מַעֲמַד הַר סִינָי (מכונה גםמתן תורה) הואסיפור מקראי מכונן, שבו מתגלהאלוהים לבני ישראל בהר סיני, נותן להם אתהתורה ומצווה אותם במצוות, ובראשןעשרת הדיברות. במהלך המעמד כורת אלוהיםברית עם בני ישראל, על פיה הואבוחר בהם לעמו והם מתחייבים לשמור את המצוות ואת התורה שיקבלו. בתום המעמד עולהמשה להר סיני למשך ארבעים יום, שבסיומם הוא יורד עםלוחות הברית שעליהם חקוקים עשרת הדיברות שנאמרו במעמד.
בהמשך ליציאת מצרים, בדרכם לארץ ישראל, חנו בני ישראל כנגד הר סיני בחודש השלישי לצאתם. אז מסופר במקרא על דיבור נוסף של ה' אל משה:
וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי – וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
משה כינס את זקני העם ומסר להם דברים אלה, והעם הגיבו כך:”וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה, וַיָּשֶׁב מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'.” (ח).
על המילים בהמשך הפרק”וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'”, פירש רש"י:”תשובה על דבר זה שמעתי מהם שרצונם לשמוע ממך. אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך. רצוננו לראות את מלכנו.”.[1]
על רקע דברים אלו, חזר משה אל ה' ומסר את דבר העם, אז הודיע ה' למשה על מעמד הר סיני בו הוא יתגלה לכל העם, וכך הם יאמינו שהוא התגלה אל משה ומסר דרכו את התורה:
וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם, וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל ה'.
בני ישראל נצטוו להכין את עצמם למעמד שיתרחש ביום השלישי, בכיבוס (טבילת) בגדיהם ופרישה זמנית מיחסי אישות. במקביל הוזהרו שלא לעלות להר, להתקרב אליו או לגעת בו, לבל ימותו.
על-פי המסופר בפרשת בא, מספר היוצאים ממצרים כשש-מאות אלף גברים מגיל 20:”וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף” (שמות,י"ב,ל"ז). מכאן שבתוספת הנשים והילדים, מנה העם שהתייצב במעמד, מיליוני בני אדם. התגלותו של אלוהים על ראש הר סיני לוותה במעמד מעורר אימים:ענן כבד,ברקים, קולות, קולשופר הולך וחזק,אש ועשן המתואר כ"עשן הכבשן" והשמעתהדיברות בדיבור אלוהי:”משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹוהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל.”.[2] תגובתם של ישראל למעמד ולקול אלוהים הייתהחרדה ופחד. לאחר שמיעת עשרת הדיברות, שבמהלכה ראו העם את הקולות, הלפידים, קול השופר והעשן, הם נעו והתרחקו מההר וביקשו ממשה שיתווך בינם לבין אלוהים, פן ימותו למשמע קולו.[3] כבוד אלוהים חפף על ראש הר סיני שבעה ימים, ונראה כאש אוכלת.[4] משה קיבל את דבריהם, וניגש אל הר סיני הלוט בערפל, כדי לשמוע את המשך המצוות שעליהן נכרתת הברית עם ישראל, ולמסור אותן לישראל כדי לקבל את הסכמתם לכריתת הברית.[5]
בסוףפרשת משפטים מתואר[6] טקס כריתת הברית בין ישראל לה'. משה ירד מהר סיני והציג בפני העם את המצוות שצווה אותו ה' בהיותו בהר סיני, על מנת לקבל את הסכמת העם לכריתת הברית עם ה' על המצוות הללו. העם ענו:”כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה” (שמות,כ"ד,ג'), ומשה כתב את המצוות על ספר שנקרא 'ספר הברית'. למחרת בנה משהמזבח, הציב שתים עשרה מצבות עבורשנים עשר השבטים בתחתית ההר, והקריבפרים לעולה ושלמים על המזבח. הוא זרק חצי מדם הקרבנות על המזבח, וחצי שני הוא אחסן באגנות (כלי קיבול). לאחר מכן, הקריא לעם את 'ספר הברית' שבו המצוות שצווהו ה' בהיותו בהר סיני, והעם נענה שוב ואמר:”כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע” (שמות,כ"ד,ז'). לבסוף זרק משה על העם את הדם, אותו הוא כינה כ"דם הברית". בסיום הטקס קרבו להר סיני יחד עם משה, זקני ישראל ונדב ואביהוא, השתחוו שם, ואכלו מבשר הקרבנות. על פי התיאור המקראי, הם 'ראו' שם את אלוהי ישראל:”וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר”.
על פי שמות (כ',י"ז) מטרתו של המעמד הייתה לרומם ולגדל את שם ישראל בעולם ('לנסות', מלשון נס ודגל) ולהביא אותם ליראת שמים ואמונה חווייתית באל. "וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל הָעָם אַל תִּירָאוּ כִּי לְבַעֲבוּר נַסּוֹת אֶתְכֶם בָּא הָאֱלֹוהִים, וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ."
