המונח "רס"ג" מפנה לכאן. לערך העוסק בשנה העברית ה'רס"ג (1502–1503), ראוה'רס"ג.| לידה | 882 ד'תרמ"ב דילץ,מחוז פיום שבמצרים,הח'ליפות העבאסית | ||
|---|---|---|---|
| פטירה | 16 במאי942 (בגיל 60 בערך) כ"ו באיירד'תש"ב סורא | ||
| מקום קבורה | סורא,בבל (תיעוד מהמאה ה-12) הר סיני (תיעוד מהמאה ה-17) בית העלמין העתיק בצפת,ישראל (תיעוד מהמאה ה-18) | ||
| מדינה | הח'ליפות העבאסית | ||
| מקום פעילות | סורא | ||
| מקום מגורים | סורא | ||
| כינוי | סעדיה אלפיומי | ||
| תחומי עיסוק | תנ"ך,הלכה,פילוסופיה יהודית,דקדוק,פיוט | ||
| חיבוריו | אמונות ודעות, ספרי הלכה, תרגום התנ"ך לערבית עם פירוש (ה'תפסיר'), "ספר האגרון" ועוד | ||
| תקופת פעילות | 928–942 (כ־14 שנים) | ||
| השתייכות | גאונים | ||
| רבותיו | עלי בן יהודה הנזיר | ||
| אב | רבייוסף אלפיומי | ||
| ילדים | רב שארית אלוף,רב דוסא גאון | ||
| |||
  | |||
רב סעדיה בן יוסף אלפיומי גאון (882,ד'תרמ"ב[1] –16 במאי942,כ"ו באיירד'תש"ב), המכונה גם בקיצור:רס"ג, היהאיש אשכולות, מגאוניבבל. בגיל 46 מונה לראשישיבת סורא בבגדאד.
היקף מפעלו הספרותי היה גדול ביותר: הוא כתב ספרים בענייניהלכה, הלשון העברית ודקדוקה,פיוטים, פרשנות מקרא, ונושאים תאולוגיים ופילוסופיים. בתחומים רבים נחשב למייסד ולראשון. הוא הראשון שעסק בדקדוק של השפה העברית באופן שיטתי, בהשפעת המדקדקים של השפה הערבית שפעלו באותה עת, ועל כן נחשב לראשון מבין מדקדקיימי הביניים. שפת כתיבתו הייתהערבית יהודית, והוא מראשוני הרבנים שכתבו בהרחבה בשפה זו, ולכן נחשב למייסד הספרות הערבית-יהודית[2]. הוא הראשון שחיבר ספר שיטתי ומקיף בפילוסופיה יהודית, "ספר האמונות והדעות", והראשון שהתפלמס עם הקראים בכלים ספרותיים ושיטתיים.
נולד ליוסף אלפיומי בכפרדילץ במחוז פיום שבמצרים העילית (מכאן כינויופיומי, או ה"דאלצי")[3]. בצעירותו עזב את פיום ונדד לארץ ישראל, לסוריה ולבבל, ויש הסבורים שנולד או ביקר גם בתימן[4].
לפי עדויות מאוחרות, היה מצאצאיו של התנארבי חנינא בן דוסא[5], ונטען כי היהכהן[6]. הוא ייחס את עצמו לשלה בן יהודה[7].
לפי עדותו של הסופראל-מסעודי, למד רב סעדיה את מלאכת תרגום המקרא אצל אבו כת'יר יחיי בן זכריה הסופר מטבריה, ומסעודי משייך את שניהם לכת ה"אשמעתיים" (רבניים כמקביל לקראים)[8]. כאשר רס"ג היה נער, הוא רכש ידיעות רבות בנושאי הלשון העברית ודקדוקה, המקרא, המשנה, התלמוד וההלכה. הוא עסק גם ב"מדעים וחכמות הגויים", כלומר במדע ובפילוסופיה כלליים. באותן שנים החלה התרבות הערבית לפרוח במצרים ובסביבתה, והמדע היווני פרח עוד לפני כן, ואלו השפיעו על רס"ג בצעירותו. בהמשך היה בקשר עם הפילוסוףיצחק בן שלמה הישראלי[9].
רב סעדיה עבר לסוריה לפרק זמן לא ידוע, ולפני שנת921 קבע את מושבו בבגדאד שבעיראק[9]. סמוך לבואו לבגדאד נטל חלק במחלוקת קביעת לוח השנה, ובמהלכה התיידד עם מנהיגי הקהילה היהודית בבגדאד, רבניה ועשיריה. מנהיגי הקהילה, שהכירו בגדלותו, מינו אותו ל"אלוף" בישיבת פומבדיתא, ובשנת928 התמנה לעמוד בראשותישיבת סורא המתחדשת, ששכנה אז כבר בבגדאד, לצד ישיבת פומבדיתא[10]. מינוי זה נחשב לחסר תקדים, כיוון שלא היה מקובל למנות לראשות הישיבה אדם זר שאינו יליד המקום ושאינו צאצא למשפחות הנכבדות בעיר[9].
אופיו הבלתי-מתפשר של רב סעדיה הביא אותו לעימות מול ראש הגולה, שגרם לנתק חריף ביניהם ולהשעייתו של רב סעדיה מראשות ישיבת סורא. הנתק נמשך מספר שנים, אך לבסוף הצליחו מספר נכבדים להשכין שלום בין הצדדים, ורב סעדיה הוחזר למשרת ראשות ישיבת סורא[11], בה החזיק עד פטירתו בשנת942, כשהוא כמעט בן שישים[9].
על פטירתו כותבים בניו:”היו שנות חיי אדוננו זכר צדיק לברכה פחות משישים שנים, מלך מהן ארבע־עשרה שנה בישיבת מחסיה חסירות ארבעה ימים ונפטר בליל שני בסוף האשמורת התיכונה בששה ועשרים בחודש אייר של שנת אלף ורנ"ג. היום לאסיפתו פ[חות] מאחת־עשרה שנה. המקום ימהר עמידתו בקרוב”[12].
מקום קבורתו של רב סעדיה נותר נושא לדיון היסטורי, כאשר מספר מקורות מציעים מיקומים שונים.
העדות הקדומה ביותר לגבי מקום קבורתו מופיעה בכתבי הנוסעבנימין מטודלה מהמאה ה-12 (בין השנים:1165–1173), כ-225 שנים לאחר מות הגאון. בתיעוד מסעותיו, מציין בנימין מטודלה את קברו של רס"ג במתא מחסיא (סורה) שבבבל, לצד קבריהם שלרב שרירא גאון ורב האי גאון בנו. בלשונו: "מתא מחסיא שנחרבה, ושם קבר רב שרירא, ורב האי בנו, ורב סעדיה אל-פיומי".
מקורות מאוחרים יותר מציעים מיקומים אחרים:
לרס"ג היו שני בנים, שאף הם הגיעו להישגים גדולים בישיבות בבל.שארית, שלמד בישיבת סורא בתקופה שאביו כיהן בה כראש ישיבה, ושזכה לתואראלוף, ודוסא, שנקרא ככל הנראה על שם דוסא אביו של רבי חנינא בן דוסא שלפי המסורת, רס"ג היה מצאצאיו. דוסא כיהן בעצמו כראש ישיבת סורא בין השנים1013–1017, לאחר פטירתו שלרב חפני גאון.
ערך מורחב –מחלוקת רב סעדיה גאון ובן מאיררס"ג היה מעורב במחלוקת בין חכמי בבל וביןחכמי ארץ ישראל, ובראשם גאון ארץ ישראל הרבאהרן בן מאיר, בעניין קביעות השניםד'תרפ"ב–ד'תרפ"ד (921–923)[15]. עד לזמנו של רס"ג, קביעות השנה נמסרה מארץ ישראל ונתקבלה בכל תפוצות ישראל ללא סייג[16]. אולם בשנת 921 התגלעה מחלוקת בין חכמי בבל לחכמי ארץ ישראל על אודותקביעת לוח השנה. המחלוקת נסבה אודות גדרידחיית 'מולד זקן' בחישוב מועד ראשי חודשים. לפי החישוב של בן-מאיר שנתד'תרפ"ב הייתהשנה חסרה ולפי חכמי בבל היא הייתהשנה שלמה; בן-מאיר הורה לתלמידיו לחגוג את המועדים כפי הוראתו, אך חכמי בבל, ובראשםדוד בן זכאי ורב סעדיה גאון, שעוד לא שימש כגאון סורא כתבו לו כי טעות בידו. כתוצאה מכךחג הפסח נחגג בארץ ישראל ביום ראשון, ובבבל ביום שלישי. בתגובה לטענת חכמי בבל, קבע בן-מאיר כי הסמכות לקבוע מועדים ולעבר את השנה נתונה לחכמי ארץ ישראל בלבד, ועל כן פסיקתו מוסמכת יותר משל בן-זכאי ורס"ג. חכמי בבל ניסו לשכנע את בן-מאיר לחזור בו והפיצו בקהילות שונות מכתבים המזהירים שלא לנהוג כשיטתו. גם הוא עמד בדעתו ואף פרסם את לוח "ארבעה שערים" (של חכמי בבל) בגרסה שלו. הזעזוע מהמצב שנוצר בו יהודים באזורים שונים חגגו מועדים בזמנים שונים הוביל אתרב מבשר גאון ותומכיו, שצידדו עד אז בשיטת בן-מאיר, לעבור לצדם של רב סעדיה גאון וחכמי בבל.
