סֻכּוֹת הואחגיהודי הנחוג במשך שבעה ימים, ביןט"ו לכ"א בתשרי. בארץ יום החג הראשון הואיום טוב ואחריו שישה ימיםחול המועד, ובחוץ לארץ גם היום השני הוא יו"ט. לסוכות מספר רב יחסית שלמצוות ומנהגים ייחודיים: מצוות ישיבה בסוכה בכל ימי החג, נטילתארבעת המינים, ומנהגי האושפיזין, ההושענות שמחת בית השואבה, וחביטת ערבות בהושענא רבה. בזמןבית המקדש התקיימה בנוסף גםמצוות הקהל פעם בשבע שנים,
התורה משתמשת גם בכינויחג האסיף, מפני שלקראת סוכות מסיימיםלאסוף מהשדה את כל התוצרת החקלאית כך שהשדה יהיה מוכן לעונת הגשמים,[3] מסיימים לדרוך את הענבים בגתות ומכניסים את היין לבקבוקים.[1] חג האסיף נבדל מחג הקציר (שבועות), שבוקוצרים את החיטה. ככל הנראה התוצרת העיקרית שנאספה לקראת סוכות לא הייתהתבואה, שנאספה כבר בתחילת הקיץ, אלא פירות קיץ כמותאנים וענבים (שבדרך כלל יובשו לדבלים וצימוקים). יש גם הטוענים כי הכוונה בכינוי "חג האסיף" לאיסוף הקש שנוצר מהתבואה שיובשה בשדה לאורך הקיץ, שאותו אוספים לכאורה בסוכות שכן אם יושאר עוד בשדות הוא עלול להתקלקל עקב הגשמים.
בסוכות היו מעלים לבית המקדשמעשר שני שלענבים ותאנים שנבצרו זה לא מכבר כפי שמוזכר במשנה: 'פירות שנגמרו מלאכתן ועברו בתוך ירושלים יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים ושלא נגמרה מלאכתן סלי ענבים לגת וסלי תאנים למוקצה'.[4]
לחג הסוכות במקרא שני טעמים: מחד חג חקלאי החוגג את עונת האסיף, ומאידך אחד משלושת הרגלים המציינים את המאורע ההיסטורי של הושבתבני ישראל בסוכות בנדודיהם במדבר לאחרצאתם ממצרים. מועד החג נקבע לאמצעתשרי (החודש השביעי במקרא), בצאת שנה חקלאית אחת ותחילתה של שנה חקלאית חדשה. שני מאפיינים אלה מתוארים בספר ויקרא[5]:
חכמי המשנהרבי אליעזר ורבי עקיבא נחלקו באשר לטיבן של סוכות אלו[6] ובעקבותיהם גם הפרשנים: יש שהסבירו שהסוכות שבהן הושיב הקב"ה את ישראל בצאתם ממצרים היוסוכות של ממש (אבן עזרא,רשב"ם), והיו שטענו שהסוכות היוענני הכבוד האלוהיים שהיו סוככים על ישראל במדבר (אונקלוס,רש"י,רמב"ן). על פי דעתו של הרבאלעזר מגרמייזא הסוכות שעל שמם נקרא חג הסוכות הם הסוכות שישבו בהם הלוחמים הישראלים במלחמה לכיבוש עמון ומואב וחובת הישיבה בסוכה נקבעה רק בערבות מואב ולא ניתנה בסיני .
המקרא עצמו מציין כי ענן הצל על בני ישראל בעת נסיעתם מחניה לחניה "וענן ה' עליהם יומם, בנסעם מן המחנה",[7] וכן מוזכר בתהילים על נדודי ישראל במדבר "פרש ענן למסך, ואש להאיר לילה",[8] כך שיש מפרשים שבעת חניית ישראל ישבו בצל הסוכות, ובעת נסיעתם הענן הצל עליהם.
