סעודה שלישית (המכונה גם שעת "רעוא דרעוין") היא הסעודה האחרונה מביןשלוש הסעודות שההלכה היהודית מחייבת לסעוד במהלך השבת. זמנה של הסעודה מקביל לזמןתפילת מנחה, כלומר חצי שעה אחריחצות היום (זמןמנחה גדולה) עדשקיעת החמה.
יש שאוכלים סעודה זו במאכלים קלים, בעיקר בחודשי החורף שסעודה זו קרובה לסעודת הבוקר. המנהג לזמרזמירות בסעודה וכן לומרדברי תורה.
בתורה נאמר:”וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּהַיּוֹם כִּי שַׁבָּתהַיּוֹם לַה',הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה” (ספר שמות,פרק ט"ז,פסוק כ"ה).
משילוש המילההיום בפסוק אחד העוסק באכילת המן, למדוחז"ל[1] כי בשבת מצווים לאכול שלוש סעודות. חז"ל נחלקו האם הדין הוא, שיש לאכול שלוש סעודות במהלך היום בנוסף לסעודת ליל שבת[2]. או מכיוון שבימים עברו מקובל היה לאכול רק שתי ארוחות ביום:פת שחרית וארוחת ערב, הרי שביום השבת יש להוסיף ארוחה אחת נוספת. להלכה נפסק, כי יש לאכול סעודת אחת בליל שבת, סעודה אחת ביום השבת וסעודה שלישית בשבת אחר הצהריים[3]. לדעתהרמב"ם, ישנה חשיבות לסעודות השבת, בגלל מצוות "עונג שבת", שיש לענג את השבת ולכבדה באמצעות מאכל ומשקה.
נשים חייבות בסעודה זו כגברים, כמו בכל דיני השבת[4].
על פי עיקר הדין, ישליטול ידיים בסעודה שלישית ולאכוללחם משנה כמו בשאר הסעודות[5] ולכן חל חיוב על האדם לתכנן את הסעודה השנייה (בפרט בתקופת החורף, בה יום השבת הוא קצר) באופן שיהיה מסוגל לאכול את הסעודה השלישית לתיאבון[6]. ובדיעבד, אם האדם שבע ביותר, ניתן לקיימה גם בכל מאכל העשוי מחמשת מיני דגן, ויש אומרים שאפילו בבשר ודגים, ויש אומרים שאפילו בפירות. פועל יוצא מדין זה הוא שבניגוד לסעודות השבת הקודמות, שחייב לאכול בהן לחם ולכן הוספת "רצה" בברכת המזון אחרין מעכבת, ואם המברך שכח להוסיפה עליו לברך שנית, בסעודה השלישית, שלדעות אחדות אין חיוב לאכול בה לחם, אם אדם שכח להוסיף "רצה" אינו חוזר[7].
על פי פסיקת ההלכה לא חלה חובתקידוש בסעודה שלישית כיוון שבמקביל ללילה שבו אומרים קידוש פעם אחת, גם ביום חלה חובה לקדש פעם אחת וכבר התקיימה החובה בסעודת הבוקר. אמנם, טוב לברך על היין בסעודה שלישית (בתוך הסעודה, משום שברכת המוציא קודמת) כדי לכבד את סעודות השבת ויש שכתבו נוסח מסודר לקידוש סעודה שלישית[8].
מן הדין האחראים על הצדקה בכלעיר מצווים לתת לעניים אוכל אוכסף המספיקים לשלוש סעודות בשבת, כשלארוחה השלישית עליהם לספק לעני לפחות כדי אכילת פת לחם בשיעורכביצה ודג קטן.
בערב פסח שחל בשבת, יש בעיה לקיים מצוות סעודה שלישית, מכיוון שאסור לאכולמצה בערב הפסח, ואסור לאכולחמץ לאחר שעה רביעית. על כן, יש נוהגים לחלק את סעודת הבוקר לשתיים עם הפסקה באמצע וכך יוצאים ידי חובת סעודה שלישית (לדעות שסעודה שלישית יכולה להתקיים בשעות הבוקר)[9], יש שמשתמשים במצה עשירה[10] (לנוהגים בה היתר), יש נוהגים לאכול מצה מבושלת (לנוהגים בה היתר), יש מתירים לעשותה בתבשילים מקמח מצה, כגוןקניידלעך[11] ויש שאוכליםפירות,בשר ודגים בלבד[12].
