נשא(אנ') הוא יצורחי אוצומח, הנושא בתוכו גורמים למחלה, ויכול להעביר את המחלה לזולת, על אף שאינו מפתח את התסמינים של המחלה, ולכן לא ניכר בו שהוא חולה במחלה.
נשאים עלולים להעביר שני סוגים עיקריים של מחלות:
מחלות זיהומיות לטנטיות: הנשא נושא בגופו גורמים למחלות זיהומיות שונות הנגרמות על ידיחיידקים,נגיפים,חד-תאיים ועוד, אך איננו מציג תסמינים של המחלה, ובשל כך עלול להעביר ביתר קלות את גורמי המחלה לזולת. הוא קרוינשא אסימפטומטי .[1]
למרות שאינם מושפעים מהפתוגן, נשאים מסוגלים לא רק להעביר אותו לאורגניזמים אחרים אלא גם לפתח תסמינים בשלבים מאוחרים יותר של המחלה. נשאים אסימפטומטיים ממלאים תפקיד קריטי בהעברה של מחלות זיהומיות נפוצות כגוןטיפוס,[2]HIV,הפטיטיס,דלקת מעיC. difficile,שפעת,כולרה,שחפת, בקטריאוריה,(אנ') ו-COVID-19,ברוצלוזיס שעלולה להיות מועברת מבעלי חיים הנושאים את המחלה בצורתה הלטנטית[3] לצאצאיהם או לבני אדם[4] ואף להיות לטנטית בבני אדם למשך שנים רבות[5] למרות שהאחרון קשור לעיתים קרובות ל"חסינות חזקהשל תאי T. "ביותר מרבע מהחולים שנחקרו.[6] בעוד שהמנגנון של נשיאת מחלות עדיין לא ידוע, החוקרים התקדמו לקראת ההבנה כיצד פתוגנים מסוימים יכולים להישאר רדומים באדם למשך תקופה.[7] הבנה טובה יותר של מנגנון הנשאות בנשאי מחלות א-סימפטומטיות היא חיונית להבנת תחומי הרפואה ובריאות הציבור, שכן הם פועלים לצמצום התפשטותן של מחלות זיהומיות נפוצות.
נשאים אסימפטומטיים יכולים להיות מסווגים לפי מצב המחלה הנוכחי שלהם.[8]
כאשר אדם מעביר פתוגנים מיד לאחר ההדבקה אך לפני התפתחות סימפטומים, הם ידועיםכנשאי הדגרה. מחלות וירליות עלולות להיות מועברות על ידי נשאי הדגרה.
בני האדם מסוגלים להפיץ מחלות גם לאחר תקופה של אחלמה כאשר הם חושבים שנרפאו. אנשים אלה ידועיםכנשאי הבראה. מחלות ויראליות כגוןהפטיטיסופוליומיאליטיס מועברות לעיתים קרובות באופן זה. "נשאים בריאים" לעולם אינם מציגים סימנים או תסמינים של המחלה, אך הם מסוגלים להדביק אחרים, ולעיתים קרובות נחשבים לנשאים האסימפטומטיים "הקלאסיים".[8]
בעוד שהמנגנון של נשיאת מחלות עדיין אינו ברור דיו, החוקרים התקדמו לקראת ההבנה כיצד פתוגנים מסוימים יכולים להישאר רדומים באדם למשך תקופה ולעיתים אף לתקופה ארוכה.[7]
