ספרשְׁמוּאֵל הוא השלישי בספרי קובץנביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות משלהי ימיהשופטים עד שלהי ימימלכותו שלדוד. הוא מגולל את פועלם של שני השופטים האחרונים,עלי הכהן ושמואל הנביא, את עליית מוסד המלוכה בראשות מלך ישראל הראשוןשאול, ואת עלייתו ותקופת מלוכתו של דוד.
הספר נכתב כהמשך ישיר לספר שופטים. לפי הכתוב שם, לאחר כיבוש הארץ בידייהושע בן נון כל שבטהתנחל בנחלתו ללא מנהיג אחד לכל העם. בדורות שלפני התקופה המתוארת בספר שמואל, רווחה בשבטי ישראל שיטת המנהיגות הכריזמטית. מנהיגים אלו מכונים במקרא "השופטים". עיקרי השיטה כפי המתואר בספר שופטים:
כל שבט נלחם על נחלתו לבדו.
בעת צורך, בדרך כלל צורךביטחוני, קם מהשבט המותקף "מושיע",מנהיג המוביל את העם לעימות עם הגורם המסכן.
לעיתים מתאגדים כמה שבטים כדי להילחם יחד.
המנהיג ממשיך להנהיג את העם גם אחרי תום העימות המזוין.
כתוצאה משיטת משילה זו, התפתחה מחזוריות היסטורית:אחד השבטים או יותר היו נכבשים בידי גורם זר, בדרך כלל ממלכה זרה, נושעים מהשעבוד על ידי שופט, ושוב משועבדים וחוזר חלילה. המצב הביטחוני היה כל כך קשה שלמשך תקופות ארוכות שבטים איבדו חלקים גדולים מנחלתם לעמים אחרים, ושבט דן אפילו גלה לאזוררמת הגולן.
התקופה אופיינה באנרכיה בעם ישראל וחוסר אחדות. כך למשל התנהלה מלחמת אחים נגד שבט בנימין. כמו כן היו מקרים ששבטים לא באו לעזרת אחיהם במלחמה.ברמה הערכית-דתית-פולחנית-רוחנית, פשה בעם באותה תקופה פולחן האלילים. בספר שופטים מתואר הפולחן כסיבה לשעבודים החוזרים והנשנים. כמו כן מתוארים מעשים המעידים על הידרדרות ערכית (לפחות מנקודת מבטו של בעל ספר שופטים), כמו סיפור האונס שלפילגש בגבעה.
בתקופה הזונולד שמואל הנביא. שמואל, בן למשפחה המתגוררת בהראפרים, נולד לחנה, עקרה המתפללת ללידתו, אחת משתי נשותיו שלאלקנה. לפני לידתו, חנה נודרת להשאיל אותו לה' – כלומר להעביר אותו כילד למשכן שילה, שם ישרת בקודש. שמו של שמואל נגזר מנדר זה.שמואל גדל בשילה ככוהן, אינו נוטה לשחיתות כחפני ופנחס בניו שלעלי הכהן, ואף מתחיל להינבא. לאחר מפלת ישראל בקרב מול הפלשתים ומות עלי, שמואל הופך למנהיג העם ועושה חיל:
התופעות הללו מהוות את הרקע לדרישת העם משמואל להקים מלוכה בישראל. לאחר דין ודברים מפורט בין שמואל למשלחת זקני העם, ולאחר מסר מה׳ לפיו דרישת העם אמנם מגונה אך יש לקיימה, שמואל מסכים להמליך מלך על ישראל על פידיני המלך הכתובים בתורה.
שאול, בן למשפחה פשוטה יחסית משבט בנימין,נמשח בתחילה למלך על ידי שמואל בסתר, ואחר כךעולה בגורל לעיני כל העם – אך חוזר לביתו לעבודתו הרגילה (שמואל א',ט'–י). רק לאחר שהעמונים מאיימים בכיבושיבש גלעד הוא נוקט את פעולתו הראשונה כמלך: הוא בונה לראשונה צבא המורכב מכלל העם ויוצא להושיע את יבש גלעד, פעולה המוכתרת בהצלחה[1]. בין הישגיו של שאול:
הקמת צבא סדיר מקצועי, בניגוד לנוהג הקודם של גיוס מיליציה עממית בהיקף מוגבל ובעת הצורך בלבד.
