מטוס נוסעים הואמטוס גדול שמטרתו העיקרית היא הובלת נוסעים. מטוס הנוסעים מופעל לרוב על ידיחברת תעופה שקונה את המטוס אוחוכרת אותו.הגדרת מטוס הנוסעים משתנה ממדינה למדינה, אבל לרוב נחשב מטוס למטוס נוסעים אם יש בו לפחות 20 מושבי נוסעים.
קיימים מטוסי נוסעים בגדלים שונים, המוצגים להלן בסדר יורד:
ערך מורחב –מטוס רחב גוףמטוסי הנוסעים הגדולים ביותר הם מטוסים רחבי-גוף. המונח המשמש לרוב בתעשייה לכינוי מטוסים כאלו הוא מטוסים "כפולי מעבר" מפני שסידור המושבים במטוסים אלו כולל לרוב שני מעברים נפרדים לכל אורכו של תא הנוסעים. בין המטוסים הכלולים בקטגוריה הזו בעבר בהווה הם:767,787,747 ו-777 של חברתבואינג האמריקאית;DC-10 ו-MD-11 שלמקדונל דאגלס (כיום חלק מבואינג);A330,A300,A310,A340,A350,A380 של תאגידאיירבוס האירופי; ו-Il-86 ו-ll-96 שלאיליושין הרוסית. מטוסים אלו לרוב כוללים בין 200 ל-400 מושבים. בשל צריכת הדלק הגבוהה המאפיינת את מטוסים אלו, ברוב חברות התעופה הם משמשים בעיקר לקווים ארוכים של מעל ל-4,000 קילומטר. אף שהם משמשים לעיתים בקווים קצרים עמוסים. בעיקר בחברות האסיאתיות.
ערך מורחב –מטוס צר-גוףמטוסי הנוסעים הסילוניים הנפוצים ביותר ידועים כ"צרי-גוף" או "בעלי מעבר אחד". מטוסים מהקטגוריה הזו בעבר בהווה הם707,727,737, ו-757 שלבואינג,DC-8,DC-9 וסדרתMD-80 שלמקדונל דאגלס, וסדרתA320 שלאיירבוס. מטוסים אלה לרוב כוללים בין 100 ל-200 מושבים. ומשמשים לטיסות לטווח קצר ובינוני. עלות השימוש בהן זולה לעומת מטוסים רחבי גוף, ולכן הם פופולארים בהרבה.
מטוסי נוסעים אזוריים כוללים לרוב פחות ממאה מושבים ומונעים על ידי מנועיטורבו-פרופ אומנועי סילון. .הטווח שלהם מותאם למרחקים קצרים של כמה מאות קילומטרים ולטיסות קצרות של עד שעתיים. רוב מטוסי הנוסעים האזוריים כולליםשירותים ודיילים. אך בשל מרחקי הטיסה הקצרים לרוב לא ניתנים בהםאוכל, ובידור. מטוסים מקטגוריה הזו הם בין היתר מטוסים מסדרתERJ-145 של חברתאמבראר, סדרותCRJ ו-"Q" של חברתבומברדיה איירוספייס הקנדית,סאאב 340 וסאאב 2000 שלסאאב, וכןATR 42 ו־ATR 72 שלATR.
מטוס נוסעים בעל פחות מ-19 מושבים מכונה "מונית אווירית". הדבר תלוי בגודל המטוס, סוג המנועים והסדר הישיבה. על פי רוב, מטוסים מסוג זה אינם מכילים שירותים אומטבח ובדרך כלל אין משרתים עליהם דיילים. ישנן חברות רבות המייצרות מטוסים מסוג זה, לדוגמה חברת ביצ'קראפט (Beechcraft), ג'טסטרים (Jetstream),אמבראר (Embraer), ססנה (Cessna), פייפר (Piper) וכדומה.
מטוס נוסעים עשוי לכלול מספרמחלקות טיסה שונות, שנבדלות זו מזו באיכות המזון, בגודל המושבים, בכמותם ובמרווח ביניהם, ובאיכות השירות של צוות הדיילים. נהוג לחלק את המחלקות לשלוש דרגות בסיסיות: מחלקה ראשונה, מחלקת עסקים ומחלקת תיירים. בחברות מסוימות מתחלקת מחלקת התיירים לשניים: מחלקה רגילה ומחלקתפרימיום, אשר מתאפיינת לרוב גם ביותר מרחב לרגליים. ממחלקה למחלקה עולות רמת השירות ואיכות המזון. לדוגמה, במחלקת תיירים מוגש המזון בכלים חד פעמיים והוא נחשב ל"תעשייתי", בעוד שבמחלקה ראשונה מוגש המזון בכלים מפורצלן ומקרמיקה ונחשב למזון ברמה גבוהה מאוד. איכות וגודל המושבים משופרים אף הם במחלקות היקרות יותר. במחלקה ראשונה (ולעיתים גם במחלקת עסקים) יש לעיתים מושבים ההופכים למיטות ומאפשרים שינה נוחה בטיסות ארוכות.