המידע המוגבל על שכיחות נשאים אסימפטומטיים יוצר קושי ניכר בעת תכנון יוזמות בריאות הציבור. בהתחשב בכך שמעקב התרחשות המחלה תלוי בהערכות מתאימנ, הן לגבי השיעורים האסימפטומטיים והן לגבי שיעורי המחלה עם תסמינים, היעדר מידע על שכיחות הנשאים עלול להוביל ליוזמות לא מספקות לצמצום בעיות בריאות הציבור הנפוצות כגוןC. difficile או נגיף ה-influenza.[9][10] חוקרים הביעו את הרצון לחזות טוב יותר את שיטות ההעברה, כדי לקבוע את התגובה המתאימה לבריאות הציבור.[11] לדוגמה, מחלה עם שיעור א-סימפטומטי נמוך ידוע, עלולה להוביל למעקב מוגבר אחר מקרים סימפטומטיים, בעוד ששיעור א-סימפטומטי גבוה יותר עלול להוביל לשיטות אגרסיביות יותר, כמו איסורי נסיעה והסגר חובה, שכן מספר המקרים הזיהומיים והא-סימפטומטים היה בלתי ידוע.[9] בעוד שהסבר מדויק לנשיאה א-סימפטומטית אינו ידוע, החוקרים הקדישו את מאמציהם כדי להבין כיצד חיידקים מסוימים משגשגים במארחים אנושיים, על מנת להבין את התהליך האוניברסלי של העברה א-סימפטומטית.[12][13] פרסומי מחקר רבים הוכיחו כיצד החיידק סלמונלה מסוגל להישאר בתאי החיסון ולשנות את מערכות חילוף החומרים שלהם ועל ידי כך לאפשר את העברת המחלה.[14] תוך שימוש בגזע קרוב של החיידקS. typhimurium, הצליחו מדענים ליצור מודל עכבר המחקה את מקרי הסלמונלה המתמשכים הנראים אצל נשאים של טיפוס הבטן. בידיעה שהחיידק יכול לשהות בעכברים במשך כל חייהם, החוקרים הצליחו לקבוע שהחיידק נוטה להתגורר במקרופאגים. בדיקה נוספת של בלוטות הלימפה במעיים של העכברים מגלה ש -
S. typhimurium משנה את התגובה הדלקתית של המקרופאגים.[15] במקום לעורר תגובה דלקתית מתאי התקיפה, החיידק מסוגל להמיר אותם למקרופאג אנטי-דלקתי, המאפשר תנאי הישרדות מיטביים. לפי המדעניתDenise M. Monack, מקרופאגים[16]לאחר הדבקה עם החיידקS. typhimurium מראים שהחיידקים בעלי יכולת חלוקה הרבה יותר גבוהה בהשוואה לחיידקים חופשיים.[15] חוקרים מצאו כי נוכחותם של קולטנים מופעליפראוקסיזומיםPeroxisome proliferator-activated receptor קשורה לנוכחות חיידק הסלמונלה. PPARs, הנחשבים כמתגים גנטיים נודדים, אחראים לחילוף החומרים של השומן הדרוש לשמירה על מקרופאגים אנט-דלקתיים שבהם מסתתרS. typhimurium[14]
בקטריואוריה אסימפטומטית היא מצב שמשפיע על 3-5% מהנשים. האוכלוסיות הפגיעות ביותר הן קשישים ואלו המאובחנים עם סוכרת.[17] בתוך אוכלוסיית הנשים, הסיכון לחיידקים עולה עם הגיל.Escherichia coli הוא החיידק הנפוץ ביותר שנמצא בתרביות שתן, אם כי מגוון האורגניזמים כגון,חיידקים מקבוצת ה־Enterobacteriacea-,Pseudomonas aeruginosa, מינים שלEnterococcus ו-Streptococcus מקבוצה B.[18]הסוכנות למחקר ואיכות שירותי בריאות פרסמה סדרה של המלצות סקר, כמו גם הציעה דרכי הבנה של מנגנון הבקטריאוריה.[18] תוצאות המטה-אנליזהMeta-analysis לא הניבו הסבר ברור לנשיאה אסימפטומטית זו, אך הניבה ראיות חדשות שחיזקו את התמיכה בבדיקת בקטריאוריה אסימפטומטית בנשים הרות בלבד.[18]
