פורטל סוציולוגיה הוא שער לכל הנושאים הקשורים בסוציולוגיה. ניתן למצוא בו קישורים אל תחומי המשנה של הענף, מושגי יסוד בתחום, תאורטיקנים וגישות בסוציולוגיה ועוד.
סוֹצְיוֹלוֹגְיָה (אותורת החברה; באנגלית:Sociology) היא חקר מכלול היחסים האנושיים והסביבה האנושית, ומשמשת כענף מדעי מרכזי בתוךמדעי החברה.[1] הסוציולוגיה מתמקדת בדפוסי הקשרים החברתיים, הגורמים וההשלכות שלהם על התנהגות האדם. בנוסף לכך, הסוציולוגיה מתבוננת גם בהיבטים התרבותיים של יחידים וקבוצות הקשורים בחיי היומיום.[2][3][4][5]
מבחינה מתודולוגית, שימוש בשיטות של מחקראמפירי יחד עםניתוח פרשני וביקורתי מאפשר את יצירת גוף הידע הסוציולוגי באשר למבנה החברתי, הסדר החברתי והשינוי החברתי. בעוד חלקים מהמחקר הסוציולוגי הם בעלי השלכות ישירות ומעשיות על הדיון והעשייה הפוליטית, ישנם חלקים אחרים הממוקדים בהבנה והמשגה של התהליכים והמבנים החברתיים. מושאי המחקר הסוציולוגי יכולים לנוע בטווח שבין רמת המיקרו, כמו האינטראקציה החברתית של האינדיבידואל, ועד רמת המאקרו העוסקת במחקר המערכות החברתיות הכוללות. יתרה מזאת,שיטות מחקר בתחום הסוציולוגיה הן רבות ומגוונות. ההתמקדות הרעיונית והמחקרית בשפה ובתרבות שהחלה לתפוס תאוצה באמצעהמאה ה־20, פתחה שער לגישות פרשניות,הרמנויטיות ופילוסופיות יותר ויותר כלפי לחקר החברה. לעומת זאת,המאה ה־21 הביאה לפריחה של כלי מחקר חדשים ומדויקים אנליטית, מתמטית וחישובית, כגון מודלים מבוססי סוכנים (ABM)[א] וניתוח שלרשתות חברתיות.
מעבר לעיסוק אינטלקטואלי טהור, יש לסוציולוגיה ולמחקר הסוציולוגי השפעה רחבה על הפעילות האנושית – החל מבניית בסיס שיקולים וההחלטות שלפוליטיקאים, בעלי תפקידים ומוסדות ציבוריים כמו ביצוע מחקרי הערכה[ב] כדי להעריך מראש את היעילות והמחיר של כל תוכנית או מדיניות ציבורית שבכוונתם לנקוט בה[6] ועד תכנון וביצוע של תוכניותמדיניות המשפיעות על חייהם של מיליוני בני אדם; הכשרה למקצועות העוסקים ביחסים עם בני אדם[ג] מגוון גדול של משרות בתחומים רבים דורש כיום הכשרה בנושאים סוציולוגיים: חינוך, בריאות, אכיפת חוק, פרסום, יחסי ציבור ותקשורת; עידוד של מודעות חברתית – בנקודה זאת קיימת מחלוקת בתוך הסוציולוגיה עד כמה הסוציולוגים אמורים לפעול בעצמם למען רפורמות חברתיות או שינוי חברתי[3].
מקורו של המונח הוא בהלחם של שתי מילים: "socius" (מלטינית – "חבר") ו־"logy" (סיומתיוונית [-λογία] שמשמעותה "תורה")[7]; הוא נטבע לראשונה בשנת1870 על ידי הפוליטיקאי והוגה הדעות הצרפתיעמנואל ז'וזף סיאייס בכתב יד שלא פורסם.[8]
כבר באלף השלישי לפני הספירה, סופרי החכמה במצרים העתיקה אפיינו התנהגויות חברתיות והעלו אותן על הכתב, בז'אנר הנקרא "הספרות הדידאקטית". הטקסט הקדום ביותר הידוע לנו הוא קובץ הוראות הווזיר פתחותפ, שושלת 5, שבו מאובחנת ההתנהגות האנושית בחברה המצרית עם הוראות דידאקטיות לגבי ההתנהגות הרצויה ביותר לקיומה של החברה.
