משנת1963 ועד2024 שלטה בסוריהמפלגת הבעת' בשליטת בני המיעוט העלווי, המהווה רק כ-11% מהאוכלוסייה. בני העדה החזיקו ברוב המשרות השלטוניות ותפקידי הקצונה הבכירים בצבא ובשירותי הביטחון, אף שרוב האוכלוסייה הסורית (כ-74%) היאסונית. בנוסף, זכויותיהם שלמיעוטים כגוןכורדים ופליטים פלסטינים הוגבלו.[9] בשנת2011 פרצהמלחמת אזרחים ביןהממשל לבין כוחות אופוזיציה מקומיים וזרים. מדינות רבות הטילו סנקציות על המשטר הסורי ובכיריו בשל הפעלת אלימות קשה נגד אזרחים, בעוד שאיראן ורוסיה תמכו במשטר וסיפקו לו נשק. נכון למרץ 2024 נהרגו במלחמה כ-620,000 אנשים,[10] ויותר מארבעה מיליון איש נמלטו כפליטים למדינות השכנות. לאחר שנים רבות של לחימה, בדצמבר2024, לאחרמתקפת פתע שארכה 11 ימים,נפלה סוריה לידי כוחות המורדים. עם השתלטות המורדים על המדינה בוצעו מעשי טבח והשפלה רבים כנגד מי שנחשב לחלק מהשלטון הישן. כמה חודשים לאחר מכן, בעקבות ניסיון מרידה, בוצעומעשי טבח ודיכוי כנגד בני העדה העלווית.
במהלךהמאה ה-20 הייתה סוריה גורם מרכזי בסכסוך הערבי-ישראלי. שלטונותיה תובעים מישראל להשיב שטח בן כ-1,200 קמ"ר ברמת הגולן המערבית, שנכבש על ידי ישראל במלחמת ששת הימים. היה לסוריה סכסוך טריטוריאלי גם עם טורקיה על שטח בן 5,403 קמ"ר סביבמפרץ איסכנדרון שסופח לטורקיה ב-1939, אם כי סוריה נוטה להשלים עם שליטת טורקיה באזור זה.
סוריה היא אחת החברות המייסדות שלהארגון לשיתוף פעולה אסלאמי, אם כי מ-15 באוגוסט2012 הושעתה המדינה מחברותה בארגון עקב האלימות שהפעיל המשטר כנגד אזרחיו שלו. בתחילת שנת 2020 דורגה המדינה במקום השלישי ברשימת מעקב החירום העולמית של ארגון ה-IRC(אנ').[11]
בערבית, כינויה הגאוגרפי של סוריה הוא "בִּלַאד א-שאם" (ארצות הצפון, בערבית: بلاد الشام) ולעיתים מכונה העירדמשק"שאם". בתרבות האסלאמית,"א-שאם" משמשת שם כולל לאזור הלבנט: סוריה, לבנון, ירדן וארץ ישראל. במחצית השנייה שלהמאה ה-19 התגבש רעיון פוליטי שנודע בשםסוריה הגדולה.
מרבית שטחה של סוריה הוא מישור צחיח אולם אזור החוף הצפון מערבי ואזורי א-סווידא (הבשן),דרעא (החורן), וקוניטרה (הגולן) בדרום מערב המדינה ירוקים למדי. הפרת הוא הנהר החשוב ביותר במדינה החוצה אותה במזרח. מצפון לנהר הפרת נמצא האזור הפורהג'זירה. אזור זה מושקה על ידי שני יובלים של נהר הפרת, הבליח והחבור. באזור נבנו במהלךשנות ה-60 של המאה ה-20 ובשנות ה-70 מערכת שלסכרים ותעלות המספקת מים לגידול הדגנים באזור. חל גם גידול משמעותי בגידוליכותנה.
ארכאולוגים מצאו כי בסוריה קמה אחת מהקדומות שבציוויליזציות על פניכדור הארץ. בדמשק התגוררו בני אדם כבר בשנת 10,000 לפנה"ס, והיא ידועה בתור אחת מהקדומות שבערי העולם, יחד עםחלב ויריחו. בחפירות שנערכו בצפון מזרח המדינה בשנת1975 נתגלתה העיראֶבּלה, המעידה על קיומה של אימפריהשמית גדולה שחלשה על השטח שביןהים האדום לאנטוליה בין השנים 2500 ל-2400 לפני הספירה. בעיר אבלה לבדה התגוררו קרוב לרבע מיליון בני אדם.
לסוריה מקום חשוב בתולדות הנצרות. השליחפאולוס המיר דתו לנצרות בדרכו לדמשק וייסד את הכנסייה הנוצרית המאורגנת הראשונה באנטיוכיה שבסוריה העתיקה, משם יצא למסעותמיסיון רבים.
לאחר מכן עברה סוריה מידי הערבים לידי הצלבנים, ומידי הצלבנים לידי הממלוכים.
דמשק הפכה לבירה הפרובינציאלית שלהאימפריה הממלוכית בשנת1260 לערך. העיר הוחרבה בחלקה הגדול על ידי המונגולים בשנת1400. משנבנתה מחדש, הוסיפה העיר לשמש בירה עד שנת1516. שנה אחר כך נפלה לידי השלטוןהעות'מאני.
העות'מאנים הוסיפו להחזיק בדמשק ובסביבותיה במשך 400 השנים הבאות, מלבד כיבוש מצרי קצר טווח בין השנים1832–1840 על ידיאבראהים פאשא.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, ניתן לצרפתמנדט על סוריה על ידיחבר הלאומים. בוועידת סן רמו, באפריל1920, החליט הגנרל הצרפתיאנרי גורו לחלק את שטחה של סוריה על פי מפתח עדתי מובהק לשש ישויות נפרדות עם מידה שונה של עצמאות לכל אחת מהן. בחודש יולי 1920 פלשו כוחות צרפת לסוריה כדי לאכוף את המנדט שקיבלה. כך הסתיימההממלכה הערבית קצרת המועד. בסיומו שלקרב מייסלון ב-23 ביולי ביןהצבא הסורי בפיקודו שליוסוף אל-עזמה לבין הצרפתים, כבש הצבא הצרפתי את דמשק. המלך פייסל עזב לארץ ישראל המנדטורית בה שהה כחודשיים ולאחר מכן הפליג לבריטניה. כעבור שנה היה למלך עיראק.
