נפט הואנוזלדליק,סמיך ונדיף, בצבע שחור-חום כהה או ירוק כהה וריח אופייני, המצוי באזורים מסוימים מתחת לפני הקרקע ברובד העליון של קליפתכדור הארץ. הוא מורכב מתערובת שלפחמימנים שונים, בעיקראלקאנים, אך יכול להשתנות במראה שלו, בהרכבו ובתכונותיו. הנפט הגולמי הוא תערובת המכילה חומרידלק שונים, את הנפט מזקקים במתקן הקרויבית זיקוק על מנת להפריד אותו למרכיביו השונים, המשמשים למטרות מגוונות.
מקור הנפט הוא בשרידייצורים ימיים, כפלנקטון ואצות, שהצטברו בקרקעית האוקיינוסים במשך מאות מיליוני שנים, (בניגוד לפחם, שמקורו בצמחייה יבשתית). עם הזמן, בהיעדרחמצן שיחמצן את החומרים האורגניים לפחמן דו-חמצני, ללא יצורים שיאכלו ויפרקו את החומר הביולוגי, ותחת חום ולחץ רב, התרחשו שינויים כימיים שהפכו את שיירי היצורים לנפט.
בתחילה הופך החומר הביולוגי שנלכד בסלעים לחומרשעוותי –קרוגן. תחת השפעה שלחום ולחץ, ממשיך הקרוגן ועובר תהליכי פירוק כימי, לפחמימניםנוזליים וגז. הנוזל, הוא הנפט, וגםהגז הטבעי, נוטים לחלחל דרך סלעים נקבוביים עד אשר נתקלים בקרקע בלתי חדירה, ושם מצטברים.
לאחר תהליך הקידוח ושאיבת הנפט מעומק האדמה, הוא עובר תהליךזיקוק. בין המוצרים המופקים מנפט:קרוסין,בנזין,פרפין ואספלט.
מספר מדענים מעריכים שההבנה הנוכחית של הנפט ומקורותיו אינה שלמה. כמה מדעניםרוסים, בראשםניקולאי קודריאבצב, טוענים שמקור הנפט הוא בדומם ולא בחי. תאוריה זו מכונה התאוריה הא-ביוגנית (יצירה שלא מן החי). תאוריה זו גם טוענת שמקורות הנפט מחדשים את עצמם בקצב איטי, ושמאגרי הנפט הם גדולים בהרבה ממה שמעריכים. תאוריות אלה מקובלות פחות במערב. התאוריה הא-ביוגנית קיבלהאישוש מסוים כאשרנאס"א מצאה מצבורימתאן, אף הוא סוג של דלק שמקורו נחשב בחי, עלטיטאן (אחד מירחישבתאי).
על פי תאוריה אחרת נוצר הנפט על ידיחיידקים, וזאת בעקבות הימצאם במאגרי נפט. על אף שהנפט הוא סביבהאל-אווירנית (כלומר, איננו מכיל חמצן) הוא יכול עדיין לשמש מצע לחיידקים, שישתמשו בו לייצוראנרגיה בתהליךמטבולי שאינו מחייב הימצאות חמצן.
מקרים שאירעו לאחרונה תומכים בתורות החלופיות, למשל שדה הנמר הלבן בווייטנאם, שם מופקים נפט וגז טבעי מאבן הגרניט. הפקת נפט משדות שבהם הנפט נמצא בגרניט היא בעייתית לתאוריות רגילות של הפקת נפט, כיוון שגרניט הואסלע יסוד. כמה הסברים קונבנציונליים אומרים שהנפט חדר לשדות אלה מסלע רחוק.[דרוש מקור]
נפט מורכב ברובו מפחמימנים פרפיניים, אלה המורכבים רק ממימן ופחמן.ארבעת הפחמימנים הקלים ביותר הם C2H6 (אתאן), CH4 (מתאן), C3H8 (פרופאן) ו-C4H10 (בוטאן – גז בישול), וטמפרטורות הרתיחה שלהם הן: 162°-, 88.6°-, 42.1°- ו-0.5°מעלות צלזיוס בהתאמה. בטמפרטורות ובלחץ על פני כדור הארץ, כולם במצב גזי.השרשראות בטווח C5-7 הן כולןמולקולות נקיות וקלות לאידוי של נפט. משתמשים בהן כממסים, נוזלים לניקוי יבש, ומוצרים אחרים לניקוי יבש. השרשראות מ-C6H14 עד C12H26 מעורבות ביחד ומשתמשים בהן לבנזין.קרוסין עשוי משרשראות בטווח C10 עד C15 ואחריו סולר ודלק חימום (טווח C10 עד C20) וכן דלקים כבדים יותר, כמו אלה הנמצאים בשימוש במנועי ספינות. רכיבי נפט אלה הם נוזלים בטמפרטורת החדר.
