סלוניקי נוסדה בשנת316 לפנה"ס על ידיקסאנדרוס מלךמוקדון, שקבע בה את בירת הממלכה. בתחום העיר החדשה סלוניקי נכללה העירתרמה שהוקמה בסוף המאה ה-7 לפנה"ס. סלוניקי נקראה על שםתסלוניקה(אנ'), אשתו של קסאנדרוס ואחותו שלאלכסנדר הגדול. תסלוניקה קיבלה את שמה מאביה,פיליפוס השני, שחזר מניצחון על הפוֹקים בקרב בתסליה (אחד מקרבותמלחמת הקודש השלישית), לכן קרא לה בשם המורכב מהמילה תסליה והמילה "ניקה" (ניצחון). במהרה הייתה סלוניקי לנמל החשוב ביותר במוקדון.
באותה תקופה נוצרה קהילה נוצרית בסלוניקי. השליחפאולוס אף כתבשתי איגרות אל הסלוניקאים. מאותה תקופה התקיימה קהילה נוצרית בעיר.
בתחילתהמאה הרביעית קבע הקיסרגלריוס את סלוניקי כמקום מושבו העיקרי ובנה בה מתחם קיסרי. בשנת390 הורה הקיסרתאודוסיוס הגדול על טבח בתושבי העיר (לפי דיווח של בן התקופה נטבחו 7000 בני אדם) כעונש על רצח המפקד הרומי של העיר.
בעקבות גירוש הלטינים על ידינסיכות אפירוס ב-1224, החלה תקופת אי יציבות ארוכה שבה עברה סלוניקי מיד ליד. תקופה זו הסתיימה ב-1430 עם כיבוש העיר על ידי הסולטאן העות'מאנימוראט השני, תושבי סלוניקי לא הסכימו להיכנע לכוחות הסולטאן ולכן אחרי הכיבוש הרגו העות'מאנים חלק מהגברים ושיעבדו חלק גדול מהנותרים. העיר נשארה בשלטון עות'מאני קרוב ל-500 שנה, עד1912. זו הייתה תקופת שגשוג, שגשוג לו תרמו רבות פליטים יהודים שהגיעו מכל רחבי אירופה הנוצרית ובעיקר היהודיםשהגיעו מספרד אחרי1492.
במפקד שנערך בשנת 1478 וסקר את האוכלוסייה משלמת המיסים, נמנו קרוב ל-60% יוונים אורתודוקסים ומעל 40% מוסלמים, ללא יהודים כלל. מפקד 1519, לעומת זאת, מצא רוב יהודי באוכלוסייה, פחות מרבע יוונים ופחות מרבע מוסלמים. מפקד 1613 מצא רוב יהודי של 64%, כ-24% מוסלמים ורק 12% נוצרים.[2]
השלטון העות'מאני בסלוניקי הסתיים בסוף 1912, עם הכיבוש היווני במהלךמלחמת הבלקן הראשונה. בעת השתלטות היוונים על העיר הייתה אוכלוסייתה מחולקת בצורה פחות או יותר שווה בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. היהודים שלטו על כלכלת העיר, היו רוב האוכלוסייה במרכז העיר ואף היו רוב בין עובדי הנמל כולל הסוורים. לפיכך בשבת הנמל היה מושבת והסחר במרכז העיר היה מושבת אף הוא.
בשנת1917 החריבה שרפה גדולה חלקים גדולים מהעיר. לאחרמלחמת יוון–טורקיה, בוצעו חילופי אוכלוסין בין המדינות. הטורקים המוסלמים בסלוניקי עזבו ובמקומם באו פליטים יוונים רבים שהעיקו על כלכלת העיר. במלחמת העולם השנייה הושמדה קהילתיהודי סלוניקי. העיר שהייתה רב-לאומית ודתית הפכה לעיר נוצרית בעיקרה.
סלוניקי היא עיר הנמל הראשית ביוון ומרכז מסחרי ותעשייתי. בעיר מייצרים בעיקר:שמן,פלדה, מוצרים פטרו-כימיים,טקסטיל, מכונות,קמח,מלט,תרופות ומשקאות אלכוהוליים. בנוסף, העיר משמשת כמרכז הובלה ראשי לכל דרום-מזרח אירופה. אחוז ניכר מן העובדים בעיר מועסקים בעסקים קטנים ובינוניים ובמגזר השירותים. בשנת1972 הוקמו בעיר מפעליתעשיית הרכב היוונית.
בשנת1988 החלו שידורים של הערוץ המקומי שלתאגיד השידור היווני. ערוץ זה עד היום מתמקד בכיסוי נושאים שקשורים עם צפון יוון.
