מרב (בטורקמנית:Mary; ברוסית:Мерв; בפרסית:مرو) הייתה עיר ונווה מדבר בטורקמניסטן במרכז אסיה, ששכנה עלדרך המשי. בעבר נקראהמרגיאנה,אלכסנדריה ואנטיוכיה במרגיאנה (יווניתΑντιόχεια της Μαργιανήs). מספר תרבויות הקימו יישובים באתר, וקיימת השערה שבמהלךהמאה ה-12 הייתה מרב העיר הגדולה בעולם[1].
האתר כולל מספר מתחמים סמוכים זה לזה, שכל אחד מהם הוקף בחומה והיה מאוכלס בתקופה אחרת, ועם נטישתו לא אוכלס שוב, אלא מתחם חדש הוקם תחתיו.
ארבע ערים מבוצרות חשובות הוקמו במרב לאורך ההיסטוריה שלה:
ארק קלה (Erk kala) - העיר הקדומה ביותר, הוקמה בתקופתהממלכה האחמנית והיא הקטנה בין הארבע.
העיר שוכנת בנווה מדבר ששטחו כ-5,000 קמ"ר בדלתתנהר מורגאב. היוונים כינו את הנהר בשם מרגיאנה, והוא זורם מהריהינדו-כוש צפונה דרך המדברקאראקום. מיקומה בדלתה העניק לעיר שני יתרונות: ראשית שימש הנהר כעורק תחבורה נוח מהאזור ההררי שלאפגניסטן מדרום ועד למדבריות קאראקום ולעבר נהראמו דריה שמצפון; ושנית, הנהר שימש כמקור מים ליישוב, והיה לנקודת עצירה טבעית בשערי המדבר לאורךדרך המשי. העיר ממוקמת על צומת דרכים חשוב המובילות צפונה לבוכרה ולסמרקנד, מערבה לאשגבאט ודרומה לעבר אפגניסטן ולאיראן.
החפירות הארכאולוגיות באזור מראות על התיישבות במקום כבר באלף השלישי לפנה"ס. ההתיישבות הקדומה במקום במהלךתקופת הברונזה, היינו בין השנים 2500 עד 1200 לפנה"ס, קמה בחלקו הצפוני של נווה המדבר, הקרוב יותר אל מקורות המים. באזור זה התגלו תילים - קללי (Kelleli), אג'י-קוי (Adji Kui), טאיפ (Taip), תל גונור (Gonur depe) וטוגולוק (Togoluk):
מתחמי קללי 3 וקללי 4 משתרעים על שטח כולל של 70 דונם וכל אחד מהם מוקף בחומת מגן כפולה עם מגדלים. בקללי 3 ארבעה שערים סימטריים.
מתחם אג'י-קוי מאותה תקופה משתרע על שטח של 85 דונם.
מתחם טאיפ מאוחר יותר ומתוארך לתקופת המעבר מתקופת הברונזה לתקופת הברזל. הוא עשוי משני מתחמים קרובים אך מובחנים בשטח מתוחם בחומה המשתרע על פני 35 דונם.
המתחם הגדול והשמור ביותר מתקופה זו הוא זה של תל גונור המשתרע על פני 550 דונם. התל נישא לגובה של 4 מטר, והחפירות במקום חשפו את שרידיהם של ארמון גדול,נקרופוליס ומקדש המיוחס לפולחן האש - כולם מתקופת הברונזה התיכונה.
טוגולוק היה מיושב בצפיפות בתקופת הברונזה והחפירות חשפו מספר מבנים מבוצרים גדולים.
עם השיפור באמצעי ההשקיה והובלת המים, התפשטו היישובים דרומה והרחק מגדות הנהר.
תל טחירבאז' (Takhirbaj depe) יושב החל בסוף תקופת הברונזה עם הקמתה של מצודה מוקפת חומה וחפיר, וזו הורחבה באופן משמעותי מאוחר יותר. התל המשיך והיה נושב עד לתקופתהממלכה האחמנית.
