מסעות המלחמה שלאשור בשנים 950–880 לפני הספירה, סביב ימי שלטונו שלאדד ניררי השני
המלכים הנאו־אשוריים המוקדמים עסקו בעיקר בהשבת השליטה האשורית על חלק גדול מצפון מסופוטמיה וסוריה, שכן חלקים משמעותיים מהאימפריה האשורית התיכונה הקודמת אבדו במהלך תקופה ארוכה של דעיכה.
בניסיון להציל את אשור אחר שנים ארוכות של שפל וכישלון, הנהיגואשור-דן השני ובנו ויורשואַדַד־נִירָרִי השני מגמת שיקום הממלכה שהחלה בהרחבתהמשק החקלאי, גידולסוסים לצורכי מלחמה, מאבק ממוקד בממלכותארמיות קטנות וארגון המנהל הפנימי באשור. בכך, יצבו המלכים את אשור על כלכלתה, כוחה הצבאי והטריטוריה שבידיה.תּוּכּוּלְתִּי־נִינוּרְתַ השני הצליח במסעותיו הצבאיים נגד ארץנָאִירִי, הרחיב את אוכלוסיית אשור וזכה בשלל של סוסים רבים.
תחתאשורנצירפל השני (מלך ב־883–859 לפנה"ס), אשור הפכה שוב לכוח צבאי דומיננטי של המזרח הקרוב, ושלטה בצפון ללא עוררין. מסעותיו של אשורנצירפל הגיעו עד לים התיכון והוא גם פיקח על העברת הבירה האימפריאלית מהעיר המסורתיתאשור לכלח המרכזית יותר מבחינה גאוגרפית.
נוכח ההצלחות הצבאיות הרבות וחזרתה של אשור למעמד רם במסופוטמיה. כיבושיו הוסיפו לדחוק את הממלכות הארמיות, ומתחו את גבולות אשור לפרת ולים התיכון כבימי תגלת פלאסר הראשון.
אשורנצירפל פתח במפעל בנייה גדול בנִמְרוּד (כָּלָח), בירתו החדשה. האלימות הרבה שהפגין בכיבושיו לא נראתה באף מלך אשורי אחר; בתיאורו את ניצחונותיו הפגין טרורסאדיסטי מבעית, שנועד כנראה להטיל פחד על השליטים המנוצחים לבל יעזו למרוד באשור:
"שבויים רבים מביניהם שרפתי באש ... לחלק מהם כרתתי את אפיהם, את אוזניהם ואת אצבעותיהם, לרבים ניקרתי את העינים. בניתי עמוד אחד מאנשים חיים ואחר מראשים... את צעיריהם ונערותיהם שרפתי באש.
בימיו נערךקרב קרקר הגדול בין ברית מלכים מקומיים לאשורים באמצע המאה ה-9 לפנה"ס. תוצאת הקרב לא הייתה החלטית, ונראה שמדובר בניצחון פירוס אשורי. בין מנהיגי הברית היהאחאב,מלךישראל. מבין החשובות שברשומות האשוריות,האובליסק השחור, תיארה את היחלשותדמשק ואת מעמד הוואסליות של ממלכת ישראל בימייהוא.
התרחבות אשור נכנסה לתקופת קיפאון לאחר מותו של שלמנאסר השלישי. במהלך תקופה זאת, בעלי הכוח הפוליטי הראשיים היו גנרלים ופקידים בולטים והשלטון המרכזי היה חלש בצורה יוצאת דופן. הצלחות שלמנאסר נהדפו בכוח מרידת בנו אשור-דן-אפלי בחצי השני שלהמאה ה-9 לפנה"ס.
במשך מספר שנים התרחשהמלחמת אזרחים מייגעת בין הבן המורד ליורש הלגיטימי,שמשי-אדד החמישי. בתקופה זאת נחלשה אשור, ורק בסוף המאה ה-9 לפנה"ס, בימיאדד-ניררי השלישי חזרה להיאבק בדמשק ובבבל. כמו כן, בימיו חלה התחזקות מצד ממלכתאוררטו, אשר גרמה להיחלשות אשור. מגמת ההחלשות נמשכה בחצי הראשון של המאה ה-8 לפנה"ס בתקופת המלכים: שלמנאסר השלישי, אשור-דן השלישי ואשור-ניררי החמישי.
