נוביה (בנובית(אנ'):Nobīn) הואחבל ארץ היסטורי בצפון אפריקה, לאורך עמקהנילוס (היאור - כשמו המקראי) מאסואן, שבמצרים בצפון עד לח'רטום שבסודאן בדרום. החבל הוא רצועה צרה המשתרעת לאורך של כ-500קילומטרים. מקור השם נוביה ככל הנראה מהמילה המצרית "נְבֻּוּ" (neb.w) שמשמעותהזהב, שכן המצרים כרו את רוב הזהב באזור זה.
מאזהמאה ה-20 נמצא אזור נוביה תחת שליטתן של סודאן ומצרים. שפות נוביות מדוברות בסודאן ודרום מצרים וכן בהרי נובה שבדרום סודאן ובדרפור. הנובים פיתחו זהות משותפת, אשר הוללה בשירה,רומנים,מוזיקה וסיפורת.[1] לאחר בנייתסכר אסואן במחצית השנייה של המאה ה-20, כוסה חלק ניכר מהחבל במיאגם נאצר.
במהלךהשושלת השישית (2345–2181 לפנה"ס), החלו המושלים המצרים שלאסואן בסחר ארוך טווח, לעיתים בשילוב עם פשיטות צבאיות, עד שבשלב מסוים מובילים בקהילה הנובית התאחדו, דבר שסיכן את הכרייה המצרית. בתוך כך, התיישבה אוכלוסייה חדשה בוואוואט (Wawat), בעוד שהקבוצה הידועה עד היום בשםקרמה כבשה אתממלכת כוש. במהלך תקופת הביניים הזו התפרנסו נוביים רבים כשכירי חרב במצרים.[2]
כאשרסנוסרת הראשון מהשושלת השתים עשרה המצרית פלש לנוביהבשנת 1915 לפנה"ס, הוא קרא לאזור הדרומי כוש. בסופו של דבר השתחררה ממלכת כוש מהשלטון המצרי במהלךהשושלת השלוש עשרה (1803–1649 לפנה"ס). עד 1650 לפנה"ס, הגיעו כוחות הממלכה עד לצפון אסואן. הפלישה כללה שלל רב שנלקח בחזרה לבירת כוש,קרמה.
בשנת 800 לפנה"ס, החלה ממלכה חדשה באזור כוש. תחת מנהיגה, תושביה החלו לעבוד ולשרת את מצרים ותרבותה. המנהיג,פ-ענח'י, פלש למצרים התחתונה בשנת 730 לפני הספירה. בשל העובדה שבשלב זה האוכלוסייה התפללה לאמון (לו סוגדיםהמצרים), הם נחשבו למצרים מדרג נמוך יותר, נחותים.
בשנת 715 לפנה"ס, מלך כוש, שַׁבַּכַּה(אנ') כבש את כלמצרים ועצר את השושלות המצריות ששלטו בתקופה ההיא. הוא העביר את עיר הבירה לממפיס וייסד אתהשושלת העשרים וחמש (732–653 לפנה"ס) שנקראה "כושית" ברשימות המלך.
