בנאפולי מתגוררים כ-959,000 תושבים ובאזור המטרופוליטני, הכולל גם חלקים מנפותקזרטה,אבלינו וסלרנו מתגוררים כ-4,000,000 תושבים. נאפולי, העיר השלישית בגודלה באיטליה מבחינת מספר תושבים (אחרירומא ומילאנו), היא האזור האורבני השני בגודלו באיטליה אחרי מילאנו והשביעית בדירוג האזורים האורבניים המאוכלסים ביותר באירופה. כמו כן, בנאפולי שוכנת כחמישית מאוכלוסיית מחוז קמפניה, ובנפת נאפולי שוכנת יותר ממחצית מאוכלוסייתו.
"העיר הקסומה", על פי מילותיו שלויטוריו דה סיקה בסרט "מפרץ נאפולי" משנת1954, היא אחת הערים היפות ביותר באיטליה (נאמר עליה: "לראות את נאפולי ולמות"). היא ממוקמת עלמפרץ נאפולי, בין הר הגעשוזוב לבין האזור הוולקני "Campi Flegrei". המרכז ההיסטורי של נאפולי המושך אליו תיירים מכל העולם, הוכרז על ידי ארגוןאונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
בני אדם יישבו את נאפולי כבר מהתקופה הנאוליתית, אך ההתיישבות המשמעותית הראשונה במקום אירעה באלף ה-2 לפנה"ס, אז קבעו כאן את מושבםמהגרים יוונים. המתיישבים היוונים הראשונים, אשר מוצאם היה כנראה מהאירודוס, הקימו במאה ה-9 לפנה"סנמל מסחר קטן במקום בו יושב היוםקאסטל דל'אובו.[4] במאות ה-8 וה-7 לפנה"ס ההתיישבות התרחבה, ולבסוף במאה ה-6 לפנה"ס הוקמה העיר נֵאָפּוֹלִיס (ביוונית: Νεάπολις, "העיר החדשה", לעומת עיר הנמל הישנה) על מישור קרקע בקרבת החוף. העיר הפכה במהרה לאחת החשובות והבולטות בדרום איטליה, כמו גם אחת המושבות היווניות הגדולות ביוון הגדולה.[5]
במאה ה-5 לפנה"ס שגשגה נאפולי והתרחבה במהירות תחת השפעה של עיר המדינה היווניתסירקוזה רבת העוצמה. שכנה נוספת אשר תרמה לעלייתה של נאפולי היא רומא. נאפולי, באותן השנים כבר מרכז סחר חשוב,קיבלה הצעה מהרומאים להצטרף לברית נגד הסאמניטים. נאפולי סרבה, ורומא התקיפה וכבשה אותה. למרות זאת רומא לא ספחה את העיר לחלוטין, אלא הכריחה אותה לחתום על אותו חוזה ברית שהוצע לה מראש, שהפך אותה למרכז צבאי ימי חשוב עבור רומא, אבל השאיר את עצמאותה בעינה.נאופוליס עמדה לצידה שלהרפובליקה הרומית המתעצמת במלחמות הפוניות כנגדקרתגו, וחניבעל אף ניסה ונכשל לכובשה. תהליך הטמעתה של נאופוליס באימפריה הוסיף להתקדם, ובמאה הרביעית לפנה"ס זכו תושבי נאפולי לאזרחות רומאית,ובכך העיר הפכה בעצם לעיר מין המניין ברפובליקה.[5][6]
הוילה שלודיוס פוליו, חבר אישי של הקיסראוגוסטוס היושבת על גבעה מדרום לנאפולי. אחוזות מפוארות מעין אלו הוקמו על ידי הרומאים בכל רחבימפרץ נאפולי, אשר הפך עם נאפולי במרכזו למרכז של תרבות ונופש עבור האליטה המקומית.
תחת הפיכתה של נאפולי לעיר רומאית, כיבדו הרומאים את העיר כדוגמה ומופת לתרבות הלנסטית גבוהה. במהלך התקופה הרומאית שמרו תושביה המקוריים של נאפולי עלהשפה ומנהגיהם היווניים, במקביל להתרחבותה של העיר בשפע שלוילות אלגנטיות,אמות מים,בתי מרחץ,אמפיתיאטרון,מקדש מפואר לכבודו שלדיסקורסי ודרכים סלולות אשר קישרו אותה לרומא הבירה.[5][6] באותן השנים קיסרים רומאיים רבים, כמוקלאודיוס וטיבריוס,[7] נהגו לבקר בנאפולי ולשהות בסביבתה, והמשורר הלאומי הרומאיורגיליוס גדל והתחנך בעיר וסביבתה.[8] ההיסטוריון האנגליאדוארד גיבון ציין שנאפולי נתפסה באותה התקופה כמקום מפלט נעים ושליו לעומתרומא הגדולה והמסואבת:
מזה זמן רב הוקרו השפה והמנהגים של המושבה היוונית; והבחירה שלורגיליוס לקחת את המפלט הנאצל והאלגנטי הזה, שמשך את אוהבי הנחת והעיון על פני הרעש, העשן, והעושר המייגע של רומא
המקור באנגלית
long cherished the language and manners of a Grecian colony; and the choice of Virgil had ennobled this elegant retreat, which attracted the lovers of repose and study from the noise, the smoke, and the laborious opulence of Rome.