כפי שהוחלט בוועידת סן רמו, חילקה צרפת את שטחה של סוריה לשש ישויות נפרדות:
לבנון לנוצרים-המרונים. הוצאה לחלוטין מחוץ למערך הסורי וקיבלה עצמאות בשנת 1943.
ג'בל א-דרוז ("הר הדרוזים") למיעוט הדרוזי. הוקמה באזורי הדרוזים של סוריה, בדרום-מערב סוריה של היום. התקיימה כמדינה דרוזית בין השנים 1921 ועד לשנת 1936.
אלכסנדרטה למיעוט הטורקמני. נוסדה בשנים 1921–1923. רוב האזרחים במדינה הזו היו דווקא ערבים, אך הצרפתים התכוונו שכאן הטורקמנים יזכו לממש את שאיפותיהם הלאומיות.
הצרפתים קידמו מודרניזציה תשתיתית וכלכלית בסוריה, אך שנות המנדט התאפיינו בתסיסה לאומית, סורית ופאן-ערבית כאחת, ובמרידות ספורדיות שדוכאו באכזריות. בשנת1936 החליטו הצרפתים לאחד שוב את כל חלקי סוריה, מלבד לבנון, וחוזה העצמאות הצרפתי-סורי יצר אתהרפובליקה הסורית הראשונה. טורקיה תבעה ריבונות עלאלכסנדרטה ובשנת 1938 פלש אליה הצבא הטורקי, שינה את שמה למדינת האטיי וגירש את הלא-טורקים, את הערבים, הנוצרים והעלווים. במקום כוננה ממשלה בשליטת הטורקים, שערכהמשאל עם, ועל פי תוצאותיו סופחה אלכסנדרטה לטורקיה.
בעקבות כיבושה של צרפת בשנת1940 בידיגרמניה, הועברה השליטה על סוריה לידיממשלת וישי. ב-8 ביוני1941 נערך מבצע פלישת בעלות הברית לסוריה וללבנון שבשלטון וישי. אנשי פלמ"ח השתתפו בפלישה. ב-14 ביולי נכנע צבא צרפת של וישי לבריטים בסוריה ובלבנון. לחץ מתמשך ומחאות מקרב תנועות לאומיות סוריות הביאו בסופו של דבר לפינוי הכוחות הצרפתיים מסוריה באפריל1946, בהותירם את המדינה בידי ממשלה רפובליקנית שהורכבה עוד בימיהמנדט.[14]
ב-17 באפריל1946 הכריזה סוריה על עצמאותה.אף שתהליך פיתוח כלכלי מואץ התרחש בסוריה ממועד ההכרזה על עצמאותה, מתקופה זו ועד לשנות השישים המאוחרות, עמדה הפוליטיקה הסורית בסימן חוסר יציבות מובהק.סורים רבים נחשפו לטענות כי למדינתם אין זכות קיום, וכי גבולותיה הם "מלאכותיים". הגבולות לא הלמו את החלום של "סוריה הגדולה". בנוסף, סדרתהפיכות צבאיות, שראשיתה בשנת1949, ערערה את יסודות השלטון האזרחי, והביאה בסופו של דבר לתפיסת השלטון על ידי קולונלאדיב א-שישכלי, בשנת1951. גם זה האחרון הודח בהפיכה צבאית, בשנת1954. תמרונים פוליטיים בסוריה ומחוצה לה, ובעיקר גורמים מתחרים בצבא הסורי, הביאו לתפיסת השלטון על ידי גורמים סוציאליסטיים-לאומניים קיצוניים.
האיחוד כשל בסופו של דבר. בעקבותהפיכה צבאית נוספת, שהתרחשה ב-28 בספטמבר1961, פרשה סוריה מהאיחוד, והקימה עצמה מחדש כמדינה עצמאית. לא פחות מ-18 הפיכות צבאיות אירעו במהלך 18 החודשים הבאים, כאשר המשמעותית שבהן ארעה ב-8 במרץ1963, כאשר קצינים סוציאליסטיים-לאומניים מהצבא הסורי, הקימו את ה"מועצה הלאומית של הפיקוד המהפכני", קבוצת קצינים ופקידים אזרחיים, שהשתלטה על כל סמכויות החקיקה והממשל. ההשתלטות תוכננה על ידי חברי "מפלגת התחייה הערבית הסוציאליסטית" (מפלגת הבעת'), שפעלה בסוריה ובמדינות ערביות נוספות, מסוף שנות הארבעים. חברי הבעת' הם שהיוו את הרוב בממשלה החדשה.
הפיכת הבעת' בסוריה באה חודש לאחרהפיכת הבעת' בעיראק. הממשלה הסורית החדשה בחנה את האפשרות לכונן פדרציה משותפת עם עיראק הבעת'ית ומצרים. הסכם לכינון ישות פוליטית מעין זו נחתם בקהיר, ב-17 באפריל1963, אולם מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים הביאו לביטולה של הפדרציה המשולשת. לאחר מכן, פעלו משטרי הבעת' בסוריה ובעיראק להקמת איחוד ביניהן, ואולם סילוק מפלגת הבעת' מהשלטון בעיראק, בנובמבר 1963, קטע תוכניות אלה. במאי,1964, ניסח נשיא סוריה,אמין אל-חאפז, חוקה למדינה הסורית, שקבעה את קיומן של שתי זרועות. הזרוע המחוקקת הורכבה מנציגי הארגונים הגדולים – פועלים, איכרים ואיגודים מקצועיים, ואילו הזרוע המבצעת כללה מועצה נשיאותית וממשלה.
