| מדינה | ישראל |
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | הגליל התחתון |
| גובה ממוצע[1] | 239מטר |
| תאריך ייסוד | 1902 |
| תנועה מיישבת | האיחוד החקלאי |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף2023[1] | |
| -אוכלוסייה | 528 תושבים |
| - מתוכם,תושבי ישראל | 525 תושבי ישראל |
(למפת ישראל רגילה) ![]() באדום - אילניה בירוק - מיקום בניין המועצה | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] | 7 מתוך 10 |
אִילָנִיָּה הואמושב בגליל התחתון, כשני קילומטר וחצי מדרום למחלף גולני, בתחוםמועצה אזורית הגליל התחתון. המושב ידוע גם בשם "סֶגֶ'רָה", על שם הכפר הערבי הסמוךא-שג'רה (בערבית: "אילן"), אשר חרב במלחמת העצמאות ושעל חלק מאדמותיו התרחבה אילניה לאחר קום המדינה.
אילניה התחילה כחוות סג'רה, שאדמותיה נרכשו בידיהחברה היהודית להתיישבות בשנת1899, ובשנת1902 הפכה למושבה[3], ובה עבדו בחקלאות ובשמירה אנשיהעלייה השנייה, ובהםמניה שוחט,יוסף ויץ ודוד בן-גוריון.
סג'רה הייתה החלוצה מבחינת הקולקטיב החקלאי (ראוחוות סג'רה) שיזמה מניה שוחט (ונתן השראה להקמת הקבוצה, ובהמשך להקמת הקיבוץ) ומבחינת יייסודהשומר שהוקם בפסח תרס"ט (1909) שהיה המשכו של ארגוןבר גיורא ושימש כוח ההגנה המאורגן הראשון בארץ.[4]
בתחילה הובאו למקום חקלאים יהודים כורדים ולאחר מכן בתחילתהמאה העשרים הגיעו לסג'רה מספר משפחות שלסובוטניקים - מהכפר סולודקין ברוסיה ביניהם משפחת קורקין, פרוטופופוב, ניצ'ייב, מטביוב וסזנוב. למרות הקשיים הצליחו לנטוע שורש במקום, עקב היותם חסונים ובעלי ניסיון בחקלאות. רוב הסובוטניקים עזבו את המושבה.

רופא המושבה בין השנים1923–1927 היה הד"ריעקב זס. רב המושבה בשנתה'תרפ"ד היה הרבחיים זבולון חרל"פ.
בסקר הכפרים של הרשויות המנדטוריות מ-1945 נאמדה אוכלוסיית המושבה ב-240 תושבים.[5]
במלחמת העצמאות נערכו עלסג'רה קרבות כבדים בין כוחותצבא ההצלה שלפאוזי קאוקג'י ולוחמים מכפרי הסביבה לבין חייליחטיבת גולני, שסבלו אבדות כבדות. הכפר נכבש על ידי גדוד 12 של חטיבת גולני ב-6 במאי 1948. בקרב נהרגו 20 מתושבי הכפר, וכל שאר תושביו ברחו. בתי הכפר נהרסו על ידי כוחות צה"ל.
בשנת1949 התרחבה החווה על שטח הכפר הערבי הסמוך א-שג'רה, שתושביו נמלטו ממנו במהלךמלחמת העצמאות. בשנת1957 הפכה אילניה למושב, שקלט תושבים נוספים.במושב יש כמה בעלי אדמות פרטיות, וחלק מהאדמות שייכות לרשות מקרקעי ישראלמינהל מקרקעי ישראל. בשנות ה-2000 רבים מהתושבים עובדים בעבודות חוץ, ואחדים ממשיכים להתפרנס מחקלאות. במקום יש הרחבה של משפחות צעירות.
| ||||||||||||||||