בסיכומו של דבר נאפולי הפכה בתקופה הרומאית למרכז של תרבות והשכלה, כאשר מתנופת הפיתוח שעברה על העיר נהנו גם יישובים רומאיים סמוכים כמואופלונטיס,הרקולנאום ופומפיי. דבר לא הכין את האזור לאסוןהתפרצות הר הגעש וזוב בשנת79. ההר עיטר במשך שנים את נופימפרץ נאפולי ותושבי האזור סירבו לראות בהתפרצותו תרחיש מעשי, דבר אשר בא לידי ביטוי בווילות הרבות שהוקמו למרגלותיו. פומפיי החרבה מהווה היום מעין שימור של העיר הרומאית בת התקופה, ובמידה מסוימת יכולה להעיד על דומתה נאפולי של אותן השנים.[6]
לאחר ירידתה מהבמה שלהאימפריה הרומית המערבית עברה נאפולי לשליטתם של האוסטרוגותים הגרמאניים. תקווה חדשה הגיחה בשנת536, עת כבש המצביא הביזנטי הידועבליסאריוס את העיר והשיב אותה לשלטון רומאי, הפעם רומאי מזרחי תחת כנפיה שלקונסטנטינופול.[11] בשנים הבאות עברה העיר מצד לצד כאשר בשנת543 המלך האוסטרוגותיטוטילה השיב את השליטה הגרמאנית לעיר ובשנת552 הקיסר הביזנטייוסטיניאנוס הראשון השיב את נאפולי לשליטה בינזטית. ברקע המאבקים על השליטה בדרום איטליה ייסדו אצילים מקומיים בשנת661 אתדוכסות נאפולי והחלו בקיום שלטון עצמאי אשר הקפיד לשמור על מרחק הן מקונסטנטינופול הן מרומא. נאפולי המשיכה לשמור אמונים מסוימים לביזנטים עד לשנת763, אז דוכס נאפולי נכנס תחת מרות האפיפיור ברומא.[12]
על אף שמירת הזיקה לרומא, במאה ה-9 ביססה כבר נאפולי את מעמדה ונהנתה מעצמאות מדינית מוחלטת. עם זאת, מצב זה לא ארך זמן רב ובשלוש מאות השנים הבאות ניהלה שורה של מאבקים עלריבונותה, כשהיא מנסה לתמרן בין תמיכה בכוחות חיצוניים מצד אחד לבין שמירה על עמדה עצמאית מהצד השני. תחילה קמו על העיר הלומברדים, כוח עולה בדרום איטליה. כנגדם נאפולי השכילה לכרות ברית עם הסרצנים המוסלמים, אשר באו לעזרתם. מנגד, בשנות ה-50 של המאה ה-9 צבאערבי מוסלמי מסיציליהפשט על העיר ובזז אותה. לאחר הכיבוש המוסלמי תפסו הלומברדים את השליטה בעיר לתקופה קצרה.[12]
במאה ה-11 דוכסי העיר החלו לשכור את שירותיהם שלשכירי חרבנורמנים מממלכת סיציליה השכנה אשר ניהלו מלחמה בלומברדים עבור נאפולי. הברית בין נאפולי לנורמנים נראתה תחילה מבטיחה עם נפילתן של שורה שלנסיכויות שונות, חלקן יריבות וותיקות של נאפולי, תחת השלטון נורמני. לבסוף, בשנת1137, זכתה העיר בגורל דומה ואיבדה את עצמאותה גם היא. הדוכס נאלץ להיכנע בפני השליט הנורמנירוג'רו השני, אשר הכריז על עצמו כמלך סיציליה שבע שנים מאוחר יותר.[12][13]
לאחר שאיבדה את עצמאותה, תקופתשיא ימי הביניים בנאפולי אופיינה בחוסר יציבות פוליטית מתמשך. במאה ה-12 נפלהממלכת סיציליה למאבק ירושה ביןהמלך טנקרד, בן לא-חוקי לשושלת הנורמנית, לבין המלך הגרמניהיינריך השישי, אשר טען לזכותו על סיציליה עקב נישואיו לקונסטנצה, אחת מבנותיו של מלך סיציליה אשר מת זה מכבר. טנקרד תפס את השלטון אך בשנת1191 היינריך פלש לתחומי הממלכה וכבש את רוב ערי דרום איטליה. נאפולי הצליחה להחזיק חודשים ספורים תחתמצור עד שנפלה וטנקרד נאסר בקאסטל דל'אובו. בשנת1194 השלים היינריך את כיבוש ממלכת סיציליה וסילוק הנורמנים מאיטליה. בכך באה הממלכה הדרומית תחת שלטונו שלבית הוהנשטאופן הגרמני עם זיקה חזקה לאימפריה הרומית הקדושה.[13][14]
ציור משנת1656 שלדומניקו גרג'יולו המציג את המגפה הקטלנית שפקדה את העיר באותה השנה.
