השבטים הקלטים שלטו בעיר מ-450 לפנה"ס ועד הכיבוש הרומי בשנת 52 לפנה"ס, אז העיר קיבלה מעמד מרכזי שלאופידום והפכה למרכז סחר חשוב שלמתכות וטרקוטה. כעיר מבוצרת היטב שנמצאת בצומת דרכים של מספר כבישים צבאיים, העיר נהייתה לאחת הערים החשובות ביותר בגאליה, אף יותר מלוטטיה (שמה שלפריז המודרנית באותו זמן). בעיר שכן אחד האמפיתיאטראות החשובים בגאליה, ואקוודוקט באורך של 23 ק"מ.
בשנת1189 קיבלה מעמד של עיר אימפריה חופשית. העיר ארגנה שלוש רשויות מחוקקות, והרשויות הפכו את העיר לרפובליקה אוליגרכית חופשית שפיקדו עליה 21 חברי מועצת העיר. רפובליקת מץ התקיימה עדהמאה ה-15, והייתה לתקופה המשגשגת ביותר של העיר שנודעה אז כעיר עשירה. מץ הייתה אז למרכז בנקאות חשוב שנשלט בידי היהודים ולאחר מכן בידי הלומברדים.
בשנים1354 ו-1356 הקיסרקרל הרביעי כינס במץדיאטים, שבהן הוכרז צו הזהב של 1356 ותוקנו ההיבטים החוקתיים החשובים שלהאימפריה הרומית הקדושה. שליטיה של מץ הרגישו שהעיר נכבשת בידי ממלכת צרפת והאימפריה הרומית הקדושה, ורצו להתחמק מהמסים הקיסריים ומהנוכחות בדיאטים הקיסריים. לאחר מכן גדל הניכור בין העיר הקיסרית החופשית לבין המדינות הקיסריות, וגדל עקב הצרות הדתיות והפוליטיות שלהמלחמה השמלקלדית.
בשנת1552, חתמו מלך צרפתאנרי השני וחבריברית שמלקלדן עלהסכם שמבור, ומץ עברהבפועל לידיהם של מלכי צרפת. אוכלוסיית העיר קיבלה ברוגע ובהבנה את תנאי ההסכם. הקיסרקרל החמישי ערך ניסיון צבאי במטרה לתקוף את העיר מץ, וכיתר אותה בשנים 1552–1553. כוחותיו של קרל החמישי הובסו בידי כוחותיו של צבא צרפת, בפיקודו שלפרנסואה, דוכס גיז ומץ הושבה לצרפת.
תחת שלטון מלכי צרפת נעשו ברפובליקה שינויים חוקתיים חשובים. בעוד זקני העיר המשיכו לנהל את העיר, הם מונו על ידי המושל המלכותי, נציגו של המלך, והבישופים שבו אל מץ. מאוחר יותר, האינטנדנט ופקיד ההוצאה לפועל נשלחו לאכוף את סמכותו של המלך בעיר, ובשנת1634 הושם קץ לרפובליקה של מץ. ב-1648 נחתמוהסכמי מינסטר ואוסנבריק ומץ עברהלפי החוק אל ממלכת צרפת ונבחרה כבירה של שלוש הדוכסויות שלמץ,טול וורדן. עם הקמת המצודה הפכה העיר מץ לעיר מבוצרת.
במהלךמלחמת צרפת–פרוסיה בשנים1870–1871, מץ הייתה למפקדה הראשית של הצבא הצרפתי, תחת פיקודו של הגנרלפרנסואה אשיל בזן. לאחר הקרבות שלקולומבי,מארס-לה-טור וגרבלוט, גנרל בזן נסוג במטרה להגן על מץ, ונכנע לאחר מספר חודשים שלמצור. לאחר חתימתהסכם פרנקפורט ב-1871 סופחה מץ אלהאימפריה הגרמנית, כחלק מחבלאלזס-לורן, ונוהלה ישירות בידי הממשלה הקיסרית ששכנה בברלין. העיר שמרה על חשיבותה האסטרטגית והפכה לעיר חשובה של חיל המצב הגרמני, והגרמנים בנו ביצורים נוספים סביב העיר.
החוק המקומי (צרפתית:droit local) יושם כחלק מהמערכת המשפטית של מץ, הפועלת במקביל לחוק הצרפתי. החוק, שנוצר ב-1919, משמר את החוק הצרפתי שפעל בצרפת לפני 1870 ונשמר בידי הגרמנים במהלך סיפוח אלזס-מוזל, אך בוטל בשאר חלקי צרפת ב-1871. החוק גם משמר את החוק שפעל באימפריה הגרמנית עד שנת1918, את ההוראות הספציפיות שאומצו על ידי הרשויות המקומיות, ואת החוק הצרפתי שהחל לאחר שנת 1919 ופעל רק בתחום הקרויאלזס-מוזל(צר'). זהו חוק מקומי הפעיל בתחומים שונים כגון דת, חברה, עבודה וכספים. ההבדל הבולט ביותר בין צרפת לאלזס-מוזל הוא היעדר החילוניות הנוקשה באלזס-מוזל. אלזס מוזל עדיין נשלטת לפי החוק שפעל לפני1905, המספק את התמיכה הציבורית בקהילה הקתולית והלותרנית, בכנסיות הקלוויניסטים ובקהילה היהודית.
