סְפָרַד (בספרדית:España, "אֶסְפַּנְיַה",הגייה בספרדית:[esˈpaɲa] האזנהⓘⒾ) אוממלכת ספרד (בספרדית:Reino de España,[ˈrejno ðe esˈpaɲa],תעתיק: "ריינו דה אספניה") היאמדינה בדרום-מערב אירופה.
בחוקה הספרדית אין קביעה באשר לכינויה הרשמי של ספרד, אף על פי שהכינויים "España" (ספרד), "Estado español" (המדינה הספרדית), "Reino de España" (ממלכת ספרד) ו-"Nación española" (האומה הספרדית) לחלופין שגורים בפי הספרדים. בשנת1984, פרסםמשרד החוץ הספרדי תקנה לפיה הכינויים "España" (ספרד) ו-"Reino de España" (ממלכת ספרד) תקפים באותה המידה לצורך אזכורה של המדינה בחוזים בינלאומיים.
השם הרומי "היספניה" (Hispania) מתייחס לחצי-האי האיברי שבדרום-מערב אירופה. קיימות מספר השערות לגבי מקור השם. לפי אחת ההשערות, השם הוא שיבוש של השם הפיניקי "אי שפניא" שאנשיקרתגו נתנו למושבה שלהם בחצי-האי, אשר פרחה בין המאה השמינית לבין המאה השלישית לפניספירת הנוצרים. משמעות השם הפיניקי היא "איהשפנים",[8][9] בדומה לעברית. בנוסף, נמצאו מספר מטבעותרומיים בספרד שעליהן כתוב "Hispania" בלטינית, ומוטבע עליהן דמותארנבון (נראה[דרוש מקור: אלה שני בעלי חיים שונים מאוד][דרושה הבהרה] שאז קראו למה שאנו קוראים היום ארנבון - "שפן").
על פי המקובל בין הפרשנים המודרניים, המקום הנזכר בעובדיה מצוי באסיה הקטנה. ההגייה המקורית של השם נשמרה, כנראה, בתרגום השבעים: סְפַרְד (Sfard), וכוונת הכתוב לשמה הלידי של בירת ממלכתלידיה שבמערב אסיה הקטנה (במערב טורקיה של ימינו), ששמה היווני היהסרדיס ושמה הפרסי היה ספרדה. בנוסח המסורה מופיע הניקוד: סְפָרַד.[10]
אולם, מסורת פרשנית עתיקה מזהה את ספרד הנזכרת בכתוב עם הארץ הקרויה כיום ספרד. כברתרגום יונתן בן עוזיאל[דרושה הבהרה] לפסוק מזהה את ספרד עם 'אספמיא', וכך המשיכו היהודים לזהותה בימי הביניים (ראה המפרשים לעובדיה, שם).[10] בעקבות זאת התקבע השם 'ספרד' כשמה העברי של הארץ.
רוב החוקרים מונים שתי סיבות להעדפת הזיהוי עם אספמיא בימי הביניים: ראשית, בכך שייכו את עצמם יהודי ספרד לשבט יהודה ונהנו מיוקרתו; ושנית, מכיוון שגלות היהודים לספרד המקראית קדמה לייסוד הנצרות, היה השיוך כתב הגנה בפני טענות הנוצרים, כיוון שתפוצת ספרד יכלה לטעון כי היא עצמה לא הייתה עוד בארץ ישראל בזמנו שלישו ובעת צליבתו, ועל כן אין היא חולקת באשמת שאר היהודים. אף על פי כן, הסברים אלו דחוקים במקצת ואףחכמי התלמוד קראו לארץ 'אספמיא' כשמה, כדוגמת הביטוי "חלום באספמיא" (תלמוד בבלי,מסכת נידה,דף ל', עמוד ב'), ובדומה לזה ניתן למצוא גם בימי הביניים.[דרוש מקור]
במהלך האלף הראשון לפני הספירה הייתה הגירה לספרד בעיקר מכיוון צפון, דרך הפירנאים, אך גם בדרך הים, של עמים שונים:קלטים,קלטיברים,טרטסים,פיניקים,יוונים,קרתגים,רומאים. אלה הצטרפו לשבטים שלאיבֶרים ילידים. בחציו השני של האלף הראשון לפני הספירה ספרד הייתה שדה הקרב היבשתי העיקרי במלחמה ביןרומא וקרתגו. לאחר ניצחון הרומאים במלחמה הפכה ספרד למושבה רומית בשםספניה וסופחה לאימפריה שזה עתה קמה. בשנת 23 לפנה"ס הפך כל חצי האי האיברי להיות תחת שלטון רומי. השלטון הרומי הביא עמו את השפה הלטינית, אשר ממנה התפתחה הספרדית לצידן של הפורטוגזית, הקטלאנית ושפות איבריות נוספות.הרומאים כרו בחצי האי האיברי כסף וזהב בכמויות גדולות.