תחת שלטון ספרד הפכה נאפולי לעיר בולטת בים התיכון, ובשנת1600, עם 224,000 תושבים, היא הייתה לעיר השנייה בגודלה באירופה אחריפריז (בה התגוררו באותה התקופה 245,000 תושבים).[22] בהתרשמות מגודלה ועוצמתה,סטנדל, מגדוליסופריה שלצרפת, נהג לומר כי "יש רק שתי ערי בירה באירופה: פריז ונאפולי".[31] נאפולי המשיכה להוות מרכז תרבותי משמעותי בתקופת הבארוק, אז פעלו בה האומניםקאראווג'ו וברניני, הפילוסופיםג'ורדנו ברונו,תומאזו קמפנלה וג'אמבטיסטה ויקו. מנגד, באמצעהמאה ה-17 חוותה העיר שורה של אירועים מסעירים. בשנת1647 פרצהמהפכה בנאפולי כנגד השלטון הספרדי. המהפכה, אשר הונהגה על ידי הדייגמאזאניאלו, הביאה לעצמאות קצרת ימים ולהקמתהרפובליקה הנאפוליטנית.[32] המרד דוכא באכזריות וכעשר שנים לאחר מכן, בשנת1656,מגפה קטלנית הביאה למותם של מחצית מ-300,000 תושבי העיר.[33]
ציור משנת1799 של צייר לא ידוע המציג את המהפכה הרפובליקאית הפרו-צרפתית שפקדה את נאפולי באותה השנה. ניתן להבחין בדגלי הרפובליקה מתנופפים בפיאצה דל פלבשיטו כשברקעמצודת סנט'אלמו בגבעה הצופה אל העיר.
למרות נסיגת הצרפתים, שלטונו של המלך פרננדו הראשון לא האריך ימים ושבע שנים לאחר מכן חוותה נאפולי פלישה צרפתית נוספת, הפעם של הצבא הקיסרי מונהג על ידינפוליאון. משפחת המלוכה נאלצה שוב להימלט לפלרמו ובשנת1806 הכתיר נפוליאון את אחיו הבכור,ז'וזף בונפרטה, כמלך נאפולי וסיציליה. ירש אותו בתפקיד לאחר שנתיים הגנרל הצרפתיז'ואקים מירא אשר נפוליאון הכתיר למלך על נאפולי. השלטון הצרפתי קצר השנים בנאפולי הביא עמורפורמות חסרות תקדים. מירא החיל בעיר אתקוד נפוליאון, ביטל את זכויות היתר של הכנסייה והאצולה והקיםבתי ספר עבור האוכלוסייה הכללית.[37] לבסוף, בשנת1815, עם מפלתו של נפוליאון, פרננדו הראשון שב לשלוט בארצו, אשר אורגנה מחדש בקונגרס וינה כממלכת שתי הסיציליות. נאפולי שבה להיות בירתה של מדינה ריבונית.[36]
בתקופה שלאחרהמלחמות הנפולאוניות, מצולק משנות המהפכה, הקפיד המלךפרננדו הראשון על הנהגתריאקציה במדינה ולדכא באכזריות רעיונותפרוגרסיביים ודרישות לרפורמות פוליטיות וכלכליות. על אף כוונותיו, רוחות של שינוי נישאו באוויר והניסיונות להחזיר את הגלגל לאחור לחלוטין כשלו.מעמד הבורגני הולך וגדל של משכילים ויזמים הוקסם מרעיונות הלאומיות והדמוקרטיזציה שהביאו איתם הצרפתים. על מנת לרצות את ההמון העניק פרננדו לנאפוליחוקה בשנת1820, אשר להלכה הגבילה את שלטונו של המלך. במקביל, עקב הפחד ממהפכה עממית וחוסר האמון בעמו שלו, שכר פרננדושכירי חרבשווייצריים אשר יבצרו את שלטונו. פרננדו הראשון מת בשנת1825, 66 שנה לאחר שהוכתר למלוכה.[36]
