פסל בוואריההכיכר המרכזית של מינכן והקתדרלה בשנת 1650כנסיית Theatinerבניין מטה חברת BMW המעוצב כמנוע 4 צילינדר ומוזיאון BMW המעוצב כקערהמקסימיליאניוםארמון נימפנבורגארכיון הסרטים במינכן
מינכן (בגרמנית: MünchenⓘⒾ,בווארית:מינגַה,Minga) היא בירתמדינתבוואריה שנמצאת בגרמניה. העיר מינכן, אשר אוכלוסייתה מונה כ-1.5 מיליון תושבים (נכון לשנת 2019), היא העיר השלישית מבחינת גודל אוכלוסייתה בגרמניה אחריברלין והמבורג, והעיר השישית בגודלה מבחינת שטחה. העיר שוכנת על גדותנהראיזר (Isar) צפונית להרי האלפים הבווארים.
העיר מינכן נוסדה בשם "מוניכן" (Munichen, שמשמעותו "מקומם של הנזירים") ב-1158 על ידיהיינריך "האריה",דוכססקסוניה, ולאחר כחצי מאה קיבלה מעמד של עיר ובוצרה. בתחילה רבו הבישוףאוטו פון פרייזינג (Otto von Freising) והיינריך על העיר בפני הקיסר ברייכסטאג באאוגסבורג (Augsburg); בשנת1180, בעת משפטו של היינריך "האריה", אוטו מוויטלסבאך (Wittelsbach) הפך לדוכס בוואריה, ושושלתו שלטה בה עד1918. בשנת1255 נחצתה דוכסות בוואריה לשניים, ומינכן הפכה לעיר בבוואריה עילית.
בתקופה זו גדלה מינכן והפכה לאחת הערים הגדולות באירופה המערבית. ב-1806 נהפכה לבירתממלכת בוואריה, כשהפרלמנט (הלנדטאג, Landtag) ישב בעיר יחד עם הבישופות של מינכן. עשרים שנה לאחר מכן התבססה במינכן אוניברסיטת לנדסהוט (Landshut),מוסד אקדמי יוקרתי נוסף.
בתחילת המאה ה-20 נודעה מינכן כעיר חופשית ופתוחה, מרכז לאמנות, לביקורת ולסאטירה, לספרות, שירה וגם בירה מעולה.בעיר גם פעלה קבוצת האמנים "הפרש הכחול" לפנימלחמת העולם הראשונה.
השילוב של ההפסד במלחמת העולם, המהפכה הסוציאליסטית בגרמניה והקמתהרפובליקה הסובייטית הבווארית קצרת הימים בעיר שימשו זרז להפיכת מינכן למרכז הנאציזם - "בירת התנועה" (Hauptstadt der Bewegung).
מינכן הייתה העיר בה קמה תנועתהוורד הלבן (בגרמנית: Die Weiße Rose) - קבוצת סטודנטים שהקימה תנועת מחתרת בין יוני1942 לפברואר1943. הם נעצרו לאחר שחילקו עלונים באוניברסיטת מינכן. העיר נפגעה קשות במהלךמלחמת העולם השנייה, ולאחר הכיבוש האמריקאי בשנת1945 נבנתה מחדש על פי תוכנית קפדנית.
בשנת1972 העיר אירחה אתהאולימפיאדה. בעיני הישראלים האולימפיאדה הייתה חלק מתיקון הקשר בין מדינת היהודים לגרמניה ועברה הנאצי. במהלך האולימפיאדה היוהתקפת המחבלים וטבח הספורטאים במינכן. במתקפה זו, שמונה מחבלים מהארגון הפלסטיני "ספטמבר השחור" חדרו למגורי הספורטאים הישראלים, רצחו שניים שניסו להתנגד, ותפסו תשעה מאנשי המשלחת הישראלית כבני ערובה. ניסיון חילוץ של משטרת בוואריה נכשל ונסתיים במותם של בני הערובה, 5 מהמחבלים ואיש משטרה גרמני.