ב-23 בפברואר1966, ביצעה קבוצת קציני צבא,עלווים ברובם, חברי מפלגת הבעת', הפיכה צבאית פנים-מפלגתית. הם כלאו את הנשיא אל-חאפז, פיזרו את הממשלה ואת מועצת הפיקוד המהפכני, ביטלו את החוקה ומינו ממשלת בעת' אזרחית. מנהיגי ההפיכה, שנודעה כהפיכת הנאו-בעת', תיארו אותה כ"אשרור" עקרונות מפלגת הבעת'. על קבוצה זו נמנו שניים מבכירי העדה העלאווית:צלאח ג'דיד, וחאפז אל-אסד, שכיהן בתקופה זו כשר ההגנה הסורי. התבוסה המוחצת שהנחילהישראל לסוריה הנאו-בעת'ית ולמצרים, במלחמת ששת הימים (יוני1967) – מלחמה שפרצה, בין היתר, בעקבות הקיצוניות הלאומנית וחוסר הניסיון שאפיינו את המשטר הסורי – החלישה משטר רדיקלי זה. מתיחות עזה נתגלעה בין היסודות הצבאיים, המתונים יותר, במפלגת הבעת' לבין היסודות האזרחיים הקיצוניים. נסיגת כוחות הצבא הסורי, שנשלחו לסייע לאנשיאש"ף בירדן, במהלך אירועיספטמבר השחור, (1970), שיקפו את חוסר ההסכמה בקרב חברי מפלגת הבעת'.
ב-13 בנובמבר 1970, הוביל שר ההגנה הסורי חאפז אל-אסד את "מהפכת התיקונים" – הפיכה צבאית ללא קרב, שסילקה את ההנהגה האזרחית של מפלגת הבעת' מהשלטון. המשטר הדיקטטורי שהקיםחאפז אל-אסד, שנלוו לו גילויים שלפולחן אישיות, ספג ביקורת רבה מקבוצות שונות, אך כל גילוי התנגדות מהותי דוכא במהרה. אסד העריץ את הרודן הרומני,ניקולאה צ'אושסקו, ופעל נגד מתנגדיו באופן דומה.
עם תפיסת השלטון פעלאסד במהרה על מנת ליצור תשתית ארגונית ריכוזית למשטרו. הוא כונן אתמועצת העם (מג'לס א-שעב) – מוסד חקיקתי בן 173 צירים, 87 מתוכם נציגי מפלגת הבעת'. יתר המושבים חולקו בין "ארגונים עממיים" ומפלגות זעירות אחרות. במרץ1971, מפלגת הבעת' בחרה ב-21 נציגים שיכהנו כשרים בממשלה. באותו חודש, "משאל עם" נערך במטרה לאשר את מינויו של אסדלנשיא לפרק זמן בן שבע שנים. שנה לאחר מכן, במטרה להרחיב את בסיס משטרו, כונן אסד את "החזית הלאומית הפרוגרסיבית", קואליציה של מפלגות שבראשה עמדה מפלגת הבעת', ונערכו בחירות לצורך הקמת מועצות מקומיות בכל אחד מ-14 המחוזות של סוריה. במרץ1973 נכנסה לתוקפה חוקה חדשה, אשר קבעה, בדומה למפלגות הקומוניסטיות בגוש הקומוניסטי, כימפלגת הבעת' היא המפלגה המובילה במדינה. זמן מה לאחר מכן נערכו בחירות פרלמנטריות ראשונות מאז 1962, למועצת העם.
איחוד הרפובליקות הערביות היהפדרציהדה יורה, תוצאת ניסיון כושל של שליט לובמועמר קדאפי למזג אתלוב,מצרים וסוריה למדינה ערבית מאוחדת. לאחר שהקמת האיחוד אושרה במשאלי עם בשלוש המדינות ב-1 בספטמבר 1971, האיחוד התקיים "על הנייר" בין 1 בינואר 1972 ל-19 בנובמבר 1977, וכתוצאה ממנו גם הוחלףדגל סוריה (הוא הוחלף שוב ב-1980). בפועל, מכיוון ששלוש המדינות לא הסכימו על תנאי האיחוד, כל מדינה המשיכה לפעול באופן עצמאי, ובמהרה גם התגלעו ביניהן סכסוכים (בפרט לגבי מלחמת יום הכיפורים, שבה מצרים וסוריה תקפו את ישראל מבלי להיוועץ עם לוב).
ביום הכיפורים1973 פתחו סוריה ומצרים במתקפה מתואמת נגדישראל שפתחה אתמלחמת יום הכיפורים. לאחר שלושה ימי מלחמה בהם היו לצבא הסורי הישגים קרקעיים בדרוםרמת הגולן הדףצה"ל את הצבא הסורי אל מחוץ לרמת הגולן וכבש מובלעת בתוך סוריה. בהסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה מ-1974, בסופה שלמלחמת ההתשה במובלעת הסורית, הוסכם על הקמתאזור מפורז בין סוריה לישראל בצד הסורי של הגבול, וישראל נסוגה מהשטח שכבשה במהלך "קרבות המובלעת". קו ההפרדה שנקבע חפף ברובו את קווי הפסקת האש של1967 למעט שטח בגודל 60 קמ"ר הכולל את העירקוניטרה וסביבותיה שהועבר לשליטה סורית. מוצביהחרמון נמסרו לשליטת האו"ם. מאז 1974, היה הגבול הסורי-ישראלי שקט כמעט לחלוטין.