תל יאז ותל גבקלי (Yaz depe, Göbekli depe) סמוכים זה לזה. בראשון התגלו ממצאיקרמיקה רבים; והשני הוא תלפרתי וסאסאני הכולל מצודה מלבנית משומרת היטב.
המרכז העירוני ההיסטורי התפתח מזרחית לנווה המדבר בסביבות שנת 500 לפנה"ס. הוא הורכב ממספר ערים מבוצרות סמוכות, והשתרע על שטח של יותר מ-12,000 דונם. החשובה שבערים אלה -ארק קלה (Erk Kala - "מצוקת ארק") נזכרה במספר מקורות כתובים בתקופתהממלכה האחמנית, והידוע שבהם הואכתובת ביסותון שלדריווש הראשון שנחקקה בסלע על מורדותיו של הר במערב איראן. מתחם ארג קלה מוגן על ידי חומות ותעלה, שגוננו על מבצר שנישא לגובה של עד 30 מטר, ארמונות, מקדשים ובתי מגורים. מרב הייתה לחלק ממלכתו שלאלכסנדר מוקדון, ופליניוס הזקן טען כי העיר ההלניסטית הוקמה על ידי אלכסנדר עצמו. באותה עת שונה שמה של העיר לאלכסנדריה, אך לא ברור אם אלכסנדר אכן ביקר בה.
לאחר חלוקת העולם ההלניסטי, נותרה העיר בשטחה שלהאימפריה הסלאוקית. בשנת290 לפנה"ס חידשאנטיוכוס הראשון את היישוב במרב בשטחן של ארג קלה וגאיור קלה (Gyaur kala - "מצודת גאיור"), וקרא את שמה של עירו "מרגיאנה אנטיוכיה" (Margiana Antiochia). אורך החומות סביב המתחם מגיע לכשמונה ק"מ והן עשויות משלוש שכבות שונות. מבנה החומות דומה לחומות שהוקמו בתקופה ההלניסטית באנטוליה, אך הן נבנו מלבני-בוץ ולא מאבנים. החומה השלישית והמאוחרת מהשלוש נבנתה מלבנים גדולות, ככל הנראה בתקופתהאימפריה הסאסאנית. היקפן של החומות מראה על חשיבות העיר, ומתקופה זו לא נמצאו ביצורים בסדר גודל כזה בכל מרכז אסיה. החומות גוננו על שטח של 3400 דונם, וכמו כל עיר יוונית, התאפיינה גאיור קלה בתוכנית שתי וערב, בתיאטרון ובאגורה. ארק קלה המשיכה ושימשה כמבצר לעיר החדשה שקמה בגאיור קלה. באתר נמצאומטבעות רבים, דבר המצביע על יציבותה הכלכלית של העיר לאורך תקופה ארוכה.
המקום המשיך והיה נושב על ידי הפרתים ובשנת53 לפנה"ס התיישבו במרב כ-10,000 רומאים שנלקחו כשבויים על ידי הפרתים בקרב חרן. לאחר הפרתים שלטו הסאסאנים במרב, ובתקופה זו ישבו בה בני דתות שונות. בראש וראשונה רווחה בה הזורואסטריות שהייתה הדת הרשמית של הממלכה, אך ישבו בה גםבודהיסטים, מאמיני המינות המניכאיסטית והמינות הנסטוריאנית, שלה שימשה מרב כמרכז חשוב.
בהנהגתו של המצביא הפרסיאבו מוסלים הייתה העיר החל בשנת748 לאחד ממוקדי התמיכה בבית עבאס במאבקו בבית אומיה. מרב שמרה על חשיבותה כמוקד כוח פוליטי לאחר שבית עבאס התבסס בבגדאד, ובין השנים813-818 קבע הח'ליףאל-מאמון את בירתו במרב, כך שהלכה למעשה היא שימשה בירת העולם המוסלמי בתקופה זו.
