הרפובליקה הפדרלית של ניגריה Federal Republic of Nigeria Jamhuriyar Tarayyar Najeriya (האוסה) Orílẹ̀-èdè Olómìniira Àpapọ̀ Nàìjíríà (יורובה) Ọ̀hàńjíkọ̀ Ọ̀hànézè Naìjíríyà (איגבו)
הרפובליקה הפדרלית של ניגריה (באנגלית:Federal Republic of Nigeria, בהאוסה:Jamhuriyar Tarayyar Najeriya, ביורובה:Orílẹ̀-èdè Olómìniira Àpapọ̀ Nàìjíríà, באיגבו:Ọ̀hàńjíkọ̀ Ọ̀hànézè Naìjíríyà) ובקיצורניגריה (בפידג'ין ניגרי:Naijá, באנגלית:Nigeria, בפולה:Naajeeriya, ביורובה:Nàìjíríà, באיגבו:Naìjíríyà, בטיאפ:Naijeriya) היאמדינה במערב אפריקה הגובלת בבנין במערב, בצ'אד ובקמרון במזרח ובניז'ר בצפון.אבוג'ה היאעיר בירתה של ניגריה ולאגוס היא העיר הגדולה ביותר ועיר בירתה לשעבר.
ניגריה היא המדינה הגדולה ביותר באוכלוסייתה באפריקה. אוכלוסייתה מונה מעל 230 מיליון בני אדם - כ-20% מאוכלוסייתה של אפריקה.כ-53.5% מאוכלוסיית ניגריה הםמוסלמים[1][2] וניגריה חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי.בניגריה מדוברות מעל ל-525 שפות שונות. השפה הרשמית היא אנגלית והשפות הלאומיות הןהאוסה,איגבו ויורובה.ניגריה חברה בחבר הלאומים הבריטי.
ב-1967 הכריז המחוז המזרחי במדינה על פרישתו, ועל הקמת מדינה חדשה בשםביאפרה.מלחמת ביאפרה, שפרצה מיד בין השלטון המרכזי והמדינה הבדלנית, נמשכה כשנתיים וחצי, וחוללה אסוןהומניטרי כבד – כמיליון מתים לפי הערכות שונות. בינואר1970 נכנעו בני ביאפרה, ושטחיה שולבו מחדש בפדרציה הניגרית.
עד 1991 הייתהלאגוס עיר הבירה של ניגריה. ב-12 בדצמבר 1991 הוכרזהאבוג'ה כעיר הבירה.
ב-2009 פתח ארגון הטרור האסלאמיבוקו חראם במרד מזוין נגד השלטון. משמעות שמו של הארגון היא "חינוך מערבי הוא אסור". הטרוריסטים חברי הארגון תקפו את כוחות הביטחון ופגעו במוסדות ממשלתיים. בעבר הצהירו ראשי הארגון כי הם שואפים להפוך את חוקי השריעה לחוק המדינה. בדצמבר 2011 נהרגו כ-70 בני אדם במדינתיובה שמהווה את מוקד הקרבות שנערכים בין כוחות הביטחון לבין הטרוריסטים. הארגון תכנן וביצע גם את ההתקפה על מטההאומות המאוחדות באוגוסט באבוג'ה שבמהלכה נהרגו 24 בני אדם.[8] ב-3 במרץ2013, רצחו טרוריסטים מארגון "בוקו חראם" יותר מ-30 בני אדם שנסעו לחתונה בצפון מזרח ניגריה.
ניגריה היארפובליקה פדרלית המעוצבת על פי דגםארצות הברית, עם 36 מדינות ובירתאבוג'ה כמחוז עצמאי פדרלי. הסמכות המבצעת מופעלת על ידיהנשיא. הנשיא הוא גם ראש המדינה וגם ראש הממשלה הפדרלית; הנשיא נבחר בהצבעה עממית לכל היותר של שתי קדנציות של ארבע שנים. מושלי המדינה, כמו הנשיא, נבחרים לארבע שנים ויכולים לכהן לכל היותר שתי קדנציות. כוחו של הנשיא נבדק על ידי סנאט ובית הנבחרים, המשולבים בגוף דו-קומתי הנקרא האספה הלאומית. הסנאט הוא גוף בן 109 מושבים עם שלושה חברים מכל מדינה ואחד מאזור הבירה אבוג'ה; החברים נבחרים בהצבעה עממית לכהונה של ארבע שנים. הבית מכיל 360 מושבים, כאשר מספר המושבים לכל מדינה נקבע לפי אוכלוסייה.