באשר למועד החג, טו' בתשרי, יש המציעים כי מועד זה נקבע בתורה עקב חזרתם של ענני הכבוד, לאחר עזיבתם את בני ישראל בעקבותחטא העגל ושבירת לוחות הברית שהתרחשו ביום יז' בתמוז. ביום הכיפורים, י' בתשרי, החטא נמחל, ולאחר מספר ימים - מועד חג הסוכות - גםענני הכבוד חזרו (הרב ברוך רוזנבלום).
בספר החיצוניספר היובלים נטען כי מקור החג הוא חגיגה בת שבעה ימים שלאברהם אבינו על בשורת הולדתיצחק בנו. מתואר בספר שאברהם ישב בסוכתו, לקח לולב ופרי עץ הדר וסבב את המזבח בהלל והודיה לאלוהיו. ספר זה איננו מקובל במסורתהיהדות האורתודוקסית ועם ישראל.
יש חוקרים הסבורים כי מסורת הישיבה בסוכה בעת האסיף היא מסורת עתיקה אשר החלה עםהתנחלותם של שבטי ישראל והפיכתם לחקלאים.[דרוש מקור]יש חוקרים הקושרים את החג לחגים קדומים יותר שהיו נהוגים בקרב קבוצות אוכלוסייה מקומיות, למשל, בכנען ובאוגרית. האזכור המוקדם ביותר של החג במקרא הוא כ"חג האסיף",[9] אך פסוק זה לא מציין תאריך מדויק לחג או את מספר הימים שעליו להימשך, ויש חוקרים שהניחו שאין לו מועד קבוע, ושמועדו נקבע בכל שנה מחדש, לפי סיום האיסוף של היבולים. לוח השנה הכנעני הקדום, הידוע כלוח גזר, מציב את "חודש האסיף" בתור החודש הראשון של השנה. בממלכת אוגרית נהגו לחגוג את תחילת השנה החדשה בקישוט גג המקדש עם 8 ענפים,[10] ב-15 בחודש החלה חגיגה בת שבעה ימים בה הוקרבו קרבנות רבים.
מספר חוקרים ציינו כי הפסוקים העוסקים בחג הסוכות בספר דברים[11] ובספר ויקרא[12] מצווים על חגיגות בבית המקדש ולא בכל רחבי הארץ, וכי בספר נחמיה נכתב כי בני העם לא הכירו את מנהג הישיבה בסוכה, וחגגו כך את סוכות לראשונה רק לאחר שעזרא הסופר הקריא בפניהם את התורה.[13] חוקרים אלה משערים שהפסוק מויקרא,כ"ג,מ"ב”בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת.” הוא תוספת מאוחרת. לפי חוקר המקראיעקב מילגרום המעבר מחגיגת סוכות על גג המקדש לחגיגה בה כל העם יושבים בסוכות התרחש בגלות בבל, כאשר התפתח מנהג לבנות סוכה לכל משפחה במקום על גג המקדש שחרב.[14] יש חוקרים אשר קישרו בין המספר הגדול במיוחד של קרבנות שיש להקריב בחג הסוכות, ובפרט המצווה על הקרבת 70 פרים,[15] עם חג ה-זוּכְּרוּ אשר נחגג בעריםמסופוטמיות קדומות כגוןאֶמָר ומארי. בחג זה, שנחגג במשך שבעה ימים, החל מה-15 בחודש הראשון בשנה (שהתחילה בסתיו[16]), הוקרבו מאות קרבנות, ביניהם 70 כבשים בני שנה כנגד 70 אלי העיר.[17]
לדעת חוקרים אחרים, הישיבה בסוכה, סמוך למקום העבודה בשדה או בכרם, אפשרה לחקלאים לחסוך בזמן ההגעה אל השדה, להגן על תבואתם מגנבים או מבעלי חיים ולפקח על העבודה.[18][19] הדים לכך שסוכה שימשה גם לעבודות חקלאיות ניתן למצוא בספרישעיהו,א',ח':”וְנוֹתְרָה בַת-צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם; כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה”. אולם דברים אלו עומדים בסתירה לכל טעמי המצווה האחרים.
