סִינְגֵל (מאנגלית:Single – יחיד (בודד); לפיהאקדמיה ללשון העברית, בעברית:חַדְשִׁיר[1]) הואתקליט,קלטת שמע אותקליטור, המכילשיר בודד או מספר שירים מצומצם. בעבר נקראתקליט שדרים, תקליטון שדרים או תקליטון. בדרך כלל מיועד הסינגל לקדם את מכירותיו שלאלבום מוזיקה חדש היוצא בסמוך ליציאת הסינגל (או הסינגלים). עם זאת, ישנם מקרים שבהם יוצא הסינגל בלי תלות לאלבום.
בחלק מהמקרים, יוצאים מספר סינגלים המשויכים לאלבום אחד. בדרך כלל יוצאים שניים עד ארבעה סינגלים מאלבום (תלוי במידת ההצלחה של האלבום ושל הסינגלים הקודמים), אך המספר אינו קבוע. כך למשל מאלבומו שלמייקל ג'קסון "Thriller", נשלחו לתחנות הרדיו שבעה סינגלים.
המונח "סינגל" באנגלית (במשמעות המילולית, "בודד") נדרש כמונח נגדי – לתקליט אחד שהכיל אלבום מוזיקה שלם. זאת לאחר שהחלה ההפצה של אלבומי מוזיקהארוכי הנגן שהכילו מספר שירים בכל צד של התקליט, שכן לפני הופעת אלבומי המוזיקה בתקליט אחד כל התקליטים בעולם היו בעצם "סינגלים" שהכילו שיר אחד או שניים.
סינגלים נשלחים הן לתחנות הרדיו והן למכירה בחנויות, אם כי לעיתים קרובות נשלחים הסינגלים לרדיו לפני יציאתם לחנויות, כחלק ממהלך שליחסי ציבור וקידום מכירות קודם להגעת האלבום לחנויות. לעיתים השיר המופיע בסינגל שונה במעט מהשיר המופיע באלבום, בהתאם לצורכי הרדיו – מילים בעייתיות מצונזרות, ושיר שאורכו אינו מתאים לרדיו מתקצר.
תקליטי סינגל רבים הכילו "צד א'" – השיר עצמו ו"צד ב'" – שיר נוסף, שחשיבותו משנית.לעיתים, תקליטי סינגל יצאו עם שני שירים השווים בערכם.כיום יוצאים הסינגלים במתכונת שלתקליטור, אך עדיין רבים מהם יוצאים עם שיר נוסף כ"צד ב'".
בשנות ה-50 וה-60 המוקדמות, אמנים רבים (בייחוד אמני הרוקנ'רול) מיקדו את יצירותיהם כלפי שוק הנוער וצעירים בכלל, בעלי יכולת כלכלית נמוכה. הדבר גרם למכירת סינגלים (שהיו זולים ביחס לתקליטי אלבום) בהיקף רחב מאוד. תופעה זו נמשכה עד שאמנים פופולריים החלו להקליט אלבומים שלמים.
בשנות ה-90 עם השימוש הנרחב בווקמן, במיוחד בקרב בני נוער, יצאו סינגלים גם בפורמט של קלטות שמע.
בשנת2009 החלו לצאת לאור "סינגלים וירטואליים" – שלא על גבי תקליטורים. חברות פרסום ויחסי ציבור של אמנים שונים, החלו לשלוח אז לעורכים בתחנות רדיו הודעותדואר אלקטרוני ובהן קישורים לשירים באתרי אינטרנט. הכוונה היא שעורכי התוכניות ברשתות הרדיו יוכלו "להוריד" שירים אלו בפורמטים שונים (כולל פרטים מלאים על המבצעים וטקסטים שונים), בדרך כלל באיכות גבוהה, ולשדרם בתחנות הרדיו.
