היכל התפילות ליבולי שפעהר טאי, מקדש השמיים המקוריהקיסר גְ'יָאגִ'ינְגטאי צ'י בפארק מקדש השמיים
מקדש השמיים (סינית מסורתית:天壇, בפין-יין: Tiāntán - "טְייֵנְטָאן", מילולית "מזבח השמיים") הוא אתר נרחב שלגנים, חורש נטוע ומכלול מבנים בחלק הדרום-מזרחי של מרכזבייג'ינג. המקום שימש החל מהמאה ה-15 מרכזפולחןדאואיסטי לקיסרי סין משושלותמינג וצ'ינג, שנהגו להתפלל במקום פעמיים בשנה בבקשה לשפע יבולים. בניית המבנים במכלול החלה בשנת1406 והסתיימה ב-1420. מאז עבר האתר במהלך השנים שינויים ושיפוצים, ונעשה בו שימוש רצוף עד1911, כששושלת צ'ינג נפלה. בשנת1998, הוכרז האתר כאתר מורשת עולמית על ידיאונסק"ו.
הנוהג של קיסרי סין, שכינויים "בני השמיים", לסגוד לשמיים ולארץ, הואמסורת עתיקה בסין. המקורות הכתובים מתעדים פולחןקורבנות שהוא שילוב ביןאמונהאנימיסטית ופילוסופית שלטון כבר בתקופתשושלת שיה (2200 עד 1760 לפנה"ס). מרכזים פולחניים שבהם נהגו שליטי סין לערוך טקסי סגידה לשמיים ולארץ היו בדרך כלל המבנים הבולטים ביותר בערי הבירה, ושיקפו את שיא האדריכלות והאמנות של התקופה.
בתקופה הקלאסית של סין נקבעהר טאי (泰山, בפין-יין Tài Shān)[1] כאתר היחיד בו יכלו קיסרי סין לקיים את פולחן הסגידה לשמיים ולארץ, ואפילו עליהם הוטלו מגבלות. על מנת שיותר לקיסר לערוך את הטקס הקדוש, נדרש תחילה אישור מהשמיים בדמות אירועים מבשרי טובות. גםאצילים הורשו לערוך את הטקס, אולם רק על הר בתחום הפייף שלהם. הטקס עצמו היה יקר במשאבים, ולכן היו קיסרים שהחליטו לוותר עליו לחלוטין. הבולט שבהם היה הקיסרטָאידְזונְג משושלת טאנג (שלט649-626), שנחשב לאחד מגדולי הקיסרים בתולדות סין. הוא האמין כי חובתו החשובה ביותר של מנהיג היא להביא שגשוג לעמו, ופולחנים דתיים הם נושא בלתי רלוונטי. האחרון שקיים טקס יקר זה באופן קבוע היה הקיסרגֶ'נְדְזונְג משושלת סונג (שלט1022-997) ואחריו נערך הפולחן לעיתים רחוקות.
ב-1403 החליטיונג לה, הקיסר השלישי שלשושלת מינג (שלט 1403–1424), להעביר את בירת הקיסרות מנאנג'ינג לבייג'ינג. הוא החל בשורת מפעלי בנייה בעיר ששיאם היההעיר האסורה. בין השאר הוחלט על הקמת אתר פולחן לשמיים ולארץ שיחליף את הר טאי. המקום שנבחר שכן כ-3.5 קילומטרים דרומית-מזרחית לשער גֶ'נְגְיָאנְג (前門, בפין-יין Zhèngyángmén), השער הראשי בחומת בייג'ינג. הבנייה במקום החלה ב-1406 והסתיימה ב-1420, השנה ה-18 לכהונתו של יונג לה. האתר נקרא "מקדש השמיים והארץ" (ליתר דיוק מזבח השמיים והארץ), והמבנה המרכזי בו היה בניין ריבועי הקרוי "ההיכל הגדול של הקורבן" אשר נועד ל"העלאת מנחה לשמיים ולארץ". דרומית-מערבית להיכל הגדול של הקורבן נבנה ארמון הפרישות. בשטח המקדש נשתלו עציאורן, שנועדו להדגיש את הקשר בין האדם לטבע, והמתחם הוקף בחומה. הקשר לאתר הפולחן בהר טאי מוזכר במקום בדמות "קבוצת האבנים שבעה כוכבים", כיום מזרחית למיקומו של "היכל התפילות ליבולי שפע", המייצגים את שבע הפסגות של הר טאי.