שמני סיכה ושומנים חצי-מוצקים (כוללוזלין) נמצאים בטווח C16 עד C20.
שרשראות מעל C20 יוצרות מוצקים, החל משעוותפרפין, אחר כךזפת ואספלט.
טווחי רתיחה של נפט בלחץ אטמוספירי בזמןזיקוק במעלות צלזיוס:
חבית נפט מכילה 42 גלונים אמריקאיים או כ-159ליטרים של נפט. טונה אחת מכילה 7.33 חביות. נהוג לסווג את הנפט בתעשייה על פי שלושה מרכיבים עיקריים: מקורו,משקלו הסגולי וכמות הגופרית בו. המשקל הסגולי נקבע לפי סולם ערכים (API) שקבע מכון הנפט האמריקני (כבידת ה-API) ומשקף את רמת המזוט[1].
"נפט מעובה" או "תזקיק" – API גבוה מ-50, לא נחשב נפט "אמיתי".
סיווג נוסף נעשה על פי רמת הגופרית, המשפיעה על אופי הזיקוק. כמות גופרית של יותר מ-1% גורמת לנפט להיות "חמוץ", ורמות נמוכות מ-0.42% יהפכו נפט ל"מתוק". ככל שכמות הגופרית גדולה יותר כך יהיה תהליך הניקוי והזיקוק ארוך יותר. בנזין וקרוסין מיוצרים מנפט מתוק וקל לעומתמזוט המזוקק מנפט חמוץ וכבד[2].
"ברנט" – מהים הצפוני, קל (API 38.06 ומשקל סגולי של 0.835) ומתוק (0.37% גופרית). מחירו לחבית כדולר יותר מסל אופ"ק. הנפט הגולמי מאירופה, אפריקה והמזרח התיכון מתומחר על פיו. קל יותר מסל אופ"ק.
"טקסני קל מתוק" (WTI: West Texas Intermediate או Texas Sweet Light) – נחשב לאיכותי במיוחד, קל (API 39.6 ומשקל סגולי של 0.827) ומתוק (0.24% גופרית). מופק בדרום ארצות הברית ובמפרץ מקסיקו. מחירו הוא זה שבדרך כלל מצוטט כמחיר חבית נפט ברחבי העולם, גבוה בכ-2 דולר מסל אופ"ק.
השימוש בנפט כמקור אנרגיה נייד וזמין המניע את הרוב המוחלט של כלי הרכב (מכוניות,משאיות,רכבות,ספינות וכלי טיס) והבסיס לכימיקלים תעשייתיים רבים, הופך אותו לאחד מחומרי הגלם החשובים ביותר של העולם. הגישה אליו הייתה גורם משמעותי במספר עימותים צבאיים, כוללמלחמת העולם הראשונה,מלחמת העולם השנייה ומלחמת המפרץ. מרבית מקורות הנפט בעולם נמצאים במזרח התיכון (ראונפט במזרח התיכון), אזור לא יציב מבחינה פוליטית. כמו כן, הנפט במזרח התיכון נמצא קרוב יותר לקרקע באופן משמעותי לעומת שאר אזורי העולם, דבר שמבטיח הוצאות הפקה נמוכות יותר. עובדה זו מעניקה יתרון כלכלי למדינות המפיקות נפט במזרח התיכון וכן יכולת להפעיל לחץ כלכלי משמעותי על שאר המדינות המפיקות נפט והמדינות הצורכות אותו.
שדה נפט בקליפורניה, 1938מפת ייצור נפט בעולםמפת יצוא הנפט בעולםמפת יבוא הנפט בעולם
בארות נפט נחפרו לראשונה בסין במאה ה-4. היה להן עומק מקסימלי של כ-240 מטר. הנפט שנשאב היה מעורב במי מלח, כך שלאחר שריפת הנפט התקבלמלח בישול. שורשיה של תעשיית הנפט של המזרח התיכון הם במאה ה-8, אז נסללו רחובותבגדאד בזפת. במאה ה-9 נוצלו מרבצי נפט בקרבתבאקו שבאזרבייג'ן להפקתנפטא. ב-1861 נבנהבית הזיקוק הרוסי הראשון, בשדות הנפט של באקו, שם יוצרו אז כ-90% מתפוקת הנפט העולמית.
