 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ייעוד | רכב שיגור כבד | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יצרן | בלו אוריג'ין | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ארץ ייצור | ארצות הברית ארצות הברית | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| עלות שיגור | 68 מיליוןדולר | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אתרי שיגור | כן שיגור LC-36,נמל החלל קייפ קנוורל | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגורים | 2 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| הצלחות | 2 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| שיגור ראשון | 16 בינואר 2025 | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| יכולת | |||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־LEO | 45,000 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־GTO | 13,600 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| מטען ל־TLI | 7,000 ק"ג | ||||||||||||||||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||
ניו גלן (באנגלית:New Glenn) הואמשגר כבד ורב-שימושי באופן חלקי אשר פותח על ידי החברה האמריקאיתבלו אוריג'ין.[3]
משגר זה מורכב משני שלבים והוא המשגר השלישי בהיסטוריה אחרי הפאלקון 9 והפאלקון כבד אשר ניתן לשימוש חוזר באופן חלקי כאשר השלב הראשון שלו מסוגל לנחות במאונך בחזרה ארצה ולהיות משוגר פעמים נוספות. השלב השני, שלא ניתן לשימוש חוזר, מיועד לשלוח את המטען המשוגר למסלול. ניו גלן נישא לגובה של 98 מטרים וקוטרו 7 מטרים וביכולתו לשגר מטען במשקל של עד 45,000 ק"ג למסלול לווייני נמוך (LEO) או 13,600 ק"ג למסלול מעבר למסלול גאוסטציונרי (GTO).[4]
פיתוחו של הניו גלן החל לפני 2013 והוכרז לציבור בשנת 2016.[5] ניו גלן מיועד לשגרלוויינים וחלליות ובין היתר לקחת חלק בשיגור אלפי לוויינים עבור חברת "Kuiper Systems" בפרויקט שירותי אינטרנט-לווייני של חברתאמזון.[6] בשנת 2021 הושק "פרויקט ג'ארביס", יוזמה שמטרתה להפוך גם את השלב השני של המשגר לרב-שימושי.
ניו גלן שוגר לראשונה ב-16 בינואר 2025 מנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה.
כבר לפני שנת 2012 הודיעהבלו אוריג'ין על כוונותיה לפתח משגרמסלולי רב-שימושי שינחת במאונך חזרה ארצה ואשר יעשה בו שימוש לשיגורים נוספים.[7] בספטמבר 2016 חשפה בלו אוריג'ין לציבור תכנון מפורט אודות המשגר והכריזו על שמו "ניו גלן" על שםג'ון גלן, האסטרונאוט האמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ.[8] למשגר שתי גרסאות מתוכננות; משגר דו-שלבי ומשגר תלת-שלבי. שיגור הבכורה של הניו גלן תוכנן תחילה לשנת 2020.
בתחילתהעשור השני של המאה ה-21 החלה העבודה על המנועים שישמשו עבור הניו גלן; מנוע BE-4 עבור השלב הראשון של המשגר ומנוע BE-3 עבור השלב השני. באוקטובר 2012 ערכה בלו אוריג'ין בדיקת דחף בעוצמה מלאה של מנוע BE-3 אשר משמש את השלב השני במשגר הניו גלן. הבדיקה עברה בהצלחה כאשר המנוע הגיע לדחף הרצוי של 440 קילו-ניוטון. באפריל 2015 ביצע המנוע את טיסתו הראשונה כאשר שיגר את משגרניו שפרד. על מנוע BE-4 העוצמתי בלו אוריג'ין החלה לעבוד החל משנת 2011.[9] באוקטובר 2017 ביצעה לראשונה בדיקה מלאה ומוצלחת ראשונה של המנוע ובינואר 2024 ערך המנוע את טיסתו הראשונה כאשר שיגר את משגרוולקן קנטאור החדש של חברתUnited Launch Alliance.