בשנת 701 לפני הספירה, תמך שבכה במרד העברי שלחזקיה כנגדהאימפריה האשורית החדשה. המלך האשורי יצא למסע בלבנט והביס את היחידה הכושית-מצרית אך נכשל בכיבושירושלים. לאחר המלחמה שרר שלום בין מצרים לאשור עד שהתחלף המלך האשורי, שהתחיל במהלכים אגרסיביים בארץ ישראל. לאחר המלחמה נרשמו ניסיונות פלישה למצרים ומאבקי כוחות הולכים ונשנים, מאבקים אלה, נרגעו רק לאחר מינויו של הנסיך האשורי כמושל מצרים ובשנת 656 לפנה"ס השיגה מצרים עצמאות מאשור. בשנת 592 לפנה"ס, בשל מריבות רבות, משלחתמצרית נשלחה לבירת כוש,נפאטה. הבירה הועברה אז לעירמרואה בה הממלכה המשיכה להתקיים עוד 900 שנים.[2]
בערך בשנת 540 לספירה, דתם של תושבי נובטי הומרה לנצרות. הממלכות הנוביות הנוצריות, שהתקיימו שנים רבות, הגיעו לשיא פריחתן במהלךהמאה ה-9 וה-10. בשנת 640, הממלכות הותקפו על ידי פלישותמוסלמיות שהובילו לכיבושה של חלק נרחב ממצרים. פלישות אלה, בשילוב עם ניתוק בין נוביה הנוצרית מאתיופיה הנוצרית שהתרחשבמאה ה-8 איימו על הממלכות הנוצריות. גורמים אלה הובילו לכך שנובאטיה ומקורביה התאגדו לממלכה בשם דונקולה (Donkula).[3]
בשל התאסלמותה שלמצרים מצפון, התרחשו פלישות איסלמיות לדונקולה (Donkula) בשנת 642 ושוב בשנת 652 אך פלישות אלה נהדפו. על אף שהעיר דונקולה הייתה תחת מצור, ולמרות שהקתדרלה בדונקולה (Donkula) נהרסה, נראה כי הצלחתם של הערבים בניסיון לכבוש את הממלכות הנוביות לא נחלה הצלחה כשם שכבשו את שכנותיהן בצפון. הערבים נטשו את עמדותיהם וויתרו על תוכניותיהם לאסלם את נוביה בכוח הזרוע. ועדיין בשל הימצאותה סביב מדינותמוסלמיות, הכמרים הפסיקו להגיע לנוביה, והכנסייה הנובית הפכה למבודדת מן העולםהנוצרי. בעקבות כך, השפעת התרבות הערבית והאסלאם גדלה, וההגירה הערבית לאזור לא נעצרה ואף התרחבה, אלה, גרמו לערכי האסלאם להיטמע בתושבי הארץ.[3]
התפתחות התרבות העתיקה של הנוביים הושפעה מהגאוגרפיה, כאשר בנוביה התחתונה היה מגע וחילופי תרבות בין הנוביים, המצרים, היוונים, האשורים, הרומאים והערבים. במאה ה-8 לפנה"ס, התרבות הנובית הושפעה רבות מן התרבות המצרית. המלכים הנוביים היו מלומדים אדוקים,פטרונים של האומנויות, תמכו בהעתקת כתבים מצרים קדמונים ואף החזירו מקצועות תרבותיים מצריים. מאוחר יותר, ההיפרדות ממצרים גרמה לתרבות הנובית להתרחב והיא הושפעה רבות מתרבויות אפריקה. ממלכת מרואה נהייתה מרכז של כוח עובד של נוביה, וקשרים מסחריים עםאפריקה מדרוםסהרה השיגו השפעה גדולה יותר.[4]
נוביה היא אחד המקומות הראשונים בהם נמצאו שרידים שלקדרות בהיסטוריה. הכדים הגדולים היו מעשה ידי אדם בעלי דפנות דקות, בהתחלה קושטו על ידי קווים גליים אשר יוצרו על ידי לחיצה ומשיכה של כלים למשל על ידי שדרה של דג, כאשר דוגמאות מאוחרות יותר הושתתו על תבנית של נקודות. הנוביים עיצבו את חלק מהכדים הכי ישנים המוכרים כיום ביבשתאפריקה. משכילים כיום מציעים שהנוביים עסקו בקדרות כבר מאז המילניום החמישי לפני הספירה, הרבה לפני שפיתחו את החקלאות. הנובייאינים השתדלו לייחד את עצמם בתור קדרים, אשר יצרו חלק מכלי הקרמיקה הכי אסתטיים בתהליך מתקדם טכנולוגית יחסית לתקופה. המשקל המצטבר של החרסים, שברי החמר, הקדרות והכלים שנמצאו בכל מקום מעיד על כך שבאותה תקופה היה ייצור אקטיבי של כלים (כדים, קערות, צלחות). למרות שהיו רבים, השברים שנחקרו מעידים על כך שרפרטואר הצורות שאותו הנובייאינים הצטיינו לייצר היה יחסית מוגבל- הכיל בעיקר צלוחיות וכלים שטוחים. בהמשך, בתקופה הנאוליתית, הנוביים הקצו סוגים מסוימים של כלים לפעולות ספציפיות. היו כלים אשר הוקצו להיות צלחות וקערות רק לשם אכילה ושתייה. כלים בצורתפעמון, בעלי קצוות ראוותנים שהולכים ומצטמצמים לתחתיות בצורת דמעה, תוכננו להיות מוחזקים ביד אך גם יכלו לעמוד זקוף בצורה עצמונית, שומשו רק בהלוויות ובבתי קברות.