אחד מספקות החוקרים לגבי מקור החג נובע מהעובדה שצורת המגורים האופיינית למדבר היא האוהל ולא הסוכה. פתרון אחד לבעיה הוא שכתוב "למען ידעו דורותיכם כי בסוכותהושבתי את בני ישראל", משמע שהזיכרון הוא לכך שהאל הושיב את ישראל בצורה ניסית בסוכות במדבר בו קשה להקים סוכות, בדומה למן ולסלע המים. פתרון אחר מציע הארכאולוגזאב משל הציע פתרון אפשרי לבעיה זו. הוא מציין כי הבדואים בדרום סיני תרים במשך רוב השנה אחרמרעה בשטחים ההרריים ונעדרים מנווי המדבר. רק בתקופת גדיד התמרים בסוף הקיץ נאספות כל המשפחות שרעו בנפרד אל נווה המדבר, ובמשך מספר שבועות שוקק המקום חיים. עץ התמר הוא מרכז החיים והעניין באותה תקופה וכל חלקיו מנוצלים, בין היתר גם לבניית סוכות למגורים בשבועות אלו. משל סבור כי זהו המקור לחג הסוכות. הוא מציין כי גם באל עריש שבצפון סיני קיים שימוש בסוכות, אלא ששם עיקר הפרנסה הוא גידול תמרים ולכן הבדואים צמודים למטעי התמרים במשך רוב השנה, ותופעת ההתכנסות לזמן קצר וההווי המיוחד הנלווה אליה כמעט ואינם מורגשים.[20] יש הסוברים שמבני הנואמיס, שנמצאו בעין ח'ודרה שבמזרח סיני, הן סוכות של בני ישראל.[21]
אילון גלעד מציע שמנהג הקמת הסוכות מקורו בטקס כנעני קדום הקשור בפולחןהבעל, אל הגשמים והסופות במיתולוגיה הכנענית, ותכליתו היה זימון הגשמים בסתיו.[22]
המצווה המרכזית בחג הסוכות היא ישיבה בסוכה, מקום מגורים ארעי, ושימוש בה ממש כפי שמשתמשים בבית, "תשבו כעין תדורו":לאכול, לשתות ולישון בסוכה כל שבעת ימי החג.
הסוכה אינה צריכה להבנות דווקא לשם החג וגם סוכה שדפנותיה משמשות כל השנה לצל כשרה, אך רק אם הסכך (גג הסוכה) הונח לכבוד החג. נהוג להתחיל את בניית הסוכה במוצאייום כיפור כדי לקיים מצווה מיד לאחר התענית, אך אין מניעה לבנות את הסוכה בכל זמן מוקדם או מאוחר יותר. נוהגים לקשט ולייפות את הסוכה בקישוטים הנקראים בלשוןחז"ל "נויי סוכה".
גודל הסוכה המינימלי הוא 7 על 7טפחים (כ-68 ס"מ), וגובהה המינימלי הוא עשרה טפחים (כ-97 ס"מ). על הסכך להיות מהצומח, מנותק מהארץ, ומדבר שאינו מקבלטומאה. צריך לשבת בסוכה תחת הסכך ממש, ועל הסכך להיות תחת כיפת השמים, לכן סדין מתחת לסכך או תקרה מעליוחוצצים ופוסלים את הסוכה. ישנם דינים נוספים לגבי תהליך הבנייה, מספר הדפנות ועוד.