חליפות המכתבים בין הצדדים הניצים לא פסקו, וחכמי בבל כתבו לבן-מאיר וניסו לפייסו לחזור בו ("נעשינוחרפה בגויים וקלסה בין המינים"; "אבלים נזופים בבכי תמרורים ואנחה" ועוד), אך בן-מאיר לא חזר בו, והשיב להם במכתב כי "אילו נהרגנו ואלף כמותנו, לא נשנה מנהג אבותינו ולא נחליף חוק... יש הרשות לחבורת ארץ ישראל על חכמי בני הגולה, ואין לבני הגולה רשות על בני ארץ ישראל..." בהמשך מכתבו טוען בן-מאיר כי רב סעדיה גאון אשם במחלוקת שפרצה[17].
במסגרת פולמוס זה התחברו חיבורים שונים על ידי שני הצדדים.ראש הגולהדוד בן זכאי חיבר את "ספר זיכרון המחלוקת"[18], חיבור בסגנון מקראי, עםטעמי מקרא, ובו הציג את המחלוקת מנקודת מבטו. בן מאיר ענה בחיבור משלו, ואחר כך הוסיפו רס"ג ושאר החכמים וכתבו חיבורי פולמוס הדדיים.[19]
לא ידוע אימתי פסקה המחלוקת. בשנתד'תרפ"ד לפי שתי הדעות פסח חל באותו יום וכן ברוב השנים שאחר כך. אין מידע על השניםד'תרפ"ז וד'תרפ"ח שבהן שוב הייתה המחלוקת רלוונטית. בזמן הרמב"ם כבר קיבלו יהודי ארץ ישראל את שיטתו של רס"ג[20].
בבבל כתב רס"ג את רוב חיבוריו: את תרגום כתבי הקודש היהודיים לערבית בצירוף הפירוש הארוך, את ספריו בחכמת הלשון העברית, את הסידור ואת ספרי ההלכה, וחלק מכתבי הפולמוס נגד הקראים.
רס"ג נלחם נגד מלומד יהודיאפגני שהצביע על סתירות-לכאורה בתורה, והטיל ספק בסיפורינסים ואירועיםעל-טבעיים המהווים חלק מהאמונה היהודית המסורתית. שמו של האיש היהחיוי אל-בלכי, ומתנגדיו קראו לו חיוי אל-כלבי. חיוי אל-בלכי חיבר טקסט ובו למעלה מ-200 שאלות ותהיות על סתירות בסיפורי המקרא, שם ללעג ולקלס סיפורי נסים ומצביע על אמונות שלא מתיישבות לכאורה עם ההגיון. הוא טען טיעונים פילוסופיים וקרא לציבור היהודי להתכחש לתנ"ך ולשארכתבי הקודש היהודיים ולא לתת בהם אמון[21]. רס"ג חשש מסכנת ההשתמדות של עם ישראל בעקבות דברים אלו, ולכן החל ללחום במלחמות פולמוסיות נגד חיוי אל-בלכי, הכוללות הוכחות הגיוניות על פי מסורת ישראל ועל פי הפילוסופיה היוונית.
לפי הנוהג, כאשר גאון נפטר, הגאון הבא היה מתמנה מבין תלמידי החכמים של אותה הישיבה. בשנת924, כשנפטר גאון סורא רביעקב בר נטרונאי, ובישיבה לא היה מועמד בולט מלבדו, נאלצו למנות את בנו רביום טוב כהנא בר יעקב. לאחר שרב יום טוב נפטר בשנת928 (לאחר ארבע שנים בתפקיד), ביקשו להביא מישיבתפומבדיתא – נגד חוק הישיבות בבבל – את רבנתן אלוף, בנו של רביהודה בן שמואל גאון. אך הוא נפטר בטרם התמנה. האיש היחיד שהיה ראוי להיות גאון סורא היה רס"ג, אך הוא לא היה מקומי אלא זר, ממצרים. למרות זאת, החליטראש הגולה,דוד בן זכאי, למנות את רס"ג לגאון סורא. כשעמד המינוי על הפרק, הזהיר ניסים הנהרואני את ראש הגולה מפני המינוי, ואמר לו שרס"ג תקיף בדעותיו ובעל כושר רטורי גדול, "ואינו מסביר פנים לשום אדם בעולם, מפני רוב חכמתו ורוחב דעתו ואריכות לשונו ויראת חטאו"[22]. אך דוד בן זכאי לא שמע לדברי ניסים, ובגיל 46, בא' בסיווןד'תרפ"ח, התמנה רס"ג לגאון וראש ישיבת סורא.
רס"ג רומם את קרנה של ישיבת סורא, ותלמידים רבים מכל קצוות בבל, ואף מחוצה לה, באו לישיבתו. תרומות רבות התקבלו מכל קהילות בבל, והישיבה שבה לתפקד תפקוד מלא, עד שהייתה שוב למרכז התורה הגדול ביותר בבבל[23].
שנתיים אחרי מינויו של רס"ג לגאון סורא, התגלע סכסוך בינו לבין ראש הגולה, דוד בן זכאי, ותומכיו. דוד בן זכאי פסק בסכסוךירושה שבא לפניו לטובת כמה מעשירי בגדאד. לפי מנהג המקום פסק הדין של ראש הגולה היה נכנס לתוקפו רק אחרי חתימת שני ראשי הישיבות. כשהתבקש רס"ג לחתום, התחמק, והציע שראש ישיבת פומבדיתא יחתום תחילה. משהלה חתם, נאלץ רס"ג להודיע, אחרי שורה של התחמקויות, שפסק הדין שגוי לדעתו ופסיקת ראש הגולה נגועה בשוחד. בנו של ראש הגולה, יהודה, שהיה שליח להחתים את רס"ג, הוכה והושפל על ידי תלמידי רס"ג. בעקבות כך הדיח ראש הגולה את רס"ג מגאונותו, והטיל עליו חרם, ומינה תחתיו כגאון סוראתלמיד חכם מקומי בעל ייחוס, בשם יוסף בר יעקב[24].
בתגובה להדחתו כתב רס"ג את "ספר הגלוי", חיבור בסגנון מקראי, המתאר את השחיתות המוסרית שפשתה בזמנו בקרב מנהיגי הקהילה היהודית בבגדאד, ואת פעליו למיגורה, שהתקבלו באהדה רבה על ידי הציבור הרחב, ובחוסר נחת מצידם של אותם מנהיגים. רס"ג מייחד פסקאות לכל ראשי מתנגדיו, ומספר בגנותם, כשהוא מכנה אותם בכינויי גנאי: דוד בן זכאי ראש הגולה,כ'לף (אהרון) בן סרג'אדו, המכונה "כלב" על פי שמו הערבי,כהן צדק, ראש ישיבת פומבדיתא, ואנשים נוספים. הספר כולל גם תפילה ארוכה שהתפלל רס"ג להצלחתו והעלאת קרנם של היושר והצדק, ומסתיים בשמחת העם על שובו למקומו[25].
נגד הספר כתב כ'לף בן סרג'אדו, ממקורביו של ראש הגולה, מגילה חריפה בשם "אפיקורוס מן הנכריים הדילציים", הכוללת גם את כתב החרם שהטיל ראש הגולה. בעקבות מגילה זו הוסיף רס"ג לספר הגלוי הקדמה ארוכה המפרטת את מעלותיו הרבות של החיבור בתחום המוסר והשירה, ותשובות לטענות שהועלו נגדו. כמו כן חיבר פירוש לחיבור, הדומה במתכונתו לחיבוריו של רס"ג על המקרא, וכולל ביאורי מילים, צימודים, והרחבה בעניינים שונים[26].
לצד הפולמוס הספרותי, ליוו רס"ג ותומכיו את מאבקם גם במעשים. הם הדיחו את דוד בן זכאי מראשות הגולה, ומינו במקומו את אחיו יאשיה (חסן). יאשיה נפטר כעבור שלש שנים, ובפועל כיהן דוד בן זכאי כראש גולה יחיד[24].
לפי מסורת מאוחרת, השלום בין המחנות הניצים שב על כנו אחרי שבע שנים, בעקבות סכסוך בין שני בעלי דין, שאחד מהם ביקש את דוד בן זכאי כבורר, והשני את רס"ג. דוד בן זכאי קרא לאיש שבחר ברס"ג כבורר, והיכהו קשות, והלה התלונן על דוד בן זכאי בכל העיר. בעקבות המאורע, פעלו נכבדי העיר להשכין שלום בין דוד בן זכאי לרס"ג. השלום הושב על כנו, והם התפייסו בתענית אסתר. כדי לתת ביטוי פומבי וציבורי להתפייסותם, הוחלט שאחד מהם יאכל את סעודת סיום התענית אצל השני. הוטל גורל מי יאכל אצל מי, והפור נפל על רס"ג, שאכל את הסעודה אצל דוד בן זכאי[27].
שלוש שנים לאחר הפיוס נפטר דוד בן זכאי. מספר חודשים אחר כך מת גם בנו, יהודה. בנו של יהודה, שהיה בן 12, הפך ליתום, ורס"ג פרס חסותו עליו ודאג לו. רס"ג לא האריך ימים אחר כך, ובהיותו כמעט בן שישים, בכ"ו באיירד'תש"ב, נפטר[9].