מלחמה בפלשתים: שאול לא הביס את הפלשתים אבל מתואר כי המלחמה הייתה "חזקה" עליהם כל ימיו. במהלךאחד הקרבות עם הפלשתים, מסתכסכים שמואל ושאול סביב ניהול הטקס הפולחני קודם הקרב[2].
הכאת העמלקים, שאול הכה את העמלקים מכה ניצחת; אך משום שלא הרג אתאגג מלך אלא לקח אותו בשבי, ומשום שלא השמיד את מקנה העמלקים בא אליו שמואל בשליחות ה' וניבא כי מלכותו של שאול תוסר ממנו ותינתן לאחר[3].
הסרת עבודת האלילים: שאול גירש אתהמכשפים האליליים ("אבות וידעונים") מן הארץ[4].
שאול פיתח מערכת יחסים מורכבת ביותר עם דוד. הספר מתאר אפיזודות רבות של מפגשים בין השניים. מתואר כי דוד שימש כנגן עבור שאול, במטרה להקל על התקפי הדיכאון שמהם סבל האחרון מדי פעם. עוד מתואר כי דוד התנדב להתמודד לקרב יחידים מולגוליית הפלשתי, ובעקבות ניצחונו החל כוכבו לדרוך. שאול השיא את בתו לדוד, אשר הלך וצבר פופולריות בקרב העם. היחסים בין השניים הלכו והידרדרו, עד כדי ניסיונות רצח מצד שאול, שבעקבותיהם הפך דוד לפליט – ולאחר מכן אסף אליו עדת תומכים נאמנה, שקיבלה אותו עליה כמנהיג ולאחר מות שאול המליכה אותו בחברון על חלק מצומצם של העם.
דוד, בן למשפחתרועים מבית לחםיהודה, נמשח למלך על ידי שמואל בציווי אלוהי. דוד יצר רשת של קשרים עם בית המלך שאול (שימש כנגן המלך, שר בצבאו, בן ברית של יורש העצריהונתן בן שאול). הוא התפרסם בעקבות הקרב נגד הענקגוליית הפלשתי, וכפרס על תפקודו בקרב זה נשא אתמיכל בת המלך שאול לאישה. שאול אומנם לא רצה להשיא את בתו לדוד ובמטרה להורגו ביקש ממנו שישלם את המוהר שנקב לו שאול, מאהעורלות פלשתים, אך למרות זאת, דוד הביא לשאול מאתיים עורלות ונשא את בתו של שאול. עם הזמן הסתכסך עם שאול והפך מבוקש בידי המלך. דוד וחבורת לוחמיו ברחו ומצאו מקומות מקלט שונים ברחבי הארץ – בין היתר מצא דוד מקלט בגת הפלשתית. שבע שנים אחרי מותו של שאול, מלך דוד בחברון – ומסתבר שהיו עימותים ממושכים בין נאמני דוד (בעיקר משבט יהודה) לנאמני בית שאול (משאר העם).
עם נפילת שאול ויהונתן בקרב, קונן דוד אתקינתו המפורסמת וכרת ברית עם העם בה התמנה למלך.
הכנת התשתית לבניית המקדש: דוד קנה אתגורןארונה היבוסי, הואהר הבית שעליו בנה בנושלמה אתבית המקדש. לפי המתואר בספר, דוד רצה לבנות את בית המקדש בעצמו, אך ה׳ לא איפשר זאת בשל הדם הרב שדוד שפך.
הסתבך בפרשתכבשת הרש:שכב עםבת שבע אשתאוריה החתי והכניס אותה להריון. ניסיונו הכושל להסתיר את הפרשה הסתיים במתן פקודה לחיסול בעלה, אוריה החתי, ובנישואים עם בת שבע. הפרשה מוצגת בספר כחטא חמור, עליו נענש דוד במותו של הרך הנולד וכן בשרשרת של אסונות לאחר מכן. הבן השני של דוד ובת שבע הוא המלך שלמה.