תקופת שלטונם של הוויזיגותים הייתה רצופה במאבקים עם הסואבים, הבסקים, הפרנקים ואף עםהאימפריה הביזנטית, שהשתלטה על דרום חצי-האי והחזיקה בו בין השנים 552 ל-628. במחצית השנייה שלהמאה ה-6, השתלט המלך הוויזיגותילאוויגילד על השטחים שבהם ישבו הסואבים.הוויזיגותים שהיו במקורםנוצרים-אריאנים המירו בשנת589 את זרם דתם לנצרות-הקתולית.
טירת סגוביה (Alcázar de Segovia) ב-1860. טירה זו נבנתה בתחילה כמבצר בידי המורים המוסלמים, וזכה לתוספות בנייה מאוחר יותר כשנשלט בידי נוצרים. בימינו, מעט מאוד נותר משרידי המבצר המורי המקורי.חיילים מוסלמיםמורים Cantigas de Santa María
במאה ה-8 לספירה, הופיעו בספרדמוסלמים ממוצא ערבי-ברברי בהנהגתו שלטארק בן זיאד. לאחר הניצחון על הצבא הוויזיגותי בקרב גואדאלטה בשנת 711 (בו נהרגו עיקר אצילי הוויזיגותים ובראשם המלךרודריק), הכוח תוגבר על ידימוסא אבן נוסייר, המושל המוסלמי של צפון אפריקה, וכבש את עיקר השטח של חצי האי הספרדי תוך שלוש שנים, עובדה שנזקפת לפילוג בקרב הוויזיגותים. בשנת 732 המוסלמים המורים חצו את הרי הפירנאים צפונה אל תוך צרפת והגיעו עדעמק הלואר אך שם נבלמו בקרב טור. מנקודה זו המורים נהדפו על ידי הפרנקים אל הפירנאים ובהמשך נסוגו גם משם.
במהלך כיבוש ספרד נוצרו עימותים בין הפלגים הערבים השונים ובנוסף התעוררה מרידה של הברברים שהחלה בשטחי צפון אפריקה והתפשטה לתוך ספרד. במקרים מסוימים מרידות אלו פגעו במאמצי הכוחות המוסלמים. המרידה הסתיימה בפשרה בין הפלגים שבעקבותיה מונה ב-747 יוסוף בן עבד א-רחמן א-פיהרי למושל אנדלוסיה לתקופה קצובה ולאחריה הוחלף בידי נציג פלג אחר. א-פיהרי לא עמד בסיכום והחזיק בכוח בשלטון במשך תשע שנים.
ב-750חוסלה מרבית שושלתבית אומיה, ששלטה עד אז בחליפות בדמשק, בידיבית עבאס שתפסו את השליטה בחליפות. צאצא של השושלת,עבד א-רחמן הראשון, הצליח לברוח מדמשק לקורדובה שבספרד, אליה הגיע ב-756 כאשר לצידו פמליה גדולה ומפוארת, רובם נאמנים לשלטון אומיה. בהגיעו לספרד, הצליח לקחת את השלטון מידי א-פיהרי ומיסד את אמירותאל-אנדלוס כיישות עצמאית ונפרדת מהחליפות בדמשק שנשלטה בידי בית עבאס. עברו 25 שנים עד שא-רחמן הצליח להשתלט על החלקים הצפוניים של ספרד.
