בשנת1886 פרסם המשוררז'אן מוריאסמניפסט על הסימבוליזם בתחום הספרות. בשנת1901 פורסמה הגדרה של הסימבוליזם בציור על ידי מבקר בשםאלברט אוריה ובה טען כי "השירה הסימבוליסטית שואפת לעטוף את הרעיון במעטה של צורה" וכי "היצירה האמנותית חייבת להיותסינתטית,סובייקטיבית ודקורטיבית".
הסימבוליזם, שקם כמשקל נגד לרעיונות הזרם האימפרסיוניסטי ששרר בתקופה, הושפע מהזרם הרומנטי ומעבודותיו של קבוצת הפרה-רפאליטיםהאנגלית. המשותף לאמני סגנון זה היה השימוש בצורות ובדימויים שנתפשו כמעורריאסוציאציות וחסרי הגדרה מילולית. בעבודותיהם ישנן רמיזות לרעיונות ובעיקר לרגשות, בעזרת דימוייםספרותיים ומיתולוגיים ובאמצעות סגנון וצורת הקו, והשימוש בצבע (מספר אמנים סימבוליסטים אף נתנו דגש לאופן ציור התמונה - לצבעים הטהורים ולקווים אשר היו, לדעתם, בעלי השפעה רגשית).
ניתן למצוא בציורי הסימבוליסטים שאיפה לאינדוידואליות,מלנכוליה, ותחושה של עולם דמיוני. בכך היווה הזרם תגובת נגד לאימפרסיוניזם ולשאיפתו לתיאור מדויק ו"מדעי" של העולם.
לצד הקשרו המובהק של הסימבוליזם כזרם באמנויות, זהו גם זרם ספרותי ברוח אותה תקופה עצמה שלסוף המאה התשע עשרה. בהכללה ניתן לומר כי גם הסימבוליזם שבספרות נוקט באותן מתודות ובאותה מגמה הגותית ותאורטית המאפיינת את הסימבוליזם באמנות, ובייחוד המגמה להשתמש בדימויים סימבוליים, כלומר כאלה שנתפשו כמעוררי אסוציאציות וחסרי הגדרה מילולית - וזאת לצורך העברתן וביטוין של תחושות או מצבים באופן עקיף.
חמוטל בר יוסף פרסמה שורת מחקרים על הסימבוליזם בשירה ובספרות - בין שאר מגמות הספרות והאמנות בת תקופתסוף המאה התשע עשרה - ובהם ציינה גם את השפעותיו ורשמיו ביצירותיהם של סופרים הוגים ויוצרים יהודיים בני הזמן. בין אלה ציינה בר יוסף למשל את יצירותיו הסימבוליסטיות שלי"ל פרץ ושלחיים נחמן ביאליק.
סימבוליזם ספרותי (פרק 14) - David Bradshaw and Kevin J. H. Dettmar. Malden, MA :A Companion to Modernist Literature and Culture, Blackwell Publishing, Pages 155–162, 2006
.jpg)
