קלינט איסטווד בתפקיד האיש ללא שם בתמונה שצולמה לצורך קידום הסרט "בעבור חופן דולרים" אותו בייםסרג'ו לאונהסצנה מתוך מערבון הספגטי "Man Called Invincible"
מערבון ספגטי הוא כינוי לתת-סוגה של סרטי המערבונים שצצו בשנות ה-60 של המאה ה-20. כינוי זה נובע מהעובדה שרובם הופקו על ידיאולפניםאיטלקיים. בתחילה לרבים מהם היו משותפים השפה האיטלקית, התקציב הנמוך, וצילום מינימליסטי ושוטף ששבר את המוסכמות של מערבונים מוקדמים יותר – לעיתים בכוונה, כתוצאה מהרקע התרבותי השונה של יוצרי הסרט ומהתקציב המוגבל. השימוש במונח נעשה בתחילת דרכה של הסוגה בזלזול, אך משנות השמונים התפתחה הערכה מחודשת לסרטים אלה.
היצירה המפורסמת ביותר של הסוגה היא הטרילוגיה "האיש ללא שם" בבימויו שלסרג'ו לאונה ובכיכובו שלקלינט איסטווד. היצירה כוללת את הסרטים "בעבור חופן דולרים" (1964), "בעבור חופן נוסף של דולרים" (1965) [שנקרא בישראל "הצלפים"], וכן את "הטוב, הרע והמכוער" (1966). לשלושת הסרטיםפסקול שהלחיןאניו מוריקונה, שכל הנעימות שכתב לסרטים נעשו סימן היכר של מערבוני ספגטי. "הטוב, הרע והמכוער" היה לאחד מסרטי המערבונים המפורסמים בכל הזמנים, ובאופן לא טיפוסי לסוגת מערבוני הספגטי, הוא הופק בתקציב גבוה יחסית של כמיליון דולר.
מערבון ספגטי אחר שהתפרסם מאוד היה הסרט "ג'נגו" (Django) בבימויו שלסרג'ו קורבוצ'י ובכיכובו שלפרנקו נרו. גיבור הסרט, ג'נגו, גורר אחריו לאורך הסרט ארון מתים ובו מכונת ירייה, שבעזרתה הוא קוטל עשרות מאויביו במכת אש אחת.[1] הצלחת הסרט הביאה גם להמשך שיתוף הפעולה הפורה של קורבוצ'י עם פרנקו נרו, וגם ליצירת סרטי ג'נגו נוספים, שבהם כיכבו שחקנים אחרים.
^בעקבות הסרט נוצר בסלנג העברי הביטוי "סרט חקלאי", או "מערבון חקלאי", שמשמעותו היא סרט שבו יש "מאה מתים לדונם", ולא מתים בודדים. ראו גם: רוביק רוזנטל, מילון הסלנג המקיף, ירושלים, כתר, 2005, עמ' 269.