המילה סכין בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה[1].
הסכינים הראשונים היו עשויים מצור או מסוגאבן קשה אחר שעוצב לצורה מחודדת, לעיתים גם עם ידית אחיזה. עם התפתחות המטלורגיה יוצרו סכינים מארד, מברזל ומפלדה. בעוד שחומרי הגלם השתנו במרוצת השנים, העיצוב הבסיסי של הסכין נותר בעינו. לאורךההיסטוריה האנושית, סכינים הופקו במספר דרכים בחברות שונות, החל מהאבנים הסדוקות על ידי האדם הקדמון, אז עברו לסכינים העשויים מפיסות מטאוריטים עשירות מברזל, עד הסכינים המיוצרים בימינו על ידי התעשייה המודרנית.
במקור שימשה המילה "סכין" לציון כלי נשק, אך מאזימי הביניים השימוש הנפוץ יותר במילה הוא לצורך ציון כלי אכילה עיקרי במערב (יחד עם המזלג והכף).[דרוש מקור]
בישראל, על פיסעיף 185 לחוק העונשין הסוחר, מייצר או מייבא סכין שלא נועדה לשמש במקצוע, במלאכה, בעסק, לצורכי בית או למטרה כשרה אחרת, דינו – מאסר שבע שנים. כן ישנו איסור למכור סכין (מלבד סכין ביתית) לקטין. המחזיק סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה[2], ניתן לגזור עליו מאסר עד חמש שנים. אולר[3] אינו סכין לעניין זה מלבד במוסדות חינוך ומקומות נוספים.
.jpg)
.jpg)
.png)
.jpg)