הישיבה בסוכה נעשית לזכר הסוכות שבהן ישבו בני ישראל במדבר לאחרצאתם ממצרים אוענני הכבוד שסוככו עליהם,[23] כפי שנאמר בתורה:
לדעתהטור התורה ציוותה לחוג את חג הסוכות בחודש תשרי ולא בחודש ניסן מפני שגם בלי ציווי התורה הרבה אנשים יוצאים בניסן מהבית לשדה בגלל החום ובונים סוכות, ואז לא היה היכר שהסוכה היא זכר ליציאת מצרים ולא מפני שחם בבית.
יש שסברו כי הטעם לבניית סוכה הוא הבעת אמונה באל וקבלת מרותו, מכיוון שהאדם מתבקש לעזוב את ביתו החזק והמוגן דווקא לאחר שכבר אסף את תבואתו, ולהתגורר בחוץ במקום רעוע בעונת מעבר שבה מזג האוויר מתחיל להצטנן. על כן נקראת הסוכה "צילא דמהמנותא", כלומר "צל האמונה", מכיוון שהאדם שם מבטחו בהשגחת הקב"ה ולא באמצעים פיזיים שונים.
הוגי דעות כמו המהר"ל מפראג והרב קוק, ראו בסוכה סמל למלכותבית דוד ולממלכתיות ישראלית, שנמשלת לסוכה על פי הנאמר בעמוס (ט',י"א) "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת, וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן וַהֲרִסֹתָיו אָקִים, וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם" ועל פי הנאמר בחז"ל "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת".[24] המהר"ל סבר כי ממשלות אומות העולם נקראות "בתים" בשל חוזקן ויציבותן, ואילו מלכות ישראל נקראת "סוכה" מפני שהיא קלה להפלה אבל כוחה הוא מהשמים, בקדושתה ומוסריותה.[25]
שגריר ארצות הברית בישראל, דן שפירו, וקונים נוספים, בוחנים בקפדנות את התוצרת בשוק ארבעת המינים לקראת החג, בכיכר רבין, בתל אביב, שנת 2011.
בחג הסוכות,מצווה ליטול אתארבעת המינים.[26] נטילת ארבעת המינים, אונטילת לולב, כפי שהמצווה מכונה בלשוןחז"ל, היא לקיחת ארבעה מיני צמחים:לולב (השדרה המרכזית של ענף הדקל),אתרוג (ממשפחתפירות ההדר), שלושההדסים ושתיערבות (ערבי נחל), ונענועם בכל יום מימי החג, חוץ מיום השבת. במקרא כתוב בפירוש רק לגבי הלולב ("כפות תמרים") והערבה ("ערבי נחל") ואילו לגבי האתרוג ("פרי עץ הדר") וההדס ("ענף עץ עבות") המקרא כותב באופן עמום, ומהות הפרי התפרשה על ידי חכמי התורה-שבעל-פה.
חז"ל למדו באמצעות דרשת הפסוק המצווה על מצוות ארבעת המינים,[27] מספר קריטריונים הנדרשים מכל אחד מארבעת המינים על מנת שיהיה כשר לנטילה. חלק מהקריטריונים פוסלים את השימוש במין שאינו עונה על דרישותיהם, רק ביום הראשון של חג הסוכות, שאז מצוות נטילת ארבעת המינים נוהגתמן התורה בכל מקום (ולא רק במקדש), וחלקם פוסלים את השימוש בו אף בשאר ימי החג. חלקם נוגעים לגופם של ארבעת המינים (פסול 'הדר', 'חסר', שינוי צורה, ועוד), וחלקם נוגעים לאופן בו השיג אותם האדם (גזל ושאלה).
