הפרישה למנזר נעשית למען התעלות רוחנית והתקדשות אישית שמושגת, על פי תפיסת הנזירים, בהתרחקות מההמון ומחיי העיר השוקקים שאוצרים שלל פיתוים בכנפיהם. על פי עיקרוןOra et Labora כלומר "תפילה ועבודה", ברוב המנזרים מתחלק היום ביןתפילה, לימוד בכתבי הקודש ועבודה פיזית, בגידול גידולים חקלאיים, העתקת ספרים, טיפול בבעלי חיים או עבודה במטבח. בנוסף, יש מנזרים בהם מתבצעת גם עבודה למען הקהילה. במנזר לטרון למשל מגדליםכרמים ומפיקיםיין.
במקומות שונים בגאליה הוקמו בסוף תקופת שלטוןהקיסרות הרומית מנזרים, חלקם מחוץ לערים וחלקם, בעיקר מנזרי נשים, בתוך שטח העיר. חלק מאבות המנזר היו בישופים כפי שחלק מהבישופים היו אבות מנזר. באירלנד התפתחה נזורה מסוג שונה ששאבה את רעיונותיה מהמבנה השבטי האירי. בסוףהמאה ה-6 יצאקולומבנוס מאירלנד לגאליה ושינה את פני הנזורה האירופאית.
במהלךימי הביניים עם המעבר לשיטה הפיאודלית רצו בעלי האחוזות להשתלט על המנזרים, הן בגלל רכושם ואדמותיהם והן עקב היוקרה שבבעלות על מנזר. נוצר מעמד של מגיני כנסייה (Advocatus Ecclesiae(אנ')) מבין בני האצולה והאריסטוקרטיה שתפקידו היה להגן על המנזר מפני מי שירצה להשתלט עליו. את המגנים הראשונים מינהקרל הגדול, אחר כך בחר לעצמו כל מנזר מגן כנסייה. אולם המנזרים היו צריכים לתתבנפיקיום לחלק מהמגנים, מה שגרם להפרטת אדמות ציבור. כתוצאה מכך המנזרים איבדו חלק מרכושם והפכו לעניים יותר.
המנזרים הקתולים מאוגדים במסדרים נוצריים שונים (כגון האוגוסטינים, הבנדיקטים, הכרמליטים, הטראפיסטים, הדומיניקנים והפרנציסקנים) הנבדלים זה מזה בחוקיהם, נדריהם, אורחות חייהם ולבושם. היות שאחד הנדרים החשובים ביותר הוא נדר הפרישות, קיימת הפרדה ברורה בין נזירים לנזירות עד כדי מנזרים נפרדים.
היו מנזרים קתולים שעסקו בשליחות חברתית והפעילו (בעיקר הנזירות)בתי חולים,בתי ספר ובתי יתומים. בתקופתמלחמת העולם השנייה שימשו חלק מהמנזרים ברחביאירופה מקלט ומסתור ליהודים נרדפים, וידועים מקרים בהם מסרו הורים יהודים את ילדיהם ותינוקותיהם למנזרים בטרם נשלחו למחנות ההשמדה בשואה. חלק מילדים אלה גדלו במנזרים והפכו לנזירים, מבלי להכיר כלל אתמוצאם היהודי.
המנזרים האורתודוקסיים אינם מאוגדים במסדרים שונים ואינם עוסקים בהוראה או בטיפול בחולים ואביונים. מנזרים אלה מאכלסים בין נזירים בודדים לאלפי נזירים.מנזר מר סבא במדבר יהודה הוא אחד המנזרים העתיקים בעולם. הוא כבן 1500 שנים ונחשב למנזר האורתודוקסי הראשון. הוא מאכלס כיום כ-10 נזירים, אך בעבר אכלס אלפי נזירים. מנזר זה הוא חלק מתוך רשת של כ-14 מנזרים פעילים, ממצרים ועד לטורקיה ויוון. מנזר אורתודוקסי מפורסם נוסף הואמנזר אוסטרוג שבמונטנגרו.
הנוהג להיקבר בתוך מנזר אוכנסייה הוא נוהג שהחל לכל המוקדם במאה ה-6. על אמונתם, היו הפרנקים נקברים מחוץ למרחב העירוני ויחד איתם נקברו סמלי השלטון להם ותכשיטים.
הכנסיות, ובעיקר המנזרים התחילו לאסוף שרידיקדושים על מנת להגדיל את יוקרתם. עם הזמן קיבלו שרידים אלו מעמד קדושה בפני עצמם ויוחסו להם סגולות שונות. נזירים ואבות מנזר ביקשו להיקבר ליד שרידים אלו. חלק מהנקברים קיבלו לאחר מותם ססטוס שלקדוש נוצרי והעלו את יוקרת המנזר. אנשים שהאמינו שקבורה ליד קדוש תאציל עליהם מרוחו או יוקרתו ביקשו להיקבר בסמוך לקדושים אלה.
רוב משפחות הנקבריםתרמו למנזר למען תפילות לעילוי נשמת קרוביהם וכן עבור עצם הקבורה במקום. המנזר עשה שימוש בכספי התרומות הללו להגדלת שטחו, המבנים שבתוכו או אתכתבי הקודש בספרייה ובכך להגדיל את היוקרה של אותו מנזר.
לכל מנזר יש אב מנזר האחראי על המנזר והנזירים החיים בו, במנזרי נשים יהיה תפקיד זה מסור בידי אם המנזר.
תקנוני המנזרים השונים קבעו את מעמדו וסמכויותיו של אב המנזר והגבילו מעורבות מצדם שלבישופים. האפיפיורגרגוריוס הראשון, שהיה נזיר טרם מינויו לאפיפיור, צמצמם את יכולת ההתערבות של בישופים בעבודתם של אבות המנזר ומנע מבישופים להדיח אב מנזר ללא סיבה מוצדקת.