ב-1976 שלחה סוריה כוח סיוע בן כ-40,000 חיילים ללבנון השכנה, במטרה לסייע למחנה המרוני-שמרני במלחמת האזרחים מול המחנה הפלסטיני-רדיקלי. לבנון נתפסה בעיני סורים רבים – וייתכן שגם בעיני אסד עצמו – כחלק מסוריה, באופן העולה בקנה אחד עם חלום "סוריה הגדולה". שליטה בלבנון נתפסה כאינטרס סורי. אף שתמיכתאסד ומשטרו הייתה נתונה באופן מסורתי לפליטים הפלסטינים בפתחלנד (מתוך מגמה להחליש את ישראל), הבין אסד בהדרגה כי בכוחה של מלחמת האזרחים לפורר את המדינה הלבנונית ולפגוע אגב כך באינטרסים הסורים. מסיבה זו התערב דווקא לטובת הנוצרים, לקול מחאות הפלסטינים והעולם הערבי.
עד מהרה שקעה סוריה בבוץ הלבנוני, כשהיא לוקחת חלק פעיל במלחמת האזרחים ומשנה את תמיכתה במחנות הלוחמים לפי הטוב בעיני שליטה. בחמש-עשרה שנות המלחמה הבאות סוריה לחמה הן על מנת להדק את אחיזתה בשכנתה המערבית והן על מנת לפגוע בישראל בגזרה הדרום-לבנונית. רבים נוטים לראות בנוכחות הצבאית הסורית בלבנון, במיוחד עם סיומה של המלחמה בשנת1990 (בעקבותהסכם טאיף), ככיבוש לכל דבר. נוכחותו הגלויה של צבא סוריה בלבנון התקיימה עד שנת2005; במהלך תקופה זו נתן הצבא הסורי את אותותיו בפוליטיקה הלבנונית, מה שעורר את חמתם של רבים בלבנון.
קרוב למיליון פועלים סורים נכנסו ללבנון בתום המלחמה כדי למצוא עבודה. כוח העבודה הסורי הועדף על פני זה הפלסטיני והלבנוני כיוון שהיה זול יותר, ואולם היו שטענו כי בכך שממשלת סוריה מעודדת את אזרחיה להיכנס למדינה קטנה ומשותקת-צבאית יש משום הוכחה לקולוניזציה הסורית בלבנון. פועל יוצא של צעד זה היה תלות הדדית מוחלטת של המערכות הכלכליות של סוריה ולבנון. בשנת1994, בעקבות לחץ שהפעילה דמשק, העניקה ממשלת לבנון אזרחות לכ-200,000 תושבים סורים.
בפברואר2005 נרצחרפיק אל-חרירי,ראש ממשלת לבנון לשעבר וממנהיגי האופוזיציה האנטי-סורית במדינה, בפיגועמכונית תופת, שאת תכנונו ייחסה חקירת האו"ם לסוכני מודיעין סוריים. תחת לחץ אמריקני ובינלאומי ניכר הורה הנשיא הסוריבשאר אל-אסד להוציא את כל אנשי הצבא וסוכני המודיעין הסורים מלבנון. עם זאת, רבים מטילים ספק באשר להסתלקותם של סוכני ממשלת סוריה משטח לבנון.
למרות יציאתה הרשמית של סוריה מלבנון היא המשיכה לספקנשק ותחמושת לחזבאללה. לאחר שהחלהמלחמת האזרחים בסוריה הגבירה סוריה את העברות הנשק והתחמושת לחזבאללה, מחשש שאלה ייפלו לידי המתקוממים.[15] עדנפילת משטר אסד, כללההאידאולוגיה של חזבאללה ברית עם סוריה והסתמכות על תמיכתה הצבאית והפוליטית כחלק מיצירת קואליציה נגד ישראל.
משבר חמור במיוחד פרץ בסוף שנות השבעים, כאשרסוניםאסלאמיסטיים קיצוניים, התנגדו לעקרונות משטר המיעוט העלאווי (העלווים נחשבים לכופרים גמורים על פי זרמים של האסלאם הסוני), הבעת'י, החילוני. בין השנים1976 ועד לדיכוי ההתקוממות האסלאמית בפברואר1982, הוביל ארגוןהאחים המוסלמים בסוריה מרד מזוין כנגד השלטון. אסד הגיב למרד בתוקפנות חסרת תקדים; הוא ריסק בטבח חמאת כל ביטוי להתנגדות אסלאמית פונדמנטליסטית, כשהוא משתמש באש ארטילרית כדי להחריב את העירחמאת ולהרוג אלפי אזרחים, ללא אבחנה. מאז, התבטאויות האופוזיציה היו מצומצמות ביותר. אתגר פנימי למשטר הגיע בשנת1984, כאשר חאפז אל-אסד אושפז בעקבותהתקף לב. אחיו הצעיר,רפעת אל-אסד, ניסה לתפוס את השלטון במדינה באמצעות מנגנוני הביטחון שבראשם עמד. חרף בריאותו הרופפת, הצליח אסד לדכא באיבו את ניסיון הפוטש של אחיו, ושלח אותו לגלות.
השתתפותה של סוריה בקואליציה הרב-לאומית בראשות ארצות הברית, שהוקמה בשנת1991 כדי לתקוף את שליט עיראקסדאם חוסיין, סימלה תפנית מהותית ביחסיה של סוריה עם המערב והעולם הערבי. סוריה השתתפה בוועידת השלום המזרח תיכונית במדריד (אוקטובר 1991) ובשנות התשעים ניהלהמשא ומתן ישיר עם ישראל לגבי עתיד הגולן ושלום אפשרי בין המדינות. המגעים הללו הסתיימו בכישלון צורב; למעשה, מאז מרץ2000, מועד פגישתם שלנשיא ארצות הבריתביל קלינטון עם חאפז אל-אסד בז'נבה, לא התקיים כל מגע רשמי גלוי בין סוריה לישראל, זאת אף שהנשיא הקודםבשאר אל-אסד שידר מפעם לפעם הצהרות לפיהן הוא מעוניין בהמשך הדיונים.