במדרש[28] מוסבר שהם סמל לאנשים השונים בעם ישראל לפי תכונותיו של כל מין. הטעם מצייןתורה, והריח -מעשים טובים. כך שהאתרוג, בעל הטעם והריח, מסמל אדם שיש בו גם תורה וגם מעשים טובים, והערבה, חסרת הטעם וחסרת הריח, מסמלת אדם שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים. ההדס בעל הריח וחסר הטעם מסמל את אלו שיש בהם מעשים טובים אך אין בהם תורה, והלולב שתמריו הם בעלי טעם, מסמל את אלו עם תורה, אך ללא מעשים טובים. יש שראו בארבעת המינים דמיון לאברי הגוף (עמוד שדרה, עיניים, פה ולב) שכולם נכנעים לאלוהים. יש שראו בהם כסמל לכלי מלחמה (לולב = חרב, אתרוג = אבן קלע), שנועדו להילחם כנגד הרע. אחת הסיבות שנוטלים אותם ביחד היא שהם משלימים אחד את השני[דרוש מקור], המעשים הטובים בהדס וידע התורה בלולב משלימים לאתרוג, והאתרוג אף הוא משלים את הערבה, זהו סמל לכך שחלקיו השונים של עם ישראל משלימים זה את זה.
נטילת ארבעת המינים ביום הראשון של החג מצוותה מן התורה בכל מקום, ובשאר הימים מצוותה מחוץ למקדש מדברי סופרים (חכמי המשנה) בלבד.[29]
בסוףספר דברים[30] מתואר כיצד סייםמשה לכתובספר תורה, נתן אותו לכהנים ולזקנים, וציווה אותם לקרוא ממנו בפני כלעם ישראל בחג הסוכות מדי שבע שנים. מצווה זו נקראת "הקהל" מלשון הפסוק:”הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.” חכמים קבעו כימלך מזרע דוד יקרא פרשות מספר דברים במוצאייום טוב של סוכות שבמוצאי שנת השמיטה. אף על פי שהמצווה אינה מתקיימת בימינו באופן רשמי, מאז קוםמדינת ישראל מתקיים מעמד "זכר להקהל" שבונשיא המדינה קורא את הפרשות בתור המנהיג הבכיר ביותר של עם ישראל בעת הזו.
מדי בוקר בחג הסוכות היו מקיימים בבית המקדש את מצוות ניסוך המים. המצווה אינה מפורשת בתורה, והדעה המקובלת היא שמקורה בהלכה למשה מסיני. מצווה זו הייתה מקור מחלוקת נרחב בין הפרושים לצדוקים, ולכן היא קיבלהפומביות וטקסיות רבה. עיקר המצווה היה מילוי מים ממעיין השילוח (גיחון), וניסוכם על אחת מקרנותמזבח העולה. יש המסבירים שטעמה של מצווה זו כדי לברך את גשמי השנה הקרבה. לחג הסוכות קשר הדוק למים, מאחר שבמשנה נאמר”בארבעה פרקים העולם נידון... ובחג(סוכות) נידונים על המים.”[31] כמו כן, החל משמיני עצרת שחל יום למחרת סוכות, מתחילים להזכיר בתפילה "משיב הרוח ומוריד הגשם".
בחג הסוכות היו מקריבים בבית המקדש בכל יוםקרבן מוסף שונה במקצת, כמפורט בספר במדבר (כ"ט,י"ב–ל"ד). קרבן המוסף היה מורכב ממספר הולך ופוחת של פרים, שני אילים (כבשים זכרים), ארבעה עשר כבשים ושעיר עיזים אחד. בכל יום מספר הפרים פחת באחד - ביום הראשון הקריבו שלושה עשר פרים, ביום השני שנים עשר וכן הלאה. בסך הכל הוקרבו בחג שבעים פרים, מנהג שניתן להשוות למנהג הקרבת שבעים הקרבנות לשבעים האלים בחג הזֻכרֻ שבאמר (חג המגלה מאפייני קרבה נוספים לסוכות, כגון אורכו ותאריכו).[32] זכר למשמעות המספר 70 ניתן למצוא בספרותחז"ל, המבארים שמניין פרי החג מרמז לשבעים אומות העולם[33] – ואכן בספרות המקראית, אזכורים קדומים ל"בני אלים" שוכתבו (בהתאם לרעיון המונותאיסטי) כ"עמים".[34]
כיוון שכל אחת מעשרים וארבעמשמרות הכהונה רצתה להקריב פר, הנהיגו שכל משמרת שהקריבה פר לא תקריב פר למחרת (למעט ביום הראשון והשני בהם היו 25 פרים, ולכן המשמרת שהקריבה את הפר הראשון ביום הראשון הייתה מקריבה גם את הפר האחרון ביום השני).