הרחבת האימפריה האשורית. השטח החום כהה הוא שטח אשור עד 745 לפני הספירה, בחום בהיר-כהה – כיבושי תגלת פלאסר השלישי, בעיקר בבל והלבנט. בחום בהיר – כיבושי סרגון, בעיקר באזור טורקיה של ימינו, והתרחבות בכל שאר האזורים
שלב חדש נפתח בהיסטוריה האשורית עם עלייתו לשלטון שלתגלת־פלאסר השלישי (שלט ב־745–727 לפנה"ס), שהחזיר לעצמו את כוח המלוכה האשורי פעם נוספת ויותר מהכפיל את גודלה של האימפריה באמצעות כיבושים רחבי היקף. כיבושיו הבולטים היובבל בדרום וכן חלקים נרחבים מהלבנט.
תגלת-פלאסר השלישי היה איש צבא שלא היה משויך לשושלת המלכותית שעלה לכס המלוכה האשורי. הוא הציב לעצמו את כיבוש בבל וריסון הכשדים כמטרה ראשונית. מאוחר יותר, פנה להענשתאוררטו. בשנים 740 עד 732 לחם המלך בסוריה.ארפד הייתה הראשונה ליפול לידיו, ודמשק האחרונה. בשנים 738–734 פלש המלך האשורי לפלשת והכניע את יושביה ועריה החזקות, בהןעזה. תוך זמן קצר באה גם פלישת המלך לממלכת ישראל; חבלי ארץ רבים עברו לידי אשור, ומס הוטל עלמנחם בן גדי, מלך ישראל.
בהתאם לתנ"ך, דמשק נפלה אחר בקשתאחז, מלך יהודה, שניהל מלחמה נגדה ונגד ישראל. דרישת אחז נתלוותה בהשתעבדות לאשור, וכך למעשה איבדו שתי הממלכות העבריות את עצמאותן. אחר מסעו המוצלח לישראל, נטש תגלת-פלאסר את מנהג הקדם להמליך על בבל מלך מקומי משועבד, ולקח לעצמו את התואר. תגלת פלאסר עשה רבות לארגונה של האימפריה האשורית במגוון מישורים. החשוב בהם היה המישור הצבאי. הרפורמות שערך בצבא אשור היו מרחיקות לכת ועמדו על הקמת צבא־קבע משוכלל.נשקיו וכליו הותאמו ושונו פעמים רבות בהתאם לצורך הלחימה, והבסיס לשלטון האשורי בפרובינציות הרבות הפך לזה הצבאי. שיטה חדישה לטיפול בהתקוממיות אזוריות שהוצגה בימיו הייתה ההגליה הדו־סטרית של עמי האזור.
תגלת פלאסר השלישי. הכפיל את שטחי האימפריה האשורית
תיגלת פלאסר השלישי נפטר בשנת 727, וירש אותושלמנאסר החמישי. מעט ידוע על אודות שלטונו, אולם ידוע שהמלך ארגן את האימפריה האשורית על פרובינציותיה והחליף מלכים מרדניים במושלים אשוריים נאמנים. עדיין, בימיו התרחשה המרידה הישראלית תחתהושע בן אלה, שקשר עם מצרים נגד אשור. משום כך, פלש שלמנאסר לסוריה וישראל ושם מצור לשומרון, בירת ממלכת ישראל. אפשר שהמלך נפטר בזמן המצור, או שהודח לטובת שר צבאו, התַרְתָן,סרגון השני. בנוסף לכך, לא ניתן לקבוע מי למעשה סיים את כיבוש שומרון (כנראה בשנת 721 לפנה"ס). בעוד התנ"ך גורס אחת כי מדובר בשלמנאסר ובפעם אחרת לא מפרט מי החריב את העיר, הרשומות האשוריות קובעות את סרגון ככובש העיר.