ביוון העתיקה, הפילוסוףסוקרטס תהה על אופייה שלהחברה האנושית וניסח מספר הבחנות לגביה. כתבים הכוללים היבטים סוציולוגיים נכתבו כבר בימי יוון העתיקה – המשורר והפילוסוףקסנופנס מתח ביקורת בשירתו על התפיסה המקובלת של האלים כעשויים בצלמו ובדמותו של האדם. הוא טוען שכל עם מיחס לאלים את תכונותיו הגופניות שלו:התראקים מתארים את האלים כאדומי־שיער ותכולי־עיניים, ואילו האתיופים רואים אותם ככהי־עור ופחוסי־אף. הוא הוסיף כי לו היו לסוסים ולשווריםידיים לפסל בהםאלילים, היו יוצרים אלו את אליהם בדמות סוסים, ואלו – בדמות שוורים.
אבן ח'לדון, היסטוריון ערבי, כתב במאה ה־14 את ה־"אקדמות למדע ההיסטוריה", אשר נחשב לאחד הספרים הראשונים המדברים על מדעי החברה, על לכידות חברתית וקונפליקט חברתי. הספר רחב היריעה נכתב כ־150 שנה לפני שבכלל צצו מדעי החברה באירופה, ועד היום רעיונות סוציולוגים רבים שמקורם בכתביו של אבן ח'לדון.
בשנת1813 פרסם ההוגה והתאורטיקןקלוד-אנרי דה סן-סימון את "Physiologie sociale". סן-סימון היה מזרם הסוציאליזם האוטופי והקדיש חלק ניכר בהגותו לדרכים בהן ניתן לקדם את החברה האנושית. בכתביו הראשונים ביקש סן-סימון לייסדדת חדשה – "דת ניוטון", שתבוסס על חוק המשיכה ושכוהניה יהיו מדעני כל העולם. מאוחר יותר, החל דוגל ברעיון שמנהיגי החברה צריכים להיות "מעמד התעשיינים" שכלל בנקאים, מדענים, פועלים ובעלי המפעלים ולא האצולה, הכמורה והבירוקרטיה שנתפשו בעיניו כטפילים. בגלגולו השלישי, זמן קצר לפני מותו, החל סן-סימון מפתח חזוןסוציאליסטי שבו מוקמת "נצרות חדשה" אשר מטרתה העיקרית הוא שיפור מצבם של המעמדות הנמוכים חברתית וכלכלית.
אוגוסט קונט נחשב לאחד ממניחי היסוד לדיסציפלינה הסוציולוגית כמדע שיטתי ופוזיטיביסטי, והיה זה שטבע לראשונה את המונח "סוציולוגיה". נקודת המוצא של קונט היא שעל חברה להכיל הרמוניה בין תחושות, מחשבות ופעולות ורק מתוך הרמוניה שכזו, טען, החברה יכולה להתנהל בצורה בריאה. מתוך ההבנה הזו ניסח את "חוק שלושת השלבים" בשנת 1844, ששורשיו נובעים מעבודותיו של סן-סימון אצלו עבד קונט כמזכיר. במסגרת הכלל, החברה האנושית עוברת מבחינה תאורטית שלושה שלבים של התפתחות: התאולוגי, המטאפיזי והמדעי.