ב-1530, השנה התשיעית לכהונתו שלגְ'יָאגִ'ינְג, הקיסר האחד-עשר של שושלת מינג (שלט1567-1522), החליט הקיסר על הפרדה בין טקסי הקורבן לשמיים ולארץ.[2] גְ'יָאגִ'ינְג, שהיה חסיד אדוק שלטאואיזם ורדף את הבודהיזם, הורה על הקמת "מזבח התל העגול" דרומית להיכל הקורבן הגדול על מנת שישמש כמקום הסגידה לשמיים, ושם האתר שונה מ"מקדש השמיים והארץ" ל"מקדש השמיים". במקביל נבנו בהוצאה כספית גדולהמקדש האדמה (地壇 בפין-יין Dìtán) בצפון העיר,מקדש השמש (日壇 בפין-יין Rìtán) במזרחה, ומקדש הירח (月壇 בפין-יין Yuètán) במערבה. חמש-עשרה שנים לאחר מכן, בשנת כהונתו ה-24 של הקיסר גְ'יָאגִ'ינְג (1545), פורק "ההיכל הגדול של הקורבן", המבנה המקורי הריבועי, ובמקומו הוקם מבנה עגול הקרוי היכל דָאשְׂיָאנְג שנועד לתפילה לשם קבלת יבולים עשירים. למבנה זה היו שלושהגגות המחופים כל אחד ברעפים בצבע אחר. הגג העליון ברעפיםכחולים המסמלים את השמיים, הגגון האמצעי ברעפיםצהובים המסמלים את הקיסר, והגגון התחתון ברעפיםירוקים המסמלים את העמים ואת הארצות בשלטון הקיסר. שמונה שנים אחר כך, ב-1553, נכלל מקדש השמיים בעיר החיצונית של בייג'ינג שנבנתה דרומית לעיר הפנימית, והיה מוגן מעתה על ידי שני קווי חומות.
ב-1749, השנה הארבע-עשרה לכהונתו שלצ'יינלונג, הקיסר החמישי שלשושלת צ'ינג (שלט1795-1736) הורחב התל העגול, ונעשה שימוש בשיש לבן במקום זיגוג כחול. שנתיים אחר כך, ב-1751, שופץ היכל דָאשְׂיָאנְג, והרעפים, שהיו בגוון שונה לכל גגון (כחול, צהוב וירוק), הוחלפו על ידי רעפים מזוגגים בצבע כחול. שם ההיכל שונה ל"היכל התפילות ליבולי שפע".
ב-1889 נשרף היכל התפילות ליבולי שפע, שהיה עשוי, כמו שאר המבנים המקורים, מעץ. המבנה נבנה מחדש תוך שמירה דקדקנית על הסגנון והחומרים המקוריים.[3] מאז ועד1911, עת נפלה ממשלת צ'ינג, וממשלת הרפובליקה של סין שבאה במקומה אסרה על קיום הפולחן במקום, התקיים טקס פעמיים בשנה. ב-490 השנים שחלפו מאז הוקם האתר, ערכו בו 22 קיסרי סין משושלות מינג וצ'ינג 654 פעמים טקס סגידה לשמיים.
ב-1913 נפתח המקום כפארק ציבורי, ומאז הוא תוחזק כיאות, להוציא שתי תקופות: בזמןהכיבוש היפני של העיר מ-1937 ועד1945, כאשר המקום הוזנח, ובתקופתמהפכת התרבות (1976-1966) שעה שהמקום הפך בכוונה תחילה למזבלה. ב-1990 פונו כ-800,000 ממ"ק שלאשפה מהאתר.
הפארק סביב החלק המרכזי של המקדש משמש כיום מרכז לפעילות פנאי. בבקרים נוהגים רבים לבצע במקום תרגיליטאי צ'י, ובמהלך היום והערב מתנהלים במקום משחקים (מבדמינטון ועדשחמט) וכן מתבצעים בו הופעות של מוזיקאים, זמרים ורקדנים.
