המונח "פיפל מובר" מפנה לכאן. לערך העוסק במתקן בדיסלינד, ראופיפלמובר.

מַסִּיעוֹן (באנגלית:people mover, אוautomated people mover, לעיתים בקיצורAPM) הוא מערכת אוטומטית להסעת נוסעים למרחקים קצרים במתחמים קטנים. מערכת זו מונעת על ידימסוע הפועל באופן רציף והמניע את הקרונות, והיא אוטומטית במובן זה שאין בקרונות או ברכבות נהג.

מערכות מסוג זה משמשות בעיקר במתחמים קטנים בהם נדרשת הסעה מהירה של אנשים על פני טווחים קצרים. דוגמאות למערכות אלה קיימות בעיקר בשדות תעופה והן מקשרות בין טרמינלים שונים בנמלי התעופה או בין המבנה המרכזי של נמל התעופה לשערי היציאה.

מקור המונח בכינויה של מערכת הסקייבס (האוטובוס האווירי) שפותחה על ידיתאגיד האלקטרוניקהוסטינגהאוס בשנת1964‏^[1][2].

מתקן נוסף שנבנה בשנת1967 בסגנון זה היה המתקן של חברתגודייר אשר נבנה בפארק השעשועיםדיסנילנד שבקליפורניה ונקראהפיפלמובר (PeopleMover -הלחם בסיסים של שמו של סוג המתקן באנגלית)^[3].

עם השנים הפך המונח לשם גנרי לתיאור מערכת הנעת המונים מסוג זה, אף שלעיתים נעשה שימוש במונח "מערכת הנעה אוטומטית מונחית" (automated guideway transit).

המערכת האוטומטית הראשונה להסעה המונית של אנשים הייתה ה"רכבת שאינה עוצרת" (ה-'Never-Stop-Railway') שנבנתה עבורתערוכת האימפריה הבריטית שנערכה בוומבלי שבלונדון בשנת1924. רכבת זו כללה 88 קרונות שנעו ללא הפסקה סביב מתחם התערוכה, באופן אוטומטי וללא נהג.קרונות אלה נעו לאורךמסילת ברזל צרה שנבנתה עבורם, כאשר בורג מסתובב לאורך המסילה הניע אותם קדימה. קצב הנסיעה של הקרונות השתנה באופן אוטומטי בהתאם לסיבוב הבורג, וכך בהתקרבם לתחנות נעו הקרונות בקצב הליכה שאפשר לנוסעים לעלות ולרדת מהם, ובין התחנות הם נעו בקצב מהיר יותר.

הרכבת פעלה במשך שתי שנות התערוכה, ופורקה עם סיומה.

בשנת1949 החלהחברת הצמיגים והגומי גודייר, ביוזמת המהנדס אל נילסון, וביוזמת מייק קנדאל, המהנדס הראשי של חברת סטפנס-אדמסון (Stephens-Adamson) לתכנן מערכות הסעה אוטומטיות. לגודייר היה ניסיון רב בבנייתמדרגות נעות ומסועים אוטומטיים.

במשך ארבע שנים עבדו שתי החברות על פיתוח המערכת, ומספר אבות טיפוס נבנו. אבות טיפוס אלה זכו לכינויים: "ספידווק" (Speedwalk - הליכה מהירה), "ספידראמפ" (Speedramp - רמפה מהירה) ו"קארוויור" (Carveyor -הלחם בסיסים של המילים "מכונית" ו"מסוע" באנגלית).

• "ספידווק" - הייתה המערכת הראשונה שנמכרה על ידי שתי החברות. מערכת זו הייתהמדרכה נעה במהירות של 2.4 קמ"ש (מהירות הליכה איטית), כאשר נוסעים יכלו להישען על מעקה הנע עם המדרכה, ויכלו לעלות ולרדת מהמדרכה הנעה בשל מהירותה האיטית. מערכות אלו נועדו עבור שדות תעופה, תחנות רכבת גדולות, ופארקי שעשועים.

