בספר יחזקאל נכתבו חזיונות שראה בנבואה. בדרך כלל קיימים שלושה חלקים לכל חיזיון: חיזיון פותח, המשך, וחיזיוןמשלים. שני החזיונות הראשונים דומים בסגנון הכתיבה שלהם ומיוחסים ליחזקאל, בעוד שהחלק השלישי נוטה להיות שונה ולפיכך מיוחס על ידי חלק מחוקרי המקרא לתוספות המאוחרות יותר לספר. בנוסף, בספר קיימות מספר דוגמאות לעריכת הכתוב (בעיקר מבחינת סדר החזיונות), אם כי לא ברור אם יחזקאל עצמו ערך את הכתוב או כותבים מאוחרים יותר.
פרק א': יחזקאל פותח בציון הזמן ("ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחודש... היא השנה החמישית לגלות המלך יהויכין") ומתאר בפירוט יצורים מופלאים שנגלו לפניו אשר נושאים פריט המכונה "אופנים", ובמסורתחז"ל מזוהה כמרכבתו של האל (אף כי המילה מרכבה אינה מופיעה במפורש)[1].
פרקיםב' –ג': יחזקאלממונה לנביא עלבני ישראל ומוזהר מפניהם: "שולח אני אותך אל-בני ישראל אל-גוים המורדים אשר מרדו-בי... כי בית מרי המה... ואתה בן-אדם... אל תהי-מרי כבית המרי". אזהרה זו חוזרת על עצמה בהמשך. הוא מצטווה לאכולמגילה מלאה בקינות - מעשה סמלי קיצוני, ראשון מבין רבים - ומציית. כנביאים אחרים, מוזהר יחזקאל מראש כי העם ידחה את דבריו - ואף על פי כן עליו להתנבא. יחזקאל אינו מדבר אל יהודי הגולה, ואלוהים מסביר לו את אחריותו לעם כנביא - כמו צופה העומד עלחומה שצריך להזהיר את תושבי העיר מהאויב שמגיע.
פרקיםד'-ה': יחזקאל עושה מגוון פעולות סמליות כדי להמחיש לעם את המצור שיבוא על תושבי ירושלים, הרעב והגלות שתבוא לאחר חורבן העיר.
פרקיםו'-ז': המשך נבואות להרי ישראל על החורבן והגלות שיבואו בשל חטאהעבודה הזרה שנפוץ בעם ישראל.
פרקיםח' -י"א: בזמן שיחזקאל יושב עם זקני יהודה בביתו, הוא נלקח בחזונו לירושלים ושם הוא רואה את תועבות העבודה הזרה ברחבי המקדש. לאחר שמסתיים סיורו, יחזקאל רואה את אלוהים פונה למלאך המכונה "האיש לבוש הבדים" ומבקש ממנו לסמן תו עלמצח האנשים הצדיקים בעיר כדי שלא ייפגעו בזמן החורבן. לאחר מכן יחזקאל מתאר שוב את מרכבתו של האל וכיצד היא עוזבת את המקדש ועוזבת את העיר - ביטוי לנטישת אלוהים את העיר לקראת חורבנה[2].
פרק י"ב: יחזקאל מצווה להתלבש ולהתנהג כמו אדםגולה כדי להראות מה עתיד להתרחש ביהודה. כמו כן הוא מבהיר שהנבואה תתממש בקרוב מאוד ולא מדובר בנבואה לעתיד הרחוק.
פרק י"ד: תוכחה לעובדי העבודה הזרה והבהרה כי זכות הצדיקים המעטים לא תועיל לציבור שבתוכו הם גרים.
פרק ט"ו:משל קצר עלעץגפן לא פורה ויבש מאש שאחזה בו והנמשל הוא העיר ירושלים שתהיה שממה לאחר חורבנה.
פרק ט"ז: משל האסופית - ה' דורש מיחזקאל להמשיל לעם את חטאם - העם דומה לאישה שננטשה בעת לידתה וגבר שעבר על ידה כשגדלה אספה לתוך ביתו וטיפח אותה לאישה כלילת מעלות. נקודת המפנה במשל היא כשהאישהזונה מעל בעלה עם גברים רבים אחרים. הנמשל הוא כמובן שעם ישראל מתנהג בכפיות טובה כלפי ה' ועובד אלילים רבים. כמו כן מובאת השוואה ביןממלכת יהודה לממלכת ישראל וסדום והבהרה שממלכת יהודה גרועה יותר בחטאיה. לבסוף נבואת נחמה קצרה על כך שלאחר החורבן אלוהים יכרות ברית נוספת עם העם. מדובר באחת מהנבואות הקשות והבוטות ביותר בתנ"ך כולו.