סוג המושבים והמרחב לרגליים הניתן לכל נוסע נקבעים בהחלטה של כל חברת תעופה, ולא של יצרנית המטוס[1]. המושבים מותקנים על מסילות על רצפת תא הנוסעים ויכולים לנוע קדימה ואחורה על ידי צוות התחזוקה של המטוס. המושבים והמסילות נועדים לעמוד בכמות גבוהה שלכוח G, כך שבמקרי קיצון המושבים לא יזוזו ממקומם. ניתן אף להסיר את המושבים לגמרי. חלק מחברות התעופה מנסות להגדיל את כמות המושבים בכל מטוס ככל שניתן, על מנת לשנע את הכמות הגדולה ביותר (ולכן גם הרווחית ביותר) של נוסעים. חברות אחרות בוחרות להקטין במקצת את כמות המושבים, ולהשתמש בצפיפות הפחותה כיתרון שיווקי.
נוסעים שיושבים בשורות היציאה (שורות המושבים שצמודות לפתחי יציאת החרום מהמטוס) נהנים מהרבה יותר מרווח לרגליים מאשר הנוסעים היושבים בשאר השורות. שורות המושבים הנמצאות שורה אחת לפני יציאות החירום בדרך כלל כוללות פחות מקום לרגליים, ולעיתים גב המושבים בשורות אלה קבוע ואינו ניתן להטיה לאחור, במטרה למנוע חסימה שליציאת החירום. לפעמים ניתן לבקש בעת הכרטוס מקום בשורת הכיסאות של יציאת החירום. בתוכנית מקומות הישיבה משתדלות החברות להושיב בשורות שליד יציאות החירום נוסעים צעירים ובריאים שיוכלו לסייע במקרה חירום.
המושבים עצמם בנויים לעמוד בכוחות גדולים מאוד מבלי להישבר או להשתחרר מהמסילות שעל הרצפה במקרים של מערבולות אוויר או תאונות. גב המושב מצויד לרוב במגש נפתח לאוכל, לכתיבה או למיקוםמחשב נייד. במושבים שאין לפניהם שורת מושבים מקופל המגש בדרך כלל בתוך ידית הכיסא. מושבים רבים כוללים כיום גם מסכיLCD אישיים הכולליםוידאו לפי דרישה ומשחקי מחשב. גם השליטה על המסך וחיבור האוזניות נמצאים לרוב בידיות הכיסא.
תצורת תאי האחסון העיליים משתנה מחברת תעופה אחת לאחרת, בדומה לתצורת המושבים. יצרן המטוס יספק בדרך כלל את הגרסה הסטנדרטית של תאי האחסון, אך חברות התעופה יכולות לבחור תאים בגדלים, בצורות ובצבעים שונים. עם הזמן התפתחו תאים אלה ממדפים עיליים רגילים (בדומה לאלה שישנם כיום ברכבות או באוטובוסים, ששימשו לאחסון של מעילים ותיקים קטנים), לתאי אחסון סגורים, בגלל הסכנה המוגברת שבנפילת חפצים בעת מערבולות או במקרה תאונה.
מעל מושבי הנוסעים ישנן יחידות השירות לנוסע (PSU). היחידה כוללת בדרך כללמנורת קריאה, פתח אוורור ולחצן קריאה לדייל. כיום בחברות רבות עוברים לשליטה ביחידה זו דרך מסכי המגע. לרוב כוללות היחידות גם כתובות מוארות של ההודעות "חגרוחגורת בטיחות" ו"אסור לעשן". בנוסף, נמצא בכל יחידה פתח שממנו נופלות מסכותחמצן במקרה של ירידת הלחץ בתא הנוסעים.