עבודות מתקדמות על מבנה המשגר נערכו בספטמבר 2016, אז נבדק דגם בקנה מידה של המשגר במנהרת רוח על מנת לאמת את יכולות המערכת בטיסה במהירותעבר-קולית ועל-קולית. מימון פיתוחו של המשגר הגיע בעיקר ממייסד בלו אוריג'יןג'ף בזוס, שמדי שנה העביר מיליארדדולר על מנת לממן את פעילות בלו אוריג'ין ובהן את פיתוח ניו גלן.[10] עד ספטמבר 2017 השקיע בזוס 2.5 מיליארד דולר בפיתוח המשגר. באוקטובר 2018 קיבלה החברה חוזה מחיל האוויר האמריקני על סך 500 מיליון דולר עבור פיתוח המשגר. למרות זאת קצת יותר משנתיים לאחר מכן בדצמבר 2020 בוטל החוזה בטרם עת כאשר הסכום שקיבלה בלו אוריג'ין בתקופה זו הסתכם ב-255.5 מיליון דולר בלבד.[11] עד פברואר 2019, הצליחה בלו אוריג'ין לחתום על חוזי שיגור עם מספר חברות לוויינים וביניהם:OneWeb, Eutelsat, Telesat, ו-SKY Perfect JSAT.
באשר לשימוש חוזר של השלב השני במשגר, התייחסה בלו אוריג'ין לנושא בפברואר 2019 וציינה שזה לא עומד במפת הדרכים של החברה. לעומת זאת ביולי 2021 בחנה החברה אפשרויות שונות לפיתוח שלב שני רב-שימושי והקימה לשם כך את פרויקט ג'ארביס (Project Jarvis). באותה השנה עדכנה החברה שהיא מתכננת לעשות שימוש חוזר בשלב הראשון של כל משגר כך שיתמוך לפחות ב-25 שיגורים, לעומת 100 שיגורים כפי שתוכנן במקור.
ביוני 2024 נבחר המשגר לראשונה לתוכנית NSSL (National Security Space Launch) שבמסגרתה תשגר בלו אוריג'ין לוויינים עבורמחלקת ההגנה של ארצות הברית וגופים ממשלתיים אחרים בארצות הברית. ניו גלן נבחר לצד המשגריםפאלקון 9 שלSpaceX ווולקן קנטאור שלULA בחוזה על סך 5.6 מיליארד דולר אשר יתחלקו בין החברות.[12]
לאחר עיכובים רבים במהלך פיתוח המשגר, הוא תוכנן להמריא לראשונה בשלהי 2024 בעודו נושא את החללית EscaPADE שלנאס"א. בעקבות בעיות טכניות ובעיות בלוחות זמנים, החליטו בלו אוריג'ין ונאס"א לדחות את השיגור. ההכנות לשיגור הבכורה המשיכו ובספטמבר נערכה בהצלחה בדיקת הצתת מנועים סטטית של השלב השני של המשגר. ב-27 בדצמבר 2024 נערכה לראשונה בדיקת הצתת מנועים סטטית מוצלחת של המשגר במלואו כמערכת משולבת.[13]
ניו גלן שוגר לראשונה ב-16 בינואר 2025 מכן השיגור LC-36 בנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה. השלב השני של הניו גלן הצליח להיכנס למסלול לווייני בינוני כמתוכנן יחד עם המטען שנשא; אבטיפוס של החללית "Blue Ring" של בלו אוריג'ין המיועדת להובלה ותדלוק של לוויינים. השלב הראשון של המשגר תוכנן לנחות בחזרה על אסדה ניידת באוקיינוס האטלנטי אך במהלךחדירתו לאטמוספירה אבד הקשר עמו והוא ככל הנראה התפרק באוויר.[14][15] בשיגורו השני של הניו גלן ב-13 בנובמבר 2025, נחת השלב הראשון של המשגר בהצלחה על אסדה באוקיינוס האטלנטי והיה למשגר המסלולי השלישי בהיסטוריה אחרי הפאלקון 9 והפאלקון כבד אשר הצליח לנחות במאונך בחזרה ארצה ובכך הוא ניתן לשימוש חוזר באופן חלקי כאשר השלב הראשון שלו מסוגל להיות משוגר פעמים נוספות.[16][17]
ניו גלן הוא משגר דו-שלבי המתנשא לגובה של 98 מטרים וקוטרו 7 מטרים.[1] כוח הדחף של הניו גלן הוא 17,100קילו־ניוטון והוא מסווג כמשגר כבד, דהיינו בעל יכולת נשיאה גבוהה למסלול. ביכולתו לשגר מטען במשקל של עד 45,000 ק"ג למסלול לווייני נמוך (LEO) או 13,600 ק"ג למסלול מעבר למסלול גאוסטציונרי (GTO).