הפרק מתקשר לשתי נבואות קודמות של יחזקאל. בפרק ו', במסגרת נבואות החורבן, יחזקאל מתנבא על חורבן הרי ישראל, שמלאו בעבודה זרה. בפרק ל"ה, במסגרת נבואות הגאולה, יחזקאל מנבא את חורבןהרי שעיר, המייצגים את אדום, שרצתה לספח את ארץ ישראל.
בפרק הזה חוזה יחזקאל את תקומת הרי ישראל, המסמלים את ארץ ישראל. מצבם הקשה של ההרים מעיד גם על מצב עם ישראל. הארץ החרבה היא כמראה למצבו של העם. הארץ, השוממה מיושביה מעם ישראל, צריכה להכין את עצמה לקבלת עמה בחזרה. בנבואה מתואר לא רק מצב החורבן, אלא גם הלעג והשמחה לאיד של הגויים כלפי ישראל על חורבנם.
הנבואה מחולקת לשלושה חלקים. היא מתחילה בפנייה אל הרי ישראל בעקבות יחס הגויים אליהם. הנביא מדגיש את הסיבות לעונשם של האומות (פסוקים ב'–ז'). בחלק השני קיימת הבטחה להרי ישראל לראות בשיבת ישראל וגאולתם. הנביא מתאר גם את מאפייני הגאולה, שפעחקלאי, הגנה על בני ישראל, בנייה מחדש של הערים ההרוסות ועתיד חיובי לארץ (פסוקים ח'–י"ב). הנבואה מסתיימת בהבטחה להרי ישראל שחרפתם מכאן ואילך לא תישמע, ייפסק הדיבור הרע על הארץ ויתוקןחטא המרגלים (פסוקים י"ג–י"ד).
הפרק מכיל חזון אשר נגלה לנביא, כעיןחלום המתואר באופןמציאותי-נטורליסטי. בחזון רואה עצמו הנביא כניצב בבקעה מלאה בעצמות אדם יבשות. הוא מצווה לשאת נבואה. לנגד עיניו מתחברות העצמות לדמויות אדם, לאחר מכן עולות על העצמותרקמות שלגידים,בשר ועור. לאחר מכן מגלהמלאךאלוהים לנביא שאלו הם בני ישראל בגלות ומצווה על הנביא לשאת נבואה נוספת כדי להפיח בדמויותרוח, להחיותן ולהעלותן לארץ ישראל.
במסגרת חיזיון זה יחזקאל מצטווה לקחת שתי חתיכות עץ, לכתוב עליהן "לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו" ו"לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו" ולחברן יחד, כדי לסמל את שובם של גולי יהודה ועשרת השבטים לארץ ואת איחודם לממלכה אחת לתמיד. כמו כן החיזיון מדבר על:
הנביא מתאר כי במלחמה זו צפוי לקום צבא גדול המורכב מאומות רבות, כאשר בראשו עומד גוגמלך המגוג, שילחם בעם ישראל. מלחמה זו תהיה קשה ומסוכנת מאוד, אך בסופה אלוהים יכניע באותות ובמופתים את גוג ואת צבאו וכך יידע כל העולם ויכיר במציאותו, וגם עם ישראל יאמינו בו ולא יעזבוהו עוד.
מתחם המקדש העתידי ביְחֶזְקֵאל מ-מ"ו. הצפון בימין התמונה[3].
בסוף ספר יחזקאל (פרקים מ[4]-מ"ו[5]), מתואר בפירוט כל מבנהבית המקדש בירושלים, הקמתו והעבודה בו. מכיוון שהמקדש שנבנה על ידי העולים בשיבת ציון לאחר מכן ("בית המקדש השני") לא נבנה במתכונתו (אלא כמוהבית הראשון), הרי שמתכונתו נותרה לגאולה השלמה המקוּוה, יחד עם התגשמות שאר חזונות הנביאים.