נשיא ניגריה נבחר בשיטת שני סיבובים שונה. כדי להיבחר בסיבוב הראשון, על מועמד לקבל רוב יחסי של הקולות ויותר מ-25% מהקולות בלפחות 24 מתוך 36 המדינות. אם אף מועמד אינו מצליח להשיג יעד זה, מתקיים סבב הצבעה שני בין המועמד המוביל למועמד הבא שקיבל את רוב הקולות במספר המדינות הגבוה ביותר.
כל מועמד לנשיאות בוחר מועמד לסגן הנשיא, והם מתמודדים בבחירות יחדיו. מקובל שהסגן יהיה ממוצא אתני שונה משל הנשיא המיועד ומדת שונה: מועמד נוצרי מהדרום יבחר סגן מוסלמי מהצפון – ולהפך. אין חוק שקובע זאת, ובכל זאת כל המועמדים לנשיאות מאז קיומה של הרפובליקה הרביעית דבקו בכלל זה.
החוקה של ניגריה היא החוק העליון של המדינה. קיימות ארבע מערכות משפטיות מובחנות בניגריה, הכוללות את המשפט האנגלי,המשפט המקובל, המשפט המנהגי ודיני השריעה:
החוק האנגלי בניגריה מורכב מאוסף חוקיםבריטיים מהתקופה הקולוניאלית.
המשפט המקובל הוא אוסף החלטות שיפוטיות מוסמכות בתחום המשפט האזרחי (תקדימים) שניתנו במדינה הנוגעת בדבר – במקרה זה ניגריה. (שיטה זו מצויה בעיקר במדינות אנגלו-סכסיות; לעומת זאת ביבשת אירופה שולטהמשפט האזרחי המקודם ובמידת האפשר המופשט, כמו בקוד נפוליאון בצרפת).
המשפט המקובל נגזר מנורמות ומפרקטיקות מסורתיות של הילידים, לרבות ישיבות ליישוב סכסוכים של אגודות סודיות של אדמות יורובה הקדם-קולוניאליות.
חוק השריעה (הידוע גם כחוק האסלאמי) שימש בעבר רק בצפון ניגריה, שבה האסלאם היא הדת השלטת. הוא נמצא בשימוש גם במדינת לאגוס, מדינת אויו, מדינת קווארה, מדינת אוגון ומדינת אוסון על ידי מוסלמים. חוקי העונשין המוסלמיים אינם זהים בכל מדינה והם מבדילים בענישה ובעבירות לפי השתייכות דתית (למשל, צריכת אלכוהול והפצתו).
בית המשפט העליון בו הוא בית המשפט העליון של ניגריה.
עם קבלת העצמאות ב-1960, ניגריה הפכה את האחדות האפריקאית למרכז מדיניות החוץ שלה. חריג אחד מהמוקד האפריקאי היה מערכת היחסים הקרובה של ניגריה שהתפתחה עם ישראל לאורך שנות ה-60. ישראל נתנה חסות ופיקחה על בניית בנייני הפרלמנט של ניגריה.
מדיניות החוץ של ניגריה הועמדה למבחן בשנות ה-70 לאחר שהמדינה יצאה מאוחדת ממלחמת האזרחים שלה. היא תמכה בתנועות נגד ממשלות מיעוטים לבנים בדרום אפריקה. ניגריה תמכה בקונגרס הלאומי האפריקאי על ידי נקיטת קו נוקשה כלפיממשלת דרום אפריקה. ניגריה הייתה חברה מייסדת של הארגון לאחדות אפריקאית (כיוםהאיחוד האפריקאי) ויש לה השפעה עצומה במערב אפריקה ובאפריקה בכללותה. ניגריה ייסדה מאמצי שיתוף פעולה אזוריים במערב אפריקה, ותפקדה כנושאת הדגל של הקהילה הכלכלית של מדינות מערב אפריקה(ECOWAS) ו-ECOMOG (במיוחד במהלך מלחמות האזרחים בליבריה וסיירה לאון) – שהם ארגונים כלכליים וצבאיים, בהתאמה.
ניגריה שלחה חייליםלקונגו בהוראתהאו"ם זמן קצר לאחר העצמאות (והיא שמרה על חברות מאז אותה תקופה). ניגריה גם תמכה במספר גורמים פאן-אפריקאים וממשל פרו-עצמי בשנות ה-70, כולל גיוס תמיכה ב-MPLA שלאנגולה, SWAPO בנמיביה, וסיוע להתנגדות לממשלות המיעוט שלמוזמביק פורטוגזית ורודזיה. ניגריה שומרת על החברות בתנועה הלא-מזדהה. בסוף נובמבר 2006, היא ארגנה ועידת אפריקה-דרום אמריקה באבוג'ה כדי לקדם את מה שכמה מהמשתתפים כינו קשרים "דרום-דרום" במגוון חזיתות. ניגריה היא גם חברה בבית הדין הפלילי הבינלאומי ובחבר העמים.