דגל בוואריה מימין ודגל מינכן משמאל, ברקע פראואנקירכה
המוטו של העיר הוא "München mag Dich" כלומר מינכן מחבבת אותך, המוטו הקודם, עד 2006 היה עיר קוסמופוליטית עם לב. שם העיר מינכן נגזר מהמילה "מונק" שמשמעותה נזיר. על שםנזיר (נצרות) מהמסדר הבנדיקטי שהיו הראשונים להתיישב במקום. אחד משני סמלי העיר הוא דמות הנזיר, הסמל השני הוא דמות אריה.
צבעי העיר הם שחור וזהוב, צבעיהרייך הראשון, במקביל נעשה בעיר שימוש בצבעי בוואריה שהם כחול ולבן.
כבר בשנת1852 התגוררו בעיר למעלה ממאה אלף תושבים. בכך הפכה מינכן ל"עיר גדולה (Großstadt).כ-23% מתושבי מינכן אינם אזרחים גרמנים, שיעור הזרים הגבוה בגרמניה לאחרפרנקפורט. במינכן מתגוררים כ-40,000 אזרחיםטורקים, 20,000יוונים, 20,000קרואטים ו-20,000סרבים.
במרכז העיר נמצאת כיכר המריאנפלאץ שמולה ניצבבית העירייה החדש וגם בית העירייה הישן. ה-Rathaus-Glockenspiel - שעון מעוטר שכולל דמויות נעות נמצא במגדל של בניין העירייה החדש.כיכרקארלספלאץ נמצאת בערך בחצי הדרך בין מריאנפלאץ לתחנת הרכבת המרכזית (Hauptbahnhof).בין שתי הכיכרות מחברמדרחוב קאופינגר, מלא בחנויות ומסעדות, כשבצידו קתדרלתפראואנקירכה (כנסיית גְבִרתנו,Frauenkirche) - הבניין המפורסם ביותר במרכז העיר.
ארבע שדרות מלכותיות מהמאה ה-19 עם בניינים מרשימים לאורכם מקשרות בין מרכז העיר לפרווריה. ארבע השדרות הן:
לודוויגשטראסה (Ludwigstraße), המתחילה אף היא באודאונפלאץ, נעה מדרום לצפון ולאורכה ניתן לראות אתאוניברסיטת מינכן, כנסיית סנקט לודוויג,ספריית מדינת בוואריה ומספר משרדים ממשלתיים וארמונות. השדרה בחלקה הדרומי נבנתה בסגנון הרנסאנס האיטלקי בעוד חלקה הצפוני מושפעת מאדריכלות רומנסקית איטלקית.
מקסימיליאנשטראסה (Maximilianstraße), השדרה הנאו-גותית המתחילה במקס-יוזף-פלאץ, היכן שממוקמים ארמון הרזידנץ ובנייןהתיאטרון הלאומי, נע ממערב למזרח. השדרה מלאה בבניינים סגנון נאו-גותי כמו תיאטרון הקמרי השפות הגרמני (Kammerspiele), בניין הממשל של בוואריה עילית ומוזיאון האתנולוגיה. לאחר חצייתנהר איזר, השדרה מקיפה את המקסימיליאניום (Maximilianeum), ביתו של הפרלמנט הבווארי. חלקה המערבי של השדרה ידועה בחנויות המעצבים שלה, חנויות הבוטיק היקרות, חנויותתכשיטים ובאחד מהמלונות היוקרתיים הידועים ביותר בעיר, מלוןקמפינסקי Vier Jahreszeiten. כיכר בצומת עם בריינר שטראסה נקראת "הכיכר לזכר קורבנות הנאציזם" החל משנת1946.
פרינצרגנטנשטראסה (Prinzregentenstraße), הנעה במקביל לשדרת מקסימיליאנשטראסה ומתחילה בארמון פרינץ-קארל (Prinz-Carl-Palais). ניתן למצוא מוזיאונים רבים לאורך השדרה כמו המוזיאון הלאומי של בוואריה ועוד. השדרה חוצה את נהר איזר, מקיפה אתאנדרטת פרידנאסנגל (Friedensengel) ועוברת לאורך וילה שטוק והדירה הישנה שלהיטלר.
שניארמונות בארוקיים גדולים הנמצאים בקרבת מינכן הם תזכורת לעברה המפואר של בוואריה.