המעבר בין שמואל א' לשמואל ב' בכתב יד לנינגרד (מסומן בחץ), ניתן לראות שהסופר לא הפריד ביניהם כנהוג לעשות במעבר ספר.
המעבר בין שמואל א' לשמואל ב' בכתב יד קהיר (המאה ה-11 לספירה). גם כאן ניתן לראות שהסופר לא הפריד ביניהם כנהוג לעשות במעבר ספר.
ישנן 2 תמונות בגלריה. ניתן להקיש על תמונה להגדלתה
בגמר עריכת הנוסח העברי לא היה הספר מחולק לשניים. גם בלשונו, רעיונותיו ואמצעיו הספרותיים מדובר בספר אחיד (יחסית לספרים אחרים בתנ"ך)[7].חלוקת ספר שמואל לשני ספרים היא חלוקה נוצרית מאוחרת (בכתבי היד העבריים מימי הביניים עדיין השתמר מבנה הספר המקורי כיחידה אחת), שנולדה מגידול בנפח הטקסט עםתרגום התנ"ך ליוונית. בתרגום זה נתפסו ספרי שמואל ומלכים כספר אחד בשם "מלכים" (Βασιλειῶν – בַּסילֵייוֹן), והוא חולק לארבעה חלקים עקב גודלו: מלכים א', ב', ג' וד'. עם אימוץחלוקת הפרקים בתנ"ך מן הנוצרים בתנ"כים העבריים, אומצה גם החלוקה בספרי שמואל ומלכים. בתנ"ך קורן חזרו למבנה המקורי – בין שמואל א' לשמואל ב' אין אפילו שורה חדשה אלא רק "פרשה סתומה", אך מטעמים שימושיים צוין בצד "שמואל ב'".
הירונימוס מטעים בהקדמתו המפורסמת לספר שמואל כי עשרים ושניים ספרי המקרא שקולים לעשרים ושתיים אותיותהאלפבית העברי,[דרושה הבהרה] וכמו שבאלפבית העברי ישנן חמש אותיות כפולות (מנצפ"ך) כך גם חמישה מספריהמקרא הם "כפולים" (שמואל,מלכים,דברי הימים,עזרא-נחמיה,ירמיהו-איכה).
דון יצחק אברבנאל בחן את ספר שמואל ואת ספר דברי הימים, והצביע על מספר פסוקים שלדעתו לא ייתכן כי נכתבו בידי אחד משלושת הנביאים הנ"ל. למשל[10],”לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה” השימוש במילה "לפנים", יחד עם הקביעה שמאז האירועים ועד לכתיבת הספר השתנתה המילה שמשמעותה "נביא" יש בהם כדי להצביע על זמן רב שחלף בין האירועים לכתיבתם. כמו כן מהפסוק”לָכֵן הָיְתָה צִקְלַג לְמַלְכֵי יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה”[11], עולה שכבר מלכו מספר מלכים בממלכת יהודה לאחרפילוג ממלכת ישראל המאוחדת.
הוא מסיק כי הסיפור נכתב כהידור של שלושת חיבורי הנביאים הללו, וכי המהדיר – לדעתו הנביאירמיהו – הוסיף הערות ופרשנויות. הוא אף מצביע על פסוקים שלדעתו נוספו על ידיעזרא הסופר[12].
החוקרים נחלקו בשאלת עיתוי ואופן חיבורו של הספר; חלקם מקדימים אותו לימידוד, אחרים מייחסים אותו לימישלמה, ויש אף המאחרים אותו עדהתקופה הפרסית[13].חוקר המקראמשה גרסיאל סוקר את הגישות השונות ומזהה מגמה של הקדמת מועד חיבור הספר בידי חוקרים ישראלים בני זמננו: הללו נוטים לייחסו לימיהממלכה המאוחדת[14].