ניגריה נותרה שחקנית מפתח בתעשיית הנפט הבינלאומית מאז שנות ה-70, והיא שומרת על חברות ב-OPEC, אליה הצטרפה ביולי 1971. מעמדה כיצרנית נפט מרכזית מהווה גורם בולט ביחסים הבינלאומיים ההפכפכים לעיתים עם מדינות מפותחות, בעיקרארצות הברית, ועם מדינות מתפתחות.
מאז שנת 2000, יחסי הסחר ביןסין לניגריה עלו באופן אקספוננציאלי. חלה עלייה בסחר הכולל של למעלה מ-10,384 מיליון דולר בין שתי המדינות משנת 2000 עד 2016.עם זאת, מבנה יחסי הסחר בין סין לניגריה הפך לנושא פוליטי מרכזי עבור המדינה הניגרית. הדבר מומחש על ידי העובדה שהיצוא הסיני מהווה כ-80% מסך נפחי הסחר הדו-צדדיים. זה הביא לחוסר איזון סחר רציני, כאשר ניגריה מייבאת פי עשרה יותר ממה שהיא מייצאת לסין. לאחר מכן, כלכלת ניגריה הופכת להסתמך יתר על המידה על יבוא זול כדי לקיים את עצמה, וכתוצאה מכך לירידה ברורה בתעשייה הניגרית במסגרת הסדרים כאלה.
בהמשך למדיניות החוץ הממוקדת באפריקה, ניגריה הציגה את הרעיון של מטבע אחד למערב אפריקה המכונה "אקו" בהנחה שהוא יונהג על ידי הנאירה. אבל ב-21 בדצמבר 2019, נשיאחוף השנהב, אלסאן אואטרה,עמנואל מקרון ומדינות רבות אחרות של UEMOA הודיעו כי ישנו את שמו של פרנק ה-CFA במקום להחליף את המטבע כפי שהתכוון במקור. החל משנת 2020, המטבע האקו נדחה ל-2025.
הכוחות המזוינים של ניגריה הם הכוחות הצבאיים המשולבים של הרפובליקה הפדרלית של ניגריה. הם מורכבים מצבא ניגריה,הצי הניגרי וחיל האוויר הניגרי. נשיא ניגריה מתפקד כמפקד העליון של הכוחות המזוינים, מפעיל את סמכותו החוקתית באמצעות משרד ההגנה, האחראי על ניהול הצבא ואנשיו. הראש המבצעי של הכוחות המזוינים הוא ראש מטה ההגנה, הכפוף לשר ההגנה הניגרי. עם כוח של יותר מ-223,000 חיילים פעילים, הצבא הניגרי הוא אחד משירותי הלחימה במדים הגדולים באפריקה. לפי "Global Firepower", הכוחות המזוינים של ניגריה הם כוח הצבא הרביעי בעוצמתו באפריקה, ומדורגים במקום ה-35 בדירוג הבינלאומי.
ניגריה חברה באופ"ק, ארגון המדינות המפיקות נפט. עתודות הנפט, ברובן בחבלביאפרה, אינן מנוצלות בצורה יעילה על מנת להעלות את רמת החיים ולתרום לצמיחה כלכלית, ומיעוט קטן בלבד באוכלוסייה נהנה מהרווחים. למרות הניהול הלקוי 95% מההכנסות במטבע חוץ ו-20% מהתוצר הלאומי הגולמי מקורם בנפט.
בניגריה נחצבות כמויות גדולות של המחצבקולומביט, ממנו מפיקים את היסודניאוביום המשמש למניעת קורוזיה. ניגריה אחראית ל-90% מהתפוקה העולמית של המחצב קולומביט.
כ-60% מתושבי ניגריה עוסקים בגידול בקר וצאן ובחקלאות. בגלל צפיפות האוכלוסין בניגריה, הקרקע מועטה ומתחלקת לחלקות הולכות וקטנות. עיבוד הקרקע נעשה באמצעים פרימיטיביים, כך שתוצרי החקלאות מועטים ומשמשים לצריכה מיידית.
ההשקעה הממשלתית בבריאות, כולל רפואה מונעת, הסברה ותברואה אינה עולה על 0.5% מתקציב המדינה.
רמת התברואה בניגריה ירודה. פחות משישים אחוזים מאוכלוסיית ניגריה מקבלים שירותי תברואה מינימליים ומחוברים לתשתיות מים.
