מֶמְפִיס (ביוונית:Μέμφις, בקופטית בוהאירית:ⲙⲉⲙϥⲓ, תעתיק: מֶמְפִי; בערבית:مَنْف, תעתיק: מַנְף - בכל השפות: פ' רפה), בעברית מקראיתנֹף אומֹף, הייתהעיר במצרים העתיקה, ושרידיה שוכנים על הגדה המערבית של הנילוס, בקצה הדרומי שלדלתת הנילוס, כ־20 ק"מ דרומית לקהיר, ליד העיר המצרית המודרנית מית־רחינה. השטח האדמיניסטרטיבי העתיק של ממפיס כולל בתוכו את האתרים העתיקיםדחשור,סקארה,אבו סיר,אבו גורב וזאוויית אל עריאן.
ממפיס שימשה כבירת מצרים התחתונה ובירת מצרים המאוחדת לפנינא אמון, מימי יסוד המדינה ועד סוףתקופת הממלכה הקדומה בשנת 2200 לפנה"ס לערך. היא הייתה בירת מצרים לתקופה קצרה גם בתקופתהממלכה החדשה, ושימשה כמרכזאדמיניסטרטיבי בכל תקופת ההיסטוריה שלמצרים העתיקה.
שמה המצרי הקדום של העיר היה אִנְבּוּ־חֶץ שפירושו "החומה הלבנה".[דרוש מקור] שמה המקובל יותר היה מֶנֹ־פר על שםהפירמידה של המלךפפי הראשון מהשושלת השישית, ששכנה בקרבת העיר. השם ממפיס (Μέμφις) הוא שםיווני שנוצר כתוצאה מעיוות השם מֶנֹ־פר, ואשר הפך בקופטית למֶנֶף. ממפיס הייתה ידועה בתקופה העתיקה גם בשם אנק טַווי שמשמעותו היא "זו המקשרת את שתי הארצות". שם זה מדגיש את מיקומה האסטרטגי של ממפיס בגבול ביןמצרים התחתונה ומצרים העליונה.
עוד באלף ה־3 לפנה"ס נודעה העיר בשם הקודשחות כא־פתח (ḥwt-kȝ-ptḥ,𓉗𓏏𓉐𓂓𓏤𓊪𓏏𓎛), כלומר "ארמוןשור־אלפתח"[1] או "בית הנשמה שלפתח", וכך גם ההיסטוריון המצרימנתון קרא לה במצרית עתיקה. המונח התגלגל לאוגריתית כ־𐎈𐎋𐎔𐎚 (חכפת), וקיבל את המשמעות הכללית "מצרים", המקודשת לכושר וחסיס (המקביל הכנעני לפתח).[2] משם התגלגל ליוונית כ־Aίγυπτoς (איגופטוס, אגיפטוס בהגייה מודרנית), שמה של מצרים עד היום ביוונית ולטינית ובשפות רבות נוספות, כולל שמה של מצרים בשפה האנגלית – Egypt.[3]
שמה של העיר במקרא היה נֹף או מֹף. השם נף מופיע במקרא בשישה פסוקים, למשל:”נוֹאֲלוּ שָׂרֵיצֹעַן, נִשְּׁאוּ שָׂרֵינֹף; הִתְעוּ אֶת-מִצְרַיִם, פִּנַּת שְׁבָטֶיהָ” (ישעיהו,י"ט,י"ג). השם מף מופיע פעם אחת בהושע –”כִּי-הִנֵּה הָלְכוּ מִשֹּׁד, מִצְרַיִם תְּקַבְּצֵםמֹף תְּקַבְּרֵם; מַחְמַד לְכַסְפָּם, קִמּוֹשׂ יִירָשֵׁם, חוֹחַ, בְּאָהֳלֵיהֶם” (הושע,ט',ו').
על פיהרודוטוס, ממפיס נוסדה בשנת 3100 לפנה"ס על ידי המלךנערמר הידוע גם בשםמֶנֶס. מלך זה היה המלך הראשון בתקופתהשושלת הראשונה בממלכה הקדומה, ואיחוד מצרים התחתונה ומצרים העליונה מיוחס לו. יש מחלוקת בין ההיסטוריונים לגבי גודל אוכלוסיית העיר. על פי ט. צ'נדלר[4] אוכלוסיית ממפיס מנתה 30,000 תושבים ובכך הייתה היישוב המאוכלס ביותר בעולם מיום היווסדה ועד 2250 לפנה"ס לערך. ההיסטוריון ק. א. ברד[5] העריך שאוכלוסייתה מנתה כ־6,000 תושבים בלבד בתקופת הממלכה הקדומה.
בתקופתהשושלת השישית הגיעה ממפיס לשיאה. היא הייתה אחד המרכזים הדתיים העיקריים במצרים (התחרתה כמרכז דתי בעיראון) ושימשה כמרכז הפולחן של האלפְּתַח, אשר נחשב בממפיס לאבי האלים ובורא האדם.הרודוטוס (המאה ה־4 לפנה"ס) מספר[6] שבצד הצפוני של מקדשהפייסטוס, הוא פתח, היה מתחם קודש לפרוטאוס, ומסביבו חיופיניקיםצורים באזור שנקרא "מחנה הצורים", ובו עבדו את "אפרודיטה הזרה", היאעשתרת; ביב התגלו עדויות לקשרי המושבה הפיניקית במף עם העיר, בדמות חרסים המזכירים שמות פיניקיים (כולל לא מעט אזכורים לאלים פתח ואפיס).[7] בעיר נמצאו גם כתובותפיניקיות.[8] העיר הייתה גם מרכז פולחני לשור הקדוש אפיס. בעיר הייתה גם מושבהאדומית.[9] העיר ירדה מגדולתה בימי השושלת ה־18, כאשר הבירה עברה לתבאי, היא נא אמון. העיר שבה לפרוח בעת השלטון הפרסי, במאות ה־6 וה־5 לפנה"ס, ושקעה שוב עם יסוד העיראלכסנדריה בשנת 331 לפנה"ס על ידיאלכסנדר מוקדון. בתקופה זו ובתקופה הרומית הייתה ממפיס העיר השנייה בחשיבותה במצרים.
בגלל השימוש המשני שעשו התושבים באבני הבניין של ממפיס, נשארו שרידים מעטים באתר. נחשפו המקדשים של האלים פתח ואפיס. כמו כן נחשפו במקום מספר פסלים כולל פסל מאלבסטר שלרעמסס השני בגודל של שניים על ארבעה מטר. ממפיס נמצאת בקרבת הנקרופוליס שלסקארה. כיום נמצא בממפיס אתר המשמש כמוזיאון פתוח הכולל ממצאים מתקופת מצרים העתיקה. אחד הפסלים המפורסמים הוא פסלו הענק של רעמסס השני אשר התגלה באתר. אורך הפסל הוא 10 מטר והוא מוצב בשכיבה במבנה סגור באתר אשר נבנה סביבו.
_of_Banobal_(KAI_48)_full_view.png)