שרטוט סכמטי של החלק המרכזי במקדש השמייםמזבח התל העגולקִמְרוֹן השמיים הקיסרי וקיר ההד מסביבוגשר מדרגות השָׁנִיבתוך היכל התפילות ליבולי שפעשער הכניסה המזרחי לארמון הפרישות
מקדש השמיים שוכן כ-3.5 קילומטרים דרומית מזרחית לשער גֶ'נְגְיָאנְג (前門, בפין-יין Zhèngyángmén), השער הראשי בחומת בייג'ינג. צורת האתר היא כמעט ריבועית: שתי הפינות הדרומיות ישרות ושתי הפינות הצפוניות מעוגלות, ושטחו 2.73קמ"ר (יותר מכפול משטחה שלהעיר האסורה). האתר כולו מוקף בשתי חגורות של חומות. היקפה של החומה החיצונית הוא מעל לחמישה קילומטרים, אורכה 1,650 מטרים מצפון לדרום ו-1,725 מטרים ממזרח למערב. החומה החיצונית מקיפה את "המזבח החיצוני" ובה חמישה שערים. החומה הפנימית מקבילה לה, ואורכה 1,243 מטרים מצפון לדרום ו-1,046 ממזרח למערב. היא מקיפה את "המזבח הפנימי" ובה שישה שערים. רוב השטח נטוע בכ-4,000 עצים, מרביתם מהמיניםPlatycladus orientalis ו-sabina chinesis (עצים ממשפחת הברושיים).
מבני הפולחן העיקרים באתר מרוכזים לאורך ציר דרום צפון במזבח הפנימי, המחולק לשני חלקים על ידי חומה שכיוונה ממזרח למערב. שטחו של החלק הדרומי, המכונה "מזבח התל העגול", הוא 446דונם, ושטחו של החלק הצפוני, הגדול יותר, המכונה "מזבח אלוהי התבואה" הוא 723 דונם. שני החלקים מחוברים על ידי דרך שאורכה 360 מטרים המכונה "גשר מדרגות השני".
מזבח התל העגול (圜丘壇, בפין-יין Huánqiūtán) אומזבח השמיים – מבנה זה הוקם ב-1530 ועבר שיפוץ ב-1740. המבנה, שאף נתן את השם לאתר כולו, נמצא במרכזה של חצר ריבועית גדולה המוקפת חומה שבה ארבעה שערים מחופים בשיש לבן. את המבנה מקיפה חומה פנימית עגולה שאף בה יש ארבעה שערים המחופים בשיש לבן. שערים אלו מכונים "שערי לִינְגְשִׂינְג". המבנה, שגובהו חמישה מטרים, כולל שלוש בימות עגולות שקוטרן הולך וצר המונחות האחת על גבי השנייה בדומה לעוגת חתונה, והוא מחופה כולו בשיש לבן. הבימות מוקפות במעקות אבן המקושטים בעמודים. אל הבימה העליונה מובילים ארבעה גרמי מדרגות, ועל האבן שבמרכזה היה מונח כס המלכות של הקיסר, כשהוא מסמל את תפקידו כבן השמיים ואת הקשר שבין שמיים וארץ.
קִמְרוֹן השמיים הקיסרי וקיר ההד (皇穹宇, בפין-יין Huángqiōngyǔ) – הקִמְרוֹן הוא מבנה עגול המחופה בגג רעפים כחולים, הבנוי על בימת שיש ומקושט בציורים מבחוץ ומבפנים. גובהו 19 מטרים וקוטרו 15.6 מטרים. מבנה זה הוא העתק מוקטן של "היכל התפילות ליבולי שפע" הנמצא בחלקו הצפוני של המקדש, אם כי יש לו גג אחד בלבד והבימה עליה הוא ניצב היא בת מפלס אחד. חציו הצפוני של המבנה בנוי מלבנים. במבנה זה נהג הקיסר להעלות מנחות לפני שפרש לארמון הפרישות (או ארמון הצום). בעבר הכיל המבנהאסטלות זיכרון של אבות הקיסר.
קיר ההד היא חומה חלקה המקיפה את קמרון השמיים. גובהה 3.7 מטרים והיקפה 193 מטרים. כינוייה ניתן לה בשל תכונותיה האקוסטיות. לחישה הנאמרת בקצה אחד של החומה תשמע בבירור בקצה השני.[5] בחצר מוצבות שלוש אבני ההד, וצעקה המושמעת מאחת מהן חוזרת כהדים מספר פעמים, בהתאם לאבן עליה עומדים. מבנים נוספים הנמצאים בחלק הדרומי של המקדש כוללים את המחסן השמימי, המטבח השמימי וביתן שחיטת הקורבנות.