בימיבית אומיה (מ-756 ועד 1031), הייתה האמירות ממלכה משגשגת ביותר. חינוך חינם לעניים, יחסי שלום עם בני דתות אחרות בתוך ספרד,ספריות,אוניברסיטה מוסלמית ראשונה מסוגה, ומסחר פורה הפכו אותה לממלכה המצליחה ביותר באירופה. התרבות המקומית הושפעה עמוקות מימי השלטון הרומאי ומימי השלטון הוויזיגותי. לאחר נפילת החליף האחרון ב-1031 התפצלה החליפות למספר ממלכות קטנות (נסיכויותטאיפה).הרקונקיסטה היא תקופת כיבושה מחדש של ספרד מידי המוסלמים. ראשית התקופה בשנת722, לאחר ניצחונו של האציל הנוצריפלאיו (Pelayo) בקרב קובדונגה וסיומה בכיבושגרנדה, המעוז המוסלמי האחרון שנותר בספרד, ב-2 בינואר1492.
התפתחויות אלה, השלמת הניצחון על המוסלמים בחצי האי האיברי וגילוי אמריקה מחדש בתקופה זו, הפכו את ספרד למעצמה אירופית ואף עולמית מובילה במאותה-16 וה-17, תקופה המכונהתור הזהב של ספרד.
קרב לפנטו, שסימן את סוף השליטתה הימית של העות'מאנים בים התיכון.
ואולם, לריבוי הנכסים האימפריאליים נודעו גם השלכות שליליות. בהיותה כוח אדיר ומאיים קנתה לה ספרד של בית הבסבורג אויבים רבים, ונמצאה כמעט באופן רציף במלחמה עם אחת או יותר מיריבותיה:צרפת,אנגליה,הולנד,האימפריה העות'מאנית (בים) ונסיכויות גרמניות. ראוי לציון המאבק הממושך נגד הולנד, שהחל במרד הולנדי נגד שלטון ספרד ב-1566, והתפתח למלחמת שמונים השנה. בתקופת הרפורמציה, הובילה ספרד, לצד אוסטריה, את המחנה הקתולי נגד הפרוטסטנטים, בעיקר בגרמניה ובארצות השפלה. מבחינה כלכלית, לא השכילה האימפריה הספרדית לנצל את שטף המתכות היקרות מאמריקה לפיתוח כלכלי, חברתי וטכנולוגי של ארץ האם. המלחמות הממושכות דלדלו את אוצר המלוכה, ומדינות אירופיות יריבות חלפו על פני ספרד במידת התפתחותן הכלכלית, ובהדרגה - גם בעצמתן הצבאית.
מלחמת הירושה הספרדית שהתחוללה בתחילתהמאה ה-18 הייתה נקודת ציון חשובה בהיסטוריה הספרדית. במלחמה זו, נאבקובריטניה ואוסטריה שבשלטוןבית הבסבורג נגדצרפת בעניין כתרי צרפת וספרד: פיליפ מאנז'ו מבית בורבון, נכדו שללואי ה-14, קיבל בירושה גם את ספרד. בריטניה, האויבת הגדולה של צרפת וספרד גם יחד, נאבקה בירושת הענק. אוסטריה הצטרפה אליה.בתום המלחמה, בחוזה אוטרכט (1713) נקבע כי פיליפ יהפוך לפליפה מלך ספרד בלבד וחל איסור על איחוד המדינות.
ספרד המשיכה בשקיעתה, ובתחילת המאה ה-20 כבר נחשבה למדינה נחשלת. בשנת1931 הודח מלכה של ספרד. באותה השנה קמההרפובליקה הדמוקרטית של ספרד.
אולם, לאחר שהולאמו רכושם והונם של האצילים, הכנסייה, משפחת המלוכה וקציני צבא בכירים החליטו הם יחדיו (ללא משפחת המלוכה) לצאת להילחם בכוח במשטר וב"בולשביזציה".
ב-1936 פרצהמלחמת אזרחים בספרד. במלחמה התקוממו חלק מיחידות הצבא כנגד הממשלה הרפובליקאית. מקרב הנהגת הצבא התבלט הגנרלפרנסיסקו פרנקו, שעמד, בסופו של דבר, בראש ההתקוממות. המורדים, שכינו עצמם "לאומנים", זכו לתמיכת מגזרים שמרניים מקרב החברה הספרדית, כגון הכנסייה, תומכי המלוכה ומפלגות הימין, ונתמכו בידי כוחותאיטלקיים וגרמניים. מנגד התגוננו ה"רפובליקאים", שכללו את מרבית יחידות הצבא הסדיר, מפלגות השמאל ומרבית המיעוטים העיקריים בספרד, דוגמת הבסקים והקטלאנים. כוחות אלו נתמכו בידיברית המועצות ומתנדביהבריגדות הבינלאומיות.לאחר כשלוש שנות מלחמה, בשנת1939, תמה מלחמת האזרחים בניצחונם של הלאומנים.
