Movatterモバイル変換


[0]ホーム

URL:


לדלג לתוכן
ויקיפדיההאנציקלופדיה החופשית
חיפוש

נחום סלושץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחום סלושץ
לידה28 בדצמבר1872
סמרגון,בלארוסעריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה15 בדצמבר1966 (בגיל 93)
גדרה,ישראלעריכת הנתון בוויקינתונים
מדינהישראלעריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירהעבריתעריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
נחום סלושץ (מימין) יחד עםאשר ברש וש. שלום (עומד), בכנס סופרים עבריים בתל אביב,1948

נחום סלושץ[א] (כ"ח בכסלותרל"ג,28 בדצמבר1872,סמורגון,רוסיהב' בטבתתשכ"ז,15 בדצמבר1966,גדרה) היהסופר,חוקרלשונות המזרח וקדמוניות היהודים בארצות המזרח.

סלושץ חקר, בין השאר, את הפיניקים, וראה בעברים ובכנענים תרבות אחת ביסודה, שרק ברבות הימים התפצלה.[6][7]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור |עריכה]

סלושץ נולד בסמורגון שבפלךוילנה שבמערבהאימפריה הרוסיתתחום המושב היהודי; כיום בבלארוס), בנם של הרב והסופר העבריחובב ציוןדוד שלמה סלושץ (1852–1906) ורבקה לאה.[8] הוא גדל והתחנך באודסה, שם כיהן אביו כרב ומטיף. החל את דרכו הספרותית בנערותו, בגיל 15, במכתבים ששלח לעיתונים עבריים ורוסיים, וחיבר את הערך "אודסה" באנציקלופדיה כללית העברית "האשכול". בהיותו צעיר מאוד למד את שפתאספרנטו והוא נמנה עם חלוצי השפה, ומופיע בין 1000 הדוברים הראשונים בעולם, ב-adresaro שהוציא לאור ד"רזמנהוף ממציא השפה.

ב-1896 נסע לז'נבה,שווייץ, כדי ללמודספרות קלאסית וצרפתית. שם גם הכיר אתבנימין זאב הרצל. שימש מזכיר האגודה הציוניתבני ציון באודסה. ב-1901, בגיל 28, עבר לפריז כדי להשתלם באוניברסיטת סורבון בלימודי ספרות, ולמדמדעים ולשונות המזרח אצליוליוס אופרט, ויוסף הלוי. שימש גם ציר בקונגרסים הציוניים באותה תקופה.

בשנים19121906 ערך מסעות מחקר בצפון אפריקה, בין היתר בלוב ובתוניסיה, לבחינתן של כתובותפיניקיות ויווניות. בעקבות ביקוריו בתוניסיה, ב-1906 וב-1928, פרסם את ספרו "הכהנים אשר בג'רבה" ב-1924, ואת "האי פליא" ב-1957.

סלושץעלה לארץ ישראל בשנת1919.[9] בראשיתשנות ה-20 של המאה הקודמת ערךחפירות בחמת טבריה, ובעקבות זאת כינה אותוזאב וילנאי כ"חופר היהודי הראשון"[10] (אף שידוע כיום שהיה זהריימון וייל). בשנת 1921 חפר את סביבותיו של המונומנט המכונהיד אבשלום ושלמערת יהושפט המצויה מאחוריו. חפירה זו הונצחה בסרט קולנוע קצרצר (שניות אחדות בלבד) בידיו שליעקב בן דב, והייתה בכך לחפירה הארכאולוגית הראשונה שהונצחה בארץ ישראל בסרט. סלושץ גם נמנה עם מחדשי הקמת "החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה", וערך את פרסומיה. ב-1934 העיד מטעם ההגנה במשפטרצח ארלוזורוב שהוא ראה אתאב"א אחימאיר ביחד עםאברהם אלמליח בירושלים מספר שעות לפני הרצח.[11]

סלושץ היה ציוני וקידם את רעיון "הלגיון היהודי".[6]

נחום סלושץ נפטר בשנת 1966 בסנטוריום מיסודו של ד"רזאב פון וייזל בגדרה, ונקבר בה.[12] מונצח ברחובות הקרויים על-שמו ברחובות ובראשון לציון.

אחיו, ד"ר שמואל סלושץ ומשה כרמון,[13] שמשו כמורים במדרשה העברית,[14] ויצחק בן-צבי, לימים נשיאה השני של מדינת ישראל, הוא בן דודנם.[15]

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור |עריכה]

סלושץ זכה בפרס ביאליק לחוכמת ישראל לשנת1942. בשנת1955 הוענק לו אותלגיון הכבוד הצרפתי, בדרגת אביר, על תרגומיו לעברית של הקלאסיקות הצרפתיות (בהםגוסטב פלובר,גי דה מופאסאן,אמיל זולה ועוד).[16] בשנת1956 זכה ב"פרס יעקב לנדאו" לפובליציסטיקה ציונית.[17] ובשנת1957 זכה בפרס רמת גן לחוכמת ישראל.[18]