השלב הראשון של המשגר הוא רב-שימושי ומתוכנן לשימוש חוזר של לפחות 25 שיגורים ובסיום כל שיגור מיועד לנחות במאונך בחזרה על אסדה ניידת באוקיינוס. שלב זה נישא לגובה של 57.5 מטרים[2] והוא מונע על ידי שבעה מנועי BE-4 שמשתמשים בדלק רקטי מחמצן נוזלי ומתאן נוזלי. שבעת מנועים אלה מספקים כוח דחף של 17,100קילו־ניוטון בעת השיגור.
השלב השני של המשגר לא מיועד לשימוש חוזר ולאחר ניתוקו מהשלב הראשון תפקידו הוא לשלוח את המטען המשוגר למסלול. בסיום משימתו הוא מיועד להתרסק במימי האוקיינוס. אורכו של השלב השני הוא 23.4 מטרים והוא מונע על ידי שני מנועי BE-3U אשר משתמשים בדלק רקטי מחמצן נוזלי ומימן נוזלי.[2] אל הקצה העליון של השלב השני מחוברתחופת המטען אשר מכילה את המטען המשוגר. אורכה של החופה הוא כ-17 מטרים ורוחבה הוא שבעה מטרים.[1] רוחב החופה גדול יותר באופן משמעותי מהסטנדרט בתעשייה, מה שמאפשר לשגר מטענים גדולים יותר לחלל.[18]
שיגורים של הניו גלן יוצאים מנמל החלל קייפ קנוורל שבפלורידה, כאשרכן השיגור LC-36 הושכר לחברתבלו אוריג'ין החל משנת 2015. נכון לשנת 2023 ישנם תכנונים לבנות כן שיגור נוסף עבור הניו גלן בבסיס חיל החלל ונדנברג שבקליפורניה.
בנובמבר 2025 הוכרזה גירסה מוגדלת של ניו גלן, שמסווג על ידי בלו אוריג'ין כמשגר סופר-כבד. המשגר החדש מונע על ידי תשעה מנועי BE-4 בשלב הראשון, וארבעה מנועי BE-3U בשלב השני.המשגר המוגדל יוכל לשאת מטען של כ-70,000 ק"ג למסלול לווייני נמוך, ומעל 20,000 ק"ג אל הירח.[19]
| משגר | טיסה בכורה | כוח דחף בעת שיגור | יכולת נשיאה למסלול לוויני נמוך | גובה | מסה | מאפיינים נוספים |
|---|---|---|---|---|---|---|
| ארצות הברית ניו גלן | 2025 | 17,100קילו־ניוטון | 45,000 ק"ג | 98 מטר | - | משגר רב-שימושי באופן חלקי |
| ארצות הבריתוולקן קנטאור | 2024 | 4,893 עד 17,257 קילו-ניוטון | 8,800 עד 25,600 ק"ג | 61 מטר | 546טון | למשגר מספר גרסאות |
| ארצות הבריתפאלקון 9 | 2010 | 7,600 קילו-ניוטון | 22,800 ק"ג | 70 מטר | 549 טון | משגר רב-שימושי באופן חלקי |
| ארצות הבריתפאלקון כבד | 2018 | 22,820 קילו-ניוטון | 63,800 ק"ג | 70 מטר | 1,420 טון | משגר רב-שימושי באופן חלקי |
| ארצות הבריתSpace Launch System בלוק 1 | 2022 | 39,000 קילו-ניוטון | 95,000 ק"ג | 98 מטר | 2,610 טון | |
| ארצות הבריתסטארשיפ | 2023 | 73,500 קילו-ניוטון | 50,000-100,000 ק"ג | 121 מטר | 5,000 טון | משגר רב-שימושי באופן מלא |
הרפובליקה העממית של סין צ'אנגג'נג 5 | 2016 | 10,600 קילו-ניוטון | 25,000 ק"ג | 57 מטר | 851 טון | |
רוסיה אנגרה | 2014 | 1,920 עד 9,600 קילו-ניוטון | 3,500 עד 24,500 ק"ג | 55 מטר | 790 טון | למשגר מספר גרסאות |
האיחוד האירופי אריאן 6 | 2024 | 8,370/15,370 קילו-ניוטון | 10,350/21,650 ק"ג | 63 מטר | 530/860 טון | למשגר מספר גרסאות |
הודו LVM-3 | 2017 | 5,150 קילו-ניוטון | 10,000 ק"ג | 43 מטר | 640 טון |
אתר האינטרנט הרשמי של ניו גלן(באנגלית)
.svg)