[1]
נמצאו פסלונים של נשים, בדרך כלל מחמר שרוף או, לעיתים נדירות, מאבן חול. פסלונים אלו עוצבו בצורה מאוד מופשטת, כך שהמגדר שלהם עמום. בפסלונים, שנמצאו וכיום מוצגים במוזיאון, אזור האגן עוצב בצורה עגולה ואזור הרגליים הושמט, כך שאם מטים את הפסל ב-90 מעלות הוא מזכיר מאוד את איבר המין הגברי, מה שמציע שהפסלון עוצב בצורהאנדרוגינית.[1]
במקרים נדירים, שיניים שלהיפופוטמים שומשו ליצירת קופסאות קוסמטיות, אשר התאימו לצורות מאוד מוקדמות של תכשיטים נוביים שיוצרו מאבנים,שנהב, עצמות וצדפים. צורות אלו כללו צמידים, שרשראות חרוזים, תליונים ואף עגילים. בגלל האופי המוגבל של הראיות הארכאולוגיות, אנו לא יודעים באופן שלם על צורת הלבוש של הנוביים בתקופה הקדומה. נמצאו שרידים מהתקופה הנאוליתית של מחטים מעצמות או שנהב, ממצא זה מציע שעסקו בתפירה, בעיקר מעורות של בעלי חיים שניצודו. מוצרים אלו שומשו בעיקר לביגוד ולמחסה. הנוביים גם אהבוקוסמטיקה, נמצאו צלוחיות ואבנים עם שאריות שלמינרלים כמומלכיטוגלנה שככל הנראה שימשו את הנוביים לצביעה מסביב לעיניים ואף לצביעתהשיניים.[1]
כלים פשוטים וכלי נשק נוצרו מאבניקוורץ אשר נמצאו על הטרסות של הנהרות. אבני הקוורץ היו בשפע והעבודה הנחוצה לייצור הכלים הייתה לא מאומצת, כךשארכאולוגיים מציעים שהשתמשו בכלים פעם אחת ונזרקו. התקדמות טכנולוגית אפשרה לנוביים לעבוד עם סוגים שונים של חומרים כמו סוגים שונים של אבנים וולקניות ואבן חול. ראשי חיצים קטנים ולהבים אשר התחברו לידיות עץ ושומשו כגרזן או כמגל יוצרו בצורה יותר זהירה ואופיינו בקצוות מעובדים. בנוסף לזה, כלים יותר איכותיים ליצירתגרזנים, מגווןלהבים, וגם משטחים לאבני השחזה הפכו ליותר נפוצים. המספר המוגבל של אלות אשר השתמשוכנשק וסמלים של כוח וסמכות מראים על קיום חברה עלית אשר החברים בה היו חלק קטןמהאוכלוסייה. אנשי המקצוע הנוביים הקדמונים השתמשו גם בחומרים אחרים ליצירה שלכלי עבודה.עצמותושנהב עובדו לחניתות,צלצלים, קרסי דייג, מחטים,סכינים, גרזנים וגם ידיות מקושטות.[1]
במהלך תקופתהממלכה החדשה, המצרים הקדמונים כינו את הנוביים במספר שמות. אחד הנפוצים שבהם היה "הדרומיים בעלי הפנים השרופות- nehesiu": דרומיים- אנשים הגרים מדרום לגבול של מצרים. הביטוי "בעלי הפנים השרופות" מתייחס לצבע העור של הנוביים אשר היה כהה יותר משלהמצרים. ביטוי זה לא נחשב כביטויגזעני, התייחס לרמת המלנין בעור המשתנה לאורך יבשתאפריקה. הביטוי "אתיופים" ניתן לנוביים בכתביםיוונים, ובעיקר בשיריו המפורסמים של המשורר היווני 'הומר' אשר כתבבמאה ה-8 לפני הספירה. התרגום המילולי של המילה היוונית "אתיופים" דומה לביטוי המצרי "בעלי הפנים השרופות", ביטוי זה מקושר יותר לגאוגרפיה המתייחסת לגוון העור מאשרלגזע. התייחס אליהם כאל האנשים שגרים הכי קרוב לשמש בגלל הקרבה שלהם לקו המשווה.