לדעתהרמב"ם חובה לאכול סעודה שלישית גם בכליום טוב[13]. אך פוסקים רבים כתבו שאין חובה זו נוהגת ביום טוב, וכך הכריע השולחן ערוך[14]:
ולא נהגו לעשות בו סעודה שלישית.
המגן אברהם הביא בשם ספרסדר היום שטוב לאכול פירות ביום טוב כסעודה שלישית, ובכלבו כתב להוסיף תבשיל בסעודה השנייה ביום טוב שהוא יחשב כסעודה שלישית[15].ביום טובשביעי של פסח יש שנהגו לאכולסעודת משיח.
מהמשנה משתמע שזמנה של סעודה שלישית הוא במנחה:
מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת,
הָרָאוּי לָאָדָם לָאָדָם,
הָרָאוּי לַבְּהֵמָה לַבְּהֵמָה.
כֵּיצַד?
נָפְלָה דְּלֵקָה בְּלֵילֵי שַׁבָּת,
מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת.
בְּשַׁחֲרִית, מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת.
בְּמִנְחָה, מְזוֹן סְעֻדָּה אַחַת.
אולם בתקופתהגאונים יש עדויות למנהג לאכול את הסעודה השלישית בבוקר, בצמוד לסעודה השנייה. בהלכות גדולות כתוב (נוסח כתב יד מילאנו)[16]:
יהודה בן ברזילי הברצלוני מציין את קיום המנהג לאכול את הסעודה השלישית יחד עם סעודת הבוקר וכותב שאין לנהוג כך[17][18]. בספראור זרוע מובאת תשובה של "שלמה בן יצחק" התומכת במנהג לאכול סעודה שלישית בצמוד לסעודה שנייה ומציינת שכך גם כתבונתן מרומי ואחיו אברהם ודניאל, שחיו באיטליה[19]. מנהג זה מוזכר גם בשיבולי הלקט.[20]
השולחן ערוך פסק שזמן אכילת סעודה שלישית הוא משיגיע זמןמנחה גדולה, ומי שאכל לפני כן לא יצא ידי חובה.[21]
על פי הנוהג היום, זמנה של סעודה שלישית הוא מזמןמנחה גדולה, כלומר אחרי שש וחצישעות זמניות. ברוב הקהילות מקובל לאכול סעודה שלישית אחריתפילת מנחה קטנה, ובקהילות רבות, בעיקרחסידיות, מתקיימת סעודה משותפת בבית הכנסת. מקובל להאריך בסעודה שלישית אל תוך הלילה מעבר לצאת השבת. ואמנם אפילו שהסעודה נמשכה אל תוך הלילה, מזכירים בברכת המזון את השבת ("רצה והחליצנו"), מכיוון שהסעודה התחילה בשבת (ובלבד שלא הבדילו ושלא אמרו "המבדיל בין קודש לחול" לפני ברכת המזון).
על פי הקבלה הסעודה השלישית היא כנגד הבחינה הקבלית הנקראת "זעיר אנפין" - המהווה כינוי לספירתתפארת. זמנה של סעודה שלישית לעת דמדומי ערב ("בין השמשות") מכונה "רַעֲוָא דְּרַעֲוִין" ("רצון הרצונות") שמשמעותו עת רצון מיוחדת שבה יכולות התפילות להתקבל ברצון, כמבואר בפיוט "בני היכלא". סעודה זו נקראת סעודתו שליעקב ובזכותה ניצולים ממלחמת גוג ומגוג.
תורת החסידות פיתחה רעיון זה למושג חשוב ומרכזי. חסידים רבים נוהגים לשיר שירי נשמה ודבקות בשעת ה'רעוא דרעוין' ורבים מהם אף נוהגים לשבת אז בחושך על מנת לאפשר לאלו שרוצים להרהר בתשובה לתת פורקן לרגשותיהם ואף לבכות מבלי להתבייש מאחרים. כמו מושגים רבים אחרים בתורת הקבלה, גם מושג זה נכתב ונאמר בשפה הארמית שבה נכתב ספר היסוד של הקבלה "ספר הזוהר". פירוש נוסף למושג הוא שהקב"ה הוא "רצון הרצונות", כלומר שהקב"ה הוא סיבת כל הסיבות והרצון הראשון שממנו נוצרים כל הרצונות.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בופסיקה הלכתית.