בעשורים הבאים ניסו מלכי נאפולי מצד אחד לשמר את הסדר החברתי והפוליטי תוך התנגדות לאחדות איטליה ולדמוקרטיה, ומהצד השני להובילמודרניזציה ותיעוש רבתי בארצם. כך למשל בשנת1839 נחנך בעירקו הרכבת נאפולי-פורטיצ'י, קו הרכבת הראשון באיטליה.[38] באותה השנה הרחובות הראשיים של נאפוליהוארו בגז וקוטלגרף קישר את העיר לפלרמו, העיר השנייה בחשיבותה בממלכה.[39] עמידתו של המלךפרננדו השני כנגד הלאומיות אשר כירסמה תחת הלגיטימיות של ממלכתו באה לידי ביטוי בדבריו כי "אני לא יודע מה משמעות המושג איטליה עצמאית, אני מבין רק את המושג נאפולי עצמאית". הוא נהג לומר כי "הממלכה שלי מתחילה במי הים ומסתיימת במי הקדושה" (מהים התיכון בדרום ועד למדינת האפיפיור בצפון).[36]
ציור משנת1860 המציג את כניסתתם לנאפולי שלג'וזפה גריבלדי והכוחות לאיחוד איטליה באותה השנה, בעיצומו שלמסע האלף.
כאמור, לנוכח עליית הלאומיות האיטלקיתממלכת שתי הסיציליות נתפסה בתור מכשול ארכאי ומיושן העומד בפניאיחודה של איטליה. בשנת1860 הוביל הגנרל האיטלקיג'וזפה גריבלדי אתמסע האלף לנאפולי. צבא מתנדבים לאומני בהנהגת גריבלדי הביס את הכוחות של ממלכת שתי הסיציליות והביא את נאפולי תחת שלטוןאיטליה המאוחדת.[36][40] עם השלמת כיבוש העיר, הכוחות של גריבלדי לקחו 443.2 מיליוןמטבעות זהב מהבנקים של הממלכה המפורקת, והעבירו אותו כתרומה לאוצר הלאומי האיטלקי.[41] כניסתה של נאפולי תחת כנפי איטליה המאוחדת הביאה למשבר כלכלי מתמשך. נאפולי, אשר הפכה מעיר בירה לעירפריפריה, סבלה מגל עזיבה חסר תקדים. למרות זאת, לכל אורךהמאה ה-19 וראשיתהמאה ה-20 נאפולי הייתה עדיין לעיר הגדולה באיטליה עם כחצי מיליון תושבים בשנת1881 ומעל 750,000 בשנת1911. רק לקראת אמצע המאה ה-20רומא ומילאנו עברו אותה במספר תושביהן.[23][42]
עקב האוכלוסייה הגדולה והצפופה, מערכת הביוב המיושנת ורמת התברואה הירודה סבלה העיר משיעור תמותה גבוה ומתפוצה רחבה שלכולרה וטיפוס, כולל התפרצותמגפת כולרה קטלנית בשנת1884. לנוכח המשבר השיקהממשלת איטליה את "תוכנית השיקום" (risanamento). התוכנית כללה בנייה מחדש של מערכת הביוב, בנייתשדרות רחבות ופתוחות ברחבי העיר ופינוי שכונות העוני שישבו סמוך לנמל. יישום התוכנית ארך זמן רב מהמתוכנן ונקלע לקשיים כלכליים ופוליטיים רבים, לרבותשחיתות רבה ובירוקרטיה נרחבת.[43][44][45][46]
עקב הפצצות בעלות הברית, הקרבות ברחובות וההרס שהשאירו חיילי הורמאכט ביציאתם מהעיר, נאפולי סיימה אתמלחמת העולם השנייה כעיר חרבה.