יוליוס וֶלְהַאוּזֶן, המנסח הבולט שלהשערת התעודות, מייחס את חלקו העיקרי של הספר ל"מקור כוהני שחי בגלות בבל בראשית התקופה הפרסית". הוא מבסס את טענתו על פרשנותו להשקפת העולם של מחבר הספר:ולהאוזן טוען כי ההתמקדות בשופטים שהם כוהנים במוצאם ותפקידם (עלי ושמואל) משקפת את התיאוקרטיה ששלטה בישראל בראשית התקופה הפרסית. עוד לדידו של ולהאוזן ההתנגדות למלוכה שמוצגת בפרקים הראשונים בספר נאמנה לאידאות המאוחרת המגנות את הדרישה למלך בשר ודם כחטא דתי.את מיעוטו של הספר הוא מייחס למקור עתיק יותר (כמעט כל פרק ט', ראשית פרק י' וראשית פרק י"א בספר שמואל א') משום שהם מציגים את "דמותו האמיתית של שמואל כרואהאלמוני בגבולין", ואת שאול "כשופט מושיע". המלכת שאול, כך לפי ולהאוזן, נעשית על ידי שמואל מתוקף מעמדו הסאקארלי המיוחד.
לדעתחוקר המקרא והרבמשה צבי סגל נכתב ספר שמואל כהידור של כמה חיבורים: חיבור קדום על תולדות שמואל[15], חיבור קדום על בית עלי[16], חיבור על המלךשאול[17], ורשימה מלכותית[18]. בנוסף ישנן כמה הערות עורך, וכמה תוספות מאוחרת[19]. לדעתו למעט התוספות המאוחרות כל הספר נכתב והודר בימי הבית הראשון[20].
אחידותו הלשונית הרבה של הספר אינה מאפשרת לחלקו לתעודות שונות בדומה לחלוקת התורה.
הנושאים המרכזיים של התעודות אינם נדונים בספר שמואל. למשל,ריכוז הפולחן שהוא הנושא המרכזי שלהמקור הדברימי אינו מוזכר בספר כלל, כמו גם נושא העבודה הזרה, שהוא מרכזי לכמה מן התעודות. עם זאת, לדעת רופא ניתן להצביע על פסוקים בודדים בספר המהווים עריכות דברימיות.
אוצר המילים של הספר (להוציא חריגים ספורים) אינו כולל מילים ממקורפרסי,ארמי, אולשון חכמים, או כל עדות אחרת להתערבות מאוחרת.
משפט המלך המופיע בספר מעלה דמיון רב למסמכים כנעניים בני התקופה, ולא פרסיים למשל.
מכל אלו ועוד מסיק רופא כי זמן כתיבת הספר הוא זמן קצר לאחר האירועים המתוארים בו, ולפני כתיבת המקור הדברימי (בערך 622 לפנה"ס).
רופא אף ניסה לעמוד על מיקומו הגאוגרפי של המחבר. לדעתו, המחבר שייך לממלכת אפרים, לאור היחס החיובי לשמואל (שגר באזור נחלת אפרים), היחס השלילי לדוד, ההיכרות האינטימית עםמשכן שילה ועוד. מכאן שהספר נתחבר לפני חורבן שומרון (בערך 722 לפנה"ס), ומשמרנרטיב אפרתי של המאורעות.
רופא מחלק את הספר לשתי חטיבות רעיוניות (ולא לשוניות). לדעתו, מגמת הכתוב בי"ב הפרקים הראשונים היא התנגדות למוסד המלוכה, וטקסט זה נתגבש זמן לא רב אחרי עליית המלוכה. פרקים י"ג והלאה, המגלים בקיאות רבה בפרטי הפרטים של המאורעות, נכתבו זמן לא רב אחרי ימי דוד. שני המקורות נערכו בשלב מאוחר יותר (סמוך לחורבן שומרון) בידי "המחבר האפרתי".
רופא טוען שהטקסט המופיע בראשיתספר מלכים היה במקורו חלק מספר שמואל. בנוסף, הוא מצביע על נקודות דמיון רבות בין ספר שמואל לספר יהושע – לדעתו שניהם נערכו על ידי אותו מחבר אפרתי[21].