כמו כל מחוז מנהלי ברפובליקה הצרפתית החמישית, מץ מנוהלת בידי ראש העיר והעירייה, שנבחרים באמצעות בחירות דמוקרטיות כל 6 שנים. בעירייה ישנם ראש עיר ו-54 חברי מועצה, ומועצת עירייה שמתקיימת ביום חמישי האחרון של כל חודש. מאז2008, ראש עיריית מץ הוא הסוציאליסט דומיניק גרוס.
מץ היא חברה באיגוד הערים של מץ, המאגד 40 ערים למטרופולין שמרכזו במץ.
הפורטל הראשי בכניסה לקתדרלת סנט אטיין, דוגמה לשימוש באבן הגיר הצהובה של מץ
מץ היא ביתם של סגנונות ארכיטקטוניים רבים, העדים למילניום בו הושפעה מץ מתרבויות שונות. כעיר היסטורית וחשובה שלחיל המצב, העיר הושפעה גם מהאדריכלות הצבאית במהלך ההיסטוריה. העיר ידועה בשל אדריכלות אבן הגיר הצהובה שלה.
הרובע ההיסטורי של מץ שימר את תכנון הערים הגאלו-רומי באמצעות הקארדו העובר בו, שנקרא בזמנוויה סקרפונסיס, והדקומנוס העובר בו. בין השרידים הגאלו-רומיים הידועים בעיר נמנים המרחצאות, חלקים מן האקוודוקט, ובזיליקת סנט-פייר-אקס-נוניין.
בית העירייה של מץ והמבנים הסובבים את כיכר העיר הם עבודתו של הארכיטקט הצרפתיז'אק-פרנסואה בלונדל שעיצב וחידש את המרכז של העיר מץ בהקשר שלעידן הנאורות. בנוסף, מבניםנאו-קלאסיים מןהמאה ה-18 כגון בית האופרה ובית המשפט נמצאים בעיר.
האזור המלכותי של מץ נבנה במהלך הסיפוח הראשון של מץ לאימפריה הגרמנית בידיאוטו פון ביסמרק. במטרה ״לגרמן״ את העיר,הקיסר וילהלם השני החליט ליצור בעיר רובע שעיצובו מאופיין באדריכלות גרמנית הכוללת מבני רנסאנס, ואדריכלות רומנסקית או נאו-קלאסית, עם אלמנטים שלאר נובו ואר דקו. בנוסף, אבן הגיר הצהובה הייחודית לעיר, הוחלפה באבנים שמוצאן בחבל הריין שבגרמניה, כמואבן חול ורודה או אפורה,גרניט ובזלת. האזור מאופיין בבניינים חשובים בעיר, כמו תחנת הרכבת המרשימה ומשרד הדואר המרכזי שנבנו על ידי האדריכל הגרמנייוּרגן קרוֹגר.
מן העת העתיקה ועד ימינו, העיר הייתה מבוצרת ברציפות כדי להגן את העיר ולספק עמדת קרב לכוחות המגנים על העיר. חומות מן התקופה הקלאסית ועדהמאה ה-20 ניצבות בעיר ליד הגנים הציבוריים לאורך הנהרות מוזל וסאיל. טירת גשר מן המאה ה-13, אחת מן האחרונות באירופה, הקרויה שער הגרמנים, הפכה לאחד מסמלי העיר. כיום נותרו שרידים מן המצודה מןהמאה ה-16 הניצבים בעיר.צריפים חשובים מן המאות ה-18 וה-19 פרושים כיום ברחבי העיר, ובכמה מהם יש גם עניין ארכיטקטוני, מה שהופך אותם למתקנים אזרחיים, כגון הארסנל.
תחת הנהגתם של בוטנאים כמוז'אן-מארי פֶּלְט (Pelt), מץ הנהיגה מדיניות של אקולוגיה עירונית בשנות ה-70. בגלל הסימנים העירוניים לכישלון של תכנון נכסי הדירה העירוניים לאחר המלחמה, המבוסס בעיקר על מושגים שלCIAM, ז'אן-מארי פלט, אז הקונסול המוניציפלי של מץ, יזם את חידוש הגישה האקולוגית לתכנון עירוני. מדיניותו של פלט התממשה במץ על ידי תכנון של אזורים ירוקים רחבים סביב הנהרות מוזל וסאיל, והקמת אזור גדול להולכי רגל.
מאז, רעיון האקולוגיה העירונית עדיין קיים במץ באמצעותשיפוץ מתמיד של מבנים עתיקים, בנייתם של פרויקטים חדישים (כגון מרכז פומפידו-מץ), ויצירת גנים ציבוריים על פי המאפיינים שלאדריכלות נוף.