תעשיית הנפט בארצות הברית החלה בשנות ה-50 של המאה ה-19, לידטיטוסוויל שבפנסילבניה, על ידיאדווין דרייק[4]. התעשייה גדלה באיטיות במאה ה-19 ולא היוותה עניין לאומי אמיתי עד לתחילת המאה ה-20. לפני המצאתמנוע הבעירה הפנימית שימש הנפט בעיקר כאמצעי תאורה בלילה. לאחר המצאת מנוע זה נוצר ביקוש רב למוצרי הנפט, ודלק למכוניות הוא אחד מגורמי הביקוש המשמעותיים לנפט גם בתחילת המאה ה-21. בארות הנפט ה"מקומיות" הראשונות בפנסילבניה ובאונטריו רוקנו במהרה, דבר שהוביל לתעשיית נפט הולכת וגדלה בטקסס, באוקלהומה ובקליפורניה. מדינות אחרות בארצות הברית החזיקו במאגרי נפט גדולים למדי כחלק מנכסיהן הקולוניאליים והחלו לפתח אותם לדרגת תעשייה.
התקדמות משמעותית יותר הייתה במוסול שבעיראק בשנת1914, על ידי חברתTPC – Turkish Petruleum company, שבעליה היו גורמים בין-לאומיים שונים ובעיקר בריטים בהם חברת BP – British Petroleum ו-Shell. בשנת1929 לאחר שנים של דיונים מאז הסכמיועידת סן רמו, נקבע שכל הפקת הנפט במזרח התיכון תתבצע במסגרת "הקו האדום" (דהיינו המזרח התיכון ללאמצרים,איראן וכווית), ורק דרך חברת TPC. והוסכמו חלוקת המניות לחברות אמריקניות וצרפתיות שדרשו את חלקה של החברה הגרמנית במסגרת ההסכמים. אז שינתה החברה את שמה ל-IPC – "Iraqi Petroleum Company" ו"שבע האחיות".
בשנת1955 היה עדיין הפחם הדלק הראשון במעלה של העולם, אולם אט-אט החל הנפט מחליף אותו. בתחילת המאה ה-21 מסופקים בערך 90 אחוז מצורכי הדלק בעולם על ידי נפט.משבר האנרגיה העולמי ב-1973, ומשבר האנרגיה ב-1979 הובילו לכיסוי תקשורתי נרחב לגבי רמות אספקת נפט. דבר זה הפנה את תשומת הלב לכך שהנפט הוא מקור מוגבל שיאזל בסופו של דבר, לפחות כמקור אנרגיה ראשי. באותו זמן היו רוב התחזיותפסימיות למדי, וכאשר הן התגלו כשגויות, הפסיקו רבים לדון בנושא. עתיד הנפט כדלק נשאר שנוי במחלוקת במידת מה. חלק טוענים שכיוון שכמות הנפט היא סופית, הרי שהתחזיות המפחידות משנות ה-70 רק נדחו. אחרים טוענים שהטכנולוגיה תאפשר ייצור פחמימנים זולים, וכי לכדור הארץ מקורות עצומים של נפט לא שגרתי בצורות שלחולות זפת, שדותביטומן,צפחת נפט, והידרט מתילי, אשר יאפשרו המשך שימוש בנפט לזמן רב.
תעשיית הנפט כרוכה בנזקים סביבתיים רבים, ובבעיות בטיחות. התעשייה מסיבה נזקים לסביבה הן בפעילויותיה השגרתיות, כמו חקירהסייסמית (של תזוזת האדמה), קידוחים ויצירה שלפסולת מזהמת והן בתאונות המתרחשות לפרקים. לדוגמה, הקידוח בקרקעית הים מערבל אותה והורג את צמחיית הים הדרושה להישרדות יצורי הים. נפט גולמי ומזוקק, אשר נשפך לים כתוצאה מתאונות של ספינות, כבר פגע בעבר במערכות אקולוגיות עדינות באלסקה, באיי גלאפגוס, בספרד ובמקומות רבים אחרים. תקלות באסדות קידוח והפקה ימיות הפכו, בשנים האחרונות, למאיימות אף יותר.