הגנרליסמו פרנסיסקו פרנקו, "אלקאודיו", היה מנהיג פופוליסטי ימני, בעל אידאולוגיהשמרנית, המושפעת מן הקורפורטיזם והפאשיזם. משטרו הרודני מיסודו נשען על גורמים שונים ועוינים במידת מה זה לזה, שפרנקו תמרן ביניהם במיומנות: הצבא וזרועות הביטחון,הכנסייה, ובפרט אנשי מסדראופוס דאי, מפלגת ה"פלאנחה" הפאשיסטית, חוגיםמלוכניים שונים ואליטה עסקית וטכנוקרטית. המדינה הגבילה קשות את חירויותיהם הפוליטיות של האזרחים, ובין היתר אסרה על כל גילוי שלזהות לאומית בקרב המיעוטים הקטלונים והבסקים.
על אף הקרבה האידאולוגית לגרמניה הנאצית ולאיטליה הפאשיסטית, שסייעו לניצחונו במלחמת האזרחים, נמנע פרנקו ממעורבות פעילה של ספרד במלחמת העולם השנייה. ספרד נהנתה מקשרי מסחר עם שני הצדדים, שסייעו לכלכלתה ההרוסה לאחר מלחמת האזרחים. בראשית המלחמה נקטה ספרד במדיניות של נייטרליות אוהדת כלפימעצמות הציר, שאף התבטאה במשלוח כוח המתנדבים "הדיוויזיה הכחולה" לחזית הרוסית. כאשר נטתה הכף לטובתבעלות הברית, נעשתה מדיניותה של ספרד פרו-מערבית יותר, אך לא עד כדי הכרזת מלחמה על גרמניה.
בימיו האחרונים, ביקש פרנקו מחואן קרלוס, נכדו שלאלפונסו ה-13, אחרון מלכי ספרד, להיות יורשו לאחר מותו ולהנהיג מלוכה חוקתית בספרד. פרנקו עצמו הלך לעולמו בשנת 1975.
לאחר מותו של פרנקו עלהחואן קרלוס לכס המלוכה. בתמיכת המלך עברה המדינה תהליך מהיר של דמוקרטיזציה, ללא שפיכות דמים. השלטון המרכזי הגיע להסדרים עם המיעוטים הבסקי והקטלאני, שהכירו בזכויותיהם הלשוניות והתרבותיות והעניקו להם מידה רבה של אוטונומיה. נחקקו שורת חוקיםסוציאליסטים לטובת השכבות החלשות. ב-1978 חוקקההחוקה הספרדית. ב-1982 הצטרפה ספרד לנאט"ו וב-1986 לאיחוד האירופי.
הרשות המחוקקת היא ה"קורטס חנרלס" ("Cortes Generales") אשר מורכב משני בתים: קונגרס הנציגים ("Congreso de los Diputados") שהוא הבית התחתון ואשר לו סמכויות רבות יותר, והסנאט ("Senado") שהוא הבית העליון. חברי הבית התחתון נבחרים בשיטה אזוריות-יחסית, בה לכל מחוז בחירה יש כמה נציגים שמתחלקים בין רשימות המפלגות באופן יחסי לתוצאות במחוז. רוב חברי הבית העליון נבחרים בבחירות אישיות, והיתר ממונים על ידי בתי המחוקקים שלהקהילות האוטונומיות.
המפלגות הראשיות הן "מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית" (PSOE) משמאל, והמפלגה העממית (PP) מימין, ובנוסף יש עוד מספר מפלגות קטנות, רבות מהן מקומיות. מאז-2018 מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית נמצאת בשלטון.
מערכת המשפט היא מערכת עצמאית שבנוסף אליה קייםבית משפט חוקתי.
בנוסף לשלטון המרכזי, לקהילות האוטונומיות שמרכיבות את ספרד יש סמכויות שלטוניות שמשתנות בין קהילה לקהילה. ספרד אינה מוגדרת רשמית כפדרציה, אך מבחינה מעשית השלטון בהמבוזר יותר מאשר במרבית מדינות המערב, וסמכויות רבות מסורות לידי הקהילות האוטונומיות.