האופטימיות הזהירה של תוכנית השיקום, אשר נשאה פירות ותוצאות חיוביות על אף ההתמהמהות בהוצאתה אל הפועל, הגיעה אל קיצה במלחמת העולם הראשונה בשנת1914. תושבי העיר התגייסו במספרים גדולים לצבא האיטלקי, ושנה לאחר פרוץ המלחמה איטליה הצטרפה אליה לצדמדינות ההסכמה. אף על פי שנאפולי עצמה לא נפגעה ישירות מהמלחמה (למעט 16 הרוגים כתוצאה מהפצצתצפלין בעיר[47]), היות שקווי החזית היו רחוקים ממנה, אווירת נכאים רווחה בעיר. עם זאת, המלחמה היטיבה עם התעשייה המקומית, אשר צמחה עקב הצורך בייצור מגווןאמצעי לחימה עבור הצבא האיטלקי.[48] אף שתום המלחמה בשנת1918 הביא התאוששות מסוימת, היא נבלמה תוך שנים ספורות עם פרוץהשפל הגדול אשר הקשה על העיר להמריא. במקביל, ברקע האכזבות מתוצאות המלחמה, עלה לשלטוןבניטו מוסוליני אשר הנהיג בארץ כולהמשטר פאשיסטי, אשר בנאפולי הביא לאווירה של אופטימיות והתחדשות. בדומה לשנות מלחמת העולם הראשונה, גם הפעם התעצמות הצבא האיטלקי סייעה לתעשייה המקומית אשר הפכה את העיר למרכז ייצור של נשק ותחמושת.[48]בנוסף, המשטר חנך בעיררכבת תחתית, הראשונה באיטליה;[49] וארגן בנאפולי בשנת1937תערוכה מפוארת על מנת לחגוג אתהניצחון במלחמה על אתיופיה.[50]
בשנת1940 הוביל מוסוליני את ארצו אלמלחמת העולם השנייה, הפעם לצדמדינות הציר. בדומה למלחמת העולם הראשונה סבלה העיר מגיוס המוני של תושביה.[51] אך בניגוד למלחמה הקודמת, הפעם הייתה העיר חלק ממעגל הלחימה. עקב מיקומה הדרומי והנמל החשוב שלה, נאפולי הייתה לעיר האיטלקיתהמופצצת ביותר במהלך המלחמה, דבר שעלה לעיר באלפי הרוגים.[52] בשנת1943, לאחר נפילת המשטר הפאשיסטי, כוחותגרמניים תפסו את העיר. נאפולי הייתה לעיר האיטלקית הראשונה שהתקוממה כנגד השלטון הגרמני, וב-1 באוקטובר אותה השנה כוחותבריטיים ואמריקנים השלימו את שחרור העיר.[53][54] ההפצצות לאורך שנות המלחמה, הקרבות בתחומיה וההרס שהשאירו הכוחות הגרמניים הנסוגים המיטו חורבן על נאפולי.
לאחר משברים כלכליים ותברואתיים רבים ושתי מלחמות עולם, סיימה נאפולי מאה שנים מדממות בסימן שקיעה. במטרה לשנות את המגמה, הקימה ממשלת איטליה את "הקרן למען הדרום" (Cassa per il Mezzogiorn) אשר הזרימה בין השנים1950 ל-1984 כספים רבים לנאפולי כמו גם לשארדרום איטליה. ההשקעה הממשלתית סייעה להתאוששות הכלכלה כמו גם בבנייה מחדש ובשחזור של חלקים רבים מהעיר שניזוקו במלחמה.[55] עם זאת, שיעור האבטלה המשיך להיות גבוה, ואף נשאר כזה גם אל תוך ראשיתהמאה ה-21.[56] במקביל לאבטלה סבלה נאפולי מפעילות ענפה של קבוצותמאפיה מקומית,[57] שערוריותשחיתות,[58] והצטברות אשפה ברחובות אשר תוארה ככזאת אשר הובילה למצב חירום.[59] מנגד, בעשורים שלאחר מלחמת העולם השנייה היבטים שונים בנאפולי חוו צמיחה דווקא. באותה התקופה העיר התרחבה והפכה למטרופולין רחב ידיים המתפרס על כל אזורמפרץ נאפולי.[48] בנוסף, התעשייה גדלה, במיוחד ענפי הפקת הפלדה וייצורכלי הרכב. בתוך כך הוקם בקרבת העירמפעל גדול לייצור מכוניות שלאלפא רומיאו.[48] בסיכמו של דבר על אף שנרשם שיפור בנושאים מסוימים בכלכלת העיר,המשבר הכלכלי העולמי בתחילת שנות האלפיים הוסיף לקשייה ואתגריה של נאפולי.[60]
