הנקבה והזכר מאותו מין ביולוגי יוצרים יחדיו את מנגנון הרבייה הזוויגית (בניגוד לרבייה אל-זוויגית). במינים רבים קיימים הבדלים חיצוניים בולטים בין הזכר והנקבה מאותו המין. תופעה זו נקראתדו צורתיות זוויגית. אך קיימים מינים רבים שבהם הבדלים חיצוניים בין זכר לנקבה אינם בולטים.
כפי שמקובל לחשוב, בעברית השם נקבה נגזר מהמילה "נקב" – שם המכוון למבנה הנרתיק אצל היונקים.
הזוויג המקבל את הזרע ויולד את הוולדות נקרא "נקבה", והזוויג האחר נקרא "זכר". כיום ההבחנה היא בין בעל הביצית (התא הגדול) לבעל הזרע (התא הקטן). על פי זה כיום, המושגים "זכר" ו"נקבה" משמשים גם לתיאור רבייה זוויגית בעולם הצומח[2][3].
במינים רבים ישנם מאפיינים קבועים לנקבות, ואלו משתנים בהתאם למין. המאפיינים הקבועים ביותר קשורים לרבייה, ואלו משתנים דרמטית בין המחלקות השונות בטבע. למשל, במחלקות החרקים, הדגים, הדו-חיים ובמרבית מחלקות הזוחלים – מטילה הנקבה כמות גדולה שלביצים ואינה מטפלת בהן לאחר מכן, אולם גם אם חלק מהביצים נטרפות בדרך כלל כמה ישרדו בזכות הכמות הגדולה. עקב נסיבות אלו, המאפיינים הקבועים ביותר של הנקבות קשורות לאיברי הטלה, להתנהגותחיזור ולפעמים גם באיתור המקום המתאים והבטוח להטלה.עופות ויונקים מביאים בכל מחזור הטלה אולידה כמות קטנה יחסית של צאצאים ולכן לנקבות רבות מאפיינים נוספים – המשתנים בין המינים השונים – המתאימים לטיפול בהתפתחות הצאצאים, בין אם בעודם בביצה ובין אם לאחר שנולדו. נסיבות אלו דורשים שיתוף פעולה בין יותר מפרט אחד, ולכן במקרים רבים מתטשטשים מאפייני הנקבה לעומת מאפייניה של משפחה אולהקה שהופכים למשמעותיים יותר לשמירה על הצאצאים. בקרב היונקים, מכיוון שהאם מייצרת אתהמזון עבור הצאצא הנולד, חיוני גם הקשר בין נקבה לצאצאיה ועל כן חלק ממאפייניהן של נקבות היונקים קשורים לנושא זה[4][5].
המאפיין הבולט ביותר של נקבות היונקים הןבלוטות החלב, אשר מופיעות בקרב שני המינים ופעילות רק בנקבות הבוגרות. בלוטות החלב מייצרותחלב בו מזינה האם את צאצאיה. פעולת ההנקה יוצרת קרבה בין האם לצאצאיה והיא למעשה הנדבך הראשוני במערכת ההתנהגות של יונקים[4]. הנקבה מאופיינת באיברים ייחודיים המרכיביםמערכת הרבייה פנימית וחיצונית, דוגמתשחלות ופות בהתאמה.
ישנם יונקים אשר מקיימים שיטת רבייה שלמצגי זירה, בה מתאספים זכרים ונקבות במיקום מסוים, והנקבה בוחרת את הזכר המועדף עליה על פי קריטריונים שונים[7].
מחקר משנת 2020 שהשווה בין 101מינים של יונקים גילה שברובםתוחלת החיים של הנקבות ארוכה משל הזכרים, ובכלל המינים שנבדקו תוחלת החיים של הנקבות ארוכה בממוצע ב-18.6% לעומת הזכרים. מחקר זה ומחקר נוסף שבחן 200 מינים מצביעים על מגמה אפשרית, לפיה מינים שיש להם זוגכרומוזומי מין זהים הם בעליכישורי שרידות גבוהים יותר[8].
מאפיין נוסף שעשוי להסביר את הפער בתוחלת החיים יכול להיות נטייה של זכרים יונקים להקדיש משאבים ביולוגיים משמעותיים ל"גידול ותחזוקה של תכונות מיניות משניות" כמו גודל גוף,קרניים או פיתוח התנהגויות חברתיות המתאימות למלחמות בין זכרים על האפשרות להזדווגות עם נקבה[9].
המאפיין העיקרי של נקבות העופות הוא הטלתביצים. בקרב העופות מספר הצאצאים הפוטנציאלים מועט ביחס לדו-חיים או דגים, ולכן ההורים מקדישים זמן ואנרגיה רבים יחסית לטיפול קפדני לסיוע להתפתחות הצאצאים – בין אם בתוך הביצה בשלב העוברי ובין אם לאחר הבקיעה[5].