ספרד מחולקת מבחינה אדמיניסטרטיבית ל-50 מחוזות (Provincias) שהם היחידות הטריטוריאליות הבסיסיות בספרד. רוב המחוזות נקראים על שם עיר הבירה שלהם.
המחוזות וגבולותיהם מתבססים על החלוקה שנעשתה ב-1833. מאז ועד לסוף המאה העשרים המחוזות היוו את יחידת השלטון האזורית הגדולה ביותר. עם התגבשות החלוקה של ספרד לקהילות אוטונומיות, במהלך שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים, חשיבותם המנהלתית של המחוזות ירדה. אולם הם נותרו "אבני הבניין" מהן מורכבות הקהילות האוטונומיות.
המחוזות משמשים גם כמחוזות בחירה לבית הנבחרים, ומחוזות משפטיים.
סעיף 2 בחוקה הספרדית משנת1978 מבטיח את הזכות לאוטונומיה של הלאומים והאזורים שמרכיבים את "האחדות שאינה ניתנת לחלוקה" של המדינה הספרדית. עיקרון זה מבטא שינוי דרסטי לעומת משטרפרנקו הריכוזי, שדיכא ביד קשה גילויים של שונוּת תרבותית. דבר זה נעשה על ידי התאגדות מחוזות שכנים ל-17קהילות אוטונומיות (Comunidades Autónomas, ביחיד Comunidad Autónoma). מספר המחוזות (provincias) בכל קהילה אוטונומית נע בין 9 בקסטיליה ולאון, למחוז יחיד בשש מהקהילות האוטונומיות. בנוסף, לשתי הערים הספרדיות בחופימרוקו,מלייה וסאוטה, יש מעמד שלערים אוטונומיות (Ciudades Autónomas).
לכל קהילה אוטונומית יש מידת אוטונומיה שונה וסמכויות שונות. מהאוטונומיה הרחבה ביותר נהנות הקהילות ה"היסטוריות":חבל הבסקים,קטלוניה,גליסיה ואנדלוסיה.קטלוניה וחבל הבסקים אף מחזיקות כוח משטרה עצמאי. כך גם חלק מהקהילות גובות את המיסים בעצמן ואף מנהלות משא ומתן עםממשלת ספרד באשר לכמות המיסים שיועברו אליה, בעוד שאחרות מקבלות מהממשלה הקצאות כספיות. רוב השלטונות המקומיים מנהלים כיום מאבק עם השלטון המרכזי על היקף הסמכויות שיואצלו להם.
ההמנון הלאומי של ספרדר הוא "המארש המלכותי", והוא אחד ההמנונים הבודדים בעולם שאין להם מילים רשמיות. בנוסף לכך, לא ידוע מה מקור מנגינת ההמנון. בשנת1770, גילה מלך ספרדקרלוס השלישי את השיר שכונה אז "La Marcha Granadera" ("המארש הגרנדירי") והחליט להחשיב אותו כ"מארש הכבוד". את השיר ניגנו בכל טקס ציבורי, ומכיוון שהשיר נוגן בכל אירוע מלכותי, העם הספרדי התייחס אליו כהמנון - כמארש המלכותי.
הכוחות המזוינים של ספרד הם הכוח הצבאי של ספרד. הכוחות אחראיים להגן על שלמות הממלכה. הם מורכביםמהצבא,צי וחיל האוויר.מלך ספרד הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים.משנת 1982 הכוחות חברים בנאט"ו ומשנת 1994 הכוחות חברים ביורוקורפוס (Eurocorps).הכוחות מהווים חלק מהיחידות הצבאיות שלהאיחוד האירופי ומכוחות שמירת השלום של האו"ם.לחבל הבסקים ולקטלוניה האוטונונמיות יש כוחות משטרה נפרדים.
כלכלת ספרד המודרנית היאמדינת רווחה באופייה והיא אחת הכלכלות הגדולות והמשמעותיות באירופה. נכון ל-2017, מדורגת ספרד ככלכלה ה-14 בגודלה בעולם והחמישית בגודלה באירופה. התמ"ג לנפש בה עומד על קרוב ל-38,000 דולר. ספרד, שבעברה הייתה מדינה חקלאית בעיקרה, היא כיום בעלתמגזר יצרני הנמנה בין החשובים במערב אירופה. זאת בשל קצב הצמיחה הגבוה בענפי התעשייה השונים ממנו נהנתה ספרד מאזשנות ה-50.ענף החקלאות מעסיק כ-5% מסך האוכלוסייה הפעילה כלכלית במדינה.