בעיה קשה שנתקלו בה כל הניגשים להבין כיצד אמור להיראותבית המקדש השלישי לפי יחזקאל, היא חוסר היכולת לפרש כהלכה את הפסוקים בספר העוסקים בו, בשל מינוחים טכניים שאינם מוכרים לנו, וכן בשל תיאורים עמומים של כמה וכמה מחלקיו. אמנם, גם התיאורים שלבית המקדש הראשון (בספר מלכים) ושלבית המקדש השני (במסכת מידות) עוררו מחלוקות פרשניות לא מעטות, אך פחותות מבחינה עקרונית.
לפי הכתוב בכל אופן, מתחם המקדש יכלול חצר חיצונית (500x500אַמּוֹת, כל אמה באורך של כ-52 ס"מ[6]) מוגבהת (7מדרגות) מוקפתחומה (עובי וגובה 6 אַמּוֹת), שהכניסה אליה דרך 3שערים זהים ממזרח,צפון ודרום, כל אחד עם 3 תאים ואולם. במרכזהחצר פנימית מוגבהת (8 מדרגות) ובמרכזהמזבח גדול (11 אַמּוֹת) הניצב אל מול המקדש (100x50 אַמּוֹת) המוגבה (10 מדרגות). מאחורי המקדש נמצאים תחומי הגִּזְרָה והבִּנְיָן. סמוך לבִּנְיָן נמצאות לשכות לכוהנים - האחת לאכילת הקורבנות ולהחלפת הבגדים, והשנייה לבישול קורבנות הקודש. הלשכות הללו נמצאות כנראה (לפי השערתמנחם הרן[7]) בתחום מגודר אבל עםמבואות, המקיף את החצר הפנימית ברוחב השערים הפנימיים. לאורך החומה החיצונית פרושהרִצְפָה ברוחב השערים (50 אַמּוֹת), ועליה בנויות 30 לְשָׁכוֹת. בארבע פינות המתחם נמצאים בתי המְבַשְּׁלִים (40x30 אַמּוֹת) (מתחמים בלתי מקורים בהם הלויים בישלו את קורבנות העם).
השער הצפוני הפנימי במקדש העתידי המתואר ביְחֶזְקֵאל מ[3]השַׁעַר בתל גֶּזֶר. גם כאן, כמו בשערים של יְחֶזְקֵאל עולים במדרגות אל מסדרון שבו 3 תאים בכל צד. כך גם בשערים מימישלמה שלתל מגידו ושלתל חצור שבגליל.
לששת השערים שבמתחם (3 שערים המובילים לחצר החיצונית ו-3 אל הפנימית) יש תוכנית דומה: בשערים החיצוניים, אחרי 7 מדרגות, מגיעים לשורה של 3 תאים מימין ו-3 תאים משמאל (כל תא 6x6 אַמּוֹת), ובסופם אולם רחב (8x20 אַמּוֹת). התאים מופרדים זה מזה בקירות - "אֵילִם" - מקושטים בתְּמָרִים. בקירות החדרים מותקניםחַלֹּנוֹת "אטומים". גודל כל שער הוא סה"כ 50x25 אַמּוֹת. השערים הפנימיים דומים לחיצוניים, מלבד מספר המדרגות העולות אליהם, שהוא 8 (ולא 7) והן מובילות קודם לאולם ומשם לשורת התאים (ולא ההפך כבשערים החיצוניים). השַׁעַר הצפוני הפנימי (ראו איור) הוא מיוחד בכך שיש בו לִשְׁכָּה אחת או שתיים (ששימשו להדחת הקורבנות), 4שֻׁלְחָנוֹת מגָזִית (לָעוֹלָה), ומבחוץ עוד 4 שולחנות פשוטים יותר (לשחיטת הזָּבַח) כל השולחנות עם בסיס בגודל 1.5x1.5 אַמּוֹת ובגובה אַמָּה, כשהחלק העליון בולט בטֹפַח (כ-7 ס"מ) מסביב.
התלמוד מספר (חגיגה יג, שבת יג) שחז"ל ביקשו לגנוז את הספר, 1) מפני שהדברים העמוקים שנכתבו בו עשויים לגרום לנזק ללומדם ללא הכנה 2) מפני דברים מהספר שנראו כסותרים את דברי התורה, כגון: "כָּל נְבֵלָה וּטְרֵפָה מִן הָעוֹף וּמִן הַבְּהֵמָה לֹא יֹאכְלוּהַכֹּהֲנִים"[8], ובפרק הבא: "וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ"[9], ובתורה לא מוזכר שמקריבים קרבן בז' בניסן. ועוד. עד שישב על המדוכהחנניה בן חזקיה, אחד התנאים, ויישב את כל הסתירות.
אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו ג' מאות גרבי שמן וישב בעלייה ודרשן.
הספר מציג נבואות שנישאו על ידי יחזקאל בן בוזי בגלות בבל, בסביבות העירתל אביב אשר עלנהר כבר. הנבואות נישאות מפיו בעל פה בפניקהל הגולים הבאים לביתו (למשל:ספר יחזקאל,פרק ח',פסוק א'), ובמקרה אחד מתוארת העלאת נבואה על הכתב (ספר יחזקאל,פרק מ"ג,פסוק י"א). לפי העדויות הפנימיות בספר, הנבואות נישאו במשך 22 שנים, בין שנת 593[10] לשנת 573[11]לפנה"ס, ומסודרות בסדר "כרונולוגי" לפי התאריכים, המתייחסים לגלות יהויכין כנקודת מוצא. במשך תקופת פעילות נבואית זו מעיד הספר על "תקופת אלם" בה לא נשא נבואות בציבור עד שהתבשר על חורבן ירושלים (ספר יחזקאל,פרק ל"ג,פסוק כ"א). אולם, גם במהלך תקופת האלם מוצגות בספר נבואות.
התלמוד הבבלי מביאברייתא המייחסת את כתיבת ספר יחזקאל לאנשי כנסת הגדולה.רש"י מפרש ברייתא זו בכך שאף על פי שיחזקאל הוא שנשא את הנבואות האמורות בספר, אנשי כנסת הגדולה הם שהעלו את הנבואות על הכתב "מפני שלא נתנה נבואה ליכתב בחוצה לארץ וכתבום אלו לאחר שבאו לארץ"[12].
ולטר צימרלי(אנ'),חוקר מקראשווייצרי, ביסס את עמדתו על גישות המחקר "חקר הסוגים הספרותיים" ו"תולדות המסורות". צימרלי מניח שלושה שלבים חשובים ביצירת הספר: מסירת הנבואות בנאומים שבעל-פה על ידי הנביא, העלאת הנבואות על הכתב בידי הנביא עצמו,עריכות, הוספות, חזרות ופרשנויות רבות ומאוחרות יותר על ידי תלמידיו. עריכות אלה יוצאות מתוך הטקסט עצמו, ואותן מגדיר צימרלי כ-"כתיבה מתמשכת". אלו הרחבות של הנבואות המקוריות שנועדו לעדכן אותן, לפרש אותן ולהתאימן לימי פעילותם של ממשיכיו. צימרלי מסכים עם כך שהנבואות המקוריות נמסרו ונכתבו במהלךהמאה ה-6 לפנה"ס, אולם השלב השלישי התקיים בין ימיו של הנביא ועד למאה החמישית לפנה"ס.
בתגובה לעמדת צימרלי, פיתחמשה גרינברג,חוקר מקרא ישראלי, גישה כוליית (הוליסטית) לניתוח הליך יצירתו של ספר יחזקאל. לפי שיטתו, סידורן הכרונולוגי,לשונן ומסריהן של הנבואות השונות בספר מותירים את הרושם כי יד אחת עומדת מאחורי כתיבת וסידור רוב הספר. העובדה כי נבואות יחזקאל מנוסחות כולן בגוף ראשון מקרבת את ההנחה כי הנבואות נכתבו בסמוך לאמירתן, על ידי יחזקאל עצמו או תלמידיו. מעורבותם של תלמידיו בכתיבת הספר יכולה להסביר תופעות של כפל גרסות והבדלים רבים ביןנוסח המסורה לנוסחתרגום השבעים. סידור הנבואות על פי העיקרון הכרונולוגי, משמע לפי סדר מסירתן, ייחודי לספר יחזקאל. עם זאת, הנבואות סודרו בנוסף גם לפי עיקרון תוכני-תאולוגי המשותף לכלל ספרי הנביאים, והוא: קובץ של נבואות חורבן, קובץ נבואות על הגויים וקובץ נבואות גאולה. סידור זה מעיד על שלב עריכה נוספת, והוא שלב העריכה הכוללת של ספרי הנביאים.
תוכן הנבואות ולשונן מראים כי הן נכתבו לפניהצהרת כורש ושיבת ציון (538 לפנה"ס). עורכי הספר, גם אם מאוחרים יותר, לא שינו את נוסחי הנבואות עצמן.
.jpg)