רופא מציג כמה חריגים בספר שכנראה נוספו בעריכה מאוחרת יותר, הבולט שבהם הוא סיפורדוד וגוליית. על ידי השוואה לתרגום השבעים ועל ידי ניתוח בלשני של הטקסט, טוען רופא כי הטקסט נכתב בימי הבית השני והוא למעשה ראשיתה של התפישה המשיחית בעם ישראל.
גרסיאל מעלה מספר טיעונים לקביעת מועד חיבור הסיפור, אותו הוא מייחס לראשית ימי מלכות שלמה[22]:
אין בספר שום אזכור לאירועים הדרמטיים שעתידים להתרחש:פילוג הממלכה,חורבן שומרון,גלות בבל ושיבת ציון. לדידו, אילו חובר הספר אחרי אחד או יותר מן האירועים הללו, סביר היה למצוא בו התייחסות כלשהי להם, שכן מדובר בספר היסטורי נבואי, ולא היא.
הספר מציג הבטחה אלוהית לדוד המלך כי זרעו ימלוך "עד עולם". להבנתו, לא ניתן לחבר טקסט כזה אחרי פילוג הממלכה, ובוודאי לא אחרי גלות בבל.
ספר מלכים מתאר פעילות תרבותית ענפה בימישלמה המלך, ואף את נוכחותם של סופרים בחצרו. מתבקש אם כן כי בזמנו נכתבו ספרי היסטוריה מלכותית שפיארו אותו. אל ייפלא איפוא כי נוצר צורך לכתוב גם על אביו, דוד, המהווה אחת מדמויות המפתח של ספר שמואל.
ספר שמואל אינו מתייחס לאף אחת מהאימפריות העתידיות:אשור (שהיוותה גורם מרכזי זמן לא רב אחרי ימי שמואל),בבל,פרס,מדי אינן נזכרות כלל, ומצרים נזכרת אך רק בהקשר שליציאת מצרים. לעומת זאת, העמים הקדומים של תקופת שמואל: הפלשתים,הכנענים, עמיעבר הירדן המזרחי, מלכיארם,חירם מלךצור ודומיהם תופסים בספר מקום מרכזי. מכאן מסיק גרסיאל כי סדר היום הפוליטי של כותב או עורך הספר התעצב סמוך לימי שמואל[23].
הספר מרבה להזכיר את אזוריהנגב ואתגת הפלשתית. בהתאם לממצאים הארכאולוגיים, אזורי הנגב חרבו במסעשישק ולא חזרו לקדמותם, ואילו גת חרבה במסעחזאל ולא חזרה לקדמותה. לדעתו, קשה לייחס את תיאורי אזורי הנגב וגת למחבר שחי פרק זמן ניכר אחרי מסעות אלו. מאחר שמסע שישק התרחש כשני דורות אחרי ימי דוד, הרי שהספר – או לפחות חלקו זה – נתחבר בדורות הסמוכים לו[23].
ראשית, הוא טוען כי לא התקיימה תיאוקרטיה בישראל של ראשית התקופה הפרסית, וכי הכהנים לא היו שליטיה של יהודה באותה תקופה כך שאין דמיון לימי עלי ושמואל.
שנית, המבנה השלטוני הדומה ביותר לתיאוקרטיה – שלטון אלוהים על ידי מנהיגות כריזמטית התקיים דווקא בימי השופטים ולא ניתן לטעון כי הספר חובר בימי השופטים.
שלישית, אין זה נכון כי בראשית התקופה הפרסית רווחה בישראל התנגדות למלוכה, הוא מוכיח כיכורש נתפש כמלך בחסות האלוהים, וכי נביאי התקופה נכספו לשובה של מלכות בית דוד.
רביעית, ההתנגדות למלוכה שמוצגת בספר שמואל דומה מאוד למסמכיאללח' ואוגרית הקדומים וסביר שהתנגדות זו התעוררה באותה תקופה.