באיחור מה, בהשוואה למדינות אחרות במערב אירופה, התפתחו בספרד גם תעשיות הפלדה, המספנות, הטקסטיל והמחצבים. כיום, בכלכלתה של ספרד מיוחס למגזר השירותים פלח נכבד. הדבר מתבטא בבירור הן בנתון התוצר המקומי הגולמי (בשנת2005 - 67% מסך התמ"ג) והן בשיעורי תעסוקה לפי מגזרים (65%). ההכנסות מענף התיירות מאפשרות להטות את הכף בשיפורמאזן התשלומים.בסוףשנות ה-90 של המאה ה-20 ותחילת שנותהמאה ה-21, עודדה הממשלה הימניתליברליזציה,הפרטה, דה-רגולציה והקטנת שיעור המס. ב-1 בינואר1999 הייתה ספרד בקבוצה הראשונה של המדינות באיחוד האירופי, שהחליפו את המטבע שלהן באירו. לאחר הבחירות של2004 הפחיתה המדינה עוד יותר את המעורבות הממשלתית בעסקים, נלחמה ביתר שאת בהונאות מס, ועודדהיצירתיות, מחקר ופיתוח. עם זאת, לאחר העלאות מיסים ומגזר ציבורי שהתנפח, סובלת ספרד משיעוראבטלה גבוה מאוד (21% ב-2011), בעיקר בקרב צעירים, מגרעון ממשלתי, ומבועת נדל"ן שהובילה בין1995 ל-2007 לזינוק של יותר מ-200% במחירי הבתים.
משבר החוב האירופי החמיר את מצבה הכלכלי של ספרד, כפי שהשפיע על שאר מדינות ה-PIGS, בשל הגידול החד בחוב החיצוני של ספרד והתחזית לצמיחה נמוכה, אשר יחד עם הורדת דירוג האשראי של ספרד על ידי סוכנויות הדירוג הביא לחששות כי המדינה תגיע למצב שבו לא תוכל לפרוע את חובותיה ("פשיטת רגל"). בשנת2010 התרחש בספרד משבר התעסוקה החמור ביותר במדינות ה-PIGS, וכ-20% מתושבי ספרד לא השתתפו במעגל העבודה. אחת מתוצאות המשבר המהווה גם אינדיקטור לחומרתו הייתה ירידת השערים ועליית התשואות של איגרות החוב של ספרד הנסחרות בבורסה ומיועדות להיפרע בעוד 10 שנים. זאת לאור העלאות מיסים, עליות מחירים, ומגזר ציבורי שהלך ותפח.הבנק המרכזי האירופי (ECB) הגביר את רכישות איגרות החוב שהונפקו על ידי ספרד בניסיון למתן את הירידה החדה בערכן אך המצב הכלכלי של המדינה לא השתפר.[13] ביוני2012 הודיעה ספרד כי היא זקוקה לסיוע של האיחוד האירופי, כדי לשמור על היציבות של המערכת הפיננסית שלה. נכון לפברואר2018 רמת האבטלה ירדה לשיעור של 15%.[14]
ספרד מדורגת במקום השני בעולם מבחינת התיירים הזרים הנכנסים אליה, אחריצרפת המדינה המתוירת בעולם.[15] עם למעלה מ-80 מיליון תיירים בשנה נכון ל-2019.