במשך רוב שנות התשעים היה חאפז אסד אדם חולה מאוד וב-10 ביוני2000 מת מהתקף לב בתום 30 שנות שלטון. ב-10 ביולי 2000 נבחר בנובשאר אל-אסד לנשיא ב"משאל עם" שהעניק לו 97.29% מהקולות. בנאום הפתיחה שלו הבטיח אסד הבן רפורמות פוליטיות, כלכליות ודמוקרטיות ברוחן, אך רוב הבטחותיו לא קוימו. זאת אף שחלה הקלה מסוימת בנוכחות המשטרה החשאית, והמדינה נפתחה מעט למערב מבחינה טכנולוגית.
בעקבותפיגועי 11 בספטמבר2001, פתחה ממשלת סוריה בשיתוף פעולה מצומצם עם ארצות הברית כחלקמהמאבק הגלובלי בטרור. עם זאת, סוריה התנגדה למלחמת עיראק במרץ2003, מה שחולל הידרדרות מהירה ביחסים עם ארצות הברית. בדצמבר 2003 חתםג'ורג' בוש הבן על צו אחריותה של סוריה ואחזור הריבונות הלבנונית, אשר אִפשר הטלת סנקציות על סוריה אם לא תחדל לסייע לארגוניטרור פלסטיני, תסיים את נוכחותה הצבאית והמודיעינית בלבנון, תפסיק את ניסיונותיה להשיגנשק להשמדה המונית ותעשה את המוטל עליה על פי החלטותמועצת הביטחון של האו"ם באשר ליציבותה ושיקומה שלעיראק. במאי2004, קבע נשיא ארצות הברית שסוריה לא פעלה לפי התנאים הללו ויישם סנקציות, לפיהן אסור לייצא לסוריה מוצרים אמריקנים מלבד מזון ותרופות, ואסורה נחיתת מטוסים בבעלות ממשלת סוריה בשטח ארצות הברית. במקביל, בשנות ה-2000 חלה התקרבות בין סוריה ואיראן. מצב זה אף הביא להתקרבות מסוימת בין סוריה ובין הצלע השלישית ב"ציר הרשע" עליו הכריז בוש –קוריאה הצפונית. ב-2005 הסיגה סוריה את כוחותיה מרוב שטח לבנון. ב-6 בספטמבר 2007תקף חיל האוויר הישראלי כור גרעיני שנבנה בחשאיות בסוריה, בסיוע צפון קוריאני.
ב-26 בינואר2011, כחלק מאפקט הדומינו שלגל ההתקוממויות בארצות ערב ב-2011, התפרצההתקוממות בסוריה נגד שלטונו הדיקטטורי של הנשיא,בשאר אל-אסד, התקוממות שהפכה עד מהרה למלחמת אזרחים עקובה מדם, בין כוחות אסד (ובראשםצבא סוריה), ברובם בני האליטה העלווית לבין כוחות המורדים. תחילה המורדים המזוהים עםהאופוזיציה הסורית השיגו שליטה במרבית שטחי המדינה, אך המשטר שמר על שליטתו בדמשק ובאזורי מפתח נוספים, בעזרת תמיכה מתגברת מרוסיה ומאיראן. ב-3 באוגוסט2012 גינתה עצרת האו"ם את משטר אסד, ובהמשך גם הוציאה הליגה הערבית את המשטר הסורי משורות הארגון, תוך קריאה לאסד להתפטר מתפקידו. בשנים 13–2012 היה שיא בלחימה בין כוחות אסד לבין כוחות האופוזיציה (בעיקרצבא סוריה החופשי), במהלכו הושמדו וקרסו רבות מיחידות המורדים, אך גם צבא אסד נפגע בצורה קשה. על רקע זה התגברו כוחותיהם של הג'יהאדיסטים (בעיקרהמדינה האסלאמית וג'בהת אל-נוסרה) שהחלו לזרום לסוריה מרחבי העולם המוסלמי – והחלו לתפוס שטחים גם מידי האופוזיציה וגם מידי כוחות אסד. במקביל גם הכורדים הסורים הקימו לעצמםמובלעת בצפון מזרח סוריה – תוך שהם נלחמים מול הג'יהאדיסטים. ב-12 בדצמבר 2016 כבש אסד אתחלב מכוחות המורדים.
על פי ההערכות שלהארגון הסורי לזכויות אדם, נכון ל-7 במאי2016, נהרגו במהלך המלחמה כ-500,000 בני אדם, מחציתם אזרחים.[16] ויותר מ-4 מיליון איש נמלטו כפליטים למדינות השכנות[17] בנוסף לעוד 5.5 מיליון פליטים-עקורים בתוך סוריה, סה"כ 9.5 מיליון בני אדם, כמחצית מאוכלוסייתה של סוריה.[18] נכון למרץ 2017 מדווחת סוכנות הפליטים של האו"ם כי מספר הפליטים שברחו מסוריה עבר את ה-5 המיליון, בנוסף ל-6.3 מיליון סורים שנותרו בסוריה ונעקרו מבתיהם. רוב הפליטים ברחו לטורקיה (3 מיליון), ללבנון (למעלה ממיליון) ולירדן (בין 670 אלף ל-1.3 מיליון).[19] נכון ליולי 2018 מוערך מספר ההרוגים בכ־700,000 – 600,000 בני אדם.[20][21] הרשות הסורית לזכויות אדם אומדת את מספר האנשים שנעצרו או נעלמו על ידי שלטון אסד, ביותר מ-100,000 בני אדם מאז תחילת המלחמה.[22]
ב־27 בנובמבר 2024, המורדים הסורים החלו במתקפה נגד צבא אסד. לאחר 11 ימי כיבושים, ב-8 בדצמבר, הםהשתלטו על דמשק והפילו את משטר הבעת'.[23] מספר חודשים לאחר מכן דיכאו ניסיון מרד של העלווים בטבח המוני בו נהרגו מעל 1300 נפש, רובם אזרחים, כולל נשים וילדים.