אבו מוסלים החל בהקמתה שלסולטאן קלה המהווה את המתחם העירוני הגדול במרב, ממערב לגאיור קלה. עד מהרה הוקף המתחם החדש בחומות והפך למרכזה של העיר החדשה אשר שגשגה משך מאות שנים. המתחם המקורי היה בשטח של כ-4 קמ"ר, ובהמשך התווסף לו מתחם בשטח של כ-2-3 קמ"ר. חלק גדול מחומות העיר שרד עד היום. החומות נבנו מלבני בוץ ונישאו לגובה של 8-9 מטר, ומגדלי שמירה נבנו במרווחים של 15-35 מטר. תחילה היו החומות דקות ולא יכלו להעניק מענה לצורכי המגננה של העיר, אך במהלךהמאה ה-12 הן עובו וחוזקו באופן משמעותי. מחוץ לחומה הראשית נבנתה חומה נוספת ובהמשך נבנתה חומה סביב פרבר נוסף בשם איסכנדר קלה (Iskender kala). עם זאת, מערך החומות המפותח לא מנה את הכיבוש המונגולי בראשיתהמאה ה-13.
בשנת1037 נעו הסלג'וקים מאזורימת אראל לכיוון דרום-מערב, וכבשו את מרב שהייתה למרכז ממלכתם ביןהמאה ה-11 למאה ה-13. גם הסלג'וקים קבעו את מרכזם בעיר בסולטאן קלה וזה השתרע בתקופתם על שטח של 6000 דונם. הסולטאןמליקשאה (Melikşah) הקיף את העיר בחומה וכשהתפתחה העיר והתרחבה הקיף אותה הסולטאןאחמד סנג'ר בחומה נוספת וארוכה יותר. המאוזוליאום של סנג'ר, מבנה רבוע שאורך כל אחת מצלעותיו הוא 27 מטר ולו שתי כניסות וכיפה גדולה, ניצב בסולטאן קלה עד היום. בתקופה זו כינוגאוגרפים פרסיים וערבים את העיר בשמות כמו "אם העולם" ו"בירת העולם הפרסי המזרחי", ולפי הערכה, בין1145-1153, התגוררו במרב כ-200,000 תושבים. מרב הייתה בין הערים החשובות בתקופה וייתכן שהגדולה בעולם כולו באותה עת.
בשנת1221 כבשו המונגולים את מרב, טבחו את רוב תושביה והרסו את מערכת אספקת המים. החפירות במקום מראות שלאחר הכיבוש חודשו חומות העיר, אך היא לא שבה לשגשוגה בעת השלטון הסלג'וקי. מרב עברה לשליטתטימור לנג ובנושאה רוח הקים ב-1409 אתעבדולה חאן קלה מדרום לסולטאן קלה.מסולטאן קלה שרדו רק חלקים של הארמון ששימש גם כמבצר.
בשנת1505 נכבשה העיר על ידי האוזבקים, אך הם גורשו על ידי הספווים לאחר חמש שנים בלבד. בשנת1787 צורפה העיר לאמירות בוכרה ושליטת הפרסים בה הסתיימה. לאחר מספר שנים הסכרים נהרסו והאוכלוסייה גורשה לאזור בוכרה. בכך הסתיימו 4500 שנות יישובה של מרב העתיקה. בשנת1883 כבשו הרוסים את האזור שהיה לחלק מהאימפריה הרוסית ושנה לאחר מכן הקימו בסמוך לעיר העתיקה מרכז מנהלי שהתפתח בתקופה הסובייטית לעיר המודרניתמרי. ב-1886 הגיעה לעירהמסילה הטרנס-כספית. ב-1991 הייתה מרב לחלק מטורקמניסטן העצמאית.
_%25D9%2588_%25D8%25B3%25D9%25BE%25D8%25A7%25D9%2587_%25D8%25A7%25D8%25B2%25D8%25A8%25DA%25A9_%25D8%25A8%25D9%2587_%25D9%2581%25D8%25B1%25D9%2585%25D8%25A7%25D9%2586%25D8%25AF%25D9%2587%25DB%258C_%25D8%25B4%25DB%258C%25D8%25A8%25DA%25A9_%25D8%25AE%25D8%25A7%25D9%2586.jpg)