נשאים אסימפטומטיים מקדם את התפשטותן של מחלות זיהומיות רבות. עיקרון נפוץ באפידמיולוגיה המכונה עקרון פארטו -כלל 80-20, משער כי 80% מהעברה של המחלה הזיהומית מתבצעת על ידי 20% בלבד מהאנשים באוכלוסייה.[19]
קדחת טיפוס היא מחלה הנגרמת על ידי החיידקSalmonella enterica ser. מקורות הזיהום נובעים מצריכת מזונות או משקאות שהוכנו על ידי בני אדם נגועים, שמחלימים מזיהום והם נשאים של החיידקים בתאים שלהם, ולכן הם א-סימפטומטיים.[20] מקרה ידוע בספרות המקצועית הוא שלמרי מאלון, הידועה בשם "מרי טיפוס", הייתה נשאית א-סימפטומטית של החיידק
Salmonella enterica serovar typhi, הגורםלקדחת הטיפוס.[14] היא הייתה בשלנית של מספר משפחות וחיילים בניו-יורק במהלך המאה התשע-עשרה המאוחרות, ומספר מקרים של טיפוס הבטן אותרו על ידי משרד הבריאות. בזמנו, לא הייתה דרך למגר את המחלה, והיא התפשטה בעיקר באמצעות העברת צואה דרך הפה. סביר להניח שרוב הסיכון להעברה של מרי מאלון נבע ממעורבותה המתמשכת בעיסוקים הכוללים הכנה וטיפול במזון. פקידי בריאות הציבור בעיר ניו יורק ביקשו בתחילה להגביל אותה מעבודה כזו, במקום להמליץ על הסגר לצמיתות. כשהיא המשיכה לא לציית, הורתה ועדת הבריאות להכניס אותה להסגר באחד האיים המקיפים את מנהטן. היא נשארה שם עד יום מותה.[21] למרות שנראתה בריאה לחלוטין, ההערכה היא שמלון הדביקה כ-50 אנשים לפני שהוכנסה להסגר באי הצפוני שליד ניו יורק.[22] מדענים מעריכים כי בין 1% ל-6% מהאנשים הנגועים בסלמונלהטיפי הופכים לנשאים כרוניים ואסימפטומטיים, כמו מרי.[14]
לזיהוםבווירוס הגורם ל-HIV יש תקופה ארוכה שבמהלכה האדם אסימפטומטי.[23] למרות שייתכן שהמארח אינו חווה תסמינים, הנגיף עדיין יכול לזהם אנשים לאחרים. ייתכן גם שהזיהום יהפוך לתסמין לאחר תקופת דגירה, בין אם המארח מראה תסמינים או לא. זיהומיםאופורטוניסטיים שלחיידקים מזדמנים עלולים לנצל את מערכת החיסון המוחלשת ולגרום לסיבוכים נוספים.[24]
נשאים רבים נגועים בנגיפים מתמשכים כמונגיף אפשטיין-בר (EBV), בן למשפחת נגיפיהרפס. מחקרים מראים שלכ-95% מהמבוגרים יש נוגדנים נגד EBV, המצביע על כך שהם נדבקו בנגיף בשלב מסוים בחייהם.[25]
שלבקת חוגרת היא דוגמה להתלקחות מאוחרת של הנגיףהרפרס זוסטר הנשאר רדום כל ימות חייו של האדם, בגנגליונים הסנסוריים המצויים לאורך עמוד השדרה לאחר מחלתאבעבועות הרוח.[26] התעוררות הנגיף חלה בעקבות עלייה בגיל או במצבים של עקה. קיים חיסון דו-שלבי בגיל המבוגר, למניעת התפרצות המחלה בגיל המבוגר.