על פידברים (ד',ט'–י"ג) מטרתו של המעמד הייתה ללמד את עם ישראל אמונה, ולצוות לו אתעשרת הדיברות”וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לֻחוֹת אֲבָנִים”. עוד מצוין שבהתגלותו לא הייתה כל תמונה מוחשית:”וַיְדַבֵּר ה' אֲלֵיכֶם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, קוֹל דְּבָרִים אַתֶּם שֹׁמְעִים, וּתְמוּנָה אֵינְכֶם רֹאִים, זוּלָתִי קוֹל”, ונלווית לדברים אלו אזהרה לא לשכוח את המעמד.
לאחר המעמד עלה משה להר סיני לארבעים יום ולילה, ולאחר שהוא החל להתעכב, העם חשש שמא הוא מת, וביקש מאהרן הכהן תחליף למשה:”וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ”.[7] אהרון נענה לבקשה, וביקש שיביאו לו את תכשיטי הזהב שלהם מאוזני הנשים, הבנים והבנות. הוא יצק מהתכשיטיםעגל זהב, שהעם עבד לו בפולחן ובריקודים.
לאחר סיום פרשיית חטא העגל ביקש העם ממשה שהוא יהיה זה שהשם ידבר אליו מפני שהם פוחדים כי לא יוכלו להישאר בחיים במעמד גילוי נשגב כזה שוב. כפי שמתואר במקרא:
וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם. וַתֹּאמְרוּ: הֵן הֶרְאָנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת כְּבֹדוֹ וְאֶת גָּדְלוֹ וְאֶת קֹלוֹ שָׁמַעְנוּ מִתּוֹךְ הָאֵשׁ, הַיּוֹם הַזֶּה רָאִינוּ כִּי יְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וָחָי. וְעַתָּה לָמָּה נָמוּת כִּי תֹאכְלֵנוּ הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת? אִם יֹסְפִים אֲנַחְנוּ לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה' אֱלֹהֵינוּ עוֹד – וָמָתְנוּ. כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי? קְרַב אַתָּה וּשֲׁמָע אֵת כָּל אֲשֶׁר יֹאמַר ה' אֱלֹהֵינוּ וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר ה' אֱלֹהֵינוּ אֵלֶיךָ, וְשָׁמַעְנוּ וְעָשִׂינוּ.
ה' אישר את הדברים ושיבח אותם על כך:
וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם בְּדַבֶּרְכֶם אֵלָי, וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי: שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל דִּבְרֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ, הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם. לֵךְ אֱמֹר לָהֶם: שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם. וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ.
לפיהמסורת היהודית, במעמד הר סיני כרתעם ישראל ברית עם ה', בה קיבל על עצמו את התורה ואת המצוות. מסיבה זו, הלוחות שעליהם כתוביםעשרת הדיברות מכונים גם "לוחות הברית". על פיחז"ל, רק שני הדיברות הראשונים נמסרו לבני ישראל ישירות מפי האלוהים, ושאר הדיברות נמסרו לעם מפי משה. בהמשך עלה משה אל ההר וקיבל מצוות נוספות, אותן מסר לעם מאוחר יותר. לאחר כניסת העם לארץ ישראל ערךיהושע בן-נון אתמעמד הר גריזים והר עיבל, בו נכרתה עם האל ברית נוספת, שכללה גם מצוות שניתנו לאחר מעמד הר סיני.
חז"ל מדמים את מעמד הר סיני לחתונתו של האל עם האומה הישראלית,[8] ובפירוש אחר ללידה, כי האל הוא כמו אב לעם ישראל. האירוע אינו נתפס כאירוע מקומי אלא כאירוע כלל-עולמי, "שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו", אשר נגע לכל האנושות, אף שזו סירבה לקבל את התורה,[9] והיה בעל משמעות גם עבור בעלי החיים, הצמחים והטבע כולו.[10]
בחז"ל מתואר האירוע כמפחיד ומעורר אימה עד כדי כך שעם ישראל נסוג לאחור מרחק רב מאוד. מפורש שהעם לא יכלו להכיל את הקול האלוהי ונפשם יצאה בדברו, כך שהיה צריך להחיות אותם.[11] פירוש זה נשען על הפסוק משיר השירים "נפשי יצאה בדברו".
חז"ל האמינו כי כאשרהנחש הסית את אדם וחוה לחטא עץ הדעת הוא הטיל זוהמה בכל בני האדם. בתלמוד הבבלי נכתב כי עם ישראל התנקה מאותה זוהמה כאשר עמד מול הר סיני, בעוד ששאר האנושות לא התנקתה מפני שלא עמדה מול הר סיני.[12]
ישנה בחז"ל דעה הסוברת שיתרו התרשם ממעמד הר סיני ובעקבותיו התגייר והצטרף אל עם ישראל. בתורה מתואר שיתרו ייעץ למשה לגבי דרך ההתנהלות עם בני ישראל, ולאחר מכן שב למקומו.