גשר מדרגות השָׁנִי (丹陛橋, בפין-יין Danbiqiao) – כינויה של הדרך המחברת בין קמרון השמיים הקיסרי להיכל התפילות ליבולי שפע. אורכה של הדרך 360 מטרים רוחבה כמעט 30 מטרים והיא בנויה על סוללה מוגבהת בשיפוע מתון. תחילתה בגובה מטר אחד וסופה בגובה של ארבעה מטרים. הכינוי גשר ניתן לדרך משום שבנקודה מסוימת עברה מנהרה מתחתיה. הדרך מחולקת לשלושה נתיבים מסומנים היטב. הנתיב האמצעי יועד לאלים בלבד, הנתיב השמאלי לקיסר בלבד, והנתיב הימני לקיסרית ולפקידי החצר. משני צדי הדרך נטועים עציברוש עתיקים.[6]
היכל התפילות ליבולי שפע (祈年殿 בפין-יין Qíniándiàn) הוא המבנה העיקרי בחלקו הצפוני של המקדש, והמבנה המזוהה איתו ביותר. מבנה זה שוכן במרכזה של חצר מלבנית גדולה מוקפת חומה, וניצב על בימה בת שלושה מפלסים מחופים בשיש לבן שגובהה 6 מטרים והמזכירה את מזבח השמיים. המבנה עשוי כולו מעץ, צורתו מעגלית, קוטרו 32 מטרים, וגובהו 32 מטרים (38 מטרים מגובה החצר). המבנה שבבנייתו לא נעשה שימוש במסמרים נתמך על ידי 28 עמודי עץ מקושטים במוטיבים שלדרקונים ואצות. למבנה יש גג ושני גגונים עגולים המחופים ברעפים כחולים מזוגגים. על ראש הגג העליון הוצב כדור מוזהב. הקירות הפנימיים של המבנה ותקרתו מקושטים בציורים ססגוניים. במרכז ההיכל כס מלכות הפונה לכיוון דרום. במקום זה התפלל הקיסר לשפע יבולים. המבנה הוקם ב-1540, שופץ ב-1749, נשרף כליל מפגיעתברק, ונבנה מחדש ב-1889. בחצר בה נמצא היכל התפילות לשפע יבולים יש מספר בניינים משניים נוספים, שהחשוב בהם הוא "היכל השמיים הקיסרי", מבנה מרובע קטן השוכן צפונית להיכל התפילות ליבולי שפע על הציר צפון דרום.
ארמון הפרישות אוארמון הצום – מכלול מבנים מוקף בחומות ובחפיר המצוי ברביע הדרום-מערבי של החלק הצפוני של המקדש. המכלול ששטחו 40 דונם כולל היכל מרכזי, ארמון שינה ומגדל פעמונים בן שתי קומות. הפעמון צלצל בכל פעם שהקיסר הגיע או עזב. כחלק מהטקס השנתי המורכב היה הקיסר אמור לשהות במקום שלושה ימים כשהוא נמנע ממאכלים מסוימים.
קיסר סין נחשב בסין הקדומה כבן השמיים, שניהל את ענייני היום-יום על פני האדמה בשם הסמכות השמימית וכמייצגה. הייתה חשיבות גדולה לכך שהקיסר יפגין כבוד למקור סמכותו בצורת הקרבת קורבנות לשמיים. המקדש נבנה עבור טקסי פולחן אלו, שעיקרם תפילה לשפע יבולים.
שני טקסי דת חשובים נערכו במקדש השמיים מדי שנה. הראשון התרחש בנקודת ההיפוך החורפית (היום הקצר בשנה, בדרך כלל בין21 ל-22 בדצמבר), המכונה בסינית דונְגְגְ'ה. ההכנות לטקס במקום התנהלו שבועות לפני הטקס עצמו. יום לפני מפנה החורף יצא הקיסר מהעיר האסורה בתהלוכה שכללה אלפי אנשים,סריסים, מכובדים,שומרים, מוזיקאים,זמרים,רקדנים ונושאידגלים. כך למשל השתתפו בתהלוכה שיצאה בשנה ה-13 לכהונתו של הקיסר צ'יינלונג 3,500 צועדים כשבראשם תשעהפילים. התהלוכה שהשתרעה על פני כמה קילומטרים, עברה דרך בייג'ינג והגיעה לשער גָ'אוֹחֶנְג, השער הדרומי בחומה החיצונית של מקדש השמיים. כאן ירד הקיסר מסוסו, בחן את ההכנות לטקס ופרש לארמון הפרישות.
הקיסר שהה בארמון הפרישות לשםמדיטציה במשך שלושה ימים בהם נמנע מאכילתבשר, שתייתאלכוהול ובידור, וכן הרבה להתרחץ. ההוצאות להורג נדחו, והפילגשים נותרו בעיר האסורה. נוהגים אלו השתנו לפי רוח הזמן. אחד הקיסרים שחשש מהתנקשות בחייו ביצע את מנהגי הפרישות בעיר האסורה ויצא ממנה רק ביום השלישי.