אזור הדלתא של נהר הניז'ר מאוכלס בצפיפות, והסביבה בו תורמת להתפשטותן שלמחלות שונות.
כתוצאה מההשקעה הנמוכה בבריאות ובתברואה, נפוצות בקרב האוכלוסייהמגפות שונות, בהןמלריה,שחפת,אבולה ואיידס המפילות חללים באוכלוסייה, בעיקר באוכלוסייה המתגוררת באזור הצפוף.
למעלה ממיליון מתושבי ניגריה הםעיוורים, ועוד שלושה מיליון סובלים מבעיות ראייה קשות בשל מגפות כמוגרענת ועיוורון הנהרות.
בשנת2022 דווח כי במדינה יש ארבעה רופאים לכל 10,000 תושבים[9].
האקלים בצפון המדינה חם ויבש, וביתר המדינה חם ולח במרבית השנה.בצפון המדינה משתרע חלק מהסאהל ומשתרעתסוואנה באקלים חם ויבש. ביתר המדינה משתרעת סוואנה באקלים חם ולח.
ניגריה היא המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה ואוכלוסייתה מהווה כחמישית מאוכלוסיית אפריקה. אוכלוסיית ניגריה נאמדת ביותר מ-200 מיליון נפש והיא שביעית בעולם בגודל האוכלוסייה. שיעור הילודה במדינה גבוה ועומד על כ-40.4 לידות ל-1,000 בני אדם. על פי הערכות האו"ם אוכלוסייתה של ניגריה צפויה לגדול עד ליותר מ-700 מיליון בשנת 2100.[10]תוחלת החיים הממוצעת היא 62.6 שנים.
האוכלוסייה של ניגריה הטרוגנית מאוד ומונה למעלה מ-250 קבוצות שונות מתרבויות שונות המאמינות בדתות שונות ודוברות שפות שונות.
בשנים1884–1885 מדינותאירופה התוועדו בוועידת ברלין והוחלט למסור את שטחה של ניגריה לשליטתבריטניה, תוך צירוף אזורים שונים ללא קשר עבר ביניהן.
הגבולות בין חבלי הצפון, המזרח והמערב, כפי שנקבעו ב-1939 בידי הבריטים ניסו לקחת בחשבון את החלוקה האתנית של האוכלוסייה, אך לא תמיד חפפו במדויק את החלוקה האתנית. לדוגמה: בצפון ניגריה היו עד1967 מאות אלפי יורובה בשטחים שהיו חלק מהאימפריה הפולאנית.
בסוף שנות החמישים של המאה העשרים קיבלה ניגריה עצמאות מבריטניה ונשארה עם אוכלוסייה הטרוגנית.
תושבי צפון ניגריה הם ברובם מוסלמים, בעוד תושבי הדרום ברובם נוצרים. בתוך הצפון יש להבחין בין הצפון ה"אמיתי" שהוא מוסלמי, ובין הרצועה התיכונה, אשר חלק ניכר מתושביה אינם מוסלמים. בדרום יש להבחין בין המזרח הנוצרי ברובו המוחלט, לבין המערב שבו יש אחוז מוסלמים גבוה (כ-40 אחוז), בנוסף לרוב הנוצרי.
שלוש הקבוצות הגדולות ביותר בניגריה המהוות יחד כ-60% מהאוכלוסייה הן:
האוסה –פולאני שהיא קבוצה מוסלמית המתגוררת בעיקר באזורי ערבה ומדבר וכוללת כ-60% מהמוסלמים בצפון.
יורובה שהיא קבוצה נוצרית-אנימיסטית שכוללת כ-70% מתושבי מערב ניגריה.
איגבו שהיא קבוצה נוצרית כפרית, הנקראת לעיתים איבו ומתגוררת בעיקר באזורים הכפריים של מזרח ניגריה.
דרום ניגריה במיוחד מאופיין במספר רב של ערים ובצפיפות אוכלוסין גבוהה.לפי הערכה משנת 2015, יש בניגריה 20 ערים עם יותר מ-500,000 תושבים, כולל עשר ערים עם אוכלוסייה של למעלה ממיליון תושבים.
על פי דו"ח שלאונסק"ו משנת 2009,תעשיית הקולנוע בניגריה, המכונה "נוליווד", עקפה בכמות אתהוליווד האמריקאית והגיעה למקום השני בעולם (אחריבוליווד מהודו) מבחינת מספר הסרטים המופקים מדי שנה. בניגריה בתי קולנוע ספורים בלבד, וכל 872 הסרטים שהופקו במדינה בשנת 2006, נעשו בפורמט וידאו.[11][12]
.jpg)
)_(17917072176).jpg)