ארמון נימפנבורג הממוקם 6 ק"מ צפון מערבית למרכז העיר, מוקף בגנים מרשימים ונחשב לאחד מבתי המגורים המלכותיים היפים ביותר באירופה.
ארמון שלייסהיים הממוקם בפרוורי אוברשלייסהיים (Oberschleissheim), הוא קומפלקס של 3 ארמונות: הארמון הישן, הארמון החדש וארמון לוסטהיים.
אטרקציות תיירים נוספות[1] הן:הגן האנגלי (Englischer Garten) - גן עירוני שנמצא קרוב למרכז העיר ומשתרע על שטח של 3.7 קמ"ר. הגן כולל בתוכו אזור לנודיסטים. ומוזיאון BMW הנמצא במתחם של BMW. אולם האטרקציה המפורסמת ביותר של מינכן הוא האוקטוברפסט, חגיגה שלבירה שנמשכת שבועיים מאמצע חודש ספטמבר עדיום האחדות הגרמנית (תחילת חודש אוקטובר) בכל שנה.
אתר נוסף הוא האולימפיאפארק, הכפר האולימפי, הכולל בתוכו את האולימפיאטורםOlympiaturm (המגדל האולימפי, תחנת שידור לרדיו וטלוויזיה) והאצטדיון האולימפי שנבנו עבוראולימפיאדת מינכן (1972) במהלכה הייתה התקפת המחבלים וטבח הספורטאים. מגורי הספורטאים בו שהו ונחטפו חברי המשלחת הישראלית משמש כיום למגורים. על פי דוח של ממשלת גרמניה, המחבלים השתתפו בהקמת מבנים אלו, כחלק מצוות פועלי הבניין, וכך הכירו את המקום ותכננו את ההתקפה.
מינכן היא העיר העשירה והיקרה ביותר בגרמניה. שכר הדירה הממוצע במינכן כפול מזה שבברלין. שיעור האבטלה בעיר הוא הנמוך מבין עריה הגדולות של גרמניה; איכות החיים והביטחון האישי הם מהגבוהים באירופה כולה וזיהום האוויר נמוך יחסית.
לפי דירוג של חברת הייעוץ הבין-לאומית "מרסר" לשנת 2024, מינכן דורגה במקום ה-38 ברשימת מדדיוקר המחיה[א] בערים היקרות בעולם,[2] והיא דורגה במקום ה-11 ברשימת מדד איכות החיים[ב] בערים הגדולות בעולם.[3]
על פי דירוג רשימת הערים העשירות בעולם שפרסמהחברת ייעוץ ההגירה הנלי אנד פרטנרס בתחילת 2024, מינכן היא העיר ה-23 בדירוג המקומות המועדפים ביותר על עשירי העולם. נכון ל-2024 גרים בה מעל 68,400מיליונרים ומתוכם 11 מוגדרים כמיליארדרים.[4]
היהודים הגיעו לעיר מצרפת, בעקבות גירושם משם בהוראתפיליפ השני, מלך צרפת.ישנו תיעוד משנת1210 שלודוויג הראשון, דוכס בוואריה, התיר הקמת בית כנסת ב"סמטת היהודים".ב-1225 הוקם בית עלמין (לא שרד עד ימינו, מיקום משוער Wohnheimsiedlung Maßmannplatz).ב-1229 מתועד "אברהם ממינכן", היהודי הראשון בעיר.ב-1230 התיר הדוכס ליהודים גם הקמתבית דין. הקהילה מנתה כמאתיים איש.
בשנת1380 רכשה הקהילה מבנה שהפך לבית כנסת ומקווה ונחנך בשנה שלאחר מכן.במאות ה-14 וה-15 התפתחה הקהילה במקביל לפוגרומים שאירעו מדי פעם.מהומות וגירושים התרחשו בשנים1285 (עלילת הדם הראשונה),1345,1349 ו-1413.בשנת1442 גורשו היהודים ממינכן ומבוואריה העילית כולה בהוראתו שלאלברכט השלישי, דוכס בוואריה. בית הכנסת היהודי נמסר לקרוב משפחתו של הדוכס והוקדש כקפלה.
