מושבת ניו המפשייר נוסדה על ידי רב החובל ג'ון מייסון בשנת1623 - שלוש שנים לאחר היווסדה שלפלימות', ונקראה על שם המחוזהמפשייר באנגליה. בשנת1631 מונהתומאס ויגין להיות המושל הראשון של ההתיישבות (בשטחדובר,דורהאם וסטרטהאם של ימינו). בשנת 1679 הפכה ההתיישבות ל"פרובינציה מלכותית", וג'ון קאט מונה למושל.
בשנת1638 הפכה ההתיישבות לחלק ממושבתמסצ'וסטס (שמושלה באותה עת היהג'וזף דאדלי), ובשנת1741 חזרה להיות פרובינציית כתר עם מושל משלה, בהוראת המלךג'ורג' השני. מושל המדינה שמונה היהבנינג ונטוורת' שכיהן כמושל בין 1741 - 1766.
בחוגי העיתונות הלאומית והבינלאומית, מדינת ניו המפשייר ידועה בשל היותה המדינה שבה נערכות הבחירות המוקדמות (הנקראות גם ראשוניות) הראשונות לנשיאות ארצות הברית, במחזור הבחירות הכלליות (יש הסוברים שמדינתאיווה היא הראשונה, ברם, היא מקיימת כנס בוחרים ולא בחירות). בעשורים האחרונים, מספר מדינות קבעו בחירות מוקדמות בתאריכים מוקדמים יותר ויותר (שכן כל מדינה רשאית לנהל בחירות ראשוניות כרצונה ועל-פי חוקתה). אלה כופות על מדינת ניו המפשייר להקדים את תאריך הבחירות הראשוניות בה עוד יותר, היות שחוקתה דורשת שהיא תקיים בחירות ראשוניות לפני כל שאר המדינות (הסיבה המקובלת לדרישה חוקתית זאת היא שבלעדיה אף מועמד לנשיאות לא יטרח לקיים תעמולה או להופיע במקום כלשהו באזורניו אינגלנד צפונה מבוסטון). השפעתה של תופעה זאת נחשבת לשלילית, שכן היא מאריכה את תקופת התעמולה, דבר הגורם לסלידה בקרב קהל הבוחרים.
הרשות המבצעת של ניו המפשייר מורכבת ממושל וממועצה מבצעת בת חמישה חברים - שריד למועצת המושל הקולוניאלי הבריטי. זאת בניגוד למרבית מדינות ארצות הברית שבהן המושל הוא מקור הסמכות היחיד ברשות המבצעת.
מדינות ניו המפשייר וורמונט הסמוכה הן המדינות היחידות הבוחרות מושל לתקופת כהונה של שנתיים ולא ארבע שנים כמו יתר המדינות. בניגוד ליתר המדינות אין לניו המפשייר משנה למושל, ונשיא סנאט המדינה משמש כממלא מקומו של המושל בעת הצורך.
המושל הנוכחי הואכריס סנונו, חברהמפלגה הרפובליקנית. המושל לשעברג'ון לינץ', חבר המפלגה הדמוקרטית, ראוי לציון בשל היותו המושל היחיד עד עתה שנבחר לחמש תקופות כהונה. למדינה שתיסנאטוריות,ג'ין שאהין (חברת המפלגה הדמוקרטית, ומושלת המדינה לשעבר), ומגי האסן (חברת המפלגה הדמוקרטית, ומושלת המדינה לשעבר).
נבחרי הציבור מקבלים משכורת שנתית של 100 דולר בלבד (בתוספת בונוס אם הם נוכחים בוועדות השונות - דבר הנעשה בהתנדבות ואינו חובה חוקית). מסיבה זו מרבית חברי בית המחוקקים הםגמלאים או אנשים בעלי אמצעים.
היעילות וחוסר השחיתות של המדינה זכו להערצת תושבי המדינות השכנות. לשם המחשה - תושבי העירקילינגטון הממוקמת במדינה הסמוכהורמונט, הצביעו פעמיים בעד פרישה מוורמונט והכפפת עירם לניו המפשייר. הצבעתם היא סמלית שכן כדי לעבור ממדינה למדינה (דהינו - שינוי הכפיפות השלטונית שלה) נדרש אישור בתי המחוקקים של שתי המדינות ואישורהקונגרס של ארצות הברית.
לאורך השנים הייתה ניו המפשייר ידועה בתמיכתה במפלגה הרפובליקנית, למעט הבחירות ב-1992 וב-1996 אז ניצח בה המועמדביל קלינטון הדמוקרטי. בשנת 2000 תמכה המדינה במועמד הרפובליקניג'ורג' ווקר בוש. אולם בשנת 2004 העניקה המדינה את קולותיה דווקא למועמד הדמוקרטיג'ון קרי ברוב זעום של 50.2%, ומאז נתנה אותם רק למועמדים דמוקרטים.
