 | |
| לידה | 3 בפברואר1842 מייקון,ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה | 7 בספטמבר1881 (בגיל 39) לין,קרוליינה הצפונית |
| מקום קבורה | בית הקברות גרין מאונט |
| שם לידה | Sidney Clopton Lanier |
| מדינה | ארצות הברית |
| יצירות בולטות | Baby Charley,May, the Maiden |
| שפות היצירה | אנגלית |
| השכלה |
|
| תקופת פעילות | מ-1867 |
| בן או בת זוג | Mary Day Lanier |
  | |
סידני קלופטון לניר (באנגלית:Sidney Clopton Lanier, 3 בפברואר1842 -7 בספטמבר1881) היהמשורר,סופר ומוזיקאיאמריקאי, ניגן בחליל ובעוגב. לימד כמרצה לספרות באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור. היה גםעורך דין בהכשרתו.
סינדי לניר נולד בשנת 1842 במייקון (ג'ורג'יה) כבן לרוברט סמפסון לניר ולמרי ג'יין לבית אנדרסון. המשפחה הייתה ברובה ממוצא אנגלי ושמה נגזר משמם של אבות רחוקיםצרפתיםהוגנוטים שהיגרו לאנגליה במאה ה-16 בגלל רדיפות על רקע דתי. לניר ניגן מילדותו בחליל ואהבתו לכלי זה ליוותה אותו כל חייו. הוא למד באוניברסיטת אוגלת'ורפ על יד מילדג'וויל, ג'ורג'יה, והיה חבר באחוותסיגמה אלפא אפסילון . ב-1860 סיים את לימודיו כראשון בכיתתו זמן קצר לפני פריצתמלחמת האזרחים האמריקאית.[1] כעבור שנה הוא שב לאוגלת'ורפ כמדריך והתיידד עם מילטון הרלו נורת'רפ, יליד ניו יורק, שעבד כמנצח באוניברסיטה.לניר התגייס לצבא הדרום (שלקונפדרציית המדינות של אמריקה)[1] במסגרת יחידת מתנדבים מעירו, ושירת כגשש בחבל טיידווטר שלוירג'יניה, אחר כך כחייל בחיל המאותתים. מאוחר יותר, יחד עם אחיו קליפורד, שירת כנווט על אוניות אנגליות שוברותמצור בוילמינגטון (קרוליינה הצפונית). ב-3 בנובמבר1864 ספינתו, "לוסי", נתפסה על ידי אוניית הסיור האמריקאית "סנטיאגו דה קובה".[1] דחה את עצת הקצינים הבריטים ללבוש מהר מדים משלהם ולהעמיד פני בריטי, ונלקח בשבי של הצפוניים. נאסר בכלא הצבאי פוינט לוקאוט במרילנד, בו לקה בשחפת. כל שאר חייו סבל מאוד מהשלכותיה של מחלה זו.
זמן קצר אחרי תום המלחמה לימד לניר כמורה בבית ספר, אחר כך עבר למונטגומרי (אלבמה), בה עבד כפקיד קבלה במלון "Exchange" וכמוזיקאי. הוא ניגן באופן סדיר ב"כנסייה הפרסביטריאנית הראשונה" על יד פרטוויל. באלבמה הוא כתב ב-1867 את הרומן היחיד שלו, " Tiger Lilies" . בספר זה שהוא בחלקו אוטוביוגפי, תיאר את ביקורו ב-1860 אצל סבו במלון שבמרחצאות במונטווייל ספרינגס על ידנוקסוויל,טנסי.ב-1867 עבר לגור בפרטוויל, אז עיירה קטנה בסביבת מונטגומרי, בה עבד כמורה ומנהל בית ספר.ב-1867 התחתן עם מרי דיי ממייקון וחזר לעיר הולדתו כדי לעבוד במשרד עריכת הדין של אביו.לניר התקבל בלשכת עורכי הדין של מדינת ג'ורג'יה ועבד במקצוע זה למשך מספר שנים. בתקופה זו כתב מספר שירים בניבים המקומיים "קרקר" ו"ניגרו" של זמנועל מצוקות החקלאים הלבנים והשחורים בדרום המשתקם. הוא טייל רבות בדרומה ובמזרחה של ארצות הברית תוך חיפוש מזור לשחפת.באחד הטיולים האלה גילה מחדש את העיניין בנגינה בחליל והחליט לנסוע לצפון-מזרח כדי למצוא עבודה כחלילן בתזמורת כלשהי. אחרי שלא מצא עבודה בניו יורק, בפילדלפיה ובבוסטון, חתם לבסוף חוזה עם "תזמורת פיבודי" שקמה זה עתה בבולטימור, מרילנד. הוא למד לבד תווים ועלה מהר לתפקיד של חלילן ראשי. שמו הלך לפניו בגלל ביצועיו לקטע המוזיקלי "השחרורים" שהלחין ושבו חיקה את שירת הצפורים האלה.
על מנת לתמוך באשתו ובשלושת בניו שלח לניר שירים למגזינים. שיריו הידועים ביותר היו"Corn" (1875), "The Symphony" (1875), "Centennial Meditation" (1876), "The Song of the Chattahoochee" (1877), "The Marshes of Glynn", (1878)ו- "A Sunrise Song" (1881). השניים האחרונים נחשבים לפסגת שירתו. הם מהווים חלק ממחזור של שירי טבע ליריים הנקרא "המנוני הביצות" - "Hymns of the Marshes",המוקדשים לביצות המלוחות של מחוז גלין על חופה של ג'ורג'יה.
מאוחר יותר התמנה לניר בסגל אוניברסיטת ג'ונס הופקינס כמרצה לספרות אנגלית. הוא לימד על כותבי הרומנים האנגלים, עלשייקספיר, על יוצרי הסונטותהאליזבתנים, עלצ'וסר ועלהמשוררים האנגלים העתיקים. הוא פרסם סדרת הרצאות על "הרומן האנגלי" (שפורסמה אחרי מותו, ב-1883) וספר בשם "מדע השירה האנגלית" (1880) שבו פיתח תאוריה חדשה שחקרה את הקישורים בין הסימון המוזיקלי למשקל בשירים.
ב־7 בספטמבר 1881 בעת ששהה עם המשפחה לצורך הבראה על יד לין,קרולינה הצפונית, נפטר לניר בעקבות סיבוכי השחפת, בגיל 39. הוא הובא לקבורה בבית הקברות גרין מאונט בבולטימור.
שניאגמים בארצות הברית נקראו על שמו:
חטיבת ביניים בפרפקס, וירג'יניה - ב-2021 שונה שמה ל"קתרין ג'ונסון".
בתרגום לסרבו-קרואטית.