במפעליו הספרותיים והפילוסופיים, ביסס רס"ג את היהדות הרבנית. רביאברהם אבן עזרא, פרשן מקרא ומשורר שחי לאחר רס"ג, כינה את רס"ג "ראש המדברים בכל מקום", כשכוונתו לשבח את בקיאותו של רס"ג בכל המקצועות, ובמיוחד בפילוסופיה, ואת העובדה שבמקצועות רבים היה רס"ג חלוץ וסולל דרך. הרמב"ם שיבח בעקיפין את רס"ג כשהסביר מדוע עסק בחישוב קיצין האסור: "לפי שהיו בני דורו בעלי סברות נשחתות, וכמעט שתאבד תורת ה', לולא הוא, עליו השלום, לפי שהוא גילה מן התורה מה שהיה נעלם, וחיזק ממנה מה שנתדלדל"[28]. פרשנות המקרא שלו השפיעה רבות על פרשני המקרא בספרד, בתימן ובארצות המזרח, כגון:יהודה אבן בלעם, אברהם אבן עזרא,יונה אבן ג'נאח,תנחום הירושלמי,אברהם בן שלמה ואחרים.
בפוסטאט שבמצרים, תחת כהונתו של רבימצליח הכהן גאון, דבקה הקהילה הארץ–ישראלית בדרכו של רס"ג. רבי מצליח נשא דרשות המבוססות על חיבוריו של רס"ג, וחכמי הקהילה עיבדו חיבורים של רס"ג לתועלת העם[29].
יהודי תימן קיבלו עליהם את הוראותיו "כמרא דאתרא" ובסידור התכלאל ישנן נוסחאות של רב סעדיה גאון המשולבות בתוך הברכות, במקומות שהן לא נסתרות על ידי הוראות הרמב"ם[30]. פסקי ההלכה שבסידור רבישלמה בן נתן אלג'יבלי נשענים אף הם על חיבורי הרס"ג, כשהוא מקבל חלק מדבריו ומתבסס עליהם[31].
באימפריה הביזנטית, כמאה שנים לאחר מותו של רס"ג, שגשגה קהילה שעסקה בפרשנות המקרא, והם תרגמו חלק מפירושיו שהובאו על ידם מירושלים ועיבדו אותם.פירוש ספר דניאל המיוחס לרבינו סעדיה גאון, חובר באותה תקופה, והוא מכיל חלקים מפירושו האמיתי של רס"ג לספר זה[32].
כתביו של רס"ג מגוונים ורבים מאוד ובמידה רבה ניתן לומר עליו כי היה המייסד של כמעט כל סוגי הספרות התורנית. כבר בצעירותו החל בכתיבת ספרים, וכל חייו עסק בכתיבת חיבורים חדשים ושכלול החיבורים הקודמים.
ספרו הראשון,האגרון, העוסק בדקדוק, נכתב בעודו במצרים, כשהיה כבן עשרים. לימים, בהיותו בבבל, שכלל את חיבורו זה והוסיף לו הקדמה בערבית. כמו כן חיבר במצרים את חיבורו הפולמוסי הראשון, "כתאב אלרד עלי ענן" – ספר הכחשת ענן, בו תוקף את היהדות הקראית, ואף ספר זה שוכלל לימים ופוצל לשני חיבורים[33].
עד לגילויה שלהגניזה הקהירית לא היה ידוע רבות על חיבוריו של רס"ג, מלבד ספר האמונות והדעות ותרגומו לתורה שהשתמרו בשלמותם, וסידורו שהשתמר בשלמות בכתב יד אך לא פורסם. מחקר הגניזה הוביל לגילוי חיבוריו הרבים, שרבים מהם פורסמו באופן מלא או חלקי[34].
להלן רשימת חיבוריו, לפי סדר הצגתם ברשימת החיבורים שפרסמו בניו אחרי פטירתו, ומצב פרסומם[35]:
רס"ג כתב פירוש למקרא המחולק לשני חלקים. תרגום לשפה הערבית המשלב בקצרה פירושים וביאורים, ושמו "תפסיר" (تفسير, כלומר פירוש, ביאור), וכן פירוש רחב, העוסק בהיבטים פרשניים, הלכתיים, דקדוקיים ופולמוסיים, והוא מכונה "שרח". לפירוש התורה הקדים מבוא מקיף שכלל בו דיונים על התורה שבעל פה, על ענייני לשון ופילוסופיה, ופולמוס עם הקראים. כמו כן כתב הקדמות לספרים שונים. להלן חלקי פירושי המקרא:
תרגוםחמישה חומשי תורה לערבית. בתרגומו, כפי שמספר רס"ג בהקדמתו, ביקש להנגיש את המקרא לשכבות הרחבות של ההמון, שהכיר את השפה הערבית ולא הכיר את השפה העברית, ובנוסף פירש במילה או שתיים את הכוונה הנסתרת של המקרא.
למרות הידיעות ההיסטוריות על תרגום ערבי שנעשה על ידי חכם מוסלמי בתחילתהמאה ה-9, הרי תרגומו של רס"ג נעשה על כל ספרי המקרא, ובשל תפוצתו הרבה נבחר כתרגום הערבי החשוב ביותר. מטרתו של רס"ג הייתה לקרב את התנ"ך על ידי תרגומו, הן ליהודים דוברי ערבית והן לבני הדתות האחרות.
על-פי עדותו של ר' אברהם אבן עזרא (פרק ב',פסוק י"א), רס"ג כתב את התרגום באותיות ערביות ("בעבור שתרגם התורה בלשון ישמעאל ובכתיבתם"). עם זאת, העדר כתבי יד של התפסיר באותיות ערביות, לצד בדיקה שיטתית של אוצר המילים של התפסיר וסגנונו, מוכיחים שרס"ג כתב את תרגומו שבידינו באותיות עבריות, וייעד אותו ליהודים שהיטיבו לקרוא באותיות עבריות. על כן, ההנחה הרווחת היא שדברי אבן-עזרא אינם עוסקים במהדורה העיקרית של התפסיר, אלא בתעתיק נוסף שיצר רס"ג לצורך חוג מלומדים מוסלמים[36].
לשונו של התפסיר ספרותית וכמותרגום אונקלוס, הוא מרחיק הגשמה ומזהה מקומות גאוגרפיים עם אתרים בני זמנו. רס"ג נזהר בתרגומו בכללי הדקדוק הערבי ושעבד לערבית את הלשון העברית ותכונותיה, פסוקים קצרים המשתלבים בעברית למשפט אחד, חיבר בעזרת מילות חיבור ומליות מתאימות כדי שהערבית תצא שלמה. כשיש בפסוק חזרות הרבה להשתמש בשמות גוף ובכינויים. הוא נוהג לשלב פירושים במקומות קשים[37].
רס"ג שכלל את התרגום כל ימיו, הגיהו ותקנו. נוסחאות התרגום, ה'תפסיר' בלשון הערבית, הועתקו בעותקים רבים והלכו והתגלגלו מדור לדור. תפוצתם העיקרית, מטבע הדברים, הייתה בארצות הדוברות ערבית. שרשרת רצופה של מסירה, עד לימינו, התקיימה בתימן. ענפי נוסח שונים התקיימו במזרח התיכון והשתמרו בעיקר בגניזה הקהירית. השתמר עותק אחד הכולל כשני שלישים מהתרגום למקרא, שנכתב רק כשמונים שנה אחר פטירת רס"ג, על ידי הסופר שמואל בן יעקב. בשנת 2015 יצא לאור בירושלים ספר המכיל את פירוש התורה של רס"ג באותיות ערביות תיקניות המבוסס על כתב יד זה וכתבי יד תימניים.
על תפסיר רס"ג נכתבו כמה פירושים, החשוב שבהם הוא נוה שלום לרבעמרם קורח,[38] אחרון רבני תימן. כמו כן נכתבו הערות על ידייוסף דרנבורג מהדירו, וכן על ידי הרבחיים כסאר. הרביוסף קאפח ליקט מתרגום זה תרגומים רבים בעלי משמעות, ופרסמם בשם "פירושי רבינו סעדיה גאון על התורה". הרב משה פתיחי פרסם את התפסיר במסגרת חומש "דרך הקדמונים" (ירושלים,ה'תשע"ח) והוסיף לו פירוש נרחב.יהושע בלאו פרסם לקראת היותו בן מאה כרך ראשון מתוך סדרת פירושים על התפסיר, בשם "עיונים בתפסיר רב סעדיה גאון לתורה", כרך א: בראשית (האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, ירושלים,ה'תשע"ט).
במסגרת 'פרויקט סעדיה גאון' של הרב יום טוב גינדי ראו אור שני כרכים המכילים את התפסיר לחומשים בראשית ושמות, בשלושה מדורים: בערבית בגופן ערבי תקני, בערבית יהודית מנוקדת, ובתרגום לעברית. לתפסיר נלווה ליקוט ביאורים.