במקרא עצמו אין תאריך המציין את יום מתן תורה, אך נאמר החודש שבו הגיעו בני ישראל להר סיני”בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי” (שמות,י"ט,א'). (החודש השלישי הוא חודשסיוון לפי הספירה החל מניסן). המילה הסתמית "בחודש" במקרא מציינת אתראש החודש, ולאחר מכן היו כמה ימי הכנה. המעמד עצמו היה כנראה ביום השביעי (ז' בסיוון – שלושה ימים חיכו להוראות משה, ושלושה נוספים התקדשו לקראת קבלת התורה), כולל יום אחד ש"הוסיף משה מדעתו". התאריך בו הייתה אמורה להינתן התורה, לולא נוסף אותו יום, תואם את המסורת הפרושית למועד חג השבועות בלוח העברי הקבוע.
לפיהתלמוד, "בשישה בחודש (סיוון) ניתנה תורה" (תלמוד בבלי,מסכת יומא,דף ד', עמוד ב') (מפני שניסן ואייר היו שניהם חודשים מלאים), ולפי דעה מסוימת בתלמוד –בשביעי בסיוון.
לפיהכרונולוגיה המקראית והמסורתית אירע מעמד הר סיני בשנתב' אלפים תמ"ח (2,448) לבריאת העולם,[13] כלומר במאה ה-14 לפנה"ס.
לפיספר היובלים, אירע מעמד הר סיני בשנה השלישית בשמיטה השנייה ביובל החמישים – 2,411 לבריאת העולם, ב-15 בחודש השלישי – שבו חל חג השבועות בלוח השנה במגילות קומראן.
ערך מורחב –הר סיניבמקרא אין זיהוי ברור של מקומו של הר סיני, או בשמו האחר, הר חורב. ברור רק שהוא שוכן במדבר שבין ישראל למצריים.
מסורות נוצריות מזהות את מקומו בג'בל מוסא שבדרום חצי האי סיני. למרגלות ההר, במיקום מבודד בלב המדבר, הקימונוצרים יוונים אורתודוקסים במאה השישית אתמנזר סנטה קתרינה. פרופ' ענתי, חוקר המקרא, מזהה את הר סיני עם הר כרכום. למבקרים במקום ברור שהר זה היווה מקום פולחני, שכן יש בו ציורי סלע מרובים מאוד. למרגלות ההר ניצבת מצבה של שתים-עשרה אבנים גדולות ולידה גל אבנים שנראה כי שימש כמזבח, כמתואר במקרא.
חוקרי המקרא ניגשים אל הטקסט התנ"כי כאל טקסט הערוך ממספר מקורות קדומים, שנכתבו בתקופות שונות,[14][15], שלעיתים סותרים זה את זה, ולעיתים משלימים זה את זה. אחת הגישות המוכרות בתחום מנסה לסווג את הטקסטים המקראיים למספר מקורות מרכזיים מכונה תורת המקורות, אוהשערת התעודות. החוקריגאל בן-נון הולך בעקבות שיטה זו וסופר חמש גרסאות שונות של עליית משה להר בפרק כ"ד לבדו[16]:
בן-נון מוסיף כי השם "הר סיני" אינו מופיע בקטעים שמתוארכים כעתיקים ביותר במקרא, כמו ההתגלות למשה בהר חורב,שירת דבורה ואחרים, בהם מוזכרים חורב, שעיר, שדה אדום, תימן ופארן כמקומות התגלותו שלה',[22] וכי בארבע מתוך חמש הגרסאות שבשמות כ"ד ההר מוזכר ללא ציון שמו. בן-נון מסיק מכך שסיפור התגלות ה' בהר סיני הוא מסורת מאוחרת יחסית.
החוקר אילון גלעד סבור כי השם סיני מקורו באמונה הארמית באל הירח,סין, שבני ישראל הכירו בעתגלות בבל. לדעתו, ייתכן כי מעמד הר סיני שבתורה הוא העתקה של מעמד התגלות של האל סין למלך בבלנבונאיד, ששמו הפך במקרא לנדב ואביהוא[23]
ההתגלות בסיני, דף שער בספרייה הלאומית| חג השבועות | ||
|---|---|---|
| רקע | יום המיוחס •שלושת ימי ההגבלה •מעמד הר סיני •עשרת הדיברות •לוחות הברית | |
| תפילות ופיוטים | קריאת ההלל •אקדמות •יציב פתגם •כד יתבין ישראל •אזהרות •אתה הנחלת •עליונים ששו | |
| מנהגים | אכילת מאכלי חלב ודבש •מגילת רות •תיקון ליל שבועות •חג המים | |
| שונות | שמחת הרגלים •ביכורים •שתי הלחם •הצעת התורה לאומות | |
