - מפות המבטאות את אחוז הקרינה בעומק השדה יחסית למנה בשטח המוקרן. החישוב המורכב נעשה בדרך כלל במחשב מחלקתי המצוי בכל מחלקה רדיותרפית מודרנית. לאחר שמזינים את המחשב בנתוני החולה, שדה הקרינה, מכשיר הקרינה ומקום הגידול, המחשב מספק תוכנית הקרנה מיטבית מבחינת המינון. הסימולטור מאפשר לשקף את האזור הנגוע ולסמן את שדה הטיפול בדייקנות, והטומוגרף הממוחשב מאפשר, באמצעות תצלומי מחתך של הגוף, לאסוף מידע על היחס בין אתר הגידול ובין הרקמות הבריאות.
הטיפול התרופתי אוהטיפול הכימותרפי הוא בעיקר טיפול עזר לטיפול בהקרנה. באמצעות תכשירים ציטו-טוקסיים (רעילים לתאים) ניתן לערער את מבנה גדילי ה-DNA וה-RNA של תאים ממאירים וניתן לעשותם פגיעים יותר לקרינה. ניסיון מצטבר של השנים האחרונות מלמד שאפשר לשפר את תוחלת החיים של חולים שלקו בסוגי סרטן מסוימים על ידי טיפול משולב של הקרנה ותכשיריםציטו-טוקסיים.
תופעות הלוואי של מקצת התרופות היא ירידה בתפקודמח העצם, אך אפשר למנוע חסר תאים אדומים, לבנים וטסיות, או לטפל בחסר כזה, על ידי מתןאריתרופויאטין, חומרים המגבירים את ייצור תאי הדם הלבנים ותרומבופויאטין.
היום פותחו תרופות להתמודדות עםהבחילות,הצרבותוההקאות, ולכן ברוב המקרים החולה ירגיש תופעות לוואי פחות קשות מבעבר.בחילות, צרבות והקאות מטופלות על ידי תרופות כגון:
טיפול חיסוני אוטיפול אימונותרפי הוא טיפול המבוסס על הפעלת גורמים שונים במערכת החיסון, תוך כדי חיזוקה והגברתה, כנגד גידול הסרטני או גורמים המסייעים לו. יש מספר רב של דרכים תאורטיות לעורר את הגוף ליצירת תגובה חיסונית כנגד תאי הסרטן - הזרקה של תאי הסרטן מוקרנים, הזרקת ציטוקינים המעוררים את המערכת החיסונית, הזרקת תאי דם שונים (בעיקרלימפוציטים מסוג T תת-אוכלוסייהCD8) והזרקת נוגדנים. מכל הטיפולים הללו רק טיפולבנוגדנים נמצא בשימוש נרחב.
הטיפול בנוגדנים מבוסס על העובדה כי תאי סרטן מבטאים חלבונים מסוימים שאינם נמצאים בתאים בוגרים נורמליים או שמצויים בכמות גדולה בתאים סרטניים. כנגד חלבונים אלו (Tumor specific antigen) פותחונוגדנים מואנשים, הנוגדנים נקשרים לחלבון, מנטרלים את פעולתו וחושפים את התא הסרטני למנגנוני תקיפה שונים של מערכת החיסון. בין הנוגדנים המואנשים הידועים נמצא ההרצפטין - נוגדן נגד החלבוןHER-2 המעכב גידולים בחולותסרטן השד.
טיפול חדשני, העושה שימוש בווירוסים גורמי איידס מוחלשים, המפעיליםלימפוציטים מסוג T, נוסה בארצות הברית והוכיח הצלחה גדולה בריפוי סרטן הדם. הטיפול נמצא עם זאת, עדיין, בשלבי ניסוי. טיפול אחר, העושה שימוש בחיידקישחפת מוחלשים, המגרים את מערכת החיסון לפעולה, קיים ונפוץ בשימוש ברפואה מזה כשלושים שנה והוכיח הצלחה במניעת חזרת סרטן שלפוחית השתן.
הטיפול האנטי-אנגיוגני אינו מכוון ישירות כנגד הגידול הסרטני עצמו, אלא מונע יצירתכלי-דם חדשים. הרקמה הסרטנית זקוקה לחמצן וחומרי גלם על מנת להתפתח ועל כן מפרישה גורם המזרז יצירתכלי דם באזור המכונה VEGF - Vascular Endothelial Growth Factor. חסימת VEGF גורמת להרעבת הגידול ומונעת ממנו להתפתח ואף גורמת לו להתכווץ.
הטיפול האנטי-אנגיוגני הוצע כבר בתחילותשנות ה-70, אך התקבל בספקנות בקהילה המדעית, היות שהקונספציה העיקרית הייתה טיפול ישיר בתאים הסרטניים. רק בשנת1996 הוכח שחסימת הפקטור באמצעותנוגדנים חד-שבטיים פוגע בגידול. ב-2004 אישר מינהל התרופות והמזון האמריקאי תרופה בשם בוואציזומאב (אווסטין) המורכבת מאותםנוגדנים חד-שבטיים כנגד VEGF. הטיפול מיועד כיום בעיקר לסובלים מסרטן המעי הגסגרורה, וניתנת בשילוב עםכימותרפיה. הרעיון של תקיפה עקיפה של הגידול הסרטני יצר שינוי גישה בקהילה האונקולוגית וכיום נעשים מאמצים רבים להבין את הקשר בין הגידול הסרטני לבין המיקרו-סביבה שבה הוא שוכן.
יעקב שהם,הסרטן כאתגר: תגליות מדעיות ותובנות חדשות - מקור לתקווה, מודן, 2013.אוניברסיטה משודרת, 2013.
סידהרתא מוקרג'י,מלכת כל המחלות: ביוגרפיה של מחלת הסרטן. (The Emperor of all Maladies: A Biography of Cancer) מאנגלית:יוסי מילוא.עם עובד 2013. ISBN 978-965-13-2340-9
.jpg)