במקביל פעל באירופהקרל מרקס, שאמנם לא הגדיר עצמו כסוציולוג אך אבחנותיו לגבי החברה האנושית השפיעו על רבים מהסוציולוגים שבאו בעקבותיו. לפי השקפתו של מרקס, המציאות היאקונפליקטואלית, בין שני כוחות מרכזיים –מדכאים ומדוכאים. המדכאים (המעמד הבורגני) הם בעליאמצעי הייצור והמדוכאים (מעמד הפועלים, הפרולטריון) הם אלה שאינם בעלי אמצעי הייצור. בשלב הנוכחי הבורגנות מדכאת את הפרולטריון. לפי השקפתו המטריאליסטית של מרקס, מבנה העל הוא השתקפות של התשתית הכלכלית, דהיינו, התודעה היא תוצר של הוויה. מרקס טען שהמהפכה בוא תבוא, בין השאר כתוצאה מכך שהקפיטליזם יביא אותה על עצמו, בהיותו מכיל סתירה פנימית שאינה ניתנת ליישוב.מעמד הפועלים, לכשיתאחד ויגיע למצב בו לא יוכל עוד לחיות (מרקס מתאר זאת בכך שמעמד הפועלים לא יפסיד דבר "למעט כבליו"), ישתחרר מהתודעה הכוזבת וישנה את תנאי חייו באמצעות מהפכה שתמוטט את הסדר החברתי הקיים: במהפכה זו ישתלט מעמד הפועלים על אמצעי הייצור ויקים אתהחברה הסוציאליסטית, בה אין מנצלים ומנוצלים, קניין פרטי, כסף, מדינה או משפחה.
ההתפתחות המשמעותית של הסוציולוגיה התרחשה בסוף המאה ה־19 ובתחילתהמאה ה־20, בעקבות פעולתם של שני סוציולוגים שחותמם ניכר עד ימינו: אחד מהם הואאמיל דורקהיים מצרפת, שטבע את המונח "עובדה חברתית" וניסח מתודה מקיפה לחקר החברה והשנימקס ובר מגרמניה, שהקים בעשור הראשון של המאה ה־20, את המכון הראשון למחקר סוציולוגי.
אמיל דורקהיים,סוציולוגצרפתייהודי, הקים בשנת1895 את המחלקה האקדמית הראשונה לסוציולוגיה, וב־1896 ייסד את אחד מכתבי העת הראשונים המוקדשים למדעי החברה. דורקהיים התעניין בעיקר במה שהוא ראה כהתמוטטותן שלנורמות חברתיות וחוסר האנושיות הגוברת של החיים החברתיים. כדי לחקור את החברה בתרבות המודרנית, הוא פיתח את אחת הגישות המדעיות הראשונות לתופעות חברתיות. דורקהיים היהפוזיטיביסט וטען כי לימוד של האדם ושל התנהגותו חייב להימנע מגישה שמביאה בחשבון אלמנטים הנעוצים במבנה האישיות או בתורשה ובגנטיקה שלו. לטענתו, לימוד האדם וניסיון להסביר את חייו והתנהגותו חייב קודם כול, ובעיקר, לקחת בחשבון את השפעת החברה עליו. לפי דורקהיים, בחברה המודרנית יש חלוקה מסובכת של העבודה, האינדיבידואלים שמרכיבים את החברה פועלים בתחומים מוגדרים, והם תלויים בעבודתם של אחרים בתחומים אחרים. הקישור בין האינדיבידואלים הוא התלות ההדדית שלהם אחד בשני, וזה מה שמאפשר לחברה לתפקד בהרמוניה.
מקס ובר, היהכלכלן פוליטי,סוציולוג ופילוסוףגרמני, גם הוא נחשב לאחד ממייסדי הסוציולוגיה המודרנית וכן גם תורת המינהל הציבורי. ובר, שהשתייך לזרם הרציונליסטי, עסק בעיקר בתחומי הדת והממשל ושאף להסביר את ההתפתחויות המטריאליות־כלכליות המתרחשות בעולם, כפונקציה של השינויים שחלו בתרבות ובתפיסה האנושית. ובר עסק רבות בקפיטליזם ותיאר אותו כגישה חברתית שלמה, שאיננה רק כלכלית. תחומים נוספים שנכללו בהגותו של ובר היו רציונליזם, סמכות, משפט ובירוקרטיה – שם פיתח לדוגמה את "המודל הטהור של הבירוקרטיה".