בספרדאקלים מגוון ביותר כשהנפוץ הוא האקלים הים תיכוני. לחופיההדרומיים והים-תיכוניים אקלים המכונהאקלים ים-תיכוני שלחופים אשר שורר אף בעמק גוואדלקיביר. אקלים זה מתאפיין בטמפרטורות נעימות ובשפע משקעים במשך רוב השנה, מלבד בקיץ. ככל שמרחיקים פנימה אל תוך היבשת הופך האקלים לקיצוני יותר, והאקלים הוא ים תיכוני יבשתי, השורר ברוב שטחחצי האי -טמפרטורות נמוכות בחורף,טמפרטורות גבוהות בקיץ וכמויות משקעים משתנות, בהתאם למיקום הגאוגרפי. באופן כללי, בצפון-מערב הארץ כמות משקעים רבה יותר מאשר במזרח. בהתאם לכך, בגליסיה וסמוך לחופיהים הקנטברי שורראקלים ימי המתאפיין בשפע משקעים במשך כל השנה, במיוחד בחורף, ובטמפרטורות מתונות.באזורים גבוהים ניתן להבחין באקלים הררי, בהרים הקנטבריים, בהרי הפירנאים, בשרשרת ההרים האיברית, בשרשראות ההרים המרכזית ובזו שלבטיקה, כמו גם באזורים הגבוהים של האיים הקנריים, בהם שוררות טמפרטורות נמוכות (חורף קר או קר מאוד) ושפע משקעים.
באיים הקנריים שורראקלים סובטרופי, עםטמפרטורות גבוהות כל השנה ומעט משקעים. באיים המערביים נמדדות כמויות משקעים גבוהות יותר. אקלים זה שורר גם בחופיו הדרומיים של חצי האי - במאלגה, גרנדה, אלמריה, שבהן שוררות טמפרטורות נוחות יחסית במשך כל השנה, אף שנמדדות בהן כמויות משקעים גבוהות יותר במידת מה מאשר באיים הקנריים.
במהלך המאה העשרים הכפילה ספרד את גודל אוכלוסייתה. העיקר הגידול באוכלוסיית ספרד חל בשנות ה-60 ובראשיתשנות ה-70 של המאה העשרים. אוכלוסייתה של ספרד מונה כיום כ-47 מיליון איש.
ספרדים היגרו לאורך השנים למדינות אחרות בעולם. החל מהמאה ה-15 היגרו ספרדים (ופורטוגלים) רבים אלאמריקה הלטינית, וכיום הם וצאצאיהם מהווים כשליש מהאוכלוסייה באזור זה, ומכונים "אמריקאים-לטינים לבנים". במאה ה-16 היגרו לשם כ-240 אלף ספרדים, בעיקר לפרו ולמקסיקו, ובמאה ה-17 היגרו 450 אלף ספרדים נוספים. בשנים1846–1932 היגרו כחמישה מיליון ספרדים לדרום אמריקה, בעיקר לארגנטינה ולברזיל. בשנים1960–1975 היגרו כשני מיליון ספרדים למדינותמערב אירופה, וכ-300 אלף לאמריקה הלטינית.[16]בשנים האחרונות חל גידול באוכלוסייה הספרדית, במיוחד בעקבות חזרתם של ספרדים רבים למולדתם לאחר שהיגרו בשנות ה-70 לארצות אחרות באירופה.
בגלל המשבר הכלכלי חלה ירידה במספר המהגרים, שמספרם נכון ל-2011 כ-4.8 מיליון. המהגרים מהווים כ-11 אחוזים מכלל האוכלוסייה, נכון ל-2011 מעל 860,000 אלף מהגרים מוצאם מרומניה, ממרוקו 770,000, מאקוודור 360,000 ומקולומביה כ-270,000. שאר המדינות העיקריות של מהגרים לספרד הןבריטניה,בוליביה,גרמניה,איטליה,בולגריה וסין. ההערכות הן שיש כ-200,000 מהגרים מדרום לסהרה וכי ספרד היא המדינה בעלת האחוזים הגבוהים של מהגרים באירופה אחריקפריסין שבמקום הראשון.
הספרדית שמקורה בקסטיליאנית (הקרויה español או castellano בשפה עצמה) היא השפה הרשמית ברחבי ספרד, אך שפות אזוריות אחרות גם הן מדוברות. בלא לאזכר אותן בשמן החוקה הספרדית מכירה באפשרות של שפות אזוריות כרשמיות, במקביל לספרדית, באזורים האוטונומיים המתאימים של כל שפה ושפה. השפות להלן הן השפות האזוריות הרשמיות במקביל לספרדית, בחלוקה לפי אזורים:
קטלאנית, גליסית, אוקסיטנית וספרדית קסטיליאנית התפתחו כולן מהלטינית ולכולן ניבים משלהן, שחלק מדובריהם מתייחסים אליהם כאל שפה נפרדת (למשלולנסית שהיא ניב של קטלאנית). כמו כן ישנן עוד שפות מיעוטים ששרדו משפת הרומנסה: אסטור-לאונית באסטוריאס ובחלקים מלאון,סמורה וסלמנקה, ואקסטרמדורית בקסרס ובסלמנקה, שהתפתחו שתיהן מהניב האסטור-לאוני העתיק; האראגונית (או פאבלה, fabla), המדוברת בחלקים שלאראגון; הפאלה (fala) המדוברת בשלושה כפרים באקסטרמדורה; וכן מספר ניבים פורטוגזיים באקסטרמדורה ובקסטיליה-לאון. עם זאת, שלא כמו הקטלאנית, הגליסית והבסקית, אין להן כל מעמד רשמי.