"הטירה החדשה" במרכז נאפולימפה של נקודות ציון בולטות בנאפולי העתיקה: חומת העיר העתיקה והמצודות הגדולות: (): (1) קאסטל סנט'אלמו; (2) קאסטל נאובו; (3) קאסטל דל'אובו הדרכים הראשיות: (1) הדקומנו העליון; (2) הדוקמנו הגדול; (3) הדוקמנו התחתון; (4) ויה דואומו; (5) ויה טולדו; (6) קורסו אומברטו I. הרובע הספרדי קו החוף בעת העתיקה ובימי הביניים קו החוף המודרני
העיר העתיקה של נאפולי, אשר היוותה את העיר כולה עד העת החדשה המאוחרת, יושבת במרכז העיר המודרנית בקרבת הנמל. שטחה של העיר העתיקה, אשר בעבר הייתה מוקפתחומה, מתפרס על רוב הרבעים פורטו (Porto) ופנדינו (Pendino), וכן על חלקים קטנים יותר מהרבעים סן לורנצו (San Lorenzo) וסן ג'וזפה (San Giuseppe). כאשר גודלה לא עולה על 2 קמ"ר בלבד, שטחה של העיר העתיקה של נאפולי היום לא עולה על 2% משטח של נאפולי המודרנית. על שטח זה מתגוררים בימינו כ-40,000 תושבים, בצפיפות אוכלוסין הגבוהה יותר מכפול מזו של נאפולי כולה.[61][62] העיר העתיקה מאופיינת כאמור בצפיפות גבוהה, בנייה נמוכה יחסית, רחובות צרים ושפע של מבנים היסטוריים. בעיר העתיקה אין פארקים, שטחים פתוחים ופיאצות. עם זאת, את המתחם הצפוף והסגור מקיפות כמה מהפיאצות החשובות בנאפולי:פיאצה דל פלבשיטו (Piazza del Plebiscito) ופיאצה דנטה (Piazza Dante) ממערב,פיאצה קאבור ((Piazza Cavour מצפון, ופיאצה גריבלדי (Piazza Garibaldi) ופיאצה דל מרקאטו (Piazza del Mercato) ממזרח.
בראשיתה, עת היוונים והרומאים הקימו את נאפולי, הייתה העיר העתיקה בנויה על בסיסרשת רחובות מצטלבים המאונכים וניצבים האחד לשני. על אף השינויים הרבים שעברו על העיר, חלקים מרשת הרחובות המקורית שרדו. את העיר העתיקה כיום חוצים ממזרח למערב שלושהדקומנוסים עיקריים, אשר אז כמו היום מהווים את הרחובות הראשיים של העיר העתיקה. אלו הם הדקומנו העליון (Decumano superiore) הצפוני, הדוקמנו הגדול (Decumano maggiore) החוצה את העיר במרכז והדוקמנו התחתון (Decumano inferiore) החוצה את העיר מדרום.[63][64] אורכם של שלושת הדקומנוסים הוא כקילומטר, כאשר האמצעי ארוך מעט מהעליון והדרומי ארוך יותר מהאמצעי (עקב מבנה העיר אשר צר יותר בצפון ורחב יותר בדרום).[א] המרחק בין כל אחד מהדקומנוסים למשנהו הוא כמאתיים מטר. כשלוש מאות מטר מפרידים בין הדקומנו העליון לגבול הצפוני של העיר העתיקה וכחמש מאות מטר מפרידים בין הדוקמנו התחתון לגבול הדרומי שלה. על כן אורכה של העיר העתיקה מצפון לדרום משתרע על כ-1,200. אורך זו הוא גם אורכו של הויה דואומו (Via Duomo),[ב] הרחוב העיקרי שחוצה היום את העיר מצפון לדרום ומצטלב עם כל שלושת הדקומנוסים.[66] בעבר נמתחו על פני העיר העתיקה רחובותקארדו נוספים, אך אלו נהרסו לאורך השנים. לאורך שלושת הדקומנוסים עומדים שורה אורכה שלארמונות וכנסיות מימי הביניים, הרנסאנס, הבארוק והרוקוקו.