פנים בית הכנסת בווסטנרידר שטראסהבית הכנסת הראשי (נהרס ב-1938)
לאחר למעלה מ-300 שנים שבו היהודים לעיר. בתחילת המאה ה-18 התיישבו בעיר ברחוב טל (Tal) כמהיהודי-חצר, ביניהם משפחותיהם של אברהם וולף ורטהיימר ואברהם אולפלדר. השניים גם הביאו את הרב יחזקאל הסל לשמש כרב הקהילה ב-1802.כאות הכרת תודה בתמיכתו הפיננסית של יהודי החצר אהרון אליהו זליגמן בהצלתממלכת בוואריה מפשיטת רגל, קידם המלךמקסימיליאן הראשון את חקיקת "צו היהודים הבווארי" (Bayerisches Judenedikt von 1813) ב-1813.הצו היה הראשון שהיה בתוקף לכל היהודים בממלכה, הרחיב את זכויות היהודים, ביטל את תחולתבתי הדין היהודיים והכפיף את היהודים לבתי הדין האזרחיים. לראשונה הותר ליהודים לרכוש ולהחזיק מקרקעין. בזכות צו זה הורחב חופש התנועה ליהודים ובכך החלה הגירה יהודית מסיבית מן הכפרים לערים.ב-1815 נוסדה בעיר קהילה (Israelitische Kultusgemeinde) באופן רשמי. בשנה שלאחר מכן הותרה הקמתו שלבית עלמין יהודי (Alter Israelitischer Friedhof) בכפר סנדלינג (כיום רובע בעיר).ב-1824 החלה הקמתו של בית הכנסת (ברחוב Westenrieder, בין רחוב טל לשוק, הויקטואליינמרקט) שנחנך ב-1829 ובכך חוסלו בתי התפילה הקטנים שהתקיימו לפני כן בכמה אתרים בעיר.בשנת1852 התגוררו בעיר 1208 יהודים.
בגלל גידול מהיר של האוכלוסייה היהודית בעיר החליט המלךלודוויג השני על הקמת בית כנסת חדש שיענה על הצרכים.בית הכנסת הגדול הוקם במרכז העיר בשנים1883-1887, היה שייך לקהילה הרפורמית וכללעוגב.מכיוון שבית הכנסת הגדול הושפע ממגמותהרפורמה ביהדות החליטה הקהילה האורתודוקסית להתפצל מהקהילה היהודית והקימה את בית הכנסתאוהל יעקב ומרכז קהילתי ב-1892. האורתודוקסים ניסו להשכיר את בית הכנסת הישן, אולם הניסיון לא צלח, ב-1888 נמכר המגרש של בית הכנסת הכנסת הישן ובשנה שלאחר מכן נהרס המבנה.בתחילת המאה ה-20 נוסד בעיר מועדון הכדורגל "באיירן מינכן" שרבים משחקניו ומנהליו היו יהודים. המועדון זכה בתחילת דרכו לכינוי "המועדון היהודי".ב-1910 התגוררו קצת למעלה מ-11,000 יהודים בעיר, מתוך סך של 590,000 תושבים.
שלט זיכרון בבית העירייה החדש לזכר גירוש היהודים לקובנה ב-1941
הקמתהרפובליקה הסובייטית הבווארית באפריל1919 ועובדת היותו יהודי של העומד בראשה,קורט אייזנר, גרמה לגל של אנטישמיות בקרב האוכלוסייה הגרמנית כנגד היהודים במינכן.ראש ממשלת בוואריה,גוסטב פון קאהר הורה על גירוש היהודים ב-23 באפריל1920, בנימוק שהם באים מרוסיה הקומוניסטית ומהוים סכנה ליציבות השלטון. בלחץ העיתונות הסוציאליסטית בוטל גירושם של היהודים שגרו כבר זמן רב בעיר, אולם האוסטיודן גורשו.לשופר התנועה הנאצית הפך העיתון "פלקישר באובכטר" שיצא לאור לראשונה במינכן ונקנה בידי המפלגה הנאצית ב-1920.בתקופתרפובליקת ויימאר, בין מלחמות העולם, חיו במינכן כ-10,000 יהודים, כאחוז וחצי מכלל תושבי העיר.היהודים בעיר מילאו תפקידים בולטים בכלכלה, בחברה ובתרבות בעיר. הם קיימו עשרות ארגוני סעד, חינוך, תרבות, דת, ספורט וארגונים מפלגתיים.מתחילת המאה ה-20 ועד לתום מלחמת העולם ה-1 הגיעו לעיר אלפי יהודים ממזרח אירופה ("אוסטיודן"). הם הקימו שתי עמותות ("לינת הצדק" ו"אגודת אחים") שהפעילו בית תפילה ברחוב רייכנבך. בשנת1921 רכשו העמותות מבנה ברחוב רייכנבך 27 ממבשלת הבירה "שוואבינגר".בתחילת שנות ה-30 מנו יהודי המזרח כ-2300 חברים. בספטמבר1931 נחנך בית הכנסת ברייכנבך, שזכה לכינוי ה"רייכנבאך שול".ב-1932 כיהנו במינכן ארבעה רבנים.