פרק זה לוקה בחסר. אנאתרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הפרק דורש גם שכתוב.
כמו בכל אחד משלושת הרגלים, בחג הסוכות מצווהלהיראות בבית המקדש ולשמוח בו. סוכות נחשב לחג שמח במיוחד, מכיוון שנאמר עליו בתורה במפורש”וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ”. בלשוןחז"ל המילה "חג" ללא פירוט נוסף מתייחסת לחג הסוכות.
בהיותו חג האסיף, הזמן שבו נאספת כל התבואה החקלאית לקראת תקופת החורף, מתאפיינת לרוב תקופת החג בשפע גשמי. אווירת החג מורכבת ממאפיינים חקלאיים רבים: לקיחת ארבעת המינים, היציאה מהבית והשהייה תחת סכך צמחי. יש הטוענים שאדם האוסף את פירות עמלו עלול להגיע לידי גבהות הלב, "וישמן ישורון ויבעט", ולכן כביכול מדגישה התורה את מצוות השמחה דווקא בסוכות. השמחה המתקיימת בבית המקדש מראה כביכול כי לא "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה".
הרב קוק רואה בשמחת חג הסוכות יסוד מאזן כנגד הרצינות והעצבות העלולים להיות כרוכים בראש השנה ויום כיפור. הסבר נוסף לשמחה המיוחדת של סוכות הוא תחושת ההודיה שנוצרת לאור התיקון והסליחה שהתקבלו בראש השנה וביום כיפור.
מנהגקבלי נפוץ הוא הזמנת אורחים סמליים, הנקראיםאושפיזין ("אורחים" בארמית), לשבת בסוכה. בכל יום משבעת ימי החג מזמינים אורח אחד, לרוב לפי הסדר הבא:אברהם,יצחק,יעקב,משה,אהרן,יוסף ודוד. כל אורח מסמל את המידות המאפיינות אותו, שנכנסות יחד איתו באותו יום. כהרחבה למנהג זה, נהוג גם להזמין אנשים רבים ושונים ככל האפשר להתארח בסוכה - מכרים וזרים, עניים ועשירים, צדיקים ופושעים.
בימיבית המקדש היו נוהגיםלנסך מים עלהמזבח בכל ימי חג הסוכות, כהודאה ובקשה לירידת גשמים. טקס הניסוך המורכב והמפואר, שכלל את שאיבת המים מדי יום ממעיין השילוח והובלתו לבית המקדש, היה מלווה בחגיגה גדולה עם ריקודים וכלים מוזיקליים. בתלמוד מסופר ששמחת בית השואבה הייתה גדולה מאוד, עד כדי כך שנאמר:”מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו” (תלמוד בבלי,מסכת סוכה,דף נ"א, עמוד א'). בימינו נוהגים לקיים ערבי ניגון וריקוד בלילות של חג הסוכות, כזכר לשמחת בית השואבה המקורית.
בימי בית המקדש נהגו לומר בכל ימי חג הסוכות תפילות הנקראות "הושענות" סביבמזבח העולה בעת קיוםמצוות ערבה. התפילות נקראו "הושענות" בגלל הביטוי החוזר "הושע נא" שהופיע בהן.
בימינו נוהגים לומרפיוטי הושענות בבית הכנסת, תוך כדיהקפת הבימה עםארבעת המינים. הבקשות בפיוטים אלו עוסקות בישועה בכלל ובירידת הגשמים והצלחת התבואה בשנה הקרובה בפרט. ביום האחרון שלחול המועד נוהגים להרבות באמירת "הושענות", ועל כן נקרא יום זה "הושענא רבה".