כמו כן, קיימת זה שנים רבות תופעה של הורדת סינגלים מהאינטרנט על ידי משתמשים ביתיים, הן בדרך חוקית והן באופן לא חוקי (פיראטית).
סינגל מוביל הוא בדרך כלל הסינגל הראשון שיוצא מתוךאלבום אולפן, על ידי מוזיקאי או להקה, לפני יציאת האלבום עצמו.
הסינגל המוביל הוא לעיתים קרובות גורם מכריע עבורצרכנים המתלבטים האם לרכוש את האלבום, והבחירה בסינגל המוביל עשויה להיות קריטית להצלחה המסחרית של האלבום. לפיכך, אמנים רבים בארצות הברית ובארצות רבות אחרות בוחרים בשירקצבי מתוך האלבום; שירים אלה הם לעיתים קרובות קליטים יותר, והסיכוי שלהם למשוך את תשומת לבם של המאזינים גבוה יותר. עם זאת, חלק מהאמנים עשויים לבחור כסינגל המוביל שיר בעל קצב איטי יותר, על מנת להדגים את מגוון השירים באלבום, או בשיר עם מסר אותו הם רוצים להעביר לקהל שלהם.[3] למשל, בשנת1997 הוציאה מדונה את השיר "Frozen" כסינגל המוביל מתוך אלבומה,Ray of Light.
מקסי סינגל (לעיתים מקוצר ל-MCD או CDM) הוא מהדורת סינגל עם יותר משתי הרצועות הרגילות של שיר צד א' ושיר צד ב'.
המקסי סינגל הראשון בעולם היה "In the Summertime" של להקתמונגו ג'רי, שיצא ב-1970. המונח נכנס אחר כך לשימוש נרחב במהלך שנות השבעים. השם התייחס בדרך כלל לסינגלי ויניל בגודל 7 אינץ', הכוללם רצועה אחת בצד א', ושתיים בצד ב'. ההוצאה המחודשת בשנת 1975 של "Space Oddity" של דייוויד בואי, שבו השיר יצא יחד עם "Changes" ו-"Velvet Goldmine", היא דוגמה אופיינית.
באמצע שנות השבעים החלו לצאת גם סינגלים בגודל 12 אינץ' על ויניל, עם שלוש או ארבע רצועות (או גרסה מורחבת או משולבת מחדש של הסינגל/שיר המוביל) בצד א'. הפורמט שימש בתחילהתקליטנים. מאוחר יותר, בשנות השמונים, מנהג אופייני היה להוציא סינגל בן שני שירים על ויניל 7 אינץ' וקלטת, ומקסי סינגל על ויניל 12 אינץ'.
המקסי סינגלים הראשונים בגודל 12 אינץ' שימשו לקידום מכירות, ובעיקר נשלחו לדיסקוטקים ולתחנות רדיו. אחר כך הפכו לפורמט פופולרי לחובבי מוזיקה ונמכרו באופן נרחב בחנויות.
בשנות השמונים החלו לצאת מקסי סינגלים גם על גביקלטות ותקליטורים.
בתעשיית המוזיקה שבקוריאה הדרומית המינוח ל"אלבומים "ו"סינגלים" הוא ייחודי וכולל מונח נוסף, "אלבום סינגל" או "סינגל אלבום" (בקוריאנית: 싱글 음반), קטגוריה של אלבומים שלא מופצים מחוץ לקוריאה הדרומית. בתעשיית המוזיקה העולמית המינוח "אלבום" מתייחס לתקליט אותקליטור שמכיל בתוכו כמות מסוימת של רצועות. לעומת זאת, בתעשיית המוזיקה הקוריאנית המונח "אלבום" (בקוריאנית: 음반) מתייחס להקלטה מוזיקלית בכל אורך שהוא, ללא דרישה כלשהי או כמות כלשהי של רצועות. בתעשיית המוזיקה העולמית המונח הקרוב ביותר לכך הוא "הוצאה".[דרוש מקור]