מדרום לדוקמנו התחתון, בחלק הדרומי של העיר העתיקה, חוצה את העיר השדרהקורסו אומברטו (Corso Umberto I) היוצאת מכיכר גריבלדי לכיוון דרום מערב. עקב כיוונה האלכסוני של השדרה היא מכונה בפי התושבים רטיפילו (Rettifilo), האלכסון. קורסו אומברטו הוא הרחוב הרחב היחיד בעיר העתיקה, והוא נבנה במסגרת "תוכנית השיקום" (risanamento) בראשיתהמאה ה-20. במסגרת התוכנית וסלילת השדרה פונו ונהרסו שכונות עוני עתיקות רבות אשר ישבו בסמוך לנמל.[67][68]
בעת העתיקה ובימי הביניים קו החוף של נאפולי היה צפוני יותר מקו החוף הנוכחי, ונמתח מעט דרומה משדרת קורסו אומברטו I המודרנית. נמל העיר העתיקה שכן במעגן לצדקאסטל נואובו ממזרח לה. המעגן היה סגור משלושת צדדיו (המזרחי בחומות העיר, הצפוני ביבשה והמערבי בקאסטל נואובו) והיה פתוח אל הים מצידו הדרומי כאשרשובר גלים מגן על הפתח.[69] כיום שטח הנמל העתיק מכוסה כולו ביבשה, לאחר שהעיר התפשטה דרומה יחד עם קו החוף.[67] על פני רצועת חוף באורך כ-5 ק"מ, על שטח גדול בהרבה מזה של הנמל העתיק, מצוי כיום נמל נאפולי המודרני היושב לצדויה נואובו מרינה (Via nuova Marina, "דרך הים החדשה").[70] הנמל המודרני כולל מספר רב שלרציפים לצד כמהמספנות, והוא אחד הנמלים העמוסים ביותר בים התיכון.[71]
פסל דנטה אליגיירי, ככר דנטה, נאפולי. Dante statue naples
עד לעת החדשה המרחבים שסביב העיר העתיקה הורכבו מרצף של שטחיםחקלאיים,כפרים מבודדים וחורשות יער. את הגבעות עיטרווילות ומנזרים אשר היוו מפלט שקט ונוח עבור האצולה והכמורה.[72] עדהמאה ה-16 חל איסור מוחלט על בניית מבנים חדשים מחוץ לחומות העיר. עם זאת, החל מאותה המאה שליטי נאפולי פעלו ביתר שאת להרחיב את העיר מערבה וצפונה, אל מחוץ לחומות.[73] באותה התקופה, בנו השליטים הספרדיים של העיר במישור שבין העיר העתיקה לגבעת וומרו (Vomero) אתהרובע הספרדי (Quartieri Spagnoli), בו התיישבה אוכלוסייה מחצי האי האיברי. הרובע נבנה בצורתשתי וערב של כעשרה רחובות לאורך המצטלבים בכעשרים רחובות לרוחב. באותן השנים סללו הספרדים גם את אחד הרחובות הידועים והחשובים בעיר עד ימינו:ויה טולדו (Via Toledo) הנמתח מפיאצה דנטה דרומה ומפריד בין העיר העתיקה לרובע הספרדי.[74][75]
כחלק מארגון מחדש של ערי איטליה, בעת החדשה המאוחרת הואצה המגמה לצרף לנאפולי כפרים סמוכים, במיוחד בתקופתהשלטון הצרפתי המהפכני בראשית המאה ה-19 ובתקופת השלטון הפאשיסטי בראשיתהמאה ה-20. כך קו החוף של העיר התפשט הרחק מערבה ומזרחה, וכבישים נסללו לאורך חופי העיר על מנת לקשר את הכפרים שהפכו כבר לרבעים בעיר הגדלה. עד מהרה הפכו הכפרים לפרברים עבור נאפולי, ובנייני שיכונים הפכו בהם לפופולריים.
פעמים רבות תיירים בוחרים בנאפולי כנקודת התייחסות לשם ביקור באטרקציות התיירותיות שבאזור, כגוןפומפיי,הרקולנאום, האייםקאפרי,איסקיה, רצועת החוףהאמלפיטאנית ואחרות. עם זאת, גם העיר עצמה ניחנת במורשת תרבותית עשירה העומדת בפני עצמה, בין אם מדובר במורשת עתיקת יומין, הבאה לידי ביטוי באתרים השונים ובפולקלור העשיר, ובין אם מדובר במסורות של השנים האחרונות, הבאות לידי ביטוי ביוזמות שונות של אירועי תרבות ואמנות. הידוע שבהם הוא "חודש מאי של המונומנטים" (Maggio dei Monumenti). יוזמות כגון אלה גורמות להתעניינות מחודשת בנאפולי באיטליה ומחוצה לה.
כובשים רבים הבינו את חשיבותה האסטרטגית של נאפולי ולכן נאפולי ידועה גם בזכות המצודות שבה:קאסטל דל'אובו (Castel dell'ovo), שפירושו "מבצר הביצה", אשר מהווה חלק בלתי נפרד מהנוף של מפרץ נאפולי, נבנה על ידי הנורמנים בשנת1115;קאסטל קאפואנו אשר בנייתו החלה בהוראת גוליילמו הראשון "הרע";מאסקיו אנג'ואינו (הידוע גם כ"קאסטל נואובו", "הטירה החדשה") –טירה החולשת על כיכר מוניצ'יפיו.
החלק העתיק של העיר נמצא בחלקה המזרחי, ברחובות הסמוכים לקתדרלה. אזור זה נקראספקה נאפולי (Spaccanapoli), שפירושו נאפולי החצויה והרחובות בו הם על תוואי הדקומנוס הרומאי.