בנוסף, מנסה אופנהיימר לאתר את החלקים הקדומים בספר, הוא מציין כי סיפור הצלת יבש גלעד[24] הוא קדום על פי כל החוקרים. בדומה לחוקרים אחרים גם הוא טוען כי עיקר הספר חובר לפני העריכה הדברימית. כראייה הוא מביא בין היתר את העובדה כי הספר אינו מגנה את העובדה שהנסיכהמיכל בת שאול החזיקהתרפים (פסלוני אלילים) במיטתה[25]. לעומת זאת, בכל מקום בו התקיימה עריכה דברימית מגונה עבודת האלילים בכל פה.
הספר כתוב באופן סיפורי ועלילתי. על אף העובדה שהספר מצייר את דמותם של מנהיגים מן החשובים בתולדות ישראל, אין הוא מתאר אותם כדמויות מופת חפות מכל רע אלא כאנשים בשר ודם. כך למשל, הספר אינו מעלים את ההתפרצויות הבוטות של שאול כלפי סביבתו, את מערכת היחסים הנפתלת של דוד עםמיכל, או את התסבוכת של דוד עםנבל ואביגיל אשתו. זאת בניגוד מוחלט למנהג הרווח במזרח הקדום לחסוך ביקורת מהמנהיג ולהפליג בשבחיו.
הספר מגלה בקיאות רבה בפרטי הפרטים של האירועים, ותיאור עמוק, מקיף ורב ממדי (ברמה הפסיכולוגית-מחשבתית) של הדמויות החשובות.
מלומדים רבים קושרים כתרים לספר, ובהם הפרופסור שמואל אברמסקי:[7]
מוקד ייחודו של ספר שמואל בין ספרי המקרא הוא בשלמותו הספרותית והאידיאית המחפה על כל ההבדלים שבין חלקיו השונים, שלפי אמת המידה שבידינו נראים לנו כסתירות, הפוגמות בשלמות. ובכל זאת, כחיבור אחיד, יחידאי הוא ספר שמואל בין ספרי המקרא, והוא הראשון ביניהם מצד קדמות עריכתו כספר שלם...ספר שמואל, כפי שהוא לפנינו, יש להעריכו מבחינת הסטרוקטורה, כיצירה פינומינאלית סגולית בהתפתחות ספרות ההיסטוריוגרפיה בתולדות האדם, דורות הרבה לפני שהחלו לרשום תולדות ודברי הימים ביוון וברומי
הספר אינועולה בקנה אחד עם ספרים מקבילים של עמים רבים אחרים, שאינם מציגים תיעוד של תחילת המלוכה – הנתפשת כשיטת השלטון שנהגה מאז ומתמיד בעמים אלו.
”מנה אחת אפיים”[28] – כפליים. על יסוד כמות האוכל הכפולה שהיה מגישאלקנה לחנה.
”לנער הזה התפללתי”[29] – ציפיותיי התגשמו. על יסוד הבעת שביעות הרצון של חנה אם שמואל.
”הלך לחפש אתונות ומצא מלוכה”[30] – משל לאדם שזכה בדבר יקר ערך מבלי שחיפש אותו. על יסוד סיפורו של שאול שנמשח למלך אחרי שפגש את שמואל במהלך חיפוש אחר אתונות אביו.
”נחבא אל הכלים”[31] –ביישן, מצטנע. על יסוד התחבאותו של שאול בזמן הגרלתו למלך.
”הגם שאול בנביאים”[32] – בלשון ימינו משמש הביטוי במשמעות מושאלת, ובא לציין אדם המתחיל לפתע לעסוק בדבר שאינו בקי בו או שאינו ראוי לו. על יסוד שני סיפורים בספר בהם שאול מתנבא לפתע.
”איך נפלו גיבורים”[33] – תמיהה או קינה על כישלון של אדם או קבוצת אנשים מוצלחת. מקינת דוד על יונתן.
”אין חזון נפרץ”[34] – תופעה שאינה שכיחה, תופעה שאינה נפוצה. בתקופת עלי הכהן עד שמואל, לא היו נביאים. כמו כן "חזון נפרץ" במשמעות תופעה נפוצה, שכיחה.
_2.jpg)
.jpg)