בסוף נובמבר–תחילת דצמבר 2024 יצאו ארגוני אופוזיציה למתקפה מהירה שבסיומה, ב־8 בדצמבר 2024, נכבשהדמשק ללא התנגדות משמעותית ונשיא סוריהבשאר אל-אסד נמלט מהמדינה.[24][25][26][27] ימים ספורים לאחר מכן פורסמו דיווחים על התבססות שלטון מעבר: ב־12 בדצמבר 2024 דווח כיאחמד א־שרע, ממובילי ההפיכה שזוהה בעבר עם ההייאת תחריר א-שאם, ביסס את מעמדו בזירה הפוליטית והביטחונית;[28] וב־24 בדצמבר 2024 פורסם על הסכמות לאיחוד פלגים חמושים תחת משרד ההגנה של השלטון הזמני.[29] ב־10 בדצמבר 2024 פורסם מיפוי גרפי כרונולוגי לקריסת השלטון.[30][31]
בתחילת 2025 דווח על הסכמות בין שלטונות המעבר לגורמים הכורדיים בצפון־מזרח (SDF) לשילוב מוסדי־ביטחוני ולהסדרה הדרגתית של זכויות, לרבות בענייני חינוך ושפה.[32][33]
ביולי 2025 פרצו עימותים עדתיים במחוזא-סווידא בין מיליציותדרוזים לשבטיםבדואים ובהמשך מעורבות כוחות ממשלה. בתחילת האירועים דווח על עשרות הרוגים ומאות פצועים; בהמשך דווח על החמרה והרחבת הלחימה והאשמת המשטר הסורי ב"טבח" מכוון בדרוזים.[34][35] ב־15–16 ביולי דיווחו מקורות על תקיפות אוויריות ישראליות נגד יעדים צבאיים בסוריה, בכלל זה פגיעה בשער הכניסה של קריית המטכ״ל בדמשק, ברקע הצהרות ישראליות בדבר הגנה על הדרוזים; בהמשך דווח על מאמצי תיווך להפסקת אש ועל יציאת אזרחים בדואים מאזורי הלחימה.[36][37][38] ב־19–21 ביולי דווח על הבנות לשביתת נשק בתיווך אמריקאי ועל סיוע הומניטרי שהועבר לדרוזים בתיאום בין ישראל וארצות הברית לשלטונות דמשק.[39][40][41] ב־1 באוגוסט 2025 הוקמה ועדת בדיקה רשמית לאירועי סווידא; ב־11 באוגוסט הודיעה הממשלה על חקירה בעקבות תיעוד הרג אזרח בבית־חולים בסווידא; וב־12 באוגוסט דווח על תיווך אמריקאי להקמת מסדרון הומניטרי בין ישראל לסווידא.[42][43][44][45]
ערב מלחמת האזרחים בשנת 2011 מנתה אוכלוסיית סוריה 22.5 מיליון נפשות. במאי 2020 מנתה האוכלוסייה כ-19,398,448 תושבים. כיום מוערכת אוכלוסיית סוריה ב-24,917,413 תושבים לפי האו"ם,[46] וב-23,865,423 תושבים לפיספר העובדות העולמי של ה-CIA.[1] ממוצע הילודה הוא 2.7 לאישה ותוחלת החיים במדינה עומדת על 74.7 שנים בממוצע.
ערבית היא השפה הרשמית והמדוברת ביותר. סורים משכילים דוברים גםאנגלית וצרפתית, אך השפה האנגלית מובנת יותר בקרב הקהל הרחב. בסוריה חינוך חינם חובה לבני שש עד 11. מערכת החינוך מורכבת משש שנות לימודים יסודיים, שלוש שנות לימודי ביניים כלליים ושלוש שנים נוספות לימודי תיכון. יודעיקרוא וכתוב הם 86.4% בקרב בני 15 ומעלה.
המיעוט הדרוזי בסוריה נחשב כחלק מהאוכלוסייה המוסלמית.[49] הדרוזים מרוכזים בעיקר במחוזא-סווידא ובפרברידמשק. שיעורם מוערך בכ~3% מן האוכלוסייה.[50] ביולי–אוגוסט 2025 תועדו עימותים נרחבים במחוז, הקמת ועדת בדיקה ופתיחת חקירה רשמית בעקבות תיעוד הרג אזרח בבית־חולים בסווידא, לצד מאמצי תיווך והזרמת סיוע הומניטרי.[51][52][53][54]
הכורדים הם המיעוט הלא-ערבי הגדול בסוריה, וההערכות השכיחות מציבות את שיעורם סביב 8.5–10% מן האוכלוסייה.[55][56] עיקר ריכוזם בצפון-מזרחאל-ג׳זירה (מחוז אל-חסכה;קמישלי ואל-חסכה), ובכיסים בצפון סביבקובאני (עין אל-ערב),עפרין וסביבחלב. מרבית הכורדים מוסלמים סונים; קיימות קהילותיזידיות. השפה העיקרית היאכורדית (ניב קורמנג׳י), לצד שימוש נרחב בערבית. השפה הארמית והשפה הטורקית מדוברות בפי האוכלוסיות האשורית-נוצרית והטורקית. הארמית שימשה את יושבי האזור לפניהכיבוש הערבי ועדיין קיימות קהילות קטנות דוברות ארמית כשפה משנית – בעיקר הכפריים במזרח המדינה, ויהודיחלב.