יוסף קרוק שלמד בין השאר סוציולוגיה באוניברסיטה של ציריך בין השנים 1909–1913, כתב בזכרונותיו על מעמדה המפוקפק של הסוציולוגיה באותה תקופה:
בימים ההם סוציולוגיה הייתה בכלל עניין שרוי במחלוקת. רוב האוניברסיטאות לא הכירו בסוציולוגיה כבמדע. רק שתי אוניברסיטאות מערביות היו להן פרופיסורים למדע הסוציולוגיה, האחד גומפלוביץ' היהודי (המומר) מגאליציה לימד באינסברוק שבאוסטריה, והשני היהודי הגרמני גיאורג זימל לימד בברלין. העולם המתקדם והסוציאליסטי שיווה לסוציולוגיה משמעות גדולה. ועל כן היה מובן, שרחשנו אהדה לאַליאוּטוֹרוֹפוֹלוֹס. הוא אף הוציא במסירות-רבה וערך כתב-עת מיוחד בשם "סוציולוגיה" ולחם הרבה למען הכללת הענף הזה באוצר המדעי המודרני העולמי.[9]
שני סוציולוגים גרמנים משפיעים נוספים היוגאורג זימל שחקר את הקונפליקט ועסק בנושאים כמו מודרניות, כסף ועיור, ופרדיננד טניס שעסק בקהילתיות והבחין בין שני סוגים: הגֵּמַיְינְשַׁאפְט שהיא חברהחקלאית טרום־תעשייתית וגֵּזֶלְשַׁאפְט שמאפיינת את החברה המודרנית לאחר תהליכי העיור והתיעוש שעברה החברה באירופה בשלהי המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20.[ד]
הגישה המתודולוגית של תאורטיקנים מוקדמים כלפי הסוציולוגיה הייתה להתייחס לדיסציפלינה באופן דומה למדעי הטבע. התפיסה האמפירית והמתודה המדעית נחשבו כתשתית לבסיס יציב לטענות ומסקנות סוציולוגיות, כך ניתן היה להבדיל בין מדע הסוציולוגיה לתחומים אמפיריים פחות, כמו הפילוסופיה. פרספקטיבה זו, המכונהפוזיטיביזם, שפותחה לראשונה על ידי התאורטיקן אוגוסט קונט, התבססה על התיאוריה שהידע היחיד שהואאמיתי ועובדתי – זהו הידע המדעי. קונט סבר שניתן להפיק ידע נכון ואמיתי רק מאישור חיובי של תיאוריות הנבדקות באופו שיטתי ורציף, גם כמותית. אמיל דורקהיים היה חסיד מרכזי של גישה זאת.
התגובות נגד הפוזיטיביזם החלו כאשר הפילוסוף הגרמניגאורג וילהלם פרידריך הגל הביע התנגדות הן לאמפיריציזם, אותו דחה כלא ביקורתי, והן לדטרמיניזם, שנראה בעיניו כמכניסטי מדי.קרל מרקס שאל מהגל את דחיית הפוזיטיביזם ולפיו, ניתוח ביקורתי המבקש למצוא אמפירית את "עובדות" יש לקיים על ידי ביטול של אשליות; צריך למתוח ביקורת על הופעה, במקום להסתפק בתיעוד שלה בלבד. פילוסופים אחרים, כמווילהלם דילתיי (1833–1911) והיינריך ריקרט (1863–1936) טענו שעולם הטבע נבדל מהעולם החברה בגלל אותם היבטים שייחודיים לחברה האנושית.
בתחילת המאה ה־20 קם דור ראשון של סוציולוגים גרמנים שהציג רשמיתמתודולוגיהאנטי־פוזיטיבית, והציע שהמחקר צריך להתרכז בנורמות, ערכים, סמלים ותהליכים חברתיים תרבותיים אנושיים על ידי נקודת מבטסובייקטיבית. מקס ובר טען שניתן לתאר באופן רופף את הסוציולוגיה כ־"מדע" בשל הקושי שלה לזהות קשרים סיבתיים. עם זאת, גם ובר וגם זימל טענו שניתן לנהל תהליך שיטתי בו התבוננות מבחוץ מאפשרת להביט על קבוצה חברתית או תרבות מסוימת מנקודת מבטן.