המצרים התייחסו לנוביים כממלכת כוש ולכך כינו אותם "כושים" בעיקר בתקופה בה נוביה שלטה על רובמצרים. בדומה לכך, הנוביים כונו גם "הנפאטנים" ("the napatans") במהלך התקופה שהבירה הייתהנפאטה, ו"המריוטים" ("The meroites") כאשר הממלכה שלהם נשלטה ממרואה.[1]
הצאצאים של הנוביים הקדמונים עדיין מאכלסים את האזור הכללי שנחשב כנוביה הקדומה. כרגע הם חיים במקום הנקרא נוביה הישנה, אשר בעיקרה ממוקמת במצרים המודרנית. הנוביים התיישבו מחדש במספרים גדולים (מעריכים כ-50,000 איש) רחוק מדרום מצרים מאז 1960, כאשרסכר אסואן נבנה על היאור, הציף אדמות של האבות הקדמונים. חלק מהנוביים שהתיישבו מחדש המשיכו לעבוד כחקלאים בחוות שבעליהן גרו במקום אחר, לרוב בערי מצרים. בעוד שהשפה הערבית נלמדה פעם רק על ידי הגברים שנסעו לצורך עבודה, כיום היא נלמדת בצורה מוגברת על ידי הנשים הנוביות אשר בעלות גישה לבתי ספר, רדיו וטלוויזיה. הנשים הנוביות כיום יוצאות מחוץ לבית לעבוד במספרים הולכים וגדלים.[1]
כיום, הנוביים מאמינים באסלאם. במידה מסוימת, האמונות הדתיות של הנוביים מערבים סינכרוניזציה של האסלאם ואמונות עממיות מסורתיות. בימי קדם, הנוביים האמינו בשילוב של דתות מסורתיות ובדת המצרית. לפני הפצת האסלאם, הרבה מהם היונוצרים.