כ-90% ממיני העופות הםמונוגמיים, ובמינים אלו ישנה חלוקת תפקידים קבועה למדי בין זכרים לנקבות, אולם מהות החלוקה משתנה מאוד בין המינים השונים. למשל, אחריות הקינון על הביצים משתנה בהתאם למין, כאשר ישנם מינים שהנקבהדוגרת לבדה, כאלו בהם העומס מתחלק בין הזכר לנקבה, וכן מקרים מעטים בהם הזכר דוגר לבדו[5].
בגוף נקבת העופות פעילה רקשחלה אחת – לרוב השחלה השמאלית. השחלה מכילהביציות מיקרוסקופיות רבות. לקראתעונת הרבייה, בהשפעת הורמון מיוחד, הביציות גדלות ואתן גם השחלה. לקראת הביוץ הביצית נחלצת מהשחלה, ומתווסף אליהחלמון רב[5].
מרבית הזוחלים חיים באופןטריטריואלי. בדרך כלל שטחי הטריטוריה של זכרים – במיוחד זכרים דומיננטיים – גדולים מאלו של הנקבות, ולעיתים חופף שטח של זכר אחד בשטחן של כמה נקבות. במקרים רבים הזכר מגן על הנקבות שנמצאות בטריטוריה שלו מפני זכרים אחרים ומגן על צאצאיהן[7].
חלק מהזוחלים מקיימים שיטת רבייה שלמצגי זירה, בה מתאספים זכרים ונקבות במיקום מסוים, והנקבה בוחרת את הזכר המועדף עליה על פי קריטריונים שונים[7].
לאחר ההזדווגות מרבית נקבות הזוחלים נפרדות מהזכר ומחפשות מקום מתאים להטלת ביצים – לרוב מקום לח, חשוך, שבו סבירות גבוהה יחסית להגנה מפניטורפים או נזקימזג האוויר. ישנם זוחלים בהם הנקבות יכולות לאגור את הזרע אצלן לזמן ממושך, לעיתים מספר שנים, עד להגעתה לתזמון מתאים להטלה. ישנם מינים מעטים בהם הנקבות משקיעות מאמצים רבים ועוברות מרחקים ארוכים כדי למצוא את המקום המתאים ביותר[7].
בחלק ממיני הזוחלים הנקבות משריצות את הביצים. נקבות אלו נושאות את הביצים בתוך גופן זמן ממושך יותר, מה שמכביד על יכולתן לטרוף או להיזהר מטורפים[7].
כ-97% מנקבות הזוחלים אינן מטפלות בצאצאיהן לאחר ההטלה[7].
במרבית המינים במחלקת הדו-חיים ובמחלקות הדגים השונות הנקבה מייצרת מספר גבוה ככל האפשר של ביצים קטנות, ולאחר ההטלה הנקבה אינה מקדישה בדרך כלל זמן או אנרגיה לטיפול בצאצאים[5].
חלק מהדו-חיים מקיימים שיטת רבייה שלמצגי זירה, בה מתאספים זכרים ונקבות במיקום מסוים, והנקבה בוחרת את הזכר המועדף עליה על פי קריטריונים שונים[7].
מספר קטן של מינים במחלקות אלו מורכב אך ורק מנקבות, אשר משתמשים בתשלובת זרעים מזכרים ממינים קרובים כדי להפרות עצמן. חוקרים העלו השארות שגיווןגנטי זה אף מסייע להישרדות של מינים ייחודיים אלו[10].
לנקבת החרקים ישנוכיס הזדווגות לתוכו מחדיר הזכר את הזרע. אצל חרקים רבים אין לנקבה איברים מיוחדים להטלת ביצים. אצל חלקםהתפתח החלק האחורי של הבטן והפך לצינור הטלה. מרבית נקבות החרקים יטילו את הביצים במיקום שיש בו די מזון עבור הזחלים שיבקעו מהן[11].
לנקבות החרקים תפקיד משמעותי בחיזור, אולם אופן החיזור משתנה מאוד בהתאם למין. בחלק ממיני החרקים מתקהלים זכרים ונקבות במקום מסוים בעת המתאימה לצורך רבייה. בחלק מהמינים מייצרים הנקבות קלט חושי דוגמתפרומונים, צליל או מראה ספציפי, שמושכים זכרים אליהן. במינים אחרים הנקבות נמשכות לזכרים באופן דומה. מינים שונים פיתחו שיטות חיזור ייחודיות המשפיעות על גופה והתנהגותה של הנקבה[11].
^בתנ"ך גם נקבת בעלי החיים קרויה, בהשאלה, 'אשה' (ראובראשית,ז',ב')
^שימוש זה לא היה קיים בעבר. וחז"ל כשהשתמשו לכנות צמח נקבה או זכר בתחוםהרכבת אילנות כונתם לדמיון חיצוני בלבד ובהשאלה מקובל להשתמש בשמות אלו גם לתיאור חפצים בעלי קיבולת, למשל בתחום החשמל והשרברבות
^וכן נמצא שימוש כזה בחז"ל סוכה דף ה 'סיככה בחצים זכרים'
.jpg)
.svg)