בשנות ה-30 של המאה ה-20 עבר מרכז הכובד של הסוציולוגיה לארצות הברית, בזכות הסוציולוגטלקוט פרסונס, שתרגם את כתביהם של ובר ושל דורקהיים לאנגלית, ואימץ חלק ניכר מהשקפותיהם תוך פיתוח גישתהפונקציונליזם-הסטרוקטורלי. בזכות פארסונס ותלמידו, רוברט מרטון, הגישה השתלטה תוך מספר שנים על העולם הסוציולוגי האמריקאי, ובמידה רבה גם על זה העולמי, והייתה לפארדיגמה ההגמונית בשנות ה-40 ושנות ה-50. יש הטוענים[12] שאחת הסיבות היא היותה תאוריהשמרנית, התומכת בדרך-כלל ברעיונות השלטון והקבוצות החברתיות החזקות.
מאזשנות ה-60, וביתר שאת, משנות ה-70, החלה להתעורר התנגדות להגמוניה הפונקציונליסטית, במידה רבה עקב התסיסה שחלה באותן השנים בארצות הברית, תסיסה שהתאוריה הפונקציונליסטית התקשתה להסביר.[13] גישות חליפיות החלו להופיע - תחילה גישות שלהבניה חברתית, ולאחר מכן גישות קונפליקט, ובעיקרנאו ובריאניזם – גישה השואבת ממשנתו של ובר בעיקר את הצדדים המדגישים את הקונפליקט, ומשלבת אותם עם אלמנטיםמרקסיסטיים, ונאו-מרקסיסטיים.
בשנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה העשרים נוצרה התפתחות נוספת בסוציולוגיה – הופעתו של הזרם הפוסט-מודרניסטי. זרם זה שבר את ההבחנות שהיו קיימות בעבר, בין גישות קונפליקט לגישות הסכמיות, בין סוציולוגיה ממסדית לביקורתית וכדומה, ולקראת סוף המאה ה-20 התקיימה הבחנה עיקרית אחת – ההבחנה בין גישותמודרניסטיות לגישות פוסט-מודרניסטיות.
הקשר חברתי – הסוציולוגיה שואפת לחקור את ההתנהגות האנושית דרך בחינת ההקשר החברתי בו הם נמצאים (בניגוד לפסיכולוגיה הטהורה השואפת להבין את הקיום האנושי כשהוא עומד בזכות עצמו) - הקשר חברתי שכזה עשוי להיותמשפחה,לאום,חוק וכדומה. או על דרך הניגוד, אם הפסיכולוגיה עוסקת באינדיבידואל, אז הסוציולוגיה חוקרת את המערכת החברתית בה הפרט פועל.
אוניברסליות – בניגוד לחוויה החברתית היומיומית (שגם בה שואף האדם להבין את קיומו דרך ההקשר החברתי), הסוציולוגיה חותרת להבנת החוקיות הטהורה הנחבאת מאחורי ההתנהגות האנושית, וזאת על ידי ניסוח של חוקים כלליים ומוחלטים. חרף תכונה זו, מושאי המחקר של הסוציולוגיה עשויים להיות פרטניים ביותר (משפחה מסוימת, קבוצת עבודה קטנה וכדומה) עד כלליים ביותר ("החברה המודרנית", "מדינת ישראל" וכן הלאה). לדוגמה: מהתנסות יומיומית עשוי אדם מסוים לקבוע כי הוא נקשר ומתיידד עם בני אדם בעלי מוצא קרוב לשלו ונמנע מקשר עם בני אדם הרחוקים ממנו במוצאם. נקודת המבט הסוציולוגית תשאף לנסח נטייה זו בחוקים כלליים של חלוקת החברה לתת-קבוצות על בסיסקשרים בין-אישיים.