מטוס נוסעים חייב לכלול חלל לאחסון מטען שלא ניתן לאפסן בתא הנוסעים באופן בטוח. תאי המטען של המטוס נמצאים לרוב מתחת לסיפון הנוסעים, ומתוכננים לאחסן את מטען הנוסעים ומשאות שונים שחברת התעופה מעבירה. תא המטען נגיש בדרך כלל רק דרך דלתות שנמצאות מחוץ למטוס. דלתות מתא הנוסעים לתא המטען כמעט שאינן קיימות במטוסים מודרניים, למרות המוצג לעיתים בסרטי פעולה.
לרוב זהה לחץ האוויר בתאי המטען במהלך הטיסה ללחץ בתא הנוסעים, אך לעיתים הם אינם מחוממים. למרות שתא המטען מכיל בדרך כלל תאורה, לשימוש צוותי ההעמסה, התא עצמו חשוך בזמן שדלתות ההטענה סגורות. כל תאי המטען במטוסים החדישים כוללים מערכות לזיהוישרפות, וכל מטוסי הנוסעים הגדולים כוללים מערכות אוטומטיות (או מופעלות מרחוק) לכיבוי שרפות.
במטוסים צרי הגוף שבהם יותר מ-100 מושבים מכיליםתא מטען, שנמצא מתחת לסיפון הנוסעים. מטוסים קטנים יותר כוללים לרוב אזור מיוחד למטען, שמופרד ממושבי הנוסעים אבל נמצא באותו המפלס. המטען מועמס לרוב בצורה ידנית למטוס, וממויין לפי אזורי יעד שונים. רשת שמחוברת לרוחב תא המטען מונעת תזוזה של מטען בעת הטיסה. מטוסי נוסעים מובילים לעיתים קרובות גםדואר ומשא.
מטוסים רחבי גוף כוללים לרוב תא אחסון בדומה למטוסים צרי גוף, אך רוב המטען במטוסים האלו מאוחסן במכולות מיוחדות שנקראות "יחידות הטענה" (Unit Load Devices – ULD). יש יחידות ההטענה בצורות ובגדלים שונים. הדגם הנפוץ ביותר הוא ה-3-LD.
יחידות המטען מועמסות בשדה התעופה ומועברות למטוס בעגלות מיוחדות, ומכונה מיוחדת מעלה אותן למטוס. ברצפת תא המטען יש גלגלות ומיסבים מיוחדים שמאפשרים להזיז את היחידות הללו בקלות ולקבע אותן למקום בעת טיסה.
בגלל מורכבות תהליכי הפיתוח והייצור ועלותם הגבוהה, שולטות יצרניות מטוסים מעטות בשוק מטוסי הנוסעים לחברות התעופה הגדולות.בואינג האמריקאית ואיירבוס האירופית שולטים ברובו של שוק מטוסי הנוסעים. כאשר בעשור השני של המאה ה-21אמבראר הברזילאית מתחילה לתפוס נתח בשוק מטוסים צרי הגוף וקומק הסינית. יצרנים גדולים נוספים הםדה הבילנד מקנדה (כיום חלק מבומברדייה), ו-ATR הנמצאת בבעלותאיטלקית-צרפתית משותפת, אך אלו מתמקדים יותר בתחום המטוסים האזוריים. יצרנים גדולים שהיו במאה ה-20 ואינם מייצרים כיום הםמקדונל-דאגלסקונבאייר, ולוקהייד מרטין האמריקאיות, וטופולב ואילושן הסובייטיות.
מאז שהפכה איירבוס למתחרה הראשית של בואינג, נמצאות שתי החברות, בתמיכת הממשלות שלהן (האיחוד האירופאי ומדינותאירופה מצד אחד, וממשלתארצות הברית מצד שני), במריבה מתמשכת. החברות מאשימות אחת את השנייה בכך שהן מסובסדות על ידי הממשלות שלהן. איירבוס לדוגמה יכולה לקבל מימון מממשלות אירופה בתעריפים נמוכים וללא צורך להחזירו אם המוצר יוביל להפסדים, ואילו בואינג מקבלת חוזים למחקר ופיתוח מנאס"א וממחלקת ההגנה של ארצות הברית בנוסף לכמות גדולה של הזמנות צבאיות.
עם זאת, שתי החברות משתמשות בקבלני משנה רבים ממדינות שונות. לדוגמה, רבים ממרכיבי המטוסים של בואינג נבנים על ידי חברות ביפן. כמו כן, תתי-מערכות רבות נבנות באסיה ובאירופה. מטוסי איירבוס מצוידים לרוב במנועים, ביחידות כוח מסייעות וברכיבים אלקטרוניים שנבנו בארצות הברית. ולכן, למרות ניסיונן של החברות להציג את עצמן כ-"כל אירופיות" או "תוצרת ארצות הברית", כל מטוסי הנוסעים עשויים מרכיבים שמיוצרים בכל חלקי העולם.