היטלר נהג לבקר בקביעות בב"ית האמנים הגרמני" (Künstlerhaus), ששכן בצמוד לבית הכנסת הגדול.ביוני 1938 החליט היטלר שנוכחותו של בית הכנסת שם מפריעה לו והורה על הריסתו והרחבת בית האמנים עד 8 ביולי לכל המאוחר. ביום זה נחוג "יום האמנות הגרמנית" (Tag der Deutschen Kunst). באופן רשמי נטען שההריסה היא חיונית לצורך הקמת מגרש חנייה בלב העיר. הקהילה היהודית נדרשה לבצע את ההריסה ולעמוד בהוצאות הכרוכות בה. רבים מבני הקהילה עמלו כל הלילה לפני תחילת ההריסה בפינוי ספרי התורה ותשמישי הקדושה מהבניין. בנייני הקהילה הסמוך לא נהרסו כי אם נלקחו בידי האס אס שמיקם בהם את עמותתלבנסבורן. בית הכנסת במינכן היה בית הכנסת הראשון בגרמניה שנחרב בהוראת הנאצים. לאחר ההריסה שילמה העירייה לקהילה היהודית פיצוי של 100,000 רייכסמארק על הנכס (כשביעית מערכו).לאחר ההריסה הולאם בית האמנים (שהיה שייך לפני כן לעמותה).
בפוגרוםליל הבדולח בנובמבר1938 נשרף בית הכנסת האורתודוקסי "אוהל יעקב" וגם הספרייה ובית המדרש ששכנו בסמוך. כאלף גברים יהודים נעצרו בעיר והועברו למחנה הריכוז דכאו, בהם רב הקהילה. מוסדות, עסקים ובתים פרטיים נפגעו. את עלויות הריסת שרידי בית הכנסת נאלצה הקהילה היהודית לשאת ובית הספר הסמוך נסגר.בית הכנסת ברייכנבאך לא הוצת (מחשש ששריפה תפגע במבנים סמוכים של לא-יהודים) אולם פנים בית הכנסת נהרס ונבזז.למחרת הפרעות הגבירה העירייה את קצב ההחרמה של נכסים יהודיים (אריזציה) בעיר.כיוון שכל בתי הכנסת ניזוקו בפוגרום, נאלצה הקהילה להשכיר אולם לתפילה במבנה מפעל לטבק ברחוב לינדוורם במרכז העיר. לשם גם עברה הנהלת הקהילה עד לחיסולה בזמן השואה.עד פרוץמלחמת העולם השנייה היגרו מגרמניה למעלה ממחצית מיהודי מינכן.
בשכונת מילברטסהופן שבצפון העיר נאלצו היהודים החל ממרץ1941 להקים צריפים עבורמחנה מעבר אליו פונו כל היהודים שנושלו ממגוריהם באזור מינכן (רוב היהודים בעיר, כ-3,000 איש). בשיאו הכיל כ-1400 אסירים. מנובמבר אותה שנה שולחו היהודים למחנות ולאתרי הריגה במזרח, בהםקובנה,פיאסקי ואושוויץ וכן לגטו טרזין. רוב המגורשים נרצחו. עד אוגוסט1942 התרוקן המחנה מתושביו.החל מיוני 1941 הוקם מחנה מעבר דומה בשכונת ברג-אם-ליים במזרח העיר. כאן רוכזו תחילה למעלה מ-300 זקנים וחולים, שנאלצו לשלם על שהייתם במקום. במרץ1943 חוסל המחנה.בספטמבר1944 נותרו בעיר שבעה יהודים בלבד וכ-500 יהודים נוספים, שהיו מוגנים בזכות נישואי תערובת לנוצרים.מגורי היהודים נבנו באזור שכיום נקרא מריאנהוף ושוכן מאחורימריאנפלאץ. כל המבנים במתחם מתקופת ימי הביניים נחרבו במלחמת העולם השנייה.הנאצים רצחו כ-3500 מיהודי העיר בשואה. במחתרת שרדו רק 84 יהודים. רק כעשירית מהמגורשים ממינכן בתקופת השואה שרדו ושבו למינכן לאחר המלחמה. כ-270 איש שבו מטרזיישטאט.