הפירוש הארוך לספר בראשית מוזכר ברבים מחיבורי רס"ג האחרים וכן בחיבורי הבאים אחריו. לפי דברי בניו הוא נכתב רק על חציו הראשון של ספר בראשית, עדפרשת ויצא, ועל השאר לא כתב פירוש ארוך (אלא 'ספר הפרחים' שהוא קצר יותר, אותו כתב, לעדות בניו, על כל חמישה חומשי תורה, ומהותו טרם הובררה).
את פירושו הארוך לתורה ראה רס"ג כחיבורו העיקרי, וכלל בו נושאים רבים בהלכה ובאגדה, שמקומם נקבע על פי זיקתם לפסוקי המקרא, וחלקם ארוכים כחיבורים העומדים בזכות עצמם.
חלק גדול משרח בראשית פורסם על ידימשה צוקר, בשם "פירושי רב סעדיה גאון לבראשית", בצירוף מבוא תרגום והערות. החיבור מיוסד על קטעי הגניזה שזיהה עם הפירוש. נכון לשנת2016, עוסקנביה בשיר בהתקנת מהדורה חדשה של הפירוש[39]
הפירוש הארוך לספר שמות דומה לפירוש לספר בראשית. חלקים גדולים ממנו פורסמו על ידייהודה רצהבי בשם "פירושי רב סעדיה גאון לספר שמות".חגי בן-שמאי עוסק, נכון לשנת2019, בהתקנת מהדורה מתוקנת של חציו הראשון של הספר. רס"ג כלל בחיבורו גם נספחים, ובהם הרחיב עניין מסוים. בין הנספחים לספר שמות הוא פירוש עשר שירות הנספח לפרשת בשלח, ופירושעשרת הדיברות הנספח לפרשת יתרו[40].
גם לספר ויקרא כתב רס"ג שרח, והוא כולל הלכות רבות בכל חלקי התורה, בתורת הקרבנות, דיניטומאה וטהרה,איסור והיתר ועוד. קטעי גניזה שונים מפירוש רס"ג לוויקרא הוהדרו במהלך השנים במספרכתבי עת. הפירוש לפרשת תזריע הוהדר בשנת 2023 על ידי יהודה זייבלד ודוד סקליר, וראה אור על ידי מכון "עלה זית".[41] הפירוש לפרשיותמצורע ואחרי מות הוהדרו בשנת 2024 על ידי הנ"ל.[42]
רס"ג מציין בכמה מקומות בחיבוריו לפירושיו לספר במדבר. בפירושיו לבראשית ולשמות הוא כותב 'כמו שאבאר' בספר במדבר, ובפירושיו למשלי ולאיכה הוא מתייחס אליהם כחיבורים שנכתבו. ברשימת ספרים מן הגניזה נאמר שהפירוש לפרשת בהעלותך הקיף כרך שלם. לפי עדותו של ר' שמעון צאלח, עותק מפירוש רס"ג לספר במדבר היה מצוי בתימן עד הדור האחרון, והוא עצמו החזיק ברשותו את כתה"י והגה בו. בידינו לא נמצא כתב יד שלם.
כך גם ביחס לספר דברים. רס"ג כותב בפירושיו למקרא שהוא עתיד לפרש את ספר דברים, ובפירושיו למשלי ולאסתר הוא מתייחס אליהם כפירושים שכבר נכתבו. קטע שפורסם על דברים א-ב על שמו של רס"ג, נטען אחר כך שאינו אלא לרב שמואל בן חפני גאון, וכשהתגלה פירוש רס"ג לאיכה הוכרע שאכן כך הוא.
מדברי בני רס"ג נראה שלספרים אלו לא כתב רס"ג פירוש ארוך הכולל גם ביאור עניינים, אלא פרחי הגנים בלבד, שלפי המובא ממנו הוא כולל יותר מתרגום גרידא, אך ככל הנראה אין בו הרחבה כל כך אלא פירוש עניינים בפשט המקרא בדרך קצרה[43].
תפסיר רס"ג לספר ישעיהו נדפס בפריז בשנתה'תרנ"ג, ובסופו ליקוטים מהפירוש הארוך. ליקוטים רבים נוספים פרסם יהודה רצהבי, עם תרגום לעברית. את ההקדמה פרסם חגי בן שמאי[40].
תפסיר רס"ג לספר ירמיהו נזכר בדברי הריב"ש. רבייששכר בן סוסאן העיד[44], שראה את פירושו הארוך של רס"ג על ישעיה ולחצי ירמיה. בגניזה שרדו עשרות קטעים ובהם פירוש ארוך לחציו הראשון של ירמיה, והם טעונים זיהוי.
לפי דברי בני רס"ג, חיבר רס"ג 'פירוש מילות ועניינים נבחרים מןתרי עשר'. רס"ג מפנה לחיבורו זה במהדורה השנייה של פירושו לאיכה (א, ג – ההפניה למיכה פרק א)[45], בפירושו לישעיה (פרק נה – ההפניה להושע פרק יד), ובפירושו לדניאל (ז, יט-כב – ההפניה ליואל פרק ד), ומכאן שחיבור זה קדם לחיבור הפירוש לישעיה ולדניאל ולמהדו"ב של איכה.
מדברי הבנים למדנו גם שפירוש רס"ג לתרי עשר שונה משאר פירושיו. בשאר פירושים יש תרגום לערבית לכל הפסוקים, ועליהם נוסף ביאור ארוך המבאר עניינים שונים. בפירוש לתרי עשר אין תרגום, אלא ביאור מילות שונות ועניינים נבחרים.
פירושי רס"ג לתרי עשר הובאו על ידי הקדמונים.רד"ק מביאו 14 פעמים בפירוש להושע, וכן בפירושיו ליואל, עמוס וזכריה (אחד בכל א' מהם). רביאברהם בן שלמה מחכמי תימן, מביא מובאות רבות בשם רס"ג שנראה שמקורן בפירושו לתרי עשר. גם רביתנחום הירושלמי, מחכמי מצרים, מביא בפירושו לתרי עשר את רס"ג בכינויו 'אלמפסר' 4 פעמים. פורסם עיבוד של הפירוש למיכה[46] וליונה[47].
השרח לספר תהלים, עם התפסיר ושתי הקדמות, ראו אור על ידי הרב יוסף קאפח. ההקדמות פורסמו על פי כתב יד מינכן, שהוא כתב יד קדום מזמן הראשונים וכולל גם את שתי ההקדמות. התפסיר פורסם על פי מספר כתבי יד תימניים. הפירוש הארוך פורסם על פי העתקה שנעשתה בתימן בשנתה'תרפ"ט, מכתב יד תימני שהוצע למכירה לשני סוחריםאשכנזים שהגיעו לתימן כדי לרכוש כתבי יד עתיקים. ההקדמה הגדולה, הנזכרת בפני עצמה על ידי בני רס"ג וכאמור, אינה מצויה בכתבי יד תימניים, וכפי הנראה כתב אותה רס"ג אחרי שפירוש תהלים הועתק על ידי שליחי חכמי תימן[48].
בהקדמתו הוא מחלק את הדיבור לחמשה מינים: קריאה, שאלה, הגדה, פקודה, ואיסור, תחינות ותפילות. שלשת האחרונים מתחלקים לחלקים והמסקנה היא שיש שמונה עשר חלקי דיבור, והמשותף לכולם הוא הפקודה או האיסור. הוא מגלה מקבילות בין חלקי דיבור אלו וביןתפילת שמונה עשרה. הוא מדגיש כי ספר תהלים, ככל שאר ספרי המקרא, הוא דבר ה' והשמות המוזכרים בתחילת המזמורים הם אלו שה' שם את הדברים בפיהם, או שהפרקים נכתבו לצרכם.
תרגום רס"ג לספר איוב פורסם מספר פעמים, אולם התרגום עם הפירוש הארוך פורסמו לראשונה על ידי הרב יוסף קאפח על פי כתב יד תימני משנתה'קט"ז וכתבי יד נוספים. ידועים למעלה משמונים כתבי יד הכוללים חלקים שונים של פירוש זה.
במבוא לאיוב מפרש רס"ג שהיסורים שה' משלח באדם הם למטרה חינוכית לעוררו לתשובה, או עונש על חטאיו, או ניסיון שבסופו יבוא העומד בו על שכרו. גורל איוב השתייך לתפקיד השלישי ומכאן חילוקי הדעות שבינו ובין חבריו שלא הכירו אלא את הצדק של ה' ולא את טובו.
תרגום רס"ג לספר משלי עם הפירוש הארוך פורסמו על ידייוסף דרנבורג על פי שלושה כתבי יד. הרב יוסף קאפח פרסם שוב את הפירוש, במלואו, עם תרגום לעברית, על פי מהדורת דירנבורג בתוספת כתב יד שהועתק בשנת ה'תרפ"ט מכתב יד תימני עתיק שהוצע למכירה לשני הסוחרים האשכנזים הנזכרים לעיל. ידועים למעלה ממאה כתבי יד הכוללים חלקים שונים של פירוש זה.
במהדורה הראשונה שלמקראות גדולות נדפספירוש מיוחס לרס"ג. אמנם בשנת תקפ"ט (1828)שלמה יהודה רפפורט כתב בספרו על תולדות רס"ג שייחוס הפירוש לרס"ג מוטעה[49]. טענה זו התקבלה בהמשך על ידי רוב החוקרים.