כתבים נבחרים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
  • מסע במצרים עם תמונות וציורים. ורשה, הוצאת תושיה, תרס"ז.
  • באיי הים (מספר המסעות). ניו־יורק, הוצאת קדימה, תרע"ט (1919). 112 עמ'.
  • ספר המסעות - מסעי בארץ לוב, כרכים א' וב',תרצ"ח (יומן מסע).
  • הכהנים אשר בג'רבה,ירושלים,1924.
  • אוצר הכתובות הפיניקיות, 1942.[19]
  • נפוצות ישראל באפריקה הצפונית, תש"ז.
  • ספר הים - כִּבּוּש הימים בהיסטוריה. עם מפות וציורים. תל אביב, הוצאתהחבל הימי לישראל, תש"ח.
  • האי פליא,דביר,תל אביב,1957.
  • "העם היהודי היושב בתוניס", בתוךידע-עם א, א (תש"ח), עמ' 6-4; ב, עמ' 4–5.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור |עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושאנחום סלושץ בוויקישיתוף
עיתונות
מפרי עטו

ביאורים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
  1. ^"סלושץ" בחתימותיו החל משנת 1898,[1] אבל בחתימותיו עד שנת 1898 כולל: סלושטש,[2] כתיב לטיני: Slouschz - בחתימותיו המושפעות מכללי הכתיב הגרמני לפחות חלקית,[3][4] רוסית: СлоущЪ - כלומר סְלושְׁצ' - בחתימותיו[5]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור |עריכה]
  1. ^למשל עלכריכת ספר בעריכתו, משנת 1898, התרנ"ט. כך גם חתימתו בשבועון "הצבי", שנה חמש עשרה, גיליון יט (19.1.1900),עמוד נז, טור ג'. בלי גרש בסוף המילה, אולי בהשפעת הכתיב הלטיני, או מטעמי נוחות כתיב.
  2. ^למשל עלכריכת ספר בעריכתו, משנת 1898, התרנ"ט. כך גם חתימתו בשבועון "הצבי", שנה ארבע עשרה, גיליון ב' (29.10.1897),עמוד ז', טור ד'. כך הוא גםמוזכר באיגרת שלאחד העם מיום 28.3.1899.
  3. ^אולי כדי לא להכביד עם כתיב גרמני יותר מסורבל אך יותר מדויק פונטית: Slouschtsch, או בהשפעת הכתיב העברי - שממנו הוסר הגרש מסוף המילה אולי מטעמי נוחות כתיב.
  4. ^ראו בכריכה האחורית, האנגלית, לספרואוצר הכתובות הפיניקיות
  5. ^למשל עלכריכת ספר בעריכתו, משנת 1898, התרנ"ט. כך מאוית שמו גם באנציקלופדיה היהודית ברוסית, אות c,עמוד 386, בַּערך עליו. בויקיפדיה הרוסית שמו קוצר אל:Слущ.
  6. ^12י. בן-צבי, י. פרס,ליובלו הששים של הפרופ' נחום סלושץ,ידיעות החברה העברית לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה א, 1933, עמ' 1–2
  7. ^ק. בן-נריה,נחום סלושץ, ותיק הוותיקים,מאזנים כ"ד (מז), 1966, עמ' 61–62
  8. ^רבקה לאה סלושץ,דואר היום, 30 בינואר 1924.
  9. ^ז. בן-טובים,נחום סלושץ לארצנו,דואר היום, 26 בדצמבר 1919.
  10. ^מתוך אנציקלופדיה אריאל, כרך חוקרים ותיירים
  11. ^משפט הרצח - פרופסור סלושץ,דבר, 3 ביוני 1934
  12. ^פרופ' סלושץ – למנוחות בגדרה,דבר, 19 בדצמבר 1966.
  13. ^לפי ההקדשה בתחילת הספר 'האי פליא' שכתב נחום; לפי הקדשה זו אחיו, מורה וסופר, נפטר בכ"ד אדרתשי"ד, בגיל 64
  14. ^רבקה לאה סלושץ,דואר היום, 30 בינואר 1924 (עם פטירת אמם).
  15. ^דוד תדהר (עורך), "צבי שמשי (שימשלביץ')", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 639.
  16. ^פרופ' נחום סלושץ – אביר לגיון הכבוד,דבר, 23 בדצמבר 1955
  17. ^פרס יעקב לנדאו ז-ל לפרופ' נחום סלושץ,הַבֹּקֶר, 20 במרץ 1956
  18. ^פרס רמת־גן לפרופ' נחום סלושץ,דבר, 9 בדצמבר 1957;חולקו פרסי רמת־גן לשנת תשי"ח,דבר, 24 בדצמבר 1957
  19. ^ראו ביקורת:ב"צ לוריא,אוצר הכתובות הפניקיות,דבר, 6 בנובמבר 1942,המשך.
מאגרי מידע
בקרת זהויותעריכת הנתון בוויקינתונים

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נחום_סלושץ&oldid=42223150"
קטגוריות:
קטגוריות מוסתרות:

[8]ページ先頭

©2009-2025 Movatter.jp