העמקה – המחקר הסוציולוגי שואף לחקור תכונות חברתיות שאינן מובעות לעיתים רבות בתקשורת הרגילה. מכיוון שלכל פעילות חברתית קיימים רבדים רבים, מהם מכוונים ומהם לא-מכוונים, הסוציולוגיה חושפת לפעמים גורמים בלתי צפויים המרכיבים את ההתנסות האנושית. לדוגמה: התקשורת הרגילה עשויה לתאר את תפקידו של רופא כאחראי על ריפוי חולים. המחקר הסוציולוגי אינו מסתפק בקביעה כללית זו ומברר את מכלול התנהגויותיו של הרופא בתהליך הריפוי, כולל דפוסי ההתנהגות שאינם קשורים ישירות לריפוי עצמו. תוך תהליך בדיקה זה עשויות להתקבל תוצאות לא צפויות או לא מתוכננות, כגון קשר בין חיי המשפחה של הרופא לטיפול בחולים.
רלוונטיות – ברוב המקרים עוסקת הסוציולוגיה בתחומים המוגדרים על ידי ההתרחשות הנוכחית בחברה האנושית והנושאים המעסיקים אותה (לדוגמה: חקר הגזענות נעשה לרוב בחברות בהן קיימת הפרדת גזעים המהווה מקור להתרחשות חברתית, ועקב התרחשות זו).
בזכות העיסוק של הסוציולוגיה בחברה האנושית, עצם קיום המחקר זה תלוי ושזור במתרחש בחברה האנושית, התרחשות המהווה גם את מושא המחקר. ייחוד זה של הסוציולוגיה הופך תחום זה למעורב יחסית לתחומי מחקר אחרים בחברה. מצב זה יוצר מתח בין נטיית הסוציולוגיה להיות בלתי תלויה בחברה אותה היא חוקרת, לבין הנטייה לקבל את כלליה היסודיים של חברה זו ולהיות כפופים להם. לדוגמה, בתחום חקרהכלכלה החופשית קיים המתח בין חקירה והטלת ספק בעצם עקרונות הסחר החופשי שבבסיס השיטה, לבין חקר השיטה מתוך הנחת מחקר כי עקרונות אלו קיימים באופן טבעי.
תהליך – התכונה הראשונית אותה מניחה הסוציולוגיה בחקר החברה היא קיום חוויה חברתית שלמה, הניתנת לתיאור מכליל. חוויה חברתית זו מהווה אסופה של מאורעות וגורמים המקשרים בין בני אדם ומרכיבים את תודעתם, אסופה אותה ניתן לבטא כתהליך חברתי אחד, ממנו נגזרים דפוסי התנהגות שונים המאפיינים את ההתנהגות האנושית. לדוגמה, ניתן להתייחס בנפרד לכל מקרה בו אדם משתמש בתבניות קוליות על מנת לשנות את התנהגותו של אדם אחר, אך הסוציולוגיה מתייחסת לתהליך השימוש בשפה כאל תהליך שלם המבטא מקרים פרטניים רבים, תהליך המאפיין חברה אנושית מסוימת.
החוויה החברתית מורכבת, עשירה ומגוונת – כלומר – לכל חברה אנושית מרכיבים, תהליכים, כוחות ומתחים רבים המתרחשים בה בו-זמנית ולאורך תקופה, המתייחסים זה לזה במגוון צורות (השלמה, ניגוד, הקבלה וכדומה). כמו כן, תהליכים אלו מצויים ברבדים שונים של החברה (לדוגמה: התנהלות רגשית עשויה להיות רקע להתנהלות כלכלית).
שינוי – עוד תכונה חשובה בחקר החברה היא השינוי המתמיד המתרחש בתוכה. בכל חברה קיימת דינאמיות, המאפשרת לה להשתנות ולהתפתח הן כתגובה לשינויים חיצוניים והן מתוך ההתרחשות הפנימית הנובעת מהיותה חברה מורכבת. במקרים רבים עוסקת הסוציולוגיה בגורמי שינויים אלו, גורמים העשויים להיות נסתרים בלא מחקר סוציולוגי (כגון הקשר בין מצב מדיני מלחמתי לאווירה השוררת בין דיירי רחוב ממוצע).