בשנת 721 הומלךסרגון השני. הוא המשיך במצור העיר שומרון וכבש אותה. הוא הגלה חלק מהאוכלוסייה הישראלית למסופוטמיה (ארם נהרים הצפונית ולמדי המערבית). לאחר מכן פלש לארמניה והחריב את אוררטו. שליט כשדי בשםמֵרְדוֹךְ־בַלְדַן איחד את השבטים הכשדים, כבש את בבל והוביל מרד כנגד אשור. רק לקראת סוף שלטונו של סרגון הצליחה אשור לדכא את המרד ולכבוש בחזרה את בבל, אולם מרדוך-בלאדן שרד והוסיף להנהיג שבטים כשדים. סרגון גם בנה בירה נוספת סמוך לנינוה בשםדוּר שָׁרוּכּין ("מצודת סרגון").
תחתהשושלת הסרגונידית(אנ'), ששלטה משנת 722 לפנה"ס ועד נפילת האימפריה, הגיעה אשור לשיאה.
מחוזות (ירוק כהה) וממלכות וסאליות (ירוק בהיר) של האימפריה האשורית החדשה בשיאה במאה ה-7 לפנה"ס.
סרגון נהרג בקרב, ובנוסנחריב ירש את הכתר האשורי (שלט ב־705–681 לפנה"ס). סנחריב פיאר את בירתונינוה והעביד רבים בבנייתה. המערכה הצבאית הראשונה שלו הייתה בבל, היכן שמרודך־בלדן חזר לכוח בחסות העילמים שם זכה למספר ניצחונות.
ב-701 לפנה"ס פנה סנחריב לדיכוי מרד נוסף –מסע עונשין בלבנט (לארץ חֿתי) נגד קואליציה של מדינות כוללממלכת צידון,ממלכת אשקלון,מורדים מעקרון,ממלכת יהודה (בראשות המלךחזקיהו) ומול חיל משלוח שלמצרים הכושית. סנחריב הצליח לכבוש או להכניע והרס חלק מהערים והישובים באזור. הוא גרם הרס רב ביהודה, כולל הרס העירלכיש, הרג והגלה יהודים רבים והביא לכניעת חזקיהו. ממלכת יהודה הוקטנה דרמטית, כששטחים נרחבים ממנה הועברו לממלכות הפלשתיות עקרון, אשדוד ועזה. היא המשיכה להעלות מס לאשור במשך שארית ימיו של חזקיהו ובמשך רוב ימיו של בנו מנשה. אולם היא נותרה עצמאית למשך עוד 115 שנים, עד שנחרבה בידי ממלכת בבל.
מאוחר יותר, פנה להשמדת כוחו שלמרדך־בלאדן, אולם הכעיס את העילמים; צבאות עילם ואשור נפגשו בשדה הקרב, ואף על פי ששני הצדדים זקפו את הקרב כניצחון, כיבוש בבל והחרבתה בידי סנחריב בחלוף מספר חודשים מרמזת על ניצחון אשורי.
את סנחריב ירשאסרחדון (שלט ב־681–669 לפנה"ס), שלא היה מעורב ברצח. תחת אביו היה אסרחדון מושל בבל. כמלך, הוא מיד פתח בשחזורה של בבל והפכהּ לבירתו. כן השתלט על חלקים במדי וצפון ערב שאבדו בימי אביו, ונאבק בעילמים. גם בפיניקים נאבק, בייחוד בעירצידון, שאותה הביס ובזז. אתצור הביא תחת השפעתו בחוזה שלום. הגורם למאבקו בפיניקים היה בריתם עם מצרים נגד אשור. ברית זאת, כנראה, עודדה אותו לצאת למלחמתו במצרים – הישגו העיקרי. פלישתו הראשונה (674 או 673 לפנה"ס) כנראה כשלה. פלישה מאוחרת יותר הצליחה, אולם לא הביאה לכיבוש מוחלט או שהביאה להתמרדות מקומית. מכל מקום, בזמן פלישתו השלישית מת המלך.
בימיו נאבקה אשור גם באוררטו ודילמון. אסרחדון הביא את האימפריה לשיא גודלה. בתקופת שלטונו, שימשה אמונקיה-זכותו כיועצת למלך והייתה לה השפעה על השלטון. אסרחדון כאביו, העדיף את בנו הצעיר אשורבניפל, על פני בנו המבוגר יותרשמש-שום-אוכין, אותו ייעד להיות מלך בבל, שהייתה באותה עת מדינה וסאלית.
תחתסנחריב ואסרחדון האימפריה הגיעה להיקפה הגדול ביותר עם כיבוש מצרים.