תרגום רס"ג לספר דניאל ופירושו הארוך וחלק מההקדמה פורסמו לראשונה על ידי הרב יוסף קאפח. חלקים גדולים מההקדמה שחסרו במהדורה זו, פורסמו על ידי חגי בן-שמאי[50]. השלמות נוספות לפירוש פורסמו על ידי הרב יוסף קאפח ויהודה רצהבי בשנים מאוחרות יותר.
תרגום רס"ג למגילת איכה פורסם מספר פעמים בנוסחו התימני בספרי תימן, אך הפירוש הארוך השתמר רק בקטעי גניזה, וחלקים ממנו ראו אור במהלך השנים במסגרת מאמרים שונים. יהודה זייבלד שחזר את רובו של הפירוש, והוא פורסם בתוספת תרגום לעברית[51], במסגרת "מפעל כתבי רס"ג" ב"מכון האוצר".
תרגום רס"ג למגילת אסתר פורסם אף הוא מספר פעמים בנוסחו התימני בספרי תימן, ואף פירושו הארוך השתמר רק בקטעי גניזה, מהם פורסמו חלקים שונים במהלך השנים.מיכאל וקסלר שחזר את רוב הפירוש, ופרסמו בתוספת תרגום לאנגלית. כמו כן פורסם החיבור בתוספת תרגום לעברית[52], במסגרת "מפעל כתבי רס"ג" ב"מכון האוצר".
מגילת בני חשמונאי המכונה גםמגילת אנטיוכוס, הכתובה ארמית בסגנון המקרא, נערכה על ידי רס"ג שקבע את נוסחה הסופי והוסיף לה טעמים ותרגום לערבית, והקדים לה מבואות. רס"ג ראה חשיבות רבה בפרסום החיבור, כדי לקבע את חשיבותו של חג החנוכה, בניגוד לדעת הקראים שלא שמרו אותו. התרגום ורוב ההקדמה פורסמו על ידי הרב יוסף קאפח בסוף פירוש רס"ג לדניאל, וההקדמה בתוספת החלקים החסרים ממנה וחלק מהנוסח הקצר שלה, פורסמו על ידי יהודה זייבלד[53], ושוב בסוף פירוש רס"ג לאסתר.
ערך מורחב –סידור רב סעדיה גאוןסידור רס"ג כולל את נוסח כל התפילות, לימי החול ולשבתות, ליחידים ולציבור, הלכות הקשורות לסדר התפילה, ובקשות ופיוטים נוספים שחיבר רס"ג. הסידור השתמר בכתבי יד רבים, אחד מהם שלם ורבים חלקיים. על פי רבים מכתבי היד יצא לאור הסידור בשנת תש"א על ידישמחה אסף,ישראל דוידזון ויששכר יואל. בכל כתבי היד אין נמצא פירוש על התפילות; רק לשתי ה"בקשות" שהוסיף רס"ג יש פירוש, הדומה לסגנון התפסיר של רס"ג לתורה: תרגום לשפה הערבית, הכולל גם ביאור למילים הטעונות ביאור ואינו מילולי.
את הסידור חיבר משום ש:
בארצות האלה שבהן עברתי ראיתי משלושה אלה [-ההזנחה, ההוספה וההשמטה בנוסח התפילה] דברים, שהניעוני וקראוני להשתדל לסלקם. וזה לפי שישנם דברים ממסורות אומתנו בתפילותיה ובברכותיה, שהוזנח שימושם, עד שנשכחו ונמחקו לחלוטין, חוץ מאצל יחידי סגולה, ומהם דברים שנוספו בהן ונשמטו מהן, עד שנשתנו ונפסדו העניינים שלמענם נתקנו מלכתחילה.
מסיבה זו חיבר גם את שתי ה"בקשות" בסידורו: "ומפני שראיתי את מיעוט הבינה בכך [-בתפילות הרשות], וחששתי שהמתפלל, אשר רוצה להתקרב לאלהיו, מתרחק ממנו בדברי טעות, חיברתי בקשה בשתי נוסחאות".
סידורו של רס"ג שונה מהסידור שקדם לו, שחובר על ידירב עמרם גאון. אף על פי שנוסחי התפילות היו ידועים ומסודרים לכל עדה ועדה עוד לפני כן, היו כל הזמן שינויים שהוכנסו בספרי התפילות. רס"ג, שידע את השינויים וסדרי התפילות, רצה להנהיג נוסח תפילה קבוע לכל היהודים בכל התפוצות. הוא כתב בספר התפילות שלונוסח תפילה, אשר היווה מעין "סיכום" או פשרה בין כל הנוסחים והמנהגים אשר היו מקובלים בימיו. כמו כן שאף רס"ג בסידורו לשחזר את נוסח התפילה המקורי. במבוא לסידורו הוא מתאר "והיו להם (לאבותינו) שני סדרים אחד לזמן המלוכה ואחד לזמן הגלות... ולא היו זקוקים אבותינו לומר מקבץ נדחי עמו מפני שהיו מקובצים" דבר המסביר כמה הבדלים ביןנוסח ארץ ישראל לבין נוסחאות הגלות.
מכוןבית אהרן וישראל פועל להתקנת מהדורה חדשה של הסידור, שתתבסס על נוסח קטעי הגניזה ותשתמש בעדכונים הרבים שחלו במחקר נוסח רס"ג.
ערך מורחב –ספר האמונות והדעותחיבורו המפורסם של רס"ג, העוסק ביסודות האמונה והמסורת, ובו עשרה מאמרים. רס"ג כתבו בשנתד'תרצ"ג, כאמור בסוף המאמר הראשון. התרגום הנפוץ במאות השנים האחרונות הוא של רבייהודה אבן תיבון, וקדם לו בכמאתיים שנה תרגום נוסף, על ידי חכם מהאימפריה הביזנטית, ותרגומו הוא שהשפיע השפעה רבה על הראשונים באשכנז ובצרפת, הן מחוגיחסידי אשכנז והן מחוגיבעלי התוספות. תרגומו של הרב יוסף קאפח לספר פורסם לראשונה בשנתה'תש"ל, ומאז במהדורות נוספות.
לחיבור זה, בתרגומו של אבן תיבון, נכתבו פירושים שונים. פירוש שביל האמונה לר' ישראל הלוי קיטובר פורסם בשנת תרמ"ה.
רס"ג פיתח סוגה ספרותית חדשה, של כתיבת ספרי הלכהמונוגרפיים המקיפים נושא ספציפי. בסוגה זו מצויים חיבוריו אלו:
מטרת חיבור זה לדברי רס"ג בהקדמה, להגיע לדיוק בניסוח מילות העדים בעדותם בדיבור ובכתב. החיבור כולל שמונה שערים ובו מפורטים נוסחאות השטרות והעדויות. החיבור התפרסם כמעט במלואו בידימנחם בן-ששון וירחמיאל ברודי[54].
ברודי כתב על חיבור זה[55]: ספר העדויות והשטרות גדול בהרבה מכל חיבור הלכתי אחר של רס"ג הידוע לנו, והוא בנוי באופן מורכב ומרשים, הוא מחולק לשמונה פרקים. ארבעת הראשונים עוסקים בדיני עדות באופן כללי וארבעת האחרונים בדיני השטרות. הפרקים החמישי השביעי דנים בסעיפים החוזרים בכל השטרות או ברובם, והפרק השמיני עוסק בסעיפים המיוחדים לכל שטר ושטר. פרק זה מחולק לחמישים וארבעה פרקי משנה כמניין השטרות הנידונים בו, ואלה מאורגנים בשלוש קבוצות של שמונה עשר פרקי משנה לפי שכיחותם היחסית של השטרות השונים. בסוף הפרק בא נספח קצר הרושם עשרה סוגי שטרות שנועדו לשימושם של הראשים בלבד ולכן לא נכללו בחיבור. ספר העדויות והשטרות הוא גם היחיד מבין חיבוריו ההלכתיים של רס"ג שזמן חיבורו ידוע. מן האופן שבו הדגים את דרך התארוך של שטרות שונים עולה שהוא נתחבר בשנתד'תרפ"ו כאשר רב סעדיה כבר היה בבבל וכשנתיים לפני שמונה לראש ישיבת סורא. בפתח החיבור הזה נאמר: "זהו חלק מחלקי כתאב אלפקה (-ספר ההלכה) אשר אני מתכונן לחברו, אולם ראיתי לנכון להקדים את החלק הזה משום שנוכחתי בנחיצותו הרבה לאומה וידעתי את גודל התועלת שתפיק ממנו". היו חוקרים שהבינו מכך שזה הוא חיבורו הראשון של רס"ג בתחום ההלכה, ואולם מתברר שזהו טופוס ספרותי שכיח ואין רצונו לומר שזה חיבורו הראשון של המחבר אלא שהוא ראה לנכון לחבר אותו בפרק זמן מסוים ולהקדים אותו לחיבורים אחרים שהתכוון לכתוב. ומאחר שהראיה המדומה לראשוניותו של ספר העדויות והשטרות נדחתה, סביר להניח שההפך הוא הנכון והיקפו ומבנהו המרשימים של חיבור זה בהשוואה ליתר החיבורים ההלכתיים של רס"ג מלמדים שהוא היה חיבורו האחרון בתחום ההלכה. רמז אפשרי נוסף לאיחורו של חיבור זה נמצא באזכורי ספר ההלכה הבאים במספר מקומות בחיבור. נראה שהרעיון לחבר ספר הלכה מקיף התפתח אצל רס"ג בשלב מאוחר בכתיבתו ההלכתית, ומשום כך הוא אינו מזכיר תוכנית זו שככל הנראה לא הספיק להגשים אותה בכתביו האחרים.