בשנת 1962 נערך מחקר אוכלוסין יוצא דופן במחוז אל-חסכה שבמסגרתו נשללה אזרחותם של למעלה מ-120,000 כורדים, שסווגו כ"זרים" (Ajanib) או חסרי רישום (Maktoumeen) – צעד שיצר אוכלוסיית חסרי אזרחות מתמשכת.[57][58]
במהלךמלחמת האזרחים בסוריה התגבשה בצפון-מזרח הנהגה אזרחית-ביטחונית כורדית במסגרת האוטונומיה דה-פקטו (AANES), בעוד שהכוחות הסוריים הדמוקרטיים (SDF) – בראשות כוחות כורדיים – היו הכוח המרכזי בלחימה נגד דאעש. במרץ 2019 הכריזה ה-SDF, בסיוע הקואליציה הבינלאומית, על נפילת מובלעת דאעש האחרונה בבאג'וז שבמחוז דיר א-זור.[59]
מאז 2018 מתקיימת נוכחות צבאית טורקית ופעילות של ארגונים סוריים המסונפים אליה בצפון-מערב ובצפון-מזרח: בינואר–מרץ 2018 נכבש אזורעפרין מידי ה-YPG; באוקטובר 2019 פתחה טורקיה במבצע "מעיין השלום" ביןתל אבייד לראס אל-עין, מה שהקטין את רצף השליטה הכורדית לאורך הגבול.[60][61][62]
לאחר נפילת משטרבשאר אל-אסד (דצמבר 2024), ב־10 במרץ 2025 נחתם בדמשק הסכם בין שלטון המעבר לבין הנהגת ה-SDF, הכולל אינטגרציה של מוסדות המנהל האזרחי בצפון-מזרח לתוך מוסדות המדינה, העברת מעברי גבול, שדות נפט/גז ותשתיות מרכזיות לפיקוח ממשלתי, והסדרה הדרגתית של זכויות תרבות וחינוך – לרבות הוראת השפה הכורדית ושיקום מעמד אזרחי למי שעדיין חסרי אזרחות.[63][64][65] עם זאת, מחלוקות נשארו סביב היקף הדה-צנטרליזציה והמיזוג הצבאי: ב־14 במרץ 2025 דחתה ההנהגה הכורדית מסמך חוקתי של הרשויות האסלאמיות בדמשק; ב־27 באפריל 2025 דווח כי הנשיא הזמני דחה דרישות לכינון מודל מבוזר; וב־9 ביולי 2025 נמסר כי שאלת שילוב הכוחות טרם הוסדרה.[66][67][68] באוגוסט 2025 קראה טורקיה ל-YPG/SDF להתיישר עם הסדרי האינטגרציה המוסכמים.[69]
הדרוזים בסוריה מהווים כ~3% מן האוכלוסייה, ומרוכזים בעיקר במחוזא-סווידא (אזורהר הבשן), שמרכזו העירא־סווידא.[70][71] מבחינה פיזית-גאוגרפית,הר הבשן הוא רכס געשי המתנשא לכ~1,800 מ' ומהווה את המרכז ההיסטורי-דמוגרפי של העדה בסוריה; העירא־סווידא מתוארת כמוקד המרכזי של הקהילה במחוז.[72][73]
הדת הדרוזית היא קהילה דתית סגורה (ללא גיורים), שמכנה עצמה "מֻוַחְחִדֻּון" (מאמיני האחדות); שפת היום-יום היאערבית.[74]
במחוז פועלות מסורות הנהגה דתית (מַשַיְח אל-עַקְל), ולצדן נוצרו מסגרות הגנה מקומיות במהלך המלחמה. בין אלה בולטת תנועת "אנשי הכבוד" (Rijāl al-Karāma), שהוקמה ב-2013 בידי השייח׳ וחיד אל-בעלוּס; ב-2015 נהרג בעלוּס בפיגוע מכונית תופת בסווידא.[75][76][77]
בשלהי אוגוסט–ספטמבר 2023 התקיימו בעירא־סווידא מחאות אזרחיות ממושכות על רקע המשבר הכלכלי, לרבות ימי מחאה רצופים, פגיעה בסמלי שלטון וקריאות לשינוי; אירועים אלה משקפים דפוסי התארגנות אזרחית בקהילה ערב נפילת המשטר.[78][79]
לקהילה הדרוזית בסוריה קשרי משפחה ודת חוצי-גבולות עם בני העדה בישראל ובלבנון. ב-2025 דווחו מסגרות עלייה לרגל/ביקורים דתיים ותיאומי סיוע הומניטרי בהקשר זה.[80]
לאחר נפילת משטרבשאר אל-אסד (דצמבר 2024) פרצו ביולי 2025 עימותים עדתיים חריפים במחוזא-סווידא, בין מיליציות דרוזיות לשבטיםבדואים ובהמשך גם עם כוחות ממשלה. בתחילת האירועים דווח על התנכלות מכוונת עד כדי "טבח", עשרות הרוגים, פגיעה נרחבת באזרחים, הרס תשתיות ועקירת תושבים, זו הובילה למשבר חריף ולהתקרבות בין הקהילה הדרוזית בסוריה לבין ישראל.
קהילות יהודיות התקיימו בדמשק ובחלב (ארם צובא) מאזימי בית שני. לאחרגירוש ספרד (1492), הגיעו לסוריה יהודים רבים מספרד שהגדילו מאוד את מספר בני הקהילה. ברוב ארצות האסלאם וגם בסוריה היה מעמד היהודים נקרא מעמד ה"ד'ימי", מעמד נחות מזה של המוסלמים. בשנת1831 ניסו המצרים[דרושה הבהרה] ששלטו באזור לעשות שינוי לטובת המיעוטים אך שינוי זה פעל בעיקר לטובת הנוצרים. בשנת1840 בעקבות "עלילות דמשק" התחוללופוגרומים גדולים ביהודי סוריה.