מץ היא משכנם של בתי ספר רבים, וביניהם האוניברסיטה של לורן שלה שני מרכזים: האחד במץ והשני בנאנסי. באוניברסיטת לורן יש 55,000 סטודנטים, 101 מרכזי מחקר מוסמכים המאורגנים על פי 9 תחומי המחקר, ו-8 מכללות לתואר שלישי.
עיקרה של התחבורה הציבורית במץ הוא במערכת אוטובוסים מהירה הקרויהמטיס (Mettis). למאטיס יש מערכת תחבורה מתוכננת משלו, הכוללת את הקווים A ו-B מקשרים בין המקומות החשובים של העיר (למשל העיר התחתית, האוניברסיטה ובתי החולים).
תחנת הרכבת הראשית של מץ מקושרת לרשת הצרפתית של הרכבות במהירות גבוההTGV, המפעילה קווי רכבת ישירים ממץ לפריז וללוקסמבורג. זמן הנסיעה ברכבת ממץ לפריז הוא 82 דקות. בנוסף, בעיירהלוּבּיני, 25 ק"מ מדרום למץ, נמצאת תחנת הרכבת הראשית שללורן, המופעלת גם היא על ידי רשת TGV, ומפעילה רכבות מהירות לעריםנאנט,רן,ליל ובורדו (מבלי לעצור בפריז). בנוסף לכך, מץ היא אחת התחנות הראשיות ברשת הרכבות המחוזית של לורן הקרויהמֶטרוֹלוֹר.
שדה התעופה הבינלאומי הקרוב ביותר למץ הואנמל התעופה לוקסמבורג-פינדל. בנוסף, במרחק שעה ורבע נסיעה ברכבת מתחנת הרכבת של לורן נמצאנמל התעופה שארל דה גול בפריז. בנוסף, סמוך למץ נמצא שדה התעופה הלאומי מץ-נאנסי-לורן המקשר את מץ למספר יעדים בצרפת ובאלג'יריה.
בימי הביניים הייתה בעיר קהילה יהודית, שראשיתה המדויקת אינה ברורה. ככל הנראה נולד בעיררבנו גרשום, מנהיג יהודי אשכנז בסוףהמאה העשירית. מאוחר יותר שכן בעיר בית מדרשם של כמה מבעלי התוספות. בשנת 1365 גורשו יהודי מץ.
לאחר שחזרה העיר לידיצרפת באמצעהמאה ה-16, התיישבו בעיר ארבע משפחות לפי היתר מצומצם שנבע מצורכי הצבא הצרפתי. קהילה של ממש נוצרה בסוף אותה מאה, ברובע יהודי ועם מוסדות אוטונומיים. בעשורים הבאים התפתחה הקהילה במהירות, וממחציתהמאה ה-17 הפכה העיר למרכז יהודי חשוב. אף שבמספר תושביה לא הייתה מץ הקהילה הגדולה ביותר, היא זכתה לתהילה בעולם היהודי, במספר תחומים: הקהילה חוותה פריחה כלכלית, על אף נטל המיסים הגבוה, ומוסדותיה היוומודל לחיקוי. בפרט זכתה מץ לתהילה תורנית כאשר משכה אליה רבנים נודעים כמו רבייעקב ריישר, רבייעקב יהושע פלק, רביאריה לייב גינצבורג, ורבייהונתן אייבשיץ, שגם ניהלו במץישיבה גדולה.ערבהמהפכה הצרפתית כללה אוכלוסיית מץ למעלה מאלפיים יהודים, ואוכלוסייתאלזס-לורן היהודית היוותה את הריכוז הגבוה ביותר של יהודים בצרפת כולה. בשנים אלו הוקם במץבית דפוס עברי, והחלו תהליכי מודרניזציה בין יהודי העיר. לאחר המהפכה ירדה מץ מגדולתה וכבר לא נחשבה לקהילה משמעותית באירופה כולה, אך עדיין הייתה אחת הקהילות הגדולות והחשובות ביהדות צרפת. הוקמה בה קונסיסטוריה מחוזית, ובית מדרש לרבנים ארצי. בראשית המאה ה-20 חוותה הקהילה גל הגירה ממזרח אירופה. בשואה נפגעה הקהילה, אך לאחר השואה שבה פעולתה להתחדש, וגם כיום היא קהילה משמעותית בצרפת.
שער הגרמנים מן המאה ה-13, שהוא כיום טירת הגשרים מימי הביניים היחידה בצרפת. השער היה חלק גורלי בהגנה על העיר מפני המצור של 1552–1553.
הריסות הביצורים העתיקים של מץ מהעת העתיקה ועד המאה ה-18, וביצוריה הנוכחיים של מץ מן המאות ה-19 וה-20.
מבצר קֱלוּ, המכונה בצרפת גם "הגיהנום של קֱלוּ" (בצרפתית: L'enfer de Queuleu), אשר שימש את הגרמנים כמרכז למעצרם וחקירתם של חבריתנועת ההתנגדות הצרפתית במהלך מלחמת העולם השנייה.
אנדרטת הזיכרון של מץ, המציגה פסל של אם הנושאת את גופת בנה המת.
