מעיין הוא מבוע שלמי תהום מתוך האדמה. לרוב מדובר במיגשמים שחלחלו מפני הקרקע עד לשכבת קרקע אטומה (שכבת האקוויקלוד) המונעת את המשך החלחול. מים אלה זורמים על פני השכבה האטומה עד למוצא כלשהו אל פני השטח.
מעיין קארסטי(אנ') – נובע מתוך מחילות קרסטיות תת-קרקעיות המתפתחות בסלעיגיר ודולומיט. מעיין קארסטי מתאפיין בדרך כלל בשפיעת מים גדולה היכולה ליצור נחל איתן. נחלי הבניאס, הדן והחצבני נובעים ממעיינות קארסטים. לעיתים המעיין הקרסטי הואמעיין פועם, שלו צורת אגירת מים כמו סיפון של כיור. כמות המים במעיינות כאלה תלויה בכמות הגשמים העונתית. הם מכילים אחוז גבוה מאוד שלסידן, ומלחים שונים. מעיינות מהסוג הזה הםמעיין הגיחון ששמו קשור לכך שהוא "מגיח" מן האדמה, ועין פואר בוואדי קלט (בעברית:עין מבוע בנחל פרת).
מעיין העתק – נובע לאורךהעתק (סדק בסלע) שדרכו עולים המים מהאקווה אל פני השטח. מעיינות הגלבוע הם מעיינות מהסוג הזה.
בישראל ישנו שילוב בין מעיינות קארסטיים ומעיינות העתק, דבר המתבטא במעיין חרוד ובמעיינותעמק בית שאן.[2]
מעיין ארטזי – הפורץ בשל לחץ מים שנוצר בשכבות התת-קרקעיות.
מעיין מלאכותי – בחלק מהמעיינות ישנה התערבות מעשי ידי אדם, בחציבת נקבה מלאכותית לתוך המעיין, על מנת להגדיל את שטח הספיקה שלו ולהגביר את זרימתו. מעיינות כאלו מצויים בסטף וליפתא בקרבת ירושלים.
מעיין חתום (מגילת שיר השירים,פרק ד',פסוק י"ב) בו ישנה סתימה של המעיין החיצוני, שנמצא לרוב מחוץ לעיר בוואדי, וחציבת נקבה פנימית שמטה את זרימת המים ומוליכה אותם לתחומי החומות של העיר כמו במעיין הגיחון. בשיטה זו מי המעיין אינם יכולים להישלט בידי אויב הצר על העיר.
מעיין מיוחד במינו בחוףהים התיכון מצוי בחוף דור. המים המתוקים נובעים מהים. המעיין נמצא במרחק מן החוף. עליו נבנה מבנה קדום, המונע את ערבוב מימיו עם מי הים.[3]
בספר ויקרא (יא, לו) נכתב: “אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר”. מתוך כך למדו חכמים שמי מעיין כשרים לטבילה גם בעת שהם זורמים, בניגוד למימקווה שכשרים רק כשהם עומדים במקומם, משום שהמים כשרים כדרך שהם מתקיימים במצבם הטבעי.
מי גשמים יורדים מהשמיים, וכל עוד הם זורמים מצבם ארעי ולא קבוע, ורק כאשר ייקוו למקום אחד, הם מתקיימים ואפשר להשתמש בהם. לעומת זאת, מעיין הוא תמיד נובע וזורם, ובגלל שזה טבעו ודרך שימושו, גם כשמימיו זורמים הוא כשר לטבילה (משנה מסכת מקוואות פרק א, משניות ז-ח; שו”ע רא, ב).
מעיין שנפל לתוכו משקה בצבע, כמו יין אדום, למרות ששינה את מראה המים, בגלל שמי המעיין נחשבים "מים חיים" המעיין כשר לטבילה (בניגוד למקרה דומה במקווה).
בכדי שמעיין יחשב כשר הוא צריך שיעור ארבעים סאה לטבילת אדם, אלא שאם מי המעיין זורמים, מצרפים את כל מי המעיין ממקום נביעתו ועד סוף זרימתו לחישוב ארבעים סאה.