ספר השטרות השפיע עלרב האי גאון בספר המקח ועל רבייהודה אלברצלוני בספר השטרות שלו, כפי שהם מציינים בפירוש, וכן על חיבורים הלכתיים נוספים הבנויים במתכונת זו.
החיבור עוסק בדיניארבעה שומרים ושבועותיהם. רב האי גאון במשפטי שבועות כותב שאינו צריך להאריך בדיני שבועת השומרים משום שהדברים מבוארים בספר שחיבר רס"ג בדינים על הפקדונות. בפתיחת רבימנחם המאירי לאבות כתב:”וכן קבלנו ברבינו סעדיה ז"ל בספר הפקדון שחברו לאחד שנתמנה דיין בעירו, והעיר ההיא היו כולם סוחרים ומפקידין ממונם זה לזה והיו חלוקים תמיד בענייני פקדונותיהם ומתקוטטים, והיה אותו דיין נבוך לפעמים, והשתדל עמו לבאר לו דיני הפקדון בכלל”. החיבור פורסם על ידי ירחמיאל ברודי[55].
החיבור עוסק בדיניירושה. הוא פותח בעיקרי דיני הירושה, מסודרים לפי יחסי הקרבה בין המורישים ובין היורשים, וממשיך בשאר דיני הירושה. החיבור תורגם בימי הביניים לעברית. מקורו הערבי פורסם ב-1897 על ידייוסף דרנבורג, ושוב על ידי ירחמיאל ברודי[55].
בפירושו לספר יצירה מבאר רס"ג את כל הספר בדרך מקורית שאינה נסמכת עלתורת הקבלה. רבייהודה אלברצלוני בפירושו לספר יצירה מרבה להביא ממנו. רס"ג כתבו בשנתד'תרצ"א. הספר תורגם מספר פעמים לעברית, אחד מהם לפני שנתד'ת"ת, ומתרגום זה מרבה ר"י אלברצלוני להביא אף שהוא כותב עליו: "ומי שהעתיקו ללשון הקדש לא היה לשונו מצוחצח ואף על פי כן אנו כותבים תורף דבריו". הרב יוסף קאפח פרסמו עם תרגום מעודכן לעברית בשנתה'תשל"ב.
בפירושים הוא גם מזכיר ומצטט אתספר אלעזר בן עיראי.
ספר המצוות של רס"ג, נבדל מאזהרותיו הקצרות עליהן כתב הרבירוחם פישל פרלא חיבור בן שלושה כרכים. בספר המצוות, ששרד רק בגניזה הקהירית, מפרט רס"ג את כל תרי"ג המצוות כשהן מחולקות לשערים לפי עניינם, ובתוספת ביאורים קצרים. חלקים ממנו פורסמו בעבר, ומהדורה שלמה שלו ראתה אור על ידינסים סבתו, בתוספת ביאור מאת הרבחיים סבתו, ירושלים תשע"ט.[56]
רס"ג הרבה להילחם ביהדות הקראית, שהשפעתה גדלה במצרים באותם הימים. רס"ג סבר שצפויה סכנה ליהדות הרבנית מהקראים, אשר נאבקו נגד התורה שבעל פה. כשראה רס"ג שאף אחד מבין סביבתו לא יכול לגבור על טענות הקראים, חרף גילו הצעיר בגיל 23 הוא החל במלחמה נגדם. הוא חיבר הרבה חיבורים פולמוסיים, בהם "ספר הכחשת ענן"[33]. חיבור זה קומם נגדו את חכמי הקראים, שראו בו איום על עמדתם; בתגובה לרס"ג נכתבו לא מעט חיבורים קראיים פולמוסיים, כגון ספר "מלחמות ה'" שלסלמון בן ירוחם המתפלמס עם טענות הרס"ג.
רס"ג כתב מספר ספרי פולמוס נגד הקראים, חלקם נזכרים ברשימת הספרים של בניו.
הקובץ המכונה על ידי בני רס"ג 'ההוכחה לחיוב הנר', הוא כפי הנראה הספר הכולל עשרה נושאים שבהם מתווכח רס"ג עם הקראים בכלל, ועם 'ספר הכלימות' שלאבן סאקויה בפרט. והם: 1) יחוד השם, 2) הדלקתנר שבת, 3) דין אחר מדיני שבת (מתנות או השקאת הגנות), 4) קביעתראש חודש לפי כלליהלוח העברי, 5) לא בד"ו פסח (חלק מכללי הלוח העברי), 6)שנה מעוברת (כנ"ל), 7)איסור אכילת חלב (ר"ל אליה), 8)איסור עריות, 9)נידה, 10)בעל קרי. הספר מכונה גם 'כתאב אלרד עלי אבן סאקויה' (ספר הכחשת אבן סאקויה). בתשובה חוזרת לאבן סאקויה כתב רס"ג את 'כתאב אלרד עלי אלמתחמאל' (ספר הכחשת המתנפל). שרידי החיבור השתמרו בקטעי גניזה, והוא לא פורסם. רביאברהם אבן עזרא בפירושו לשמות (לה, ג) מזכיר חיבור זה וכותב: "והגאון רב סעדיה חבר ספר נכבד תשובות על החולקים על קדמונינו על נר שבת".
ספר ביטול ההיקש במצוות השמעיות יסודו בוויכוח עם הקראים, בו פתח בכתאב אלרד עלי ענן, והוכיח שבמצוות התורה אין להסתמך עלהוכחות לוגיות לבדן, אלא חובה להסתמך על המסורת, ואפשר להיעזר בהוכחות הלוגיות רק כשאינן סותרות את המסורת. רס"ג הרחיב בהמשך את חיבורו זה וחילקו לשנים, והם 'ביטול ההיקש במצוות השמעיות' הכולל את ההרחבה של החלק הראשון של 'כתאב אלרד עלי ענן', ו'הוכחת העיבור' הכולל את החלק השני של החיבור, כדלהלן בסעיף הבא[33].
קטעים מחיבור זה פורסמו על ידי משה צוקר[57].
ספר 'הוכחת העיבור' הנסמך על ידי בני רס"ג ל'ביטול ההיקש במצוות השמעיות', הוא ככל הנראה הספר שהיה תחילה חלק אחד עמו ואחר כך הורחב והופרד על ידי רס"ג, והוא 'כתאב אלתמייז' – ספר ההבחנה. בספר זה מרחיב רס"ג בהוכחת צדקתעיבור השנה על פי התקופה והחשבון, ולא כדעת הקראים הקובעים אותו על פי ראיית האביב.
קטעים רבים מחיבור זה השתמרו בגניזה. משה צוקר פרסם את חלקם בנספח לפירוש רס"ג לבראשית, וחלקים אחרים פורסמו על ידי חוקרים אחרים.
אשא משלי הוא חיבור פולמוס בעברית מליצית, והוא מכוון נגד טענות הקראים. קטעים ממנו פורסמו לראשונה על ידי בנימין מנשה לוין[58], ובהמשך פורסמו השלמות על ידי חוקרים נוספים[59].
חיבורי רס"ג בדקדוק וחכמת הלשון העברית אינם נזכרים ברשימת החיבורים שכתבו בני רס"ג, אך הם ידועים ממקורות אחרים.
ערך מורחב –האגרוןאוסף מילים בלשון הקודש עם הקדמות, שנועד לצורך כותבי המליצות כדי להקל עליהם למצואחרוזים. החיבור נכתב בשתי מהדורות, את הראשונה כתב רס"ג בצעירותו כשהיה כבן עשרים במצרים, ובהיותו בבבל הרחיבה והוסיף לה את ההקדמה הארוכה בערבית. קטעים ממנו הלכו והתפרסמו עם השנים, ומהדורה כוללת שלו פורסמה על ידי נ' אלוני בירושלים בשנת תשכ"ט. רובו של החיבור בלשון הקודש, ורק הקדמה אחת שלו בלשון ערבית.
בהקדמה ל"אגרון", הוסיף רס"ג בדבר החייאתלשון הקודש, ובמקום לדברפרסית,יוונית,ערבית ושאר השפות אשר היו נהוגות באותם הימים, לדבר בלשון העברית. הוא קרא שם ללשון העברית בשם "לשון מלאכי הקודש". הוא המשיך לכתוב בהקדמה לגבי הלשון העברית כך: "למלאכות מלכינו, לשירות לווינו, לנגינת כהנינו, ביד נביאנו לחיזיון, בפי שרנו להיגיון".
חיבור זה, ששמו המלא הוא 'כתאב פצייח אללגה' דהיינו 'צחות לשון העברים', ועוסק בכללי לשון הקודש. פורסם על ידיאהרן דותן בשנתה'תשנ"ז.