למרות היותה בשיא כוחה, האימפריה האשורית החדשה חוותה נפילה מהירה ואלימה בסוף המאה ה־7 לפני הספירה, בעקבות ההתקוממות הבבלית ופלישתהמדיים. הסיבות לאופן בו נהרסה אשור מהר כל כך נתונות בוויכוח מתמשך בין חוקרים.
אשורבניפל בן אסרחדון, אחרון מלכי אשור החזקים, ירש את אביו. ראשית המשיך אשורבניפל את מסעות אביו מצרימה. כדי לבסס את שליטתו במצרים שׂם עליה מלך וסאל בשנת 663, אך לקראת 652 היה הוואסל חזק דיו כדי להכריז עלעצמאות ללא תגובה הולמת מאשור.
בין השנים 652–648 לפנה"ס, מרד בו אחיו שמש-שום-אוכין, שראה את עצמו כיורש הלגיטימי. אשורבניפל נאבק בו ובשנת 648 לפנה"ס כבש את אשור, ושמש-שום-אוכין התאבד. אשורבניפל עודד את האמנות והתרבות האשורית, ואף בנה אתספריית אשורבניפל בנינוה. ואולם עם מותו חלה התפוררות מהירה של האימפריה האשורית.
לאחר מות אשורבניפל בשנת 631 לפנה"ס התערער מצבה של אשור בעקבות מאבקי ירושה. יורשו של אשורבניפל היה בנואשור-אתיל-אילני מלך ארבע שנים. לאחריו מלך אחיוסין-שר-אישכון שעלה למלוכה בשנת 627 לפנה"ס. הוא סבל ממרידות של שרי צבאו, במיוחדסין-שום-לישיר שהצליח למלוך על בבל בשנת 626 לפנה"ס במשך שלושה חודשים. מאבקי הירושה החלישו את אשור. ונבופלאסר שהיה ממוצאכשדי ניצל את ההזדמנות, כבש את בבל והושיב עצמו על כס המלוכה הבבלי בשנת 625 לפנה"ס. לאחר מכן הוא כרת ברית עםחשיארש הראשון ממדי, הם עלו צפונה וכבשו את העריםאשור,נמרוד והחריבו את נינוה בשנת 612, ואשור נפלה.מצביא שעלה למלוכה בשםאַשוּר-אֻבַּלִיט השני, בסיועפרעה נכֹה השני, הצליח לשמר את הכוח האשורי בחרן עד לשנת 609, ולאחר שהובסו בקרב שם ובקרב כרכמיש פסקה אשור להתקיים כאומה עצמאית.
הצלחתה חסרת התקדים של האימפריה האשורית החדשה לא נבעה רק מיכולתה של אשור להתרחב אלא גם, ואולי חשוב מכך, מיכולתה לשלב ביעילות אדמות שנכבשו במערכת הניהולית שלה. כאימפריה הראשונה בקנה מידה כזה, האימפריה האשורית החדשה חוותה חידושים צבאיים, אזרחיים ומנהליים שונים. בצבא, חידושים חשובים כללו שימוש נרחב בפרשים וטכניקותלוחמת מצור חדשות. טכניקות שאומצו לראשונה על ידי הצבא הנאו־אשורי שימשו בלוחמה במשך אלפי שנים מאוחר יותר.[3]
כדי לפתור את קשיי התקשורת במרחקים עצומים, האימפריה האשורית החדשה פיתחה מערכת תקשורת ממלכתית(אנ') מתוחכמת, תוך שימוש בתחנות ממסר ודרכים מטופחות. מהירות התקשורת של מסרים רשמיים באימפריה הייתה הגבוהה ביותר בהיסטוריה של המזרח התיכון עד המאה ה־19 לספירה.[8][9]
החל משנת700 לפני הספירה, בערך, החלו להשתמש ברחבי האימפריה האשורית בשפה הארמית לשם כתיבת מסמכים רשמיים. השפה נפוצה על פני כל האזור שהיה תחת שליטתה של האימפריה האשורית, כוללארץ ישראל. עדות לשימוש בארמית בתקופה זאת לצרכיםדיפלומטיים ולא לשימוש יום יומי אנו מוצאים בתנ"ך (מלכים ב' י"ח), כאשררבשקה שליחו שלסנחריב מלך אשור מתבקש לדבר ארמית.