הטקס עצמו החל ב-4 לפנות בוקר. הקיסר, מלווה בעשרהשרים, טיפס אל ראש מזבח השמיים. כשהוא מפזם תפילות העלה ראש הטקס באש על המזבחעגל שנשחט מבעוד מועד, ושמסביב בערו שנים-עשר מזבחות נוספים בהם נשרפו ענפי אורן. על מזבח השמיים הקיסר היה מתפלל לשמיים, מסכם את השנה הקודמת, מתוודה עלחטאיו ומבקשמחילה, מתחנן מהשמיים כי יקבלו את הקורבן ויברכו את העולם הארצי בשנה הבאה. שלושהלפידים בוערים שהוצבו עלתרנים בגובה 36 מטרים ונראו למרחוק, סִמלו לפשוטי העם שבעיר כי הקיסר סוגד לשמיים באדיקות.[7]
הטקס השני התנהל בחודשמרץ, הפעם בפחות פאר, והוא התנהל בהיכל התפילות ליבולי שפע.
על פשוטי העם נאסר לחזות בתהלוכה או להשתתף בטקס עצמו. הטקס היה חייב להתבצע בדקדקנות משום שהסינים האמינו כי הטעות הקטנה ביותר מהווה אות מבשר רע לאומה בשנה הבאה. החדשות על קיום הטקס פורסמו בכל רחבי סין.
האבן במרכזו של מזבח השמייםפרט: המעקות המקיפות את מזבח התל העגול
האדריכלות ועיצוב האתר מבוססים על מסורות סיניות של סמלים ונומרולוגיה. במיתולוגיה הסינית השמיים מיוצגים על ידי עיגול (כפי שנתפסת כיפת השמיים לצופים מלמטה) והארץ, השטוחה לכאורה, על ידי מרובע. אלמנטים שונים במקדש מפגישים בין הארץ לשמיים. החל בצורת האתר עצמו שפינותיו הדרומיות ישרות, רמז לארץ, ופינותיו הצפוניות מעוגלות, רמז לשמיים. מזבח השמיים והיכל התפילות ליבולי שפע הם מבנים עגולים ושניהם ניצבים במרכזה של חצר מרובעת, שוב רמז למפגש בין שמיים וארץ. רמז נוסף נמצא בחומה החוצה את המזבח הפנימי לשניים ממזרח למערב. החומה ישרה לגמרי למעט הקטע שבו היא עוקפת את הבניין המקומר הקיסרי שבו היא עגולה.[8]
המספר9 מייצג את הקיסר והוא בולט בתכנון של מזבח השמיים. אבן שיש עגולה במרכזה של הבימה העליונה מוקפת בטבעת של תשעהאריחים, המוקפים ב-18 אריחים וכך הלאה עד הטבעת התשיעית המכילה 81 אריחים.[9] גם בבימה האמצעית והתחתונה יש תשע טבעות של אריחים. העלייה לבימה המרכזית אפשרית בארבעה גרמי מדרגות המחולקים לשלושה קטעים (עבור כל בימה) שבכל אחד מהם תשע מדרגות.[10]במעקות המקיפות את שלוש הבימות יש 360 עמודים המייצגים את 360 ימי השנה בלוח שנת הירח הסיני.[11]
"היכל התפילות ליבולי שפע" נשען על 28 עמודים. ארבעה עמודי הדרקון הפנימיים מייצגים אתעונות השנה, שנים-עשר עמודים באמצע מייצגים את שנים-עשר החודשים ושנים עשר עמודים חיצוניים מייצגים את חלוקת היממה לשתים עשרה יחידות בנות שעתיים על פי חלוקת הזמן הסינית. 24 העמודים הפנימיים והחיצוניים מסמלים את חלוקתשנת השמש ליחידות זמן ששימשו כבסיס לחקלאות, ענף חשוב מאוד בסין.[12]
כל המבנים בתוך אתר המקדש מחופים ברעפים כחולים כהים מיוחדים, שכן הצבע הכחול מייצג את השמיים.[12]
לסמלים במקדש השמיים הייתה חשיבות בהיותם במקום בו הקיסר התחנן מהשמיים לקבלת שפע יבולים. החקלאות הייתה הענף הכלכלי החשוב ביותר בתקופה זו והייתה הבסיס לעושר של סין. לחלופין שימש האתר כאמצעי לחיזוק הלגיטימציה של הקיסר כעומד ראש המדינה. תוך כדי תפילה והקרבת קורבנות הפגין הקיסר את מקור הסמכות לשלטונו.[8]