מינכן הפכה לתחנת מעבר לאלפים רבים של יהודים ואחרים, שנרדפו קודם לכן על ידי המשטר הנאצי והתגוררו במחנות עקורים סביבה. רובם ניסו לקבל אשרות הגירה לארץ ישראל, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה או יעדי הגירה אחרים.הקהילה היהודית נוסדה מחדש עם תום המלחמה ב-15 ביולי1945. הרופא, מנהל הקליניקה לילדים וניצול השואה,יוליוס שפנייר, שימש כנשיא הקהילה מ-1945 ועד 1951. במרץ1946 כבר מנתה הקהילה 2800 חברים.מרכז יהודי ראשון התפתח בשכונת היוקרה בוגנהאוזן. כאן התגוררו עוד לפני המלחמה יהודים אמידים רבים, שנכסיהם הולאמו בידי הנאצים או נמכרו במחירים מגוחכים. עם כניסת הצבא האמריקני לעיר, הוא החרים חלק מנכסי הנאצים ומסרם לשימוש לידי ארגונים יהודיים. רחוב מהל (Möhlstraße) הפך למעין שוק שלסחר חליפין שבו יהודים הציעו לבנים, סיגריות, שוקולד, פולי קפה ופריטים שונים ואיכרים הגיעו ומכרו מוצרי מזון שונים. היהודים גם קיוו לקבל מידע רב ערך על קרובי משפחה וחברים נעדרים. נפתחו בתי קפה,אטליז כשר וקיוסקים רבים.ברחוב זה פתחההסוכנות סניף, ארגון העזרה האמריקני "היאס". מאוחר יותר נפתחו גן ילדים, בית ספר וגימנסיה עברית. החשמלית שעברה בקרבת הרחוב זכתה לכינוי "פלשתינה אקפרס".[5]ב-20 במאי1947 נפתח מרכז הקהילה ברחוב רייכנבך 27. במבנה שופץ בית הכנסת שהתקיים עוד לפני השואה. כמו כן, הוקמו מסעדה כשרה ומוזיאון קטן.בשנת1963 נפתח בית הכנסת "שערי ציון" בשכונת מקס-פורשטאש.בפברואר1970 ביצעו אלמוניםהצתה בבית האבות היהודי ששכן בחזית המבנה ברייכנבאך. שבעה אנשים נהרגו. ביוני אותה שנה פרצו אלמונים לבית הכנסת והשחיתו בו ספרי תורה ותשמישי קדושה.בתחילת שנות ה-80 פתחה הקהילה היהודית מעין "בית חינוך עממי ליהדות" שהציע, גם לקהל הרחב, חוגים לבישול, עברית, יידיש וריקודי עם.בסוף שנות ה-80 הגיע מספר חברי הקהילה למעל 4000 יהודים.
האוכלוסייה היהודית מונה כיום כ-9,000 נפשות, מורכבת ברובה מיהודי ברית המועצות לשעבר.בשנים 2004–2006 נבנה מרכז קהילה חדש בכיכר יקוב. המרכז כולל בית כנסת אורתודוקסי, "אהל יעקב" (על שם בית הכנסת האורתודוקסי שנחרב בליל הבדולח), ספרייה, מעונות יום, בית ספר, מרכז נוער, מקווה ומסעדה כשרה.את המימון השיגה הקהילה בחלקו ממכירת השטח עליו שכן בית הכנסת הגדול.שרלוטה קנובלוך, ילידת מינכן, ומן המעטים בקהילה שנולדו בעיר לפני השואה, משמשת כנשיאת הקהילה היהודית משנת 1985.