נפאטה הקדמונית הייתה מרכז דתי חשוב בנוביה. שם נמצאתג'בל ברקאל - גבעת חול מאסיבית, אשר דמתה לנחשקוברה המתרומם בעיני המתיישבים הקדמונים. כמרים מצרים הכריזו עליו כבית שלהאל אמון, ולאחר מכן הכריזו על נפאטה כאתר דתי קדום. הכרזה זו חלה גם עלהמצריים אשר סגדו לאלים המצרים והנוביים בנוביה במשך 2,500 שנים, אפילו כאשר נוביה הייתה תחת השליטה שלהממלכה החדשה שלמצרים. מלכים ומלכות נוביים נקברו ליד ג'בל ברקאל, בפירמידות, כמו שנקברופרעוני מצרים.[4]
שפות נוביות הן קבוצה של שפות שמדוברות בסודאן ודרוםמצרים, בעיקר לאורך גדות נהרהיאור (היאור, שם נובין וקנזי מדוברות) אבל גם בהרי נובה שבדרום סודאן (הגבעה הנובית) ובדרפור (שם בירקד ומידוב מדוברות). שפות אלו נחשבות עכשיו כחלק ממשפחת השפות הנילו-סהרניות. השם "נובה" (או אחת מהגרסאות שלו) מעיד על מצרים העתיקה, השפה של התקופה הפרעונית בהיסטוריית מצרים, מקור השורש 'נב' (nb). נובאי הוזכר כשם שלקבוצה אתנית על ידי הגאוגרף והאסטרונום ארטוסטנס מסירנה במאה ה-3 לפנה"ס כדי לציין את תושבי עמק היאור שדרומית לאסוואן, מה שהיום הוא דרום מצרים וצפון סודאן. האזור הזה ממשיך לתמוך באנשים שמדברים נובית של היאור.[5]
קיימים מסמכים הכתובים בנובית עתיקה, שהיא האב הקדמון של נובית מודרנית מרכזית. המסמכים משתרעים על התקופה החל מסוףהמאה ה-8 ועד תחילתהמאה ה-14. אלו בדרך כלל תרגומים של כתביםנוצרים במקור ביוונית אשר נכתבו, כמו בנובית מודרנית, בהתאמה לאלפבית הקופטי. לצד התיעודים המוקדמים ביותר של כל שפהאפריקנית, יש רשימת מילים באיטלקית-נובית שנאספה במצרים בערך ב-1635 על ידי ארסנגלו קאראדורי שהיהנזירפרנציסקני. הרשימה מבוססת על הקנזי הנובית של היאור ודיאלקטים נוביים. יחד עם מידוב ובירקד, השפות הנוביות של היאור ככל הנראה מייצגות מקרים עתיקים של פיזור לשוני.[5]
בימי הביניים, נובית עתיקה הייתה השפה העיקרית שלסודאן והחלק הדרומי שלמצרים. היא האב הקדמון של השפה הנובית שעדיין מדוברת באזור, והשפההאפריקאית הילידית היחידה שאפשר לעקוב אחרי התפתחותה במשך יותר ממילניום. אוגדן המאמרים של השפה הנובית העתיקה, מכיל פחות ממאה עמודים של טקסט מודפס ברציפות, ומשתרע מהמאה השמינית ועד המאה החמש עשרה של תקופתנו, אם כי רוב החומר הוא מהמאה העשירית ועדהמאה השתים עשרה. כמחצית מן הטקסטים הם תוכןדתי, הכוללים תרגום שלהברית החדשה היוונית,תרגום השבעים וכתביםנוצריים אחרים; שאר הטקסטים הם תיעודיים, המורכבים מחוזים ציבוריים, מכתבים פרטיים וחומר דומה. כשפה המשתייכת למשפחת השפות הנילו-סהרניות, נובית עתיקה כתובה בצורה שונה של האלפבית יוניקאל (uncial) היווני, עם תווים נוספים שנלקחו מהקופטי והמרואיטי. המאפיינים הכלליים של השפה נובעים מהנוסחה הבאה: SOV / POST / GEN + N / N + ADJ.[6]
בזמן ההרס הערבי של הממלכות הנוביות ביןהמאה ה-13 למאה ה-16, קבוצות נוביות מסוימות פוזרו לקורדופאן, דרום-מרכזסודאן, ולקחו עימם את השפה. השם נובי (או גרסאות שלו) שימש כדי לייחדעמים אחרים של האזור הזה. הגרסה של השם נובה הוא קודם כל מונחגאוגרפי שמתייחס למתיישבים של האזור שידוע היום כהרי נובה. היסטורית, השם הוא לא מדויק לאור מגוון השפות והתרבויות שמייצגים המתיישבים הללו בהרי נובה. קבוצות הללו אינןהומוגניות בשום אופן.[5]