המחלהClostridioides difficile מופצת על ידי נשאים אסימפטומטיים, ומהווה בעיות משמעותיות במסגרות של טיפול ביתי.[9] דיווחים המצביעים על כך שלמעלה מ-50% מהמטופלים ארוכי הטווח נמצאים עם זיהום צואה למרות היעדר תסמינים, הובילו בתי חולים רבים להאריך את תקופת אמצעי הזהירות במגע עד לשחרור.[9]
במחלת הכולרה הנגרמת על ידי חיידק גרם שלילי, ה-Vibrio cholerae ההערכות של היחס בין זיהומיםאסימפטומטיים לתסמינים נעות בין 3 ל-100 מקרי תחלואה.[27]
כלמידיה, STI היא חיידק הגורם למחלות מין אצל גברים ונשים כאחד, ועשויה להיות גם אסימפטומטית ברוב האנשים. למרות שהזיהום עשוי שלא להניב תסמינים ברורים, הוא עדיין יכול לפגוע במערכת הרבייה. אם הזיהום לא מורגש במשך זמן רב, אנשים נגועים נמצאים בסיכון לפתחמחלת אגן דלקתית (PID). כמו כלמידיה, גם PID יכול להיות אסימפטומטי.[28]
מספר קטן של נשאים אסימפטומטיים שלפוליו (המכוניםמפרשים כרוניים) ממשיכים לייצר וירוסים פעילים במשך שנים (או אפילו עשרות שנים) לאחר החשיפה הראשונית שלהםלחיסון Sabin דרך הפה.[29] נשאים של הנגיףהמוחלש הפיצו בשוגג את הנגיף המוחלש, ומעניקים להם תנגודת למגע. עם זאת, כמה מבוגרים עם מערכת חיסונית חלשהחלו בפוליו משתקת ממגע עם ילדים שחוסנו לאחרונה. נשאים של זנים ארסיים מפיצים פוליו, ומגבירים את הקושי בהדברת מחלת שיתוק הילדים.[30]
שחפת (TB) היאמחלה זיהומית הנגרמת בדרך כלל על ידי החיידקMycobacterium tuberculosis (MTB). השחפת משפיעה בדרך כלל עלהריאות, אך יכולה להשפיע גם על איברים נוספים בגוף.[31] שחפת פעילה או סימפטומטית מתפשטת מאדם לאדם דרך האוויר באמצעות נבגי חיידקים המשתחררים לאוויר בעקבות שיעול או עיטוש. אנשים מסוימים עשויים להיות נגועים ב-tuberculosis mycobacterium אך לעולם אינם מציגים תסמינים.[32] מקרים אלה, הנקראיםשחפת סמויה, למרות שהם אינם מדבקים, הם בעייתיים במיוחד מנקודת מבט של בריאות הציבור, שכן כ-10% מאלה שאובחנו עם שחפת סמויה ימשיכו לפתח מקרה פעיל (ומדבק).[32]
מאמר משנת 2021 העריך כי לפחות 50% מזיהומיSARS-CoV-2 היו תוצאה של חשיפה לנשאים אסימפטומטיים.[33]
פגמים גנטיים: הנשא נושא פגם גנטי ועלול להעבירו לצאצאיו, אף על פי שהוא עצמו איננו חולה באותה מחלה. בדרך כלל זהו פגם המועבר בהורשה אוטוזומית רצסיבית או בהורשה רצסיבית בתאחיזה לכרומוזום X.[34] תסמונת CMAMMA(Combined malonic and methylmalonic aciduria) קשורה לגןACSF3,גןרצסיבי הממוקם בכרומוזום ה-16 בתאי בני-אדם. התסמונת עלולה להשפיע על מחלותקרדיווסקולאריות והשמנת יתר.[35] בסקרים גנטיים של אוכלוסיות נרחבות בסין התגלו גם מקרים של חוסר ביטוי פנוטיפי של התסמינים, למרות הנשאותהבי-אללית, דהיינו, אנשים שנשאו את המוטציות הגנטיות ללא תסמינים פתולוגיים.
{{cite web}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה){{cite web}}: (עזרה){{cite journal}}: (עזרה)הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.