משנת 1995 קיימת בעיר גם קהילה יהודית ליברלית ולה מרכז קהילתי משלו. הקהילה מנה למעלה מ-600 חברים. מבחינת חוקית נחשבת הקהילה הליברלית כעמותה.משנות ה-90 ישנובית חב"ד בשכונת בוגנהאוזן, שנפתח ב-1970 כבית כנסת.
בניתוח שנערך ב 2025 על ידי חברת Compare the Market AU ובחן פרמטרים שונים שהופכים עיר לידידותית להולכי רגל, כולל כמות המשקעים השנתית, מספר מסלולי ההליכה, ציוני בטיחות, מסלולי אופניים ואזורים ללא מכוניות, הוכתרה מינכן כעיר המובילה בעולם בידידותיות להולכי רגל. על פי הניתוח של Compare the Market AU, שמונים ושישה אחוזים מתושבי העיר חיים במרחק של פחות מקילומטר מאזור נטול מכוניות.[6]
במינכן שתי קבוצות כדורגל מקצועניות:באיירן מינכן, המפורסמת יותר, משחקת בבונדסליגה והיא הקבוצה המפוארת ביותר בגרמניה. לזכותה מספר האליפויות הגבוה ביותר (33), וכן מספר רב של גביעים מקומיים. כמו כן לזכותה 6 זכיות בליגת האלופות - האחרונה שבהן בשנת2020. באיירן שייכת למספר מצומצם של מספר מועדונים באירופה שזכו בכל שלושת גביע אירופה: ליגת האלופות,גביע אירופה למחזיקות גביע (מפעל אירופאי שכבר לא קיים) וגביע אופ"א, מפעל אירופאי ששינה את שמו לליגה האירופאית.
בנוסף, פעילה בעיר קבוצה נוספת בשםמינכן 1860, ששיחקה שנים רבות מאוד בליגה הראשונה החל מאמצע שנות התשעים ועד לאמצעהעשור הראשון של המאה ה-21, ובשנים האחרונות עברה בין הליגה השנייה והשלישית. נכון לעונת 2024/2025 היא משחקת בליגה השלישית.
באיירן מינכן משחקת באצטדיון האליאנץ ארנה המכיל כ-75,000 מקומות. במסגרת ליגת האלופות האצטדיון מכיל כ-70,000 מקומות מאחר שבליגת האלופות מקומות עמידה הם אסורים.מינכן 1860 נהגה לשחק באליאנץ ארנה עד שנת2017, ומאחר ונקלעה לקשיים כלכלים נאלצה לעבור לאצטדיון קטן יותר במרכז העיר,אצטדיון גרינוואלדר.
פורטל גרמניה הוא שער לכל הנושאים הקשורים למדינתגרמניה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באומה הגרמנית על כל רבדיה, ובין היתר,היסטוריה,גאוגרפיה,תרבות וכלכלה.
^דירוגמדד יוקר המחיה בערים היקרות בעולם התבסס על ניתוח מקיף של תנאי החיים ב-226 ערים על פני חמש יבשות לשנת 2024. המדד העריך את העלויות ההשוואתיות של יותר מ-200 פריטים בכל מקום - מדיור ותחבורה ועד מזון, ביגוד, מוצרי בית ובידור. הנתונים ששימשו בהשוואות העלויות נובעים מסקר שנערך במרץ 2024, המקיף למעלה מ-400 ערים. כדי להבטיח עקביות בהשוואות דירוג ערים, העירניו יורק שימשה כעיר הבסיס והמרות המטבע נמדדו מול הדולר האמריקאי.
^דירוגמדד איכות החיים בערים התבסס על ניתוח מקיף של תנאי החיים ב-241 ערים ברחבי העולם לשנת 2024, המדד בחן 39 פרמטרים הכוללים את הסביבה הפוליטית והחברתית, מערכות הבריאות והחינוך, בטיחות וביטחון, ידידותיות לסביבה ותשתיות, אפשרויות הפנאי והדיור. העיר ניו יורק שימשה כעיר הבסיס לדירוג העולמי.
.svg)