מתקופה זו קיימות כתובות רבות, בהן כתובות על אבן,פפירוס,חרס ועץ. הכתובות התגלו כמעט בכל רחבי המזרח התיכון ואסיה המרכזית, כוללאפגניסטן,איראן ומצרים. לזו האחרונה יש משמעות חשובה, משום שבארץ מצרים שורר מזג אוויר חם ויבש, ולכן נשמרו בה כתובות רבות בארמית, ביניהןמכתבי יב.
האימפריה האשורית החדשה עשתה גם שימוש במדיניות יישוב מחדש(אנ'), לפיה חלקים מהאוכלוסיות מארצות שנכבשו יושבו מחדש בלב אשור ובמחוזות לא מפותחים. מדיניות זו שימשה הן לפירוק הזהויות המקומיות (הפיכת אזורים מקומיים לפחות מועדים למרד) והן להחדרת טכניקות חקלאיות שפותחו על ידי אשור לכל חלקי האימפריה. התוצאה הייתה דילול המגוון התרבותי של המזרח הקרוב, ששינה לעד את ההרכב האתנו־לשוני של האזור והקל על עליית הארמית כלינגואה פרנקה האזורית,[10] מעמד עליו שמרה השפה עד המאה ה־14 לספירה.[11]
האימפריה האשורית החדשה הותירה אחריה מורשת תרבותית משמעותית. המנגנונים הפוליטיים שהקימה האימפריה הפכו למודל לאימפריות המאוחרות שירשוה, ואידאולוגיית האימפריה העולמית שהוכרזה על־ידי המלכים הנאו־אשוריים היוותה השראה, דרך מושג ה־translatio imperii(אנ'), לרעיונות דומים של זכויות לשליטה עולמית עד לאימפריות המאוחרות הרבה יותר בעת החדשה המוקדמת. האימפריה האשורית החדשה הפכה לחלק חשוב מהפולקלור והמסורות הספרותיות המאוחרות יותר בצפון מסופוטמיה במהלך התקופה הפוסט־אימפריאלית שלאחר מכן (609 לפנה"ס עד בערך 240 לספירה) ואילך. היהדות, ודרכה גם הנצרות והאסלאם, הושפעו עמוקות מתקופת השלטון הנאו־אשורי; חוקרים מזהים סיפורים תנ"כיים רבים כמסתמכים על המיתולוגיה וההיסטוריה האשורית הקדומה[3][12] וההשפעה האשורית על התאולוגיה היהודית הקדומה הייתה עצומה.[ב][13] אף שהאימפריה האשורית החדשה זכורה היום בצורה בולטת בגלל האכזריות המוגזמת לכאורה שלהצבא הנאו־אשורי, האשורים לא היו אכזריים יתר על המידה בהשוואה לתרבויות אחרות בזמנם, וגם לא בהשוואה לתרבויות אחרות לאורך שאר ההיסטוריה.[14]
Bedford, Peter R. (2009). "The Neo-Assyrian Empire". In Morris, Ian; Scheidel, Walter (eds.).The Dynamics of Ancient Empires: State Power from Assyria to Byzantium. Oxford: Oxford University Press.ISBN978-0-19-537158-1.
Fincke, Jeanette C. (2017). "Assyrian Scholarship and Scribal Culture in Kalḫu and Nineveh". In E. Frahm (ed.).A Companion to Assyria. Hoboken: John Wiley & Sons.ISBN978-1118325247.
Gansell, Amy Rebecca (2018). "In Pursuit of Neo-Assyrian Queens: An Interdisciplinary Methodology for Researching Ancient Women and Engendering Ancient History". In Svärd, Saana; Garcia-Ventura, Agnès (eds.).Studying Gender in the Ancient Near East. University Park, Pennsylvania: Eisenbrauns.ISBN978-1575067704.
Garfinkle, Steven J. (2007). "The Assyrians: A New Look at an Ancient Power". In Rubio, Gonzalo; Garfinkle, Steven J.; Beckman, Gary; Snell, Daniel C.; Chavalas, Mark W. (eds.).Current Issues and the Study of the Ancient Near East. Publications of the Association of Ancient Historians. Claremont: Regina Books.ISBN978-1930053465.