לפי מפקד האוכלוסין משנת1943, חיו בדמשק 11,000 יהודים, בחלב 17,000 יהודים ובקמישלי שעל גבול סוריה-טורקיה כ-2,000 יהודים.ב-1946 פרצו מהומותאנטישמיות ומהיהודים נשללו זכויות אזרח בסיסיות. בעקבות זאת היגרו מסוריה 20,000 יהודים, בעיקר לאמריקה ולישראל. ב-1948 הוחמר מצב היהודים עוד יותר, נשללו מהם כל זכויות האזרח והוטלו עליהם גזירות כלכליות כבדות. החל מ-1949 נאסר על היהודים לצאת מסוריה, אך לעיתים ניתנה אפשרות לעזוב לזמן קצוב. היהודים שהותר להם לצאת מסוריה נאלצו לוותר על רכושם לטובת הממשלה.[81]
בראשיתשנות האלפיים עוד נותרה בסוריה קהילה מצומצמת ביותר, הכוללת כמה עשרות יהודים בדמשק ובודדים בקמישלי.[82][83] לפי עדות הרבאברהם חמרה ב-2016 נותרו בדמשק רק 16 יהודים. בתחילת 2025, נותרו רק 8 יהודים מבוגרים החיים בדמשק[84]
הרשות השופטת של סוריה כוללת אתבית המשפט החוקתי העליון, המועצה המשפטית העליונה ובתי המשפט לביטחון המדינה. תורת המשפטהאיסלאמית היא מקור עיקרי בחקיקה ובמשפט של סוריה, ויש בה אלמנטים של חוקים עות'מאנים, צרפתים ואיסלאמיים. לסוריה יש 3 רמות של בתי משפט: בתי משפט לערכאה ראשונה, בית משפט לערעורים ובית המשפט החוקתי – שהוא הערכאה העליונה. בתי משפט דתיים עוסקים בחוקים הנוגעים לנושאים אישיים ויחסים בתוך המשפחה.
מינוי הנשיא הקודםחאפז אל-אסד אושר במשאל עם חמש פעמים רצופות, מבלי שהתמודדו אחרים על התפקיד, ובנובשאר אל-אסד מונה לראשונה ביולי2000. משטר משפחת אסד החזיק בשלטון תקופה ארוכה משום ששמר על יציבות פוליטית, שהשיג בין השאר באמצעות הענקת זכויות לקבוצות מיעוט אתניות. כמו כן, ניתן לזקוף את כוחו של הנשיא לנאמנות המתמשכת של הצבא, ולדיכוי האכזרי של האופוזיציה הפנימית. התרחבות הבירוקרטיה הממשלתית יצרה גם מעמד של אנשים נאמנים למשטר בכלל ולמשפחת אסד בפרט.
כלשלוש הרשויות בסוריה כוונו על ידימפלגת הבעת' הסורית, כאשר החוקה של המדינה מבטיחה את ראשוניות המפלגה. בנוסף אליה, החוק התיר לשש מפלגות נוספות להתקיים, ואלה יצרו אתהחזית הפרוגרסיבית הלאומית. מפלגות אלה נוצרו כדי לספק מראית עין של מערכת רב-מפלגתית, אולם החזית הפרוגרסיבית הלאומית נשלטה בידי מפלגת הבעת' כך שלא היה בכוחה לשנות את המבנה הפוליטי במדינה.
כ-67% מהמועסקים בסוריה עובדים במגזר השירותים, 17% מועסקים בחקלאות ו-16% בתעשייה. חלק מרכזי מהיצוא מתבסס עלנפט.
מוצרי החקלאות העיקריים הם:חיטה,שעורה,כותנה,זיתים,סוכר, ביצים,חלב. במישור החוף, בעמק נהר האורונטס ובאגן דמשק מגדליםפירות וירקות, אך הגידולים העיקריים הםגידולי שדה. גידול החיטה תופס את מרבית השטח ואחריו גידולי השעורה והסורגום. עם זאת, ענף היצוא העיקרי של סוריה בתחום החקלאות הוא גידולי הכותנה. בשנות ה-70 הקימה סוריהסכר על נהרפרת על מנת להגדיל את שטחי השלחין, וכך נוספו שטחי עיבוד גדולים בצפון מזרח סוריה. בעקבות זאת, פחתה כמות המים בהמשכו של הנהר ונוצר סכסוך עםעיראק. חלק ניכר משטחי המדינה משמשים למרעה.
שיעור הצמיחה ב-2010 עמד על כ-3.6%. אחרי צמיחה כלכלית של למעלה מ-300 אחוזים בעשור בשנות ה-70 של המאה ה-20, התכווצה הכלכלה בשיעור של 33 אחוזים בשנות השמונים, וחזרה לצמיחה מתונה של כ-12 אחוזים בשנות התשעים. (מעט יותר מאחוז אחד בשנה). על-פי נתוניקרן המטבע הבינלאומית, התוצר גולמי לנפש בסוריה עמד ב-2010 על כ-5000דולר, תוצר נמוך גם ביחס למדינות אחרות במזרח התיכון.
ענף כלכלי חשוב נוסף הוא התיירות. סוריה משופעת באתרי תיירות, וקודם לפרוץ מלחמת האזרחים משכה אליה תיירים רבים מדי שנה.
לפי הממשלה הסורית אחוז האבטלה עמד בשנת 2010 על 8.3%, אך לפי מקורות דיפלומטיים זרים אחוזי האבטלה כפולים מכך, לכל הפחות. לסוריה חובות חיצוניים בסך 20 מיליארד דולר, לאחר ששלושה רבעים מחובה לרוסיה, בעלת חוב עיקרית, נמחקו בהסדר ב-2005. ארצות הברית אינה מסייעת לסוריה ואוסרת על אזרחיה להשקיע במדינה, כיוון שהיא משתייכת לארצות התומכות בטרור.
סוריה מחולקת ל-14מחוזות (בשפה המקומית "מֻחאפזאת"; צורת יחיד "מֻחאפזה"), המחוזות מחולקים ל-61נפות ("מנטקה") והנפות מחולקות ל-206 גושים ("נאחיה"). מושל מחוז, שאת מועמדותו לתפקיד מציג שר הפנים, צריך לקבל את אישור הקבינט. המושל נעזר במועצה מחוזית נבחרת.
.svg)
.svg)