עד לתחילתתקופת הסילון היומנועי בוכנה נפוצים על מטוסי נוסעים, לדוגמהדאגלס 3-DC. כיום מונעים כמעט כל מטוסי הנוסעים המודרניים על ידימנועי טורבו-סילון, טורבו-פרופ וטורבו-מניפה, מכיוון שיעילותם של מנועים אלו רבה יותר בטיסה בגובה רב, אמינותם טובה משלמנועי בוכנה והם מאפשרים טיסה עם פחות רעידות ורעש לנוסעים.
מאזפיגועי 11 בספטמבר, תופס נושא הבטיחות בטיסה מקום רחב. כל נושא הטיפול בנוסע והבידוק הביטחוני עבר מהפכה כלל עולמית. אך עדיין, מרגע שהמטוס עוזב את שדה התעופה, הוא נמצא במצב פגיע מאוד. הדבר הומחש כאשר ב-28 בנובמבר2002, נורו שני טילי כתף מסוג SA-7 לעבר מטוסארקיע שהמריא משדה התעופה בניירובי. הטילים החמיצו את המטוס, אך הנושא עלה לסדר היום. מדינתישראל היא הראשונה שלקחה איום זה באופן רציני. המערכת הראשונה שהוצגה כפתרון לבעיה, הייתה מערכת המבוססת על מערכת צבאית דומה, ושפועלת על ידי ירי נורים הגורמים לטילים להתביית עליהם במקום על המטוס. מערכת זו בעייתית שכן רשויות תעופה שונות הכריזו כי יסרבו לאשר למטוסים המצוידים במערכת לנחות בשטחן, בגלל חשש בטיחותי.אל-אופ, חברת הבת שלאלביט מערכות, פיתחה מערכת הגנה אקטיבית בשם C-Music, המבוססת על גלאים אלקטרו אופטיים, המפעילים לייזר שמטרתו להסיט את הטיל. מערכת זו נבחרה על ידי ממשלת ישראל להיות המערכת המותקנת במטוסי הנוסעים הישראלים, במימון המדינה. התהליך החל להתבצע בסוף2011. עלות כל מערכת היא כמיליון דולר.
כמה ממטוסי הנוסעים המפורסמים ביותר שיוצרו וטסו בעולם:
מכיוון שמטוסי נוסעים יקרים מאוד לקנייה. כמאות מיליוני דולרים למטוס בודד, רובם מוחכרים לתקופות זמן ארוכות (בדרך כלל בין 10 ל-30 שנה). מעטים מאוד שבים לשירות לאחר תום תקופת ההחכרה, מפני שהתפתחות טכנולוגיית של מטוסי הנוסעים אינה מאפשרת למטוסים הישנים יותר להתמודד עם עלויות התפעול שגדלות ככל שהמטוס מתיישן. מטוסים רבים שסיימו את חייהם נמצאים באתר במדבר מוהאבי המשמש כבית קברות למטוסים. חלק מהמטוסים במקום מפורקים, ואילו אחרים נמצאים שם לתקופות שונות במקרים שלמיתון בתעשיית התעופה או בין החכרה אחת לשנייה. אתר גדול נוסף לאחסון מטוסים נמצא במרנה,אריזונה (ארצות הברית). רובם המוחלט של מטוסי הנוסעים מפורקים בסוף חייהם. יוצאי הדופן הם מטוסים שמוצבים במוזיאונים שונים או מוטסים על ידי קבוצות חובבים.
רוב המטוסים עוברים בין חברות רבות במהלך חייהם. מטוס נוסעים שמתוחזק כראוי יכול לפעול באופן בטוח במשך עשרות שנים. הדבר תלוי באיזו תדירות טס המטוס (נקרא לרובמחזור טיסה - המראה אחת ונחיתה אחת), באיזהמזג אוויר הוא מופעל והאם נזקים שונים מטופלים כראוי.
מה שיוביל בסופו של דבר לקרקוע המטוס הוא לרוב חוסר יכולת לספק לו חלפים, מכיוון שהיצרן המקורי כבר אינו מייצר או מספק אותם.קורוזיה (שיתוך) היא בעיה נוספת שדורשת טיפול רב יותר ויותר ככל שהמטוס מאריך ימים. לבסוף הופך מטוס הנוסעים הישן ליקר מדי לתפעול.
דגמים שונים של מטוסי נוