נוחשה היה אזור בצפון-מערבסוריה במילניום ה-2 לפנה"ס. האזור היה ממזרח לנהר האורונטס, גובל בחלב מצפון-מערב ובקטנה מדרום. על פי רוב המחקרים, הייתה נוחשה ממלכה קטנה או פדרציה של נסיכויות תחת מלך עליון. תלחאן שייח'ון זוהה באופן משוער כ-kurnu-ḫa-šeki.[1]
השם "נוחשה" פירושו "עשיר, משגשג". ממלכת נוחשה השתרעה מעמק הפרת במזרח ועד לעמק האורונטס במערב ביןחמת בדרום וחלב בצפון. היא לא כללה אתאבלה והיא הופרדה מנהר הפרת על ידיאמר ואשתתה.[2]
העיר הראשית של הממלכה נקראה אוגלזת (כנראהח'אן שייח'ון המודרנית). טקסטים חיתיים מזכירים את "מלכי נוחשה", מה שמעיד על כך שהאזור היה מורכב ממספר ממלכות קטנות שייתכן ויצרו קונפדרציה; אחד המלכים לקח על עצמו את התפקיד של פרימוס אינטר פארס (ראשון בין שווים), והתיישב באוגלזת.[2]
רוב האוכלוסייה במחצית השנייה של האלף השני לפנה"ס הייתה שמית-מערבית, בעוד שהמעמדות השולטים היוחורים. השפה הדיפלומטית שהייתה בשימוש באזור הייתה צורה חורית שלאכדית שכן תכונות חוריות מופיעות בכל משפט אכדי בלוחות שנכתבו בנוחשה; האלמנטים החוריים מהווים כעשירית מהמשפט. הכתרת מלך כללה משיחה בשמן; נוהג נפוץ במלכויותתקופת הברונזה של מערב אסיה.
השם נוחשה מופיע בטקסט דו-לשוני חתי-חוריתי (שנקרא שיר השחרור) שהועתק ממקור חוריתי המתוארך לשנת2000 לפנה"ס. בטקסט החוריתי, נוחשה הייתה בעלת ברית קרובה של אבלה.[2]
האזור הוזכר גם בארכיון מרי ובארכיון אלאלח אך לא ציין ישות פוליטית מאוחדת; בזמני מרי, האזורים הצפוניים של נוחשה היו תחת עליונותימח'ד בעוד שהדרומיים היו כפופים לקתנה.[3]
הממלכה הקטנה של נוחשה עברה מיד ליד בין המעצמות הגדולות באזור כמומצרים,מיתני והחיתים.[3]
תחותמס הראשון ערך מסעות צבאיים באזור והגיע לנהר הפרת.תחותמס השלישי (1470 לפנה"ס) סיפח את האזור, ואז מיתני ביססה את שליטתה על האזור.[3]
שופילוליאומה הראשון ניהל סדרת מסעות צבאיים ("מלחמות סוריה הגדולות", 1350-1345 לפנה"ס) נגד תושרתה ממיתני (נפטר 1345 לפנה"ס לאחר מצור כרכמיש), תקף וסיפח את האזור.תות ענח' אמון גם נפטר, מה שגרם לשופילוליאומה הראשון להפוך לשליט החזק ביותר במזרח הקרוב, ששלט על חלקים נרחבים מאנטוליה וסוריה.ארכיוני אל-עמארנה (1350 לפנה"ס) חושפים שנוחשה הייתה מעורבת בסכסוכי גבול עם שכנתהאמורו.
אמורו התיישרה במהירות עם החיתים. חוזה חיתי המתוארך לתקופת שלטונו שלמוותליש השני, המאה ה-13 לפנה"ס, מזכיר סכסוכי גבול קודמים בין נוחשה לחלב בצפון-מערב, שם ביקשו אנשי נוחשה מהמלך המיתני להתערב; המלך ערך מסע נגד חלב ונתן את האדמות השנויות במחלוקת לנוחשה. החוזה מזכיר שאנשי חלב ביצעו עבירה נגד מונרך חיתי בשם חתושילי[4] ונוחשה ביקשה ממנו מחוזות השייכים לחלב; החיתים נענו לבקשת נוחשה. תאריך סכסוכי הגבול בהם התערבו החיתים קשור לתאריך המונרך בשם חתושילי, אך זהותו של המלך הזה מסתורית אך ייתכן ששלט כמלך משותף שלארנוואנדה הראשון, תחילת המאה ה-14 לפנה"ס.
| מלך | שלט | הערות |
|---|---|---|
| טקו | הוכתר על ידי תחותמס השלישי | |
| שרופשי | כ. 1350 לפנה"ס | תקופת שופילוליאומה הראשון |
| אדד-ניררי | כ. 1350 לפנה"ס | תקופת שופילוליאומה הראשון |
| טטה (חלק I) | כ. 13xx-1322 לפנה"ס | תקופת שופילוליאומה הראשון |
| שומיטרה | כ. 1322 לפנה"ס | תקופת שופילוליאומה הראשון |
| טטה (חלק II) | כ. 13xx-131x לפנה"ס | תקופת מורסילי השני |
טטה מנוחשה היה נכדו של שרופשי והומלך על ידי המלך שופילוליאומה הראשון כמלך החדש בחוזה וסאלי. כאשר שופילוליאומה הראשון נפטר בסביבות 1323 לפנה"ס, האמון של האוכלוסייה בטטה ירד. המשרה ניתנה לאחיו, שומיטרה. טטה ערך מרד נגד אחיו וחזר לכס המלוכה, והותקן על ידי מורסילי השני. במסמך חיתי,[5] טטה ניסה לגייס את מצרים כשותפה כאשר נוחשה (ככל הנראה גםקינזה) התמרדה נגד החיתים. הדעה הרווחת משווה את המרד הזה לשנה השביעית לשלטון מורסילי, אך ישנן גם דעות לפיהן הוא התרחש בשנה התשיעית לשלטון מורסילי. ממצרים, שייתכן שבאמת ערכה מסע לסוריה, דרש המלך החיתי את הסגרתו של טטה במכתב שנשלח לארמאע (חורמחב).תל אפיס ייתכן שהיה חלק מנוחשה, והפך מאוחר יותר למרכז מנהלי תחתחתושילי השלישי.
בתקופת הברזל, האזור הפך להיות ידוע כלואש.[6]