בשבת לא נוטלים ארבעת המינים ולא מקיפים איתם את הבימה ובמקום פיוטי הושענות הרגילים אומרים פיוטי הושענות המותאמים לשבת.
לאחר התפילה אומריםהלל שלם, תוך אחיזתארבעת המינים ונענועם במהלך אמירת ההלל (כשחל בשבת, אומרים הלל בלי לולב). בנוסף, אומריםהושענות, שהן הקפת הבימה תוך אחיזת ארבעת המינים ואמירתפיוטים מיוחדים. יש האומרים הושענות מיד אחר ההלל, ויש האומרים אותם לאחרתפילת מוסף. בהושענות אומרים במנהג אשכנז המזרחי "למען אמתך", ובמנהג אשכנז המערבי אומרים "אערך שועי".
כאשר חל יום טוב ראשון של סוכות בשבת, יש האומרים מערבית כרגיל,[39] יש שאין אומרים כלל, ויש האומרים מערבית של ליל שני. נוהגים לומר קדושתא "ארחץ בניקיון כפות" של הקליר (הקרובה של יו"ט שני בחו"ל).[40] לא נוטלים ארבעת המינים ולא מקיפים איתם את הבימה, וברכת שהחיינו על ארבעת המינים נאמרת ביום השני של החג. אומרים בהושענות בשני מנהגי אשכנז "אֹם נצורה".[41] לפי מנהגוורמייזא אומרים פיוטי קדושה במוסף. בשנה כזו, מוסיפים בקידוש ובתפילות אזכורות המיוחדות לשבת.
ביום טוב שני בחו"ל, במנהג אשכנז המזרחי אומרים את המערבית 'ישמחו בחגיהם ידידים ונעימים' לר' יחיאל בן יצחק, ובמנהג אשכנז המערבי אומרים 'חג האסיף תקופת השנה' לר' אלעזר בר' שמשון. ביוצר אומרים בשני המנהגים 'אאמיץ לנורא ואיום', אופן 'אאמיר אותך סלה', זולת במנהג המערבי 'אנא הושיעה נא' (כדאתמול) ובמנהג המזרחי 'אנא תרב עליצותיך'. פיוטים אלו מיוחסים לרבי אלעזר הקליר. הקדושתא היא "ארחץ בניקיון כפות", ואם חל יום ראשון של סוכות בשבת שאמרו "ארחץ בניקיון כפות" אתמול, אומרים "אֻיַּמְתִּי בְּחִיל כִּפּוּר".
בהושענות, אומרים במנהג המזרחי "אבן שתייה", ובמנהג המערבי "אל למושעות"; אם אתמול היה שבת, אומרים "למען אמתך" ו"אערך שועי" (בהתאמה) כמו שעושים ברוב השנים ביום הראשון.
יש הנוהגים לפי דעתהגר"א לקרוא אותה בציבור על ידיבעל קורא מתוךמגילה כשרה הכתובה עלקלף ולברך על קריאתה שתיברכות: "על מקרא מגילה" ו"שהחיינו".[44] מנהג החסידים שכל אחד קורא את המגילה מתוךמחזור תפילה מודפס ואין מברכים על קריאתה. יש מי שפסק כי על מגילת קהלת אין לברך גם מתוך הקלף.[45]
בספר מלכים א',פרק י"ב, מסופר על נסיונותיו שלירבעם בן נבט, מלך ישראל, ליצור חיץ ברור וממשי בין ממלכתו,ממלכת ישראל וביןממלכת יהודה, ולכונן את שלטונו. אחד מצעדיו הבולטים הוא החלפתו של חג הסוכות בחג חדש שנחגג בט"ו בחשוון, במקום בט"ו בתשרי. אחד ההסברים המוצעים לכך הוא העובדה כי בממלכת ישראל, הצפונית לממלכת יהודה, האקלים קר יותר ולתבואה לוקח זמן רב יותר כדי להבשיל.