סלוניקי ממוקמת כ-303קילומטרים[3] צפונית לאתונה. היא העיר השנייה בגודלה של יוון, וכן אחד הנמלים העיקריים של יוון מאחר שהוא משרת את המסחר ביןהאזור הים -תיכוני לאזורהבלקן.[3] לעיר יש גם נמל תעופה,נמל התעופה של סלוניקי(אנ'). האזור העירוני של העיר משתרע על פני 30 קילומטרים רבועים, מאוריוקסטרו בצפון ועד תרמי בדרום, לכיוון חצי האיכלקידיקי. בצפון העיר מצוייער שייך -סו(אנ'), על גבעת קדרינוס. סלוניקי שוכנת על חוףהמפרץ התרמאי, בקצה הצפון-מזרחי של הים האגאי. היא גובלת בהר צ'ורטיאטיס מדרום-מזרח. בצד המערבי של העיר זורמים 4 נחלים נשפכים למפרץ התרמאי :Loudias, Aliakmonas,Axios Gallikos. קרבתה לרכסי הרים מרשימים, גבעות וקווי שבר, במיוחד לכיוון דרום-מזרח, הפכה את העיר למועדת לפעילות גאולוגית. רעידות אדמה משמעותיות נרשמו בה בשנים 1759, 1902, 1978 ו-1995.[4] העיר העתיקה, אנו פולי, בנויה על גבעת קדרינוס. העיר החדשה מגיעה עד הנמל, עם טיילת מרוצפת לאורך החוף.[3]
שכונתאנו פולי (Ano Poli) היא האזור העתיק ביותר של סלוניקי. משמעות השם היא "העיר העליונה".[3] היא שוכנת על גבעת קדרינוס המיוערת וזו השכונה היחידה שלא נפגעה בשריפה הגדולה, בשנת 1917[5]. מאנו פולי נשקף נוף העיר והמפרץ התרמאי. מעבר למפרץ ניתן לראות אתהר אולימפוס, הנמצא במרחק 150קילומטרים. בתוך השכונה נשמרו המאפיינים הישנים של סמטאות צרות ומרוצפות, בתים בעלי גינות, חזיתות צבעוניות ומרפסות עץ. הבתים בעלי 2–3 קומות, בעלי אלמנטים אדריכלייםמקדונים ועות'מאנים.[5] בימינו (2025) השכונה מאוכלסת בעיקר על ידי אמנים, אך אחרי אירועי1922 פליטים יווניים רבים התיישבו בה .[5]
באנו פולי ניתן לראות קטע של 4קילומטרים של החומה בעלת המגדלים המלבניים[5], אשר הוקמה בתקופה הביזנטית, בערך בשנת390 לספירה, ולתוכה הוטמעו חלקים מחומה קודמת, מהמאה השלישית. גובה החומה 8.3-10.5מטרים. בשנת 1355, בתקופת שלטון הקיסריתאנה פלאיולוגינה(אנ'), נפתח שער בחלק הצפוני של החומה והוא נקרא על שמה.[6] בתוך החומה ניתן לראות שילוב מקטעים אשר מקורם במבניםרומאיים של האגורה. הם כנראה שימשו לתיקונים לאחר רעידות האדמה, בשנים 620-630.[6] במחצית הראשונה של המאה ה-15 החומה חוזקה, כנגד האיום העות'מאני.[6] אולם העות'מאנים כבשו את סלוניקי, בשנת 1430. הם בנו את מגדל טריגוניו, המגדל המרשים ביותר בחומה.[7] הוא שימש כמגדל שמירה וכמקום אחסון.
במרומי השכונה בנויהמצודת אפטפיריגיון(אנ'), בת כ-1000 שנה. היא נבנתה בתקופה הביזנטית ושוקמה על ידי השלטונות העות'מאנים, אחרי כיבוש העיר. המצודה הייתה מקום מושבו של השליט הצבאי של העיר וגם של 300 מחייליו. במאה ה-19 המצודה הוסבה לבית כלא לאסירים פוליטיים. במאה ה-20 הוחזקו במצודה/כלא אסירים פוליטיים בתקופת השלטון הנאצי, במלחמת האזרחים ובתקופתמשטר הקולונלים. הכלא פונה סופית ב-1989[9] ואז התחיל השיקום המבני והמחקר הארכאולוגי במקום. האתר פתוח למבקרים.
רחוב ברובע היהודי לשעבר בסלוניקיאנדרטה בסלוניקי לזכר כ-50,000 יהודי העיר שנרצחו בשואה
בסלוניקי, שנקראה בפי היהודיםשׂאלוניקי אושׂלוניקא, התקיימה במשך מאות שנים קהילהיהודית גדולה. לאחרגירוש ספרד הגיעו אל סלוניקי עשרות אלפי יהודים, שהשתקעו בה והפכו אותה למרכז היהודי ספרדי המפואר והגדול ביותר. בימישבת העיר שבתה כמעט כולה, כולל הנמל, בשל הרוב היהודי.[10] במאה ה-19 וה-20 פיתחו היהודים את התעשייה והבנקאות במקום.
באפריל1941 נכבשה סלוניקי על ידיגרמניה הנאצית. שישים וחמישה אלף היהודים שבה עברו השפלות והתעללויות. בפברואר 1942 החלו המשלוחים היהודיים לאושוויץ. בנוסף, נשלחו למחנהברגן-בלזן יהודים בעלי אזרחות ספרדית או פורטוגזית, וכן יהודים שהנאצים החשיבו כ"מיוחסים".
מהקהילה הגדולה המפוארת והמבוססת כמעט שלא נותר שריד. 96% מיהודי קהילת סלוניקי באותה עת, כחמישים אלף קרבנות, שמתוכם רבים היו ילדים, נספו בשואה. הקהילה שנותרה היא קהילה קטנה ומזדקנת. עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-27 בינואר כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה. בנוסף, בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה לזכר 50,000 הקרבנות.
ערך: דוד רקנאטי -זיכרון שלוניקי - גדולתה וחורבנה של ירושלים דבלקן (שני כרכים).
שי סרוגו,הפועלים היהודים בנמל סלוניקי: בין העולם העות'מאני לעולמה של מדינת הלאום היוונית (1869-1936),מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, ירושלים, תשע"ד
^1. "Paleochristian and Byzantine monuments of Thessaloniki".UNESCO World Heritage Convention. United Nations Educational, Scientific, and Cultural Organization. Archived from the original on 5 January 2021. Retrieved 5 November 2022.
^Tsanana, E., The Eptapyrgion, the citadel of Thessaloniki,9th Ephorate of Byzantine Antiquities, Athens, 2001
^שי סרוגו,הפועלים היהודים בנמל סלוניקי: בין העולם העות'מאני לעולמה של מדינת הלאום היוונית (1869 - 1936), מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, יד בן צבי והאוניברסיטה העברית, תשע"ד, עמ' מבוא