סמוך למפרצהּ, נמצא האיקאפרי המושך אליו תיירים רבים בשל יופיו.
יהדות נאפולי היא קהילה קטנה של 160 נפש בעיר. היא הקהילה היחידה בדרוםאיטליה. הקהילה הנוכחית נוסדה בשנת 1864 . לקהילה יחסים טובים עם האוכלוסייה המקומית. עם זאת, על קירות מבנהבית הכנסת נכתבים לעיתים ביטויים אנטישמיים.
הקומה הראשונה שלבית הכנסת של הקהילה היהודית הקטנה של נאפולי, נחנכה בשנת 1864. הברון קלר אדולף רוטשילד, אשר הקים נציגות למשפחה בעיר, התיישב בה ובנה את בית הכנסת. בית הכנסת של נאפולי שוחזר בשנת 1992 הודות לסיוע ממשלתי.
הקהילה היהודית של נאפולי נחשבת בין הקהילות העתיקות. ראשיתה במאה ה-1. פרופ' ג'אנקארלו לאצ'רנצה (Giancarlo Lacerenza) מנאפולי זיהה את היישוב היהודיVicus Iudaeorum (האזור היהודי) . בשנת 1159 עבר במקום הנוסע היהודיבנימין מטודלה ומצא בעיר 500 נפש.יצחק אברבנאל הגיע לעיר לאחרגירוש ספרד. ובשנת1541 גורשו יהודי נאפולי. עדהמאה ה-18 לא נותרו יהודים בנאפולי.
לפנימלחמת העולם השנייה היה מספר יהודי העיר כאלף. 14 נספו בשואה. 45 יהודים הסתתרו בכפרים ליד העיר בקזרטה שבמחוז קמפניה, היתר עזבו את העיר וכך נמצאו בה בתום המלחמה 540 יהודים. בסוףהעשור הראשון של המאה ה-21 מונה הקהילה היהודית כ-160 נפש.
נאפולי מתפארת במסורת ספורטיבית ארוכת שנים, אשר, עם זאת, רק לעיתים רחוקות הביאה את הקבוצות השונות לידי זכייה באליפויות ארציות או בגביעים אירופאיים (דבר נדיר לא רק בנאפולי, כי אם בדרום איטליה כולו). אף על פי כן, יוצאות דופן בהצלחתן קבוצות הכדורמים, הרוגבי וקבוצת הכדורגל של נאפולי, אשר בתקופתמרדונה זכתה פעמיים בתואר אלופת איטליה, ופעם אחת בגביע אופ"א. מזה כמה שנים, עולה אף קרנה של קבוצת הכדורסל של העיר, אשר בפברואר 2006 זכתה בפעם השנייה בתולדותיה בגביע איטליה.
ב-26 במאי1996 נסתיים בנאפולי המקצה היומי השמיני של הג'ירו ד'איטליה בניצחונו שלמריו צ'יפוליני. פחות מעשרים שנה לפני כן נעצר המירוץ גם כן בנאפולי, נקודת הסיום במקצה נגד השעון. בשנה זו זכה פרנצ'סקו מוזר.
^הדוקמנו התחתון (Decumano inferiore) הוא כיום ארוך משמעותית מהשניים האחרים עקב כך שהוא היחיד שממשיך מערבה החוצה מתחומי העיר העתיקה. אורכו הוא למעשה כ-1.7 ק"מ, וביציאתו ממרכז העיר הוא חוצה את ויה טולדו ואת הרובע הספרדי ומגיע עד למרגלותיה של גבעתוורומו. כינויו הרווח בנאפולי הוא ספאקאנאפולי (Spaccanapoli), אשר פירושו מפצל נאפולי, על היותו חוצה את העיר ומפצל בין חלקה הצפוני לדרומי. או בהסברו של העיתונאי והסופר האיטלקיסטאניסלאו ניאבו זוכהפרס סטרגה:”באמצע העיר נפתחת דרך ספאקאנאפולי, קטע צר וישר של יותר מקילומטר, המחלק את הערימה העירונית הגדולה לשניים.”[65]
^שתי הערים בעלות מקור שם זהה. שכם בערבית נקראת "נאבלוס" (نابلس). גם נאבלוס הערבית וגם נאפולי האיטלקית מתבססות על מקור שמן היווני: נֵאָפּוֹלִיס (Νεάπολις, כלומר "העיר או הפוליס החדשה").
.svg)
.svg)
.svg)
_crowned.svg)
.svg)
_e_San_Martino%2c_Napoli%2c1799.jpg)
.jpg)
_(15584302832).jpg)
-2.jpg)
.jpg)