Grayson, A. Kirk (1982)."Assyria: Ashur-dan II to Ashur-Nirari V (934–745 B.C.)". In Boardman, John; Edwards, I. E. S.; Hammond, N. G. L.; Sollberger, E. (eds.).The Cambridge Ancient History: Volume 3, Part 1: The Prehistory of the Balkans, the Middle East and the Aegean World, Tenth to Eighth Centuries BC (2nd ed.). Cambridge: Cambridge University Press.ISBN978-1139054287.
Grayson, A. Kirk (2002) [1996].Assyrian Rulers of the Early First Millennium BC: II (858–745 BC). Toronto: University of Toronto Press.ISBN0-8020-0886-0.
Heeßel, Nils P. (2017). "Assyrian Scholarship and Scribal Culture in Ashur". In E. Frahm (ed.).A Companion to Assyria. Hoboken: John Wiley & Sons.ISBN978-1118325247.
Jakob, Stefan (2017). "The Middle Assyrian Period (14th to 11th Century BCE)". In E. Frahm (ed.).A Companion to Assyria. Hoboken: John Wiley & Sons.ISBN978-1118325247.
Jakob, Stefan (2017). "Economy, Society, and Daily Life in the Middle Assyrian Period". In E. Frahm (ed.).A Companion to Assyria. Hoboken: John Wiley & Sons.ISBN978-1118325247.
Liverani, Mario (2017). "Thoughts on the Assyrian Empire and Assyrian Kingship". In E. Frahm (ed.).A Companion to Assyria. Hoboken: John Wiley & Sons.ISBN978-1118325247.
Luukko, Mikko; Van Buylaere, Greta (2017). "Languages and Writing Systems in Assyria". In E. Frahm (ed.).A Companion to Assyria. Hoboken: John Wiley & Sons.ISBN978-1118325247.
Melville, Sarah C. (2012). "Zakutu (Naqi'a)".The Encyclopedia of Ancient History. London: Wiley-Blackwell.OCLC785860275.
Melville, Sarah C. (2014). "Women in Neo-Assyrian texts". In Chavalas, Mark W. (ed.).Women in the Ancient Near East: A Sourcebook. London: Routledge.ISBN978-0-415-44855-0.
Radner, Karen (2017). "Economy, Society, and Daily Life in the Neo‐Assyrian Period". In E. Frahm (ed.).A Companion to Assyria. Hoboken: John Wiley & Sons.ISBN978-1118325247.
Radner, Karen (2021). "Diglossia and the Neo-Assyrian Empire's Akkadian and Aramaic Text Production". In Jonker, Louis C.; Berlejung, Angelika & Cornelius, Izak (eds.).Multilingualism in Ancient Contexts: Perspectives from Ancient Near Eastern and Early Christian Contexts. Stellenbosch: African Sun Media.ISBN978-1991201164.
Reade, J. E. (1998). "Assyrian eponyms, kings and pretenders, 648–605 BC".Orientalia (NOVA Series).67 (2): 255–265.JSTOR43076393.
Trolle Larsen, Mogens (2017). "The Archaeological Exploration of Assyria". In E. Frahm (ed.).A Companion to Assyria. Hoboken: John Wiley & Sons.ISBN978-1118325247.
Yamada, Keiko; Yamada, Shiego (2017)."Shalmaneser V and His Era, Revisited". In Baruchi-Unna, Amitai; Forti, Tova; Aḥituv, Shmuel; Ephʿal, Israel; Tigay, Jeffrey H. (eds.)."Now It Happened in Those Days": Studies in Biblical, Assyrian, and Other Ancient Near Eastern Historiography Presented to Mordechai Cogan on His 75th Birthday. Vol. 2. Winona Lake, Indiana: Eisenbrauns.ISBN978-1575067612.
^עלייתו של אדד ניררי השני היא התאריך המקובל לייסוד האימפריה הנאו-אשורית. היסטוריונים אחרים מציעים לכלול גם את שלטון קודמואשור-דן השני, כך שייסוד האימפריה לפיהם הוא בשנת 934 לפנה"ס.
^למשל, הוצע שהמונותאיזם היהודי, שהתפתח באותה תקופה או מעט מאוחר יותר, הלך בדרכו של הכמעט-מונותאיזם האשורי כלפי האלאשור או השלטון המונוקרטי של המלכים הנאו-אשוריים.