בשנת2010 אירע במפרץ מקסיקואסון הנפט הגדול בהיסטוריה[5]. תקלה באסדת קידוח במים עמוקים שלתאגיד הנפט הבריטיBP גרמה לפיצוץ עז, ממנו נהרגו מפעילי האסדה וכמויות עצומות של נפט גולמי נשפכו לים. רק כעבור כשלושה חודשים הצליחו, במאמץ רב, לאטום את פי הבאר ולהביא להפסקת זרימת הנפט. נזק רב נגרם גם לחופים של ארצות הברית, מרחק רב ממקום האסדה. האסון העלה לשיח הציבורי את הצורך במציאת חלופות שלמקורות אנרגיה מתחדשים, את המחלוקת בדבר יכולתם של אלו להחליף את הנפט, ואת הנזק הסביבתי שהם עלולים לגרום.אחת ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות המרכזיות של נפט נובעת משימוש בו לצורכיתחבורהואנרגיה. הנפט הוא חומר גלם עיקרי לבנזין שנשרף במנועי בעירה פנימית של כלי רכב. דבר זה יוצרזיהום אוויר. שריפת נפט פולטת בשנה מיליארדי טונות שלפחמן דו-חמצני שהואגז חממה עיקרי באטמוספירה הגוררהתחממות עולמית[6][7][8].
כיום מקובל לחשוב כי נפט הוא מהגורמים הראשיים בעולם להיווצרות מלחמות. מפאת שווים הכספי הגבוה של הנפט ותוצריו, מדינות מוכנות לצאת למלחמות על מנת לשלוט באספקתו וייצורו. מלחמות כגוןמלחמת המפרץ,סיפוח חצי האי קרים,מלחמת איראן-עיראק וכן הפיכות רבות בהיסטוריה כמוהמהפכה האיסלאמית. הנפט נחשב גם למקור הכנסות עיקרי עבור ארגוני טרור.אוסאמה בן לאדן ומשפחתו הרוויחו את רוב הונם מתעשיית הנפט, וכן הרוב המוחלט של ההכנסות של ארגוןדאעש הם מנפט[דרוש מקור].
מחיר הנפט מושפע מגורמים רבים וביניהן משברים פוליטיים, האטה או האצה בפיתוח הכלכלי העולמי,מזג אוויר וכו'. שינויים אלה גורמים לכך ששוק הנפט הוא אחד השווקים התנודתיים ביותר בעולם ומחירו נע בממוצע על פני השנה בשעור של למעלה מ-40% (לשם השוואה, התנודתיות במחירי המטבעות קטנה כמעט פי 4).
מסחר בנפט נעשה גם באמצעותחוזים עתידיים, הנסחרים במספר בורסות ברחבי העולם: בין השאר,בורסת לונדון בה נסחרנפט ברנט מהים הצפוני ו-NYMEX –בורסת הסחורות של ניו יורק בה נסחר נפט מסוג טקסס מתוק (WTI). כל חוזה עתידי נסחר לפי 1,000חביות ובדולרים אמריקניים, כך ששינוי של דולר אחד במחיר לחבית נפט יגרור שינוי של $1,000 דולר בגודל החוזה. חוזים עתידיים משמשים הן גופים המעוניינים לגדר את עסקיהם הריאליים משינוי במחיר הנפט (כגון בתי זיקוק או אלו השואבים את הנפט כמשאב טבע) והן גופים המעוניינים לסחור בנפט כספקולציה להפקת רווחים (כגוןקרנות גידור ואנשים פרטיים).
על פי הנתונים של משרד האנרגיה של ממשלת ארצות הברית[9], בראש עתודות הנפט בעולם עומדות ונצואלה, ערב הסעודית, קנדה ואיראן. בראש המדינות המפיקות נפט עומדות ערב הסעודית, רוסיה וארצות הברית. מעיון בטבלה ניתן לראות שיכולת ההפקה של קנדה, עיראק וכווית נמוך באופן משמעותי מהפוטנציאל העולמי הגלום בהן. ואילו מדינות כמו רוסיה, ארצות הברית, מקסיקו וסין מפיקות אחוז גבוה מהפוטנציאל העולמי הגלום בהן. ארצות הברית היא הדוגמה הבולטת ביותר לניצול עתודות נפט, בעוד שיש לה 1.7% מעתודות הנפט העולמית היא מפיקה 10.5% מכמות הנפט העולמית. ואילו קנדה היא הדוגמה הבולטת ביותר לאי ניצול עתודות נפט. בעוד שיש לה 13.8% מעתודות הנפט, היא מפיקה רק 3.8% מכמות הנפט העולמית.
ארצות הברית היא שיאנית צריכת הנפט העולמית, וצורכת כרבע מצריכת הנפט העולמית. מדינות נוספות שהן שיאניות בצריכת נפט הן (בסדר יורד): סין, יפן, גרמניה ורוסיה, הצורכות ביחד עם ארצות הברית 45.7 אחוז מכלל הצריכה העולמית. רוסיה היא המדינה היחידה מחמש שיאניות צריכת הנפט, המספקת לעצמה את מלוא הצריכה שלה, ועדיין יש לה רזרבות נכבדות לייצוא.