קלוד רִיִי(Claude Rilly), דוקטור ללימודימצריים ובלשנות, הבחין בין השפות הנוביות שונות, אשר דוברו על ידי 900,000 דוברים. ההבחנה היא בין 6 שפות שונות שדוברו בזמנים שונים ובאזוריםגאוגרפיים שונים. השפה הנובית המדוברת ביותר באזורים של מצריים,סודאן והפזורה הנובית היא נובין. השפות קנזי ודונגולאווי הן שתי שפות שבעבר היו נחשבות שפה אחת אך הן עדיין מאוד קרובות אחת לשנייה. ההערכה היא שהפיצול ביניהן התרחש סביבהמאה ה-14. שפה נוספת היא מידוב אשר מדוברת בעיקר באזור הצפוני שלדרפור, שנמצאת במערב סודאן. לעומת זאת בחלקו הצפוני של אזור שמכונה ניאלה שנמצא בדרום דרפור (דרום-מערב סודאן), דיברו את השפה בירגיד עד1970. בכפרים שונים באזור הצפוני של ההרים הנוביים דיברו נובית של קורדופאן שזו קבוצת דיאלקטים קרובים. שפה נוספת היא האראזה והיא ידועה רק בכמה אלפי מילים שדוברו על ידי זקני הכפר ב-שנת 1923.[7]
הכתב המרואיטי הוא כתבאלפביתי שמקורו בהירוגליפיםמצריים, והוא משמש לכתיבת השפה המרואית של ממלכתמרו בסודאן. הכתב התפתח בתקופה הנפטאנית (כ-700-300 לפנה"ס), ומופיע לראשונה במאה ה-2 לפנה"ס. ככל הנראה, במשך זמן מה, השתמשו בכתב המרואיטי כדי לכתוב את השפה הנובית של הממלכות הנוביות. השימוש בו תואר על ידי ההיסטוריון היוונידיודורוס סיקולוס (כ-50 לפנה"ס). אם האלפבית המרואיטי המשיך להיות בשימוש בממלכות הנוביות שצלחו את ממלכת מרו, הוא הוחלף באלפבית הקופטי עם הכנסת הנצרות לנוביה במאה השישית לספירה. הצורה הנובית של האלפבית הקופטי שמרה על שלושאותיות מרואיטיות.[4]
אחת הדרכים להבין את זהות האוכלוסייה הארכאולוגית היא על ידי הערכה של הקשרים הגנטיים שלה. באופן כללי קשרים גנטיים מוערכים על ידי ניתוח של מורפולוגיית הגולגולתוהשיניים. אף על פי שגורמים סביבתיים כמודיאטה ותזונה יכולים להשפיע על מאפיינים אלו, קבוצות עםמורפולוגיה גולגולתית דומה נוטות להיות יותר קרובות אחת לשנייה מאשר קבוצות שמראות הבדלים גדולים יותר.[8]
מצרים הייתה מוערכת עם כ-3 מיליון אנשים ונוביה עם כ-200–250 אלף בתקופת המלכות החדשה.[9] ישנן עדויות שמספר משמעותי של מהגרים הגיע לנוביה בזמן המלוכה האמצעית/ תיכונה והחדשה, אך כנראה מעט נוביים התיישבו במצרים.[10] סביר כי מספר גדול של מצרים שנכנסו לאוכלוסייה נובית קטנה השפיעו הרבה יותר על הגנטיקה שלהם מאשר הנוביים על המצרים.
למצרים לעומת נוביים יש פנים ארוכות יותר וצרות יותר. לנוביים יש בדרך כלל אף רחב וקצר יותר לעומת מצרים. המצרים נוטים להיות יותר נבדלים עםמורפולוגיה הומוגנית שמאפשרת להם להיות מסווגים בקלות כמצרים בעוד הנוביים הם יותרהטרוגניים ויותר קשה לסווג אותם לנוביים או למצרים.
בניסיון להסביר את ההבדלים בין המצרים לנוביים, ניתן לשלול מספר אפשרויות: מוטציות הן נדירות וכנראה לא יכולות לתרום לשונות כה גדולה באוכלוסייה.סחף גנטי הוא תופעה של חברה מצומצמת ומבודדת ולא יכולה להסביר את ההבדלים הללו.ברירה טבעית וזרימת גנים (מעבר שלאללים מהמאגר הגנטי של אוכלוסייה אחת לאחרת) עשויים להסביר לפחות כמה מההבדלים בין המצרים לנוביים. בנוסף התזונה של המצרים והנוביים בתקופה זו הייתה דומה ולכן לא ניתן להגיד כי זה הוא המקור להבדל.
