תפילת השעות, ידועה גם בתור, "המשרד האלוהי" (Divine Office) וכן,ליטורגיית השעות, היא התפילההליטורגית והפומבית שלהכנסייה הקתולית[1]. היא גם נפוצה בכנסיות המזרחות, קרי,האורתודוקסית,קופטית וכו', תחת נוסחים שונים. היא אחת התפילות העיקריות שאנשי דת נוצריים מתפללים (במנזרים,סמינרים וכו'). עקב עתיקות התפילה לא ידוע תאריך הפצתה הראשוני, אך קרוב לוודאי שבראשית התפתחותה תפילת השעות התבססה על תפילות דומות שיהודים התפללו בתקופת בית שני בשעות מסוימות ביום.[2][3] תפילת השעות מורכבת כיום משמונה שעות ליטורגיות, חלקן שעות מג'וריות (ראשיות) וחלקן האחר מינוריות (שניוניות), הן נאמרות בשעות מסוימות לאורך היממה:
*פרקטית, יש המתפללים את השעות הקאנוניות בשעות שונות במקצת. לדוגמה, מטינס נאמרת לעיתים בסמוך ללאודס.
כל שעה קאנונית, מורכבת, על פי רוב, מפתיחה, מזמור, שאחריו בא אנטיפון, שלושהתהילים, אנטיפון חוזר, ״הפרק הקטן״ שעצמו מורכב מקיראות, תפילה מסכמת, ברכה סופית ולבסוף, עתירה למען הנפטרים.
למען תפילת השעות, בין היתר, התפתח סגנון השירה הכנסייתיהמזמור הגרגוריאני, אשר היסטורית, הוא אבן היסוד של המוזיקה המערבית. היצירות המזוקליות שנכתבו לתפילת השעות שעובדו, בעקיפין, ע״ימוצרט,באך,שוברט ורבים אחרים. למרות שהמזמור הגרגוריאני עצמו, מוזיקלית, הוא לא בעל ״טווח תנועה״ רחב מבחינה מוזיקלית, הטונים הנמוכים והגבוהים אינם מרחיקי לכת, כיאה ליצירה המשמשת לשימוש פולחני, אם כי יש המחשיבים במוזיקה הזאת, כראשונה מבין הסוגות המוזקליות בגלל יופיה הטהור והזך, המקנה למאזין תחושת זיכוך והתרוממות רוח.[4]
להאזנה לדוגמאות מומלצות:[5][6][7]
תפילת השעות מורכבת בעיקר מתהילים,מזמורים וקריאות מהתנ"ך וכתבי הקודש הנוצריים שמשתנים כל יום בשנה.[8] התפילה, בעיקר במנזרים נערכת בלטינית (אם כי לאחרועידת הוותיקן השנייה יותר בשפות ורנקולריות) והיא מולחנת בסגנוןמזמורים גרגוראינים. תפילת השעות מתחילה בקריאה "אֱלֹהִים לְהַצִּילֵנִי; יְהוָה, לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה." מתהילים ע' (בלטינית - ׳.Deus, in adjutorium meum intende. Domine, ad adjuvadum me festina׳). לאחר מכן, מופיע האנטיפון ומתחילה קריאת התהילים. לאחר כל תהילים נוספת התפילה -Gloria Patri, או התהילה לאב ("תהילה לאב ולבן ולרוח הקודש, כפי שהייתה בראשית ועתה ולעולמי עולמים. אמן.") קריאת התהילים מסתכמת במזמורים ותפילות הסיכום.
לפי לימודי הכנסייה הקתולית, לתפילת השעות חשיבות יוצאת דופן באופן שהיא מחברת המאמינים לאל:
"תפילת ליטורגיית השעות מכוונת להיות תפילתה של כל אנשי האל. בה, המשיח בעצמו, "ממשיך את עבודת כהונתו דרך הכנסייה." עמיתו משתתפים בהתאם למקומם בכנסייה ונסיבות חייהם..." (מתוךהקתכיזם של הכנסייה הקתולית.)[1]
איור ספרי תפילת השעות בעיקר בימי הביניים היה נפוץ ביותר, בעיקר במנזרים אמידים. כיום אחדים מהם זוכים להוקרה רבה. אחד המפורסמים הוא ספרהשעות העשירות מאוד של דוכס ברי שצויר עבור ז'אן דוכסברי שבצרפת בשנים1412 –1416 - ספר זה נחשב גם לספר החשוב ביותר שנכתב במאה ה-15. הספר נכתב ועוטר על ידיהאחים לימבורג אולם לא הושלם בשל מותם של האחים (וכן מותו של הדוכס - פטרונם) בשנת1416. שארל הראשון, דוכס סבואה מינה את ז'אן קולומב להשלים את העיטורים בספר, ואלה הושלמו בין השנים1485–1489. ספר ידוע נוסף הוא ספרהשעות היפות של דוכס ברי, שהוכן אף הוא עבור דוכס ברי.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:ספרי שעות |
| תמונות ומדיה בוויקישיתוף:ספר השעות של דוכס ברי |
ספרי שעות, דף שער בספרייה הלאומית
