_(cropped).jpg) | |
| לידה | 7 ביוני1922 הולנד |
|---|---|
| פטירה | 20 באוקטובר2025 (בגיל 103) לונדון,הממלכה המאוחדת |
| מדינה | הולנד,הממלכה המאוחדת |
| פעילות בולטת | לוחמת התנגדות, עיתונאית |
| בן זוג | אלפונס ואן דה פר |
| פרסים והוקרה | צלב הזיכרון להתנגדות, אות מסדר אורנג'-נסאו |
סלמה ואן דה פר-ולמן (בהולנדית:Selma van de Perre-Velleman; 7 ביוני1922 –20 באוקטובר2025) הייתהלוחמת מחתרתיהודייההולנדית-בריטית.[1] במהלךמלחמת העולם השנייה והשואה הייתה 'שליחה', מונח שקיבל באותה תקופה קונוטציה ספציפית כ"שליחת ההתנגדות", ולאחר מכן שהתה במחנה ריכוז נאצי.[2]
ואן דה פר הייתה בתם של השחקן והזמר היהודי ברנד ולמן ושל פם ספיר.[3] היו לה שני אחים גדולים, דייוויד ולואי, ואחות צעירה, קלרה. המשפחה הייתה יהודית ליברלית. ב-1942 נקראה ואן דה פר להתייצב לעבודה במפעל פרוות שסיפק מוצרים לצבא הגרמני, אך היא הצליחה לקבל פטור.[4] כשאביה נעצר מאוחר יותר באותה שנה ונלקח למחנה וסטרבורק, היא סייעה לאמה ולאחותה להסתתר באיינדהובן.[5][6]
לאחר שאמה ואחותה נעצרו ב-1943, הפכה ואן דה פר לחברה ב-"TD Group", ארגוןמחתרת הולנדי. ואן דה פר פעלה תחת השם הבדוי ויל בוטר, ומאוחר יותר כמרגרטה ("מרגה") ואן דר קויט, וביצעה עבודות שליחויות ברחבי הולנד. ביוני 1944 היא נבגדה ונכלאה כאסירה פוליטית, מכיוון שהנאצים לא ידעו על מוצאה היהודי.[5] ואן דה פר נשלחה למחנה הריכוזראוונסבריק דרךמחנה פוכט. בזמן המעצר היא הוכתה קשות.[7] לאחר החלמתה היא הגישה בקשה לעבודה בסימנס, מכיוון שהתנאים שם היו מעט טובים יותר. ב-23 באפריל 1945 שוחררה ואן דה פרה בראוונסבריק ונלקחה באמצעותהצלב האדום השוודי לגטבורג. כשהגיעה לשם, היא גילתה ששמה לא היה מרגה ואן דר קויט, אלא סלמה ולמן.[2] עם שובה להולנד נודע לה כי הוריה ואחותה נרצחו באושוויץ ובסוביבור.[8][9][6]
ב-1947 השיגה ואן דה פר עבודה בשגרירות הולנד בלונדון בסיועו של אחיה דוד. ואן דה פר המשיכה ללמודאנתרופולוגיה וסוציולוגיה. לאחר שסיימה את לימודיה, עבדה כמורה לסוציולוגיה ומתמטיקה בבית ספר תיכון בהאמרסמית'(אנ'), לונדון. לאחר מכן החלה לעבוד ברדיו BBC(אנ') הולנד כעיתונאית. שם פגשה את בעלה לעתיד, הוגו ואן דה פר, עיתונאיבלגי, בנו של מייסדDe Standaard(אנ'), אלפונס ואן דה פר. הם נישאו ב-1955. כשבעלה נפטר בפתאומיות ב-1979, היא המשיכה בעבודה כעיתונאית ב-BBC וככתבת ב-AVRO(אנ') Televizier וב-De Standaard. מאוחר יותר היא הפכה לאזרחית בריטית.
משנת 1995 ואילך נסעה ואן דה פר לראוונסבריק לשבוע אחד בשנה כדי לדבר על המלחמה עם סטודנטים הולנדים וגרמנים. בעידודם של ילדי אחיה, היא החלה לכתוב את האוטוביוגרפיה שלה, "שמי הוא סלמה", ב-2003.[10][9]
ב-1983 הוענק לואן דה פרצלב הזיכרון להתנגדות(אנ'), מדליה שהוענקה לחברי המחתרת ההולנדית במהלך מלחמת העולם השנייה. בשנת 2021 הוענק לה אותמסדר אורנג'-נסאו(אנ') על ידי ממשלת הולנד.[11]
ב-7 ביוני 2022 מלאו לה 100 שנה.[12] היא נפטרה בלונדון ב-20 באוקטובר 2025, בגיל 103.[2][13]