נוביה התחתונה היא חמה מאוד ויבשה במיוחד והחום היבש מסייע בשימור הקבורה. לרביםמהשלדים שנבדקו עדיין היו רקמות דבוקות אליהם למרות שלא היו סימנים לחניטה. הפתולוגיה של החברה חושפת את המצב הכללי שלה ואת צמיחתה ומציעה רמזים חשובים להבנתה. במילים אחרות, דפוסי הפתולוגיה עשויים לחשוף דפוסיםתרבותיים שאינם נובעים מרישומיםארכאולוגים. מממצאים שנלקחו משלדים שנמצאו באוכלוסיות משלוש תקופות ארכאולוגיות באזורואדי חלפא (Wadi halfa) של נוביה התחתונה ברפובליקה שלסודאן, עולות תובנות לגבי המחלות והתמותה של הנוביים. הניתוח התמקד באוכלוסייה מהמרואיטי (Meroitic), קבוצת איקס (X-group) ואוכלוסייהנוצרית.[11]
השיער נבחן ונמצא נגוע בטפילים לדוגמהכינים. 40 אחוז מהקרקפות של קבוצת X היו נגועות בכינים. כינים ידועות כמעורבות במחלות כמוקדחת חוזרת אנדמית, אך לא ניתן להגדיר מה הוא תפקיד הכינים במחלה זו באוכלוסייה של נוביה התחתונה. נמצאו עדויות להידרוצאפלי (תמונה 1), גידולים בעצם ונמק בעצם הירך. נמצאו גם בשכיחות נמוכה יותרקרצינומה,סרקומה, והיפראוסטוזיס פרונטלי(אנ'). ממצאים אלו באזור כל כך קטן הם מפתיעים.
אחד מהמצביםהפתולוגים שמביא הכי הרבהמידע הוא פגיעותדגנרטיביות כגווןדלקת מפרקים. בחלק מהאוכלוסיות בנוביה דלקת פרקים הייתה קיימת ב-10 אחוזים מהחוליות בעוד שאוסטאופיטוזה(אנ') (התקרבות שלהחוליות) נמצאה ב-50 אחוזים מהאוכלוסייה. דלקת פרקים של פרקי הצלעות של החוליות נמצאו בשכיחות שונה בקבוצות השונות שהיו קיימות בנוביה. חלק מהשונות יכולה להיות מוסברת על ידיתוחלת החיים הממוצעת השונה בכל אחת מן הקבוצות. זה הוא ההסבר גם להבדל בשכיחות של אוסטאופיטוזה. העלייה בתוחלת החיים גרמה לעליה בלחץ שמופעל על החוליות וכך גם גדלות הבעיות בהן. זה נראה סותר מפני שעליה בתוחלת החיים לרוב היא עדות לירידה בדחק, ועדיין אנו רואים עליה במצבים פתולוגים.[11]
שלוש הקבוצות מראות עקומת הישרדות קלאסית של חברה חקלאית. תמותה הייתה גבוהה בקרב פעוטות ונבלמת אצל צעירים ועולה שוב בחדות אצל מבוגרים. השוואת ההישרדות אצל גברים ונשים חושפת עליה בתמותה אצל נשים בשנים של הבאת צאצאים עם שינוי בערך בגיל 30 כאשר בזמן זה יש עליה בתמותה אצל הגברים. הממצאים מהניתוחהפתולוגי ודפוסי התמותה מציעים שקבוצת X אולי לא חוותה את הירידה התרבותית כפי שהוצע לפיארכאולוגים, ושתקופת קבוצת X היוותה עליה תרבותית לעומת תקופות קודמות, מאורוטיק בנוביה התחתונה.[11]