באזורים התיירותיים של חופי הים התיכון ובאיים הבלאריים,אנגלית וגרמנית מדוברות על ידי תיירים, תושבים זרים ועובדי תיירות. מהגרים רבים מאפריקה וצאצאיהם דוברים את השפה האירופית הרשמית בארץ מוצאם (פורטוגזית, אנגלית,צרפתית ואףאפריקנס).
נכון לשנת 2022 בספרד 57.6% מהאוכלוסייה מוגדרים כנוצרים-קתולים (אם כי רק כ-17% משתתפים בקביעות בטקסי דת). 2.2% מגדירים את עצמם בני דתות אחרות – בעיקראסלאם – אך גם דתותמזרח-אסייאתיות וכן זרמים נוצריים נוספים. 37.7% מהאוכלוסייה מגדירה את עצמה כלא-דתית (12.5% אתאיסטים, 7%אגנוסטים והיתר "לא מאמינים/אדישים").[17] בעשור הראשון של המאה ה-21 איבדה הכנסייה בספרד מאחיזתה בין השאר קיבל שופט החלטה חסרת תקדים, לפיה בית הספר חייב לסלק את הצלבים מכיתות הלימוד, בנימוק שהם פוגעים באופייה החילוני של המדינה. בנוסף, ניתן תוקף חוקי לנישואים חד-מיניים ולגירושים מהירים, והוקל בחוקים הנוגעים להפלות ולהמתת חסד.[18]
כיום יש כ-48,000 יהודים שהם כ־0.1% מכלל האוכלוסייה בספרד, מרביתם בערים מדריד ובברצלונה. במדריד נשארו חמישהבתי כנסת, הגדול שביניהם ברחוב Balmes 3, בו נמצא גם בית הקהילה היהודית. בית כנסת פעיל אחר הוא בית הכנסת אהל שרה. במדריד קיים גםבית ספר יהודי על-שםאבן גבירול, ובו מתחנכים כ-200 תלמידים ותלמידות. בברצלונה נותרו 4 בתי כנסת בלבד, מתוכם שנייםרפורמיים.
צפיפות האוכלוסייה היא 91 נפש לקמ"ר, מהנמוכות במערב אירופה, ובדירוג ה-29 בעולם. מרבית האוכלוסייה מרוכזת בעיקר במטרופוליןמדריד וכן לאורך חופי המדינה. מדריד עצמה היא העיר הגדולה ביותר בספרד, עם כ-3.4 מיליון תושבים; העיר השנייה בגודלה היאברצלונה, עם 1.7 מיליון תושבים, והשלישית בגודלה היאולנסיה, ובה כ-825 אלף תושבים. תושבים רבים התיישבו גם באיי ספרד, מתוכם הגדול ביותר כיום הואטנריפה, עם כ-886 אלף תושבים, ואחריומיורקה עם 884 אלף תושבים, וגראן קנריה שבאיים הקנריים עם כ-829 אלף תושבים.
^איים אלה, כמו יבשת אמריקה, התגלו על ידי פולשים שונים בתקופות שונות, כולל אבותיהם של בנימאיה ותרבויות ילידיות אחרות, וכןויקינגים, כ-500 שנה לפני קולומבוס.
^"Barómetro de Enero de 2022", 3,777 respondents. The question was "¿Cómo se define Ud. en materia religiosa: católico/a practicante, católico/a no practicante, creyente de otra religión, agnóstico/a, indiferente o no creyente, o ateo/a?".
_-_Fondo_Mar%25C3%25ADn-Kutxa_Fototeka.jpg)
_-_Fondo_Car-Kutxa_Fototeka.jpg)