• מערכת ה"ספידראמפ" - הייתהמדרכה נעה שהסיעה נוסעים בין מפלסים וקומות שונות. מערכת זו נועדה להחליףמדרגות נעות בשדות תעופה ותחנות הרכבת, ולאפשר לנוסעים עליה, בשל משטחה המישורי, לנוע עם הכבודה שלהם (המזוודות) אותה לא ניתן להעלות במדרגות נעות. ההתקנה הראשונה של מערכת זו הייתה בשנת1954 בתחנת הרכבת הדסון ומנהטן (Hudson and Manhattan) בעירג'רזי סיטי. אורכה של המערכת היה 69 מטרים והיא העלתה נוסעים לגובה של 6.7 מטרים בשיפוע של 15 מעלות^[4].

• מערכת ה"קארוויור" כללה מספר תאים נעים שיכלו להסיע אנשים על פני מסוע חשמלי בין שתי נקודות. תאים אלו נעו על מסועים מכניים, כאשר מהירות התאים השתנתה בהתאם להתקרבות התא לתחנה או להתרחקותו מהתחנה. הושבת הנוסעים בתוך תא אפשרה את שינויי המהירות, שכן שינוי מהירות יכול להביא לנפילתם של נוסעים העומדים על מסוע. במערכת זו עלו הנוסעים על התאים בעת שהתאים נסעו במקביל למדרכה הנעה במהירות הזהה למהירות התאים. מערכת זו תוכננה עבוררכבת רחוב 42 המקשרת ביןכיכר טיימס ותחנת גרנד סנטרל. לאחר פגישות רבות שנערכו בין מהנדסי החברה לביןרשות התחבורה של ניו יורק, והוחלט בנובמבר1954 על הקמת הפרויקט^[4], אולם הפרויקט לא הוקם בשל קשיי מימון, והרכבת נבנתה לבסוף בפארק השעשועיםדיסנילנד שבקליפורניה, ובהמשך בפארק השעשועיםממלכת הקסם באתר הנופשדיסניוורלד שבפלורידה. בדיסנוורלד הותקנה המערכת במספר מתקנים, ובהם המתקן "אם היו לך כנפיים".

בדיסנילנד זכה המתקן לשם "פיפלמובר" -הלחם בסיסים של השם הגנרי של המתקן.

בשנות ה-70 נבנו מערכות מסוג זה ברחבי העולם. בין המערכות הידועות הן מערכת הקבינטקסי שפותחה בגרמניה על ידי חברתמנסמאן דמאג (Mannesmann Demag) ומסרשמיט-בולקוו-בלום (Messerschmitt-Bölkow-Blohm). מערכת זו כללה תאי נוסעים בני שמונה מושבים, אשר תוכננו לאסוף נוסעים לפי הזמנה בנקודות קבועות מראש ולהסיעם ליעדם. מערכת ניסיונית הושלמה בשנת1975 ופיתוח הושלם בשנת1979 אולם אף מערכת לא נבנתה בפועל.

בשנת1966 הקצה הממשל הפדרלי בארצות הברית משאבים להקמת מערכות מסיעון בפרויקט שנקראפרויקט מסיעון מרכז עירוני (Downtown People Mover Program). במסגרת פרויקט זה הוקמו ארבע מערכות: מערכתרומאג שלחברת רוהר, מערכתאיירטרנס של חברתLTV, מערכת מסיעון של חברתפורד ומערת הוברקראפט של חברתאוטיס מעליות.

המערכת הראשונה הותקנה בנמל התעופה הבינלאומי טמפה בפלורידה בשנת1971 ומערכת נוספת הוצגה בשנת1972 בנמל התעופה הבינלאומי וושינגטון דאלס.

קשיי תקציב בשנות ה-80 של המאה ה-20 גרמו לעצירת הפרויקטים, אולם במיאמי נבנתה מערכתמטרומובר וכן נבנתה בדטרויט מערכת המסיעון של דטרויט.

בלונדון נבנתה באותה עת מערכת מסיעון באזור הדוקלנדס שנקראההרכבת הקלה של הדוקלנדס, בצרפת הוקמה הוהיקל אוטומטיק לג'ר ובקנדה הבומברדייה ART, ורכבת השמים של ונקובר, שהיא המערכת הגדולה בעולם ובה למעלה מ-60 ק"מ של מסילות.

• מונורייל

מיזמיקרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף:מסיעי אנשים

• מסיעונים
• מערכת מסיע האנשים של דטרויט

• תחבורה ציבורית

• ויקיפדיה: ערכים עם מזהה NDL