כל מחקר סוציולוגי נע על מתח בין שתי תכונות מקבילות של הקיום החברתי: קיום גורמים מלכדים ומשמרים בחברה, המכונים קונצנזוס, וקיום גורמים המחלקים את החברה למרכיביה ויוצרים ניגוד בתוכה, המכונים קונפליקט. אף על פי שתכונות אלו אינן סותרות במהותן, הן מאפשרות בחינת החברה משתי זוויות שונות (בפועל, כל מחקר סוציולוגי מכיל מידות שונות של שתי הזוויות):
מזווית הקונצנזוס ניתן לבסס הנחת מחקר כי החברה היאשמרנית מטבעה וכל שינוי בה יהיה איטי, מקיף, יסודי ועמוק. זווית זו נוטה להיות הזווית הרווחת במחקר הסוציולוגי ומבחינה היסטורית נהוג לציין אתאמיל דורקהיים כסוציולוג מרכזי הנשען על הסתכלות זו.
מזווית הקונפליקט ניתן לבסס הנחת מחקר לפיה החברה מקוטבת מטבעה ובנויה על התנגשות מתמידה של גורמים בתוכה. על פי גישה זו השינוי הוא המצב הטבעי של החברה והוא עשוי להיות מושג במהלכים ארעיים, חלקיים ומהירים (כדוגמת הפיכה בממשל שלמדינה), בעוד השימור החברתי הוא תוצר של יתרון יחסי של כוח מרכזי בחברה, השואף לקבע את המצב הקיים באמצעות דיכוי נמשך של כוחות הנגד. זווית זו מיוחסת לרוב לסוציולוגמקס ובר או לגישת המרקסיזם, כגישה מרכזית הנשענת על הסתכלות זו.
מתח אחר המתקיים בניתוח הסוציולוגי הוא המתח בין דגש על מבנה החברה (ארגונים, מעמדות, כלכלה, תרבות וכו'), לבין דגש על התהליך – הפירוש הסובייקטיבי אשר מעניק הפרט לחברה שסביבו ולמעשיו – גישה המכונה "אינטראקציוניזם סימבולי". הפרדה זו היא מלאכותית ועוסקת רק בדגש, שכן שני היסודות, מבנה ותהליך אינם ניתנים להפרדה במציאות. לדוגמה, חקר הכלכלה עשוי להסביר את ייצור וחלוקת המוצרים בחברה (כלומר – המבנה הכלכלי שלה), או את ההשלכה של מבנה זה על תפיסת האדם את עצמו, חבריו ועולם הטבע (כלומר – התהליך המתרחש).
הבחנה חשובה בסוציולוגיה היא בין רמת המיקרו לבין רמת המאקרו. חקר ההתנהגות היומיומית במצבים של אינטראקציות פנים אל פנים מכונה בדרך כלל מיקרו־סוציולוגיה. דוגמה למחקר מיקרו: היחסים החברתיים בין עובדים בקבוצת ייצור מסוימת במפעל. לעומת זאת, חקר של מערכות חברתיות גדולות כמו המערכת הכלכלית או המערכת הפוליטית נקרא מאקרו-סוציולוגיה. דוגמה למחקר מאקרו: כיצד תהליכי תיעוש משפיעים על השינויית במערכת החינוך. לכאורה, רמת המיקרו ורמת המאקרו נראות כשני תחומים נבדלים, אך למעשה קיים בין שתי הרמות קשר הדוק. רמה נוספת היא רמת הביניים (meso) של החברה. ברמה זו בודקים תהליכים חברתיים במסגרת קהילות, שכונות וארגונים.[3]
סוציולוגיה של התרבות, ותחומי העיסוק המשיקים לה, מבקשים לבחון ולנתח באופן שיטתי את תרבויות שונות, לרוב על ידי חקר הקודים והסמלים בהם עושים שימוש הפרטים הנמצאים באותה חברה כמוטקסים,ידע,מיתוסים,אמונות,ערכים,נורמות,אידאולוגיות,טכנולוגיות ומוסדות חברתיים. העיסוק הסוציולוגי בתרבות, צבר תאוצה בשנות השישים של המאה ה־20 כשהחל תהליך המכונה "המפנה התרבותי", כינוי לתנועה הכוללת סדרה של התפתחויות במדעי החברה והרוח שהדגישה את החשיבות של משמעויות וסמלים ככוחות חברתיים, לעומת הדגש שניתן בעבר על גורמים "קשים" יותר, כגון מבנים חברתיים, דמוגרפיה, פוליטיקה וכלכלה.
הסוציולוגיה של הדת היא תחום בסוציולוגיה העוסק בפרקטיקות, במבנים חברתיים, ברקע ההיסטורי, בנושאים כלל עולמיים ובתפקידים של הדת בחברה. בסוציולוגיה של הדת ישנו דגש מיוחד על הדת כתופעה הקיימת כמעט בכל החברות, גם כיום וגם בכלההיסטוריה האנושית המתועדת. הסוציולוגים של הדת מנסים להסביר את ההשפעה של החברה על הדת ואת ההשפעה של הדת על החברה, או במילים אחרות, את יחסי הגומלין הדיאלקטיים ביניהם.
סוציולוגיה של הספורט, היא תת-תחום של סוציולוגיה המתמקד בספורט כתופעה חברתית. זהו תחום מחקר העוסק בקשר בין סוציולוגיה וספורט, וכן מבנים, דפוסים וארגונים חברתיים־תרבותיים שונים, או קבוצות העוסקות בספורט. תחום מחקר זה דן בהשפעה החיובית שיש לספורט על אנשים בודדים ועלהחברה כולה מבחינה כלכלית וחברתית. הסוציולוגיה של הספורט מציגה את הפעולות ואת ההתנהגות של קבוצות ספורט והשחקנים דרך עיניו של סוציולוג.
סוציולוגיה של המדע הוא תחום בסוציולוגיה שמטרתו לפענח את דרך התפתחות המדע מתוך נקודת מבט סוציולוגית ביקורתית. החוקרים בתחום מתבוננים על קהילה מדעית כחברת בני אדם ועל התוצר המדעי ככזה שנוצר על ידי בני אדם תוך אינטראקציה ביניהם. התחום נוצר במאה ה־20 כהתפתחות של תחום ה־"סוציולוגיה של השגיאה". לפי הסוציולוגיה של השגיאה יש להסביר כיצד אירעו שגיאות מדעיות (למשל תאוריית הפלוגיסטון) וזאת מתוך ההנחה ששגיאות אירעו מתוך שיקולים סוציולוגיים חוץ-מדעיים, בעוד שמדע תקין ונכון אין צורך להסביר. הסוציולוגיה של המדע טוענת שגם להתפתחויות "תקינות" מבחינה מדעית יש רקע סוציולוגי וסביב כל שיטה מדעית,מעבדה,ניסוי,כתב עת מדעי וכדומה מתקיימתסביבה חברתית המשפיעה על התוצר המדעי וראויה למחקר וניתוח. למעשה הסוציולוגיה של המדע מערערת על ההבחנה בין "שגיאה מדעית" לבין "מדע תקין" או אמיתי. האמת המדעית אינה עומדת מעל לכל חשד אלא להפך, הגורם הוודאי הוא קהילת המדענים כחברה אנושית יוצרת והאמיתות המדעיות (וכןהשיטה המדעית, השפה המדעית וכדומה) הן תוצר של קהילה זו שאליו יש להתייחס בספקנות.
^קרייג קלהון(אנ'),"What is Sociology?",Dictionary of the Social Sciences, ניו יורק: Oxford University Press – via American Sociological Association, (הוצאה ראשונה: 2002; 2008)
^ג'ון ג'יי משוניס, יעל אנוך ופנחס שטרן (ע), תרגום: יורם שדה, 1,סוציולוגיה, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1999, עמ' 12
.jpg)
_(2424895050).jpg)