בחיבור זה אסף רס"ג מהמקראמילים יחידאיות שלא ניתן להבינן לאשורן אלא מתוך דברי חז"ל, ובכך ביקש לתקף את הצורך במסורת חז"ל. בכתבי היד מצויות יותר משבעים מילים המתפרשות בדרך זו.שמואל אהרן ורטהיימר פרסם 'באור תשעים מילות בודדות בתנ"ך', והמהדורה הכוללת את המקור בערבית ותרגום פורסמה בירושלים תשי"ח, בתוך ספר זיכרון לגולדציהר (ח"ב עמ' 1–48). בשנים שאחר כך התגלו עוד קטעים מחיבור זה שנדפסו בבמות שונות[60].
מילות המשנה הוא חיבור על סדר המשנה המבאר מילים קשות. חלקים ממנו זוהו ופורסמו בבמות שונות[61].
רס"ג ראה את פירושו לחומש כחיבורו העיקרי, ובו הרחיב בנושאים חשובים שונים. חלק מהם נכתבו כנספח לפירוש, ובהם הרחיב בנושא מסוים. ביניהם נמנים בוודאות פירוש עשר שירות הנספח לפרשת בשלח, ופירוש עשרת הדיברות הנספח לפרשת יתרו[40]. לתחום זה שייכים חיבורים הלכתיים נוספים קצרים, הידועים לנו מרשימות ספרים שבגניזה ומציטוטים והתייחסויות בדברי הראשונים ואף מהפניות רס"ג עצמו בחיבוריו האחרים.
הלכות שחיטה השתמרו בנוסח ארוך ובנוסח קצר, והוא פורסם על ידי ירחמיאל ברודי[55].
הלכות טומאה וטהרה של רס"ג נזכרות פעמים רבות על ידי חכמי צרפת ואשכנז הראשונים, וכפי הנראה תרגום שלהם לעברית עמד לפניהם. חלקים מהחיבור זוהו ופורסמו על ידי ירחמיאל ברודי[55].
במאמר מפורטות דרכי הריבית האסורות והצד ההגותי בריבית ומה צד החכמה באיסורו, כדרכו של רס"ג. החיבור מקביל בחלקו לפירושו לתורה, וייתכן שהוא נספח שלו. פורסם בחלקו על ידי ירחמיאל ברודי[55], ובמלואו על ידי יהודה זייבלד[62].
בקטע גניזה אחד מופיעה הכותרת 'חיובי האבל והמת לרב סעדיה גאון רי"ת'. רס"ג מפנה בהקדמתו לאיכה לדברים שכתב בהלכות אבלות בפרשת ויחי, ומדובר כנראה בנספח לספר בראשית. עמוד אחד ממנו זוהה ופורסם על ידי ירחמיאל ברודי[55], והוא פורסם במלואו על ידי יהודה זייבלד[63].
מלבד חיבוריו הפולמוסיים עם הקראים, שנזכרו לעיל, כתב רס"ג כתבי פולמוס נוספים.
ספר התשובות לחיוי הבלכי נכתב נגדחיוי הבלכי, שהיה אויב משותף לרבנים ולקראים גם יחד. לפי דברי רביאברהם אבן דאוד בספר הקבלה, חיוי בדה מלבו תורה, והעיד רב סעדיה שהוא ראה מלמדי תינוקות שמלמדים אותה בספרים ובלוחות, עד שבא רב סעדיה ונצחם. החיבור כתוב בחרוזים בני ארבעה טורים, והוא נכתב על ידי רס"ג בהיותו עדיין "אלוף", לפני שהתמנה לראשות ישיבת סורא.
ספר המועדים נכתב בעת הפולמוס עם בן-מאיר גאון ארץ ישראל, והוא מתעד, בסגנון מקראי, את השתלשלות המאורעות ואת טיעוניו של רס"ג נגד בן מאיר.[19]
ספר הגלוי נכתב בעת הפולמוס עם רבני בגדאד, והוא משיב לטענות שנטענו נגדו. מרובה בו הרכיב האוטוביוגרפי. חלק גדול ממנו פורסם על ידיאברהם אליהו הרכבי, וחלקים נוספים פורסמו במהלך השנים על ידי חוקרים נוספים. מהדורה הכוללת את כל הקטעים הללו, בתוספת ספרי ההשגה של רבי מבשר הלוי על רס"ג, פורסמה על ידייהושע בלאו ויוסף יהלום בשם "רב סעדיה גאון – במוקד של פולמוס בין-רבני בבגדאד", ירושליםה'תשע"ט.
הספר נכתב בשתי מהדורות. תחילה נכתב החלק שבעברית, בסגנון מקראי, בו מתאר רס"ג את השתלשלות התורה מאזמעמד הר סיני, דרך כתיבת המשנה והתלמוד, ועד לזמנו. אחר כך הוא מתאר את השחיתות המוסרית שפשתה בזמנו בקרב מנהיגי הקהילה היהודית בבגדאד, ואת פעליו למיגורה, שהתקבלו באהדה רבה על ידי הציבור הרחב, ובחוסר נחת מצידם של אותם מנהיגים. אלו פעלו להדחתו מהגאונות באמצעים שונים. רס"ג מייחד פסקאות לכל ראשי מתנגדיו, ומספר בגנותם. הספר כולל גם תפילה ארוכה שהתפלל רס"ג להצלחתו והעלאת קרנם של היושר והצדק, ומסתיים בשמחת העם על שובו למקומו. נגד הספר נכתב חיבור חריף על ידי רבאהרן גאון (כלף בן סרג'אדו), שהתמנה מאוחר יותר לגאון פומבדיתא, ובעקבותיו הוסיף רס"ג לספר הקדמה ארוכה המפרטת את מעלותיו הרבות בתחום המוסר והשירה, וכן חיבר פירוש לחיבור, הדומה במתכונתו לחיבוריו של רס"ג על המקרא, וכולל ביאורי מילים, צימודים, והרחבה בעניינים שונים.
תשובות רבות שכתב רס"ג מפוזרות בתוך קובצי תשובות הגאונים השונות.מכון ירושלים עוסק בההדרת כלתשובות הגאונים מחדש, וביניהם יוהדרו תשובות רס"ג על פי הנדפס ועל פי כתבי יד וקטעי גניזה, באופן מסודר.
כשאר הגאונים, נשא רס"ג דרשות הכוללות הלכות מצויות ודברי אגדה, והן בנויות לפי נושאים שונים. דרשה אחת בנויה על פרק י"ט בספר תהלים[64]. דרשות אחרות עוסקות בעשרת הדברות[65], בדיני חגי ישראל ומועדיו[66], וכן בהלכותשבת.
חיבור נוסף של רס"ג, הדומה במבנהו לדרשה, הוא חיבורו על אודות חיוב התפילה. החיבור קצר יחסית, וייתכן שהוא החיבור הקצר ביותר של רס"ג. הוא מוכיח בו את חיוב התפילה מצד השכל והמסורת, וקובע את התפילה בין ששת החיובים המוטלים על האדם. סוגי התפילה הם הודיה על העבר ובעיקר בקשה על העתיד. רס"ג מוצא בטבע וביהדות מופעים שונים של המספר 18, שכנגדם נתקנהתפילת שמונה עשרה. רס"ג כתב את חיבורו הזה, כמו חיבורים נוספים שלו, בשתי מהדורות. תחילה נתפס החיבור בטעות כהקדמה לסידורו, אך אחר כך התברר שמדובר בחיבור עצמאי[67].
בחיבוריו השונים, ובפרט בפירושיו למקרא, שיקע רס"ג את תפיסותיו הפילוסופיות בסוגיות היסוד של היהדות. בשנותיו האחרונות ארגן רס"ג את תפיסותיו בחיבורו הגדול, "ספר האמונות והדעות", ושכלל אותן למבנה מפורט ומסודר. הספר עוסק בנושאי המפתח הבאים:בריאת העולם, מציאות ה', טעמי המצוות, ההשגחה, הגאולה, התורה שבכתב והתורה שבעל פה, הדתות, הפילוסופיות,העולם הבא,שכר ועונש, מוסר ועוד.
מטרתו של הספר היא לבסס את יסודות היהדות הרבנית, ולסתור את האמונות השונות החולקות עליה: האסלאם, הנצרות,אמונת זרטוסטרא וסנסואליזם, וכן תפיסות קוסמולוגיות ופסיכולוגיות שאינן עומדות בקנה אחד עם היהדות.
הגותו אינה מקורית ומהפכנית, אלא נטועה בנוף הפילוסופי בן זמנו ומקומו, בבגדאד. הוא קיבל את שיטת המועתזילה לגבי חירות הרצון, אחדות האל, דחה את תורת האטומים של הכלאם, ובפסיכולוגיה הוא ממזג ביןאריסטו לאפלטון.
בהקדמה לאמונות ודעות עוסק רס"ג במקורות הידיעה, שהם לדעתו: החושים, השכל, ההכרח והמסורת. שני הפרקים הראשונים של החיבור מוקדשים להוכחת קיומו של האל ואחדותו. רס"ג הלך בדרכי ה"כלאם" והוכיח את מציאות הבורא מתוך חידוש העולם. וזה מתוך שהוא העולם, סופי, מורכב, נושא מקרים, ועובר בזמן. במהלך הוכחת אחדות האל, בפרק השני של החיבור, דוחה רס"ג את מציאותו של "חומר קדמון" – כתפיסתו של אפלטון – כמקור להתפתחות העולם בזמן הבריאה. בסוגייתשלילת התארים הוא מייחס לבורא את התארים "חי חכם יכול", שלטענתו אינם מייחסים לאל ריבוי תכונות, כיוון ששלשתם תכונות הכרחיות של האל וחלקים בלתי נפרדים מהיותו כזה, ורק מגבלות השפה האנושית מחייבות להניח להם מונחים נפרדים.
בפרק השלישי עוסק רס"ג במהות התורה והמצוות. לדעתו, האל ברא את העולם כדי להיטיב עם ברואיו, והדרך הטובה ביותר למימוש ההטבה היא על ידי הטלת מערכת מצוות, שכתגמול על קיומה הם יזכו להטבה. בפרק זה מבחין רס"ג, לראשונה בפילוסופיה היהודית, בין מצוות שכליות שהשכל מחייב את קיומן, לבין מצוות שמעיות, שיש צורך בהתגלות ובמסורת כדי לחייב אותן.
ששת הפרקים הבאים עוסקים בנושאים הקשורים לתורת הגמול. הפרק הרביעי עוסק בבחירה חופשית, ובו דוחה רס"ג את תורת הגזרה הקדומה – הפרדסטינציה – מטעמי הצדק והיושר האלוהי שמשלם שכר ומעניש (תיאודיציה). הפרק החמישי עוסק בזכויות ובחובות, ובו מחלק רס"ג את בני האדם לעשר קטגוריות לפי התנהגותם הדתית, כמו צדיקים ורשעים, פושעים ובעלי תשובה. כל אחד יזכה לגמול לפי הקטגוריה אליה הוא משתייך, אלא שהגמול יושלם רק בעולם הבא, ולכן אין להתפלא על כך שבעולם הזהצדיק ורע לו. רס"ג מרחיב בקטגוריה של בעלי התשובה ומפרט את דרכי החזרה בתשובה. הפרק השישי עוסק במהותה של נפש האדם ובגורלה אחרי המוות. הוא סוקר שש שיטות אחרות במהותה של הנפש, וקובע שהאל בורא את נפש האדם בעת יצירת גופו, והיא "עצם בהיר כבהירות הגלגלים". היא פועלת בשיתוף פעולה עם הגוף, ולכן גם את גמולה היא תקבל במשותף עמו. אחרי המוות הנפש נפרדת מהגוף, הגוף כלה והנפש ממשיכה להתקיים בנפרד, עד מועד תחיית המתים, שבו תאוחד שוב עם הגוף והם יקבלו את גמולם יחד. בסוף הפרק דוחה רס"ג את האמונה בגלגול נשמות.
הפרק השביעי נכתב על ידי רס"ג בשתי מהדורות שאינן תלויות זו בזו, והוא עוסק בתחיית המתים. לדעתו היא תהיה כפולה: בסיום העולם הזה, ובעולם הבא. התחייה הראשונה מיועדת לבני ישראל בלבד, והתחייה השנייה שבעולם הבא מיועדת לכלל האנושות. רס"ג עוסק בפרק זה גם בפרטים השונים של אופן החיים לאחר תחיית המתים. הפרק השמיני עוסק בימות המשיח ובתנאים להופעתו, הפרק התשיעי עוסק בשכר ובעונש לעולם הבא, שבו יזכו בני האדם לגמול השלם לפי הצדק.
הפרק העשירי והאחרון של הספר עוסק בשאלת דרך החיים הנכונה בעולם הזה. רס"ג מורה, שבמקום להתמקד במטרה אחת, תהיה נעלה ככל שתהיה, יש לשלב את העיסוקים השונים והמידות הטובות השונות באופן מאוזן, והנוהג כך יהיה ראוי לשבח בשני העולמות, העולם הזה והעולם הבא.
רס"ג היה הראשון שקבע עיקרי אמונה יהודיים. זאת, בנספח שכתב לפירושו על ספר שמות. שם הוא קובע עשרה עיקרים, הנוגעים בעיקר למציאות האל, קיום המצוות ואמונה בגאולה. עם זאת, נראה שבניגוד לרמב"ם, נושא עיקרי האמונה לא היה מרכזי בהגותו, והוא לא הזכירו בספרו המרכזי "הנבחר באמונות ודעות". במקומות אחרים הוא קובע רשימה נרחבת יותר של דברים שחייב המתפלל להאמין בהם ביחס לאל, שאם לא כן, הוא אינו מתפלל לה'[68].
רס"ג נחשב לראשון מביןמדקדקי העברית בימי הביניים, ותלמידיו בתחום זה הםדונש בן לברט ומנחם בן סרוק; הוא החל לעסוק בדקדוק ובמילון שללשון המקרא, וכן ערך מהפכה בתחום לשון הפיוטים. הוא פיתח לראשונה תפיסה דקדוקית מסודרת של העברית (לאחר שנפגש בצעירותו עם עולמם שלבעלי המסורה הטברנית, ועל רקע התפתחות מקבילה אצל המדקדקים הערביים). לתועלת מחברי הפיוטים כתב את "ספר צחות הלשון", ובו כללים דקדוקיים עבור המשוררים, את החיבור "שבעים מלים בודדות" שבו פירש מילים יחידאיות במקרא וכן את "האגרון",מילון עברי מצומצם. הוא בעצמו חיבר מספר רב של פיוטים ובהם המחיש את תפיסתו הלשונית.
לשון הפיוט של רס"ג מתאפיינת בראש ובראשונה במקום הבלעדי שתופסת בה לשון המקרא. כל תופעה דקדוקית של לשון המקרא, נדירה וחריגה ככל שתהיה, נחשבה אצל רס"ג כראויה ללשון השירה. בעיקר העדיף את הצורות המוארכות לסוגיהן, שנחשבו אצלו "מפוארות", כגון "כולמו" במקום כולם, "חכמתהו" במקום חכמתו, "ישועתה" במקום ישועה, "יהושיע" במקום יושיע, "הקימותה" במקום הֵקַמְתָ – הכול על סמך צורות מקראיות. גם בבחירת אוצר המילים העדיף את הצורות הנדירות והחריגות שבמקרא והשתמש ככל האפשר במילים יחידאיות. במקביל נמשכות אצלו תופעות הלשון של הסגנוןהקלירי, כגון שינוי זכר לנקבה ולהפך והחלפת המשקלים והבניינים. במיוחד היו חביבים עליו משקלי פִּעְלוֹן, מִפְעָל ותִפְעוּל והמשקלים הסֶגוֹלִיִּים. את המשקלים הסגוליים תפס כצורה הסטנדרטית לשם פעולה, בדומה לערבית.
לשונו המיוחדת והקשה להבנה של רס"ג מהווה מעין שלב מעבר בין סגנון הפיוט הקלירי לבין סגנונה שלשירת ספרד, שמחבריה (ובהם תלמידודונש בן לברט) היו ממשיכי דרכו של רס"ג בשטח הדקדוק והשירה. הכללים שקבע, המעמד המיוחד שנתן ללשון המקרא והתפיסה הדקדוקית שפיתח התקבלו ושוכללו בידי משוררי ספרד, שהתקשו לקבל את הסגנון הקלירי החופשי ורב התנופה[69]. אברהם אבן עזרא, שמבקר בחריפות בפירושו למגילת קהלת את לשון הפיוטיםהקליריים, משבח ומפאר את רס"ג על שתי הבקשות שחיבר "שלא חיבר מחבר כמוהם, והם על לשון המקרא ודקדוק הלשון באין חידות ומשלים ולא דרש"[70].
אחד מפיוטיו הוא הפיוטאבלה נפשי וחשך תארי, פיוט לצום גדליה.
| תקופת חייו של הרב רב סעדיה גאון על ציר הזמן |
|---|
 |
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט:סעדיה גאון |
 טקסט בוויקיטקסט:מחבר:רב סעדיה גאון |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:רב סעדיה גאון |
רב סעדיה גאון, באתרויקיטקסט
סעדיה בן יוסף (882-942), אלפיומי, דף שער בספרייה הלאומית
יובל מלחי,פרק 237: הרב שלא הפסיק לריב – סעדיה גאון – לילדים ולמבוגרים, באתר "קטעים בהיסטוריה", 26 בדצמבר 2017
אסתי גולדשמידט אייזנמן,רבי סעדיה גאון: פילוסוף או תאולוג?,בית אבי חי, מאי 2025תקופת הגאונים הקראות ורבינו סעדיה גאון, שעור מפי הרבאורי שרקי, מתוך הסדרהמבוא לתורה שבעל פה, באתרמכון מאיררבינו סעדיה גאון סוף תקופת הגאונים ראשית הראשונים, שעור מפי הרבאורי שרקי, מתוך הסדרהמבוא לתורה שבעל פה, באתרמכון מאיררבינו סעדיה גאון, בעל חובות הלבבות, רבי שלמה אבן גבירול בעל הכוזרי ועוד, שעור מפי הרבאורי שרקי, מתוך הסדרהמבוא לתורה שבעל פה, באתרמכון מאירמשה הלברטל,רב סעדיה גאון – חלק א: עיקרי הגותו,חלק ב: טעמי המצוות
מנחם בן ששון,מבט על עולמו האינטלקטואלי של רס"ג, באתרהארץ, 22 בספטמבר 2015| מדקדקי העברית בימי הביניים | |
|---|---|
|
