מלחמה היא מאבקאלים בעצימות גבוהה בין גופיםמדיניים וצבאיים על מנת לכפות אתרצונם זה על זה או למנוע כפייה כזו.[1][2]מטרות המלחמה נגזרות ממטרות הקבוצה הנלחמת, ונקבעות על פי רוב על ידי הנהגתה.[3] סרבאזיל לידל הארט הגדיר את מטרת המלחמה כהשגתשלום טוב יותר מנקודת המבט של הצד הלוחם.[4] יש סיבות אפשריות רבות למלחמה, רציונליות ושאינן רציונליות. ההצדקה שבשמהמוכרזת מלחמה מכונהעילה למלחמה. כלי המלחמה כוללים אמצעים פיזיים, מחשבתיים וטכנולוגיים.
מלחמות וסכסוכים אלימים אפיינו את כל החברות האנושיות, והתופעה אינה ייחודית לאדם.[5]ג'ון קיגן טוען כי המלחמה האנושית קדמה למדינה, לדיפלומטיה ולאסטרטגיה, וכי היא אינה מונעת בהכרח משיקוליםרציונליים.[6] כך למשל אצל האבוריג'ינים שחיו טרם הגעת האירופאים באורח חיים התואם אתהתקופה הפרה היסטורית, כ-15% מהאוכלוסייה ו-25% אחוז מהגברים מתו כתוצאה ממוות אלים. אותו דבר גילו אצל הפולינזים שנחשבו על ידי האירופאים לאנשים שלומניים, אבל טרם הגעת האדם הלבן לפולינזיה, היו סכסוכים אלימים רבים בתוך החברות הפולינזיות.
הכרזת מלחמה היא הכרזה פורמלית שלממשלה, שבה היא מודיעה על קיומו של מצב מלחמה בין אותהמדינה ובין מדינה אחרת או מספר מדינות אחרות. הכרזות מלחמה היו אמצעיםדיפלומטיים מקובלים מאזתקופת הרנסאנס.
ניתן למדוד את עצימות הלחימה באמצעות חיתוך בין כמות האירועים בלחימה לבין גודל הכוחות ואמצעי הלחימה.[8] מלחמה ביןצבא לבין ארגונים חמושים בלתי סדירים מכונהלחימה בעצימות נמוכה. מלחמה בה מעורב התווך האזרחי באופן מלא מכונהמלחמה כוללת.
האמצעים בהם נעשה שימוש במלחמה נחלקים לאמצעים פיזיים ולאמצעים רעיוניים. האמצעים הפיזיים כוללים את המשאבים ובכללם אתכלי הנשק, אתפני השטח ועוד. האמצעים הרעיוניים כוללים את התכנון, את המטרה והאסטרטגיה והטקטיקה הנגזרות ממנה.
את פעולת המלחמה מבצעים בדרך כללצבאות. בנוסף, ארגונים חמושים לא סדירים, כגוןמיליציות,ארגוני טרור ומחתרות עשויים לקחת חלק במלחמה.
"מלחמה" היא גם מושג משפטי, שמוגדר באופן פורמלי בחוקיהמשפט הבין-לאומי, וחלים לגביה תקנות שונות. כך מדינות יכולותלהכריז מלחמה זו על זו, ולהימצא במצב משפטי של מלחמה, גם אם בפועל לא מתנהלים קרבות בין הצדדים.
כמעט כלמדינות העולם חתומות עלאמנת ז'נבה, שמהוות בסיס לחוק הבין-לאומי לעניינים הומניטריים בזמן מלחמה. מאז חתימת האמנה התברר שרוב המדינות זונחות את כללי האמנה בזמן מלחמה. כניסתם של ארגונים חמושים שאינם מדינות הפכה את האמנה ללא רלוונטית בעימותים איתם - הארגונים אינם מקפידים על האמנה, והמדינות שלוחמות נגדם מסתפקות במראית עין, אך בפועל פועלות גם נגד אוכלוסיות שמספקות מסתור ללוחמים, דוגמה למלחמה כזו היאמלחמת וייטנאם.
במהלך המלחמה מסכימים הצדדים לעיתים עלהפוגה זמנית בלחימה. סיום יציב יותר של הלחימה נוצר באמצעות כניעת הצד המובס, שמוכן לקבל את כל תנאי הצד המנצח, או באמצעותהפסקת אש, וסיום חוזי שלה נעשה בהסכםשביתת נשק, שבעקבותיו בא לעיתים הסכםשלום.
תאוריית השלום הדמוקרטית גורסת שדמוקרטיות ליברליות לא נלחמות זו בזו. ההסבר התאורטי לשלום הדמוקרטי שהאזרחים במדינות הדמוקרטיות לומדים לכבד אתשלטון החוק ואת הסדרת הסכסוכים בדרכי שלום על פי החוק וציפו שאותו דבר ישרור ביחסים בין המדינות. ויש את האמון הנחוץ בין המדינות כדי לא ללכת למלחמה. הסבר נוסף הוא שמנהיגים לא נכנסים למלחמה מחשש להפסדים פוליטיים.יובל נח הררי מסביר זאת שהאמונות בקרב הדמוקרטיות שלכל בני האדם מגיעות אותן חירויות בסיסיות, שאיןקבוצה אתנית ודתית העליונה על האחרת, ושהאנושות כולה חולקת ערכים אוניברסליים משותפים, מונעים ממנהיגים דמוקרטים להילחם אחד בשני ולשתף פעולה.[9]
^הגדרתמלחמה לפי מילון מונחים צבאיים (צה"ל 1980): מצב אשר בו מפעילים צדדים יריבים את כוחותיהם ומשאביהם כדי לכפות רצונם זה על זה, או כדי למנוע כפייה כזו.
^Mario Coccia (ביוני 2019). "Theories and the reasons for war: A survey".Journal of Economic and Social Thought (באנגלית).6 (2): 115–124.{{cite journal}}: (עזרה)