מקור חשוב נוסף בתנ"ך לחג הסוכות הוא בספר נחמיה,פרק ח',פסוק י"ג, שם מתואר תהליך לימוד עזרא הסופר את יושבי הארץ היהודים את חוקי התורה, כמאה שנה לאחר שובם מגלות בבל, מייד לאחר בנייתחומות ירושלים לאחר עליית עזרא. בתיאור בספר נחמיה נזכרים מארבעת המינים רק הלולב וההדס, אך לא האתרוג והערבה. כמו כן נאמר בפרק שהחג לא נחוג באותו האופן מימייהושע בן נון ועד אותה תקופה (תחילתתקופת בית שני).
לפי חלק מהתנאים, הסוכות בימי המקרא ובימיעזרא ונחמיה נבנו מארבעת המינים,[52][53] ואצל השומרונים משמרים שריד לנוהג זה עד לימינו,[54] אך ההלכה היהודית לא פסקה כך, והסוכות נבנות מחומרים שונים.
בספר מקבים ב' מסופר על קביעתחג החנוכה כי בנוסף לטיהור המקדש, באותם ימים זכו גם לחגוג את חג הסוכות באיחור כהשלמה לחג הסוכות אותו לא זכו היהודים לקיים באותה שנה:
ומאת ה' הייתה זאת לחטא את הבית בעצם היום ההוא אשר טימאו אתו הגויים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו.ויחוגו חג לה' שמונת ימים כימי חג הסוכות, ויזכרו את הימים מקדם בחגגם את חג הסוכות בהרים ובמערות, ויתעו בישימון כבהמות שדה. ויקחוערבי נחל וכפות תמרים וישירו שיר שבח והודיה לה', אשר נתן להם עוז ותשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה לחוג את החג הזה מדי שנה בשנה.
בהפטרה של יום החג הראשון קוראים בספר זכריה את החזון שבו מתאר זכריה מלחמה עתידית על ירושלים, שלאחריה יחוגו כל העמים את חג הסוכות. יש הטוענים כי החג נושא פן אוניברסלי, הבא לידי ביטוי בהקרבת שבעים פרים בבית המקדש כנגד שבעים אומות העולם.
השומרונים חוגגים את חג הסוכות במשך שבעה ימים ככתוב בתורה. את הסוכות בונים השומרונים בביתם. בעבר היו השומרונים בונים את הסוכה תחת כיפת השמים, אך בשל מעשים של חילול הסוכה מצד שכניהם הערבים בדרכים כאלו או אחרות, החליטו השומרונים כי עדיף לבנותה בתוך הבית.
הסכך בסוכה השומרונית עשוי מפירות "הדר" - שפירושו אצל השומרונים פירות עם הדר ויופי. הם נוהגים לצאת לפני סוכות לפרדסים ולמטעים ובוחרים פירות יפים ומושלמים. במרכז הסכך אתרוג גדול (בימינו בדרך כלל מזן תימני בשל גודלו) והוא מסודר בצורה ייחודית.
מצוות הסוכה אצל השומרונים משולבת עם מצוותארבעת המינים וכך בסוכה ניתן למצוא את ארבעת המינים, בין השאר - פירות הדורים, ענפי עץ תמר (ראו בתמונה מעל הסכך), ענפיער אציל ריחניים.
בזמן החג, השומרונים נוהגים להתארח איש אצל רעהו ודלתם פתוחה לכל מאן דבעי.
ביום הראשון של סוכות נערכת תפילה על פסגתהר גריזים ובה משתתפים כל בני הקהילה.
^”וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ, שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם”. ומפרשרש"י: שבעת ימים של חינוך המקדש ושבעת ימים חג הסוכות.