אף שבמדינה קיים רשמיתעונש מוות - בפועל ההוצאה להורג האחרונה אירעה בשנת 1939. בשנת 2000 הצביע בית המחוקקים בהחלטה HB1548-FN בעד ביטול עונש המוות, אולם ההחלטה בוטלה בווטו של המושלת דאזג'ין שאהין (חברת המפלגה הדמוקרטית דווקא). ב-22 בדצמבר 2008 גזר בית משפט עונש מוות על מייקל אדיסון, עבריין בן 28, אשר ירה למוות בשוטר בשנת 2006.
הנהר הארוך במדינה הואקונטיקט שאורכו 670 ק"מ, הזורם מצפון לדרום. מוצאו של הנהר באגמי קונטיקט, והוא מהווה את הגבול המערבי של המדינה. בניגוד למקובל, הגבול בין המדינות אינו עובר במרכז הנהר, אלא בגדה המערבית של הנהר (גדת ורמונט), וכל שטח הנהר מצוי בתחום מדינת ניו המפשייר.
נהר חשוב נוסף הואמרימק שאורכו 187 ק"מ, החוצה את המדינה בעוברו מצפון לדרום וזורם לשטח מדינת מסצ'וסטס. בין יובליו נמצא נהרשוהיגאן.
האגם הגדול במדינה הואאגם ויניפסאוקי ששטחו 186 קמ"ר, והוא מצוי במרכז המדינה.
לניו המפשייר חוף הים הקצר ביותר מבין כל המדינות הגובלות באוקיינוס האטלנטי - אורכו 29 ק"מ בלבד. לחוף המדינה מצוייםאיי שולס - תשעה איים קטנים אשר היוו מושבת אמנים במאה ה-19, ומסופר שבהם מוחבא האוצר האגדי שלשודד היםשחור הזקן.
למדינה ישסכסוך גבולות עם שכנתה מיין, באזור נמל פורטסמות'. המחלוקת נוגעת לבעלות על מספר איים הקרוייםהאי סיבי.
בשנת 1934 נמדדו בתחנה המטאורולוגית שבראש הר וושינגטון הרוחות החזקות ביותר על פני כדור הארץ - 371 קמ"ש.
רשות המחקר הכלכלי של ממשלת ארצות הברית מעריכה כי התוצר המדינתי הגולמי של מדינת ניו המפשייר בשנת 2003 היה בשווי 49 מיליארדדולרים. ההכנסה המדינתית לנפש בשנת 2003 הייתה $35,140 (ניו המפשייר היא המדינה השביעית בגובה ההכנסה המדינתית לנפש מבין מדינות ארצות הברית).
התוצרים החקלאיים העיקריים של המדינה כוללים מוצריחלב, גידול בקר, צאן, תפוחים וייצור ביצים.התוצרים התעשייתיים העיקריים כוללים מכונות וציוד חשמלי, מוצרי גומי ופלסטיק וכןענף התיירות מהווה ענף חשוב בכלכלת המדינה.
במהלך המאה ה-20 השתנה משמעותית הבסיס הכלכלי של המדינה. עד אמצע המאה ה-20 התבססה כלכלת המדינה על ייצורטקסטיל, נעליים וכן בעיקר על חקלאות בחוות קטנות. כיום, ענפים אלה מהווים פחות מ-2% מכלכלת המדינה.
עיקר כלכלת המדינה הנוכחית מתבססת על מדיניות המס של המדינה, שבה אין מס הכנסה (מדינתי; מס פדרלי קיים בכל מדינות ארצות הברית). מסיבה זו מושכת המדינה תעשיות מחשבים ותעשיות עתירות ידע. מאידך, מס הרכוש הגבוה של המדינה, מקשה על יצירת מפעלים גדולים במדינה. מסי הרכוש במדינה הם מהגבוהים בארצות הברית, אך בהיעדר מיסים אחרים, נחשב המס במדינה כנמוך ביותר במדינות ארצות הברית (פרט למדינה אחת).
^"לחיות חופשי או למות" הוא המוטו של מדינת ניו-המפשייר בארצות הברית של אמריקה. את המשפט ניסח חייל משוחרר, בוגר מלחמת העצמאות האמריקאית. הנוסח המלא של המשפט באנגלית אומר: Live free or die: Death is not the worst of evils. ובתרגום חופשי - 'לחיות כ(אדם) חופשי, או למות. מוות אינו הרע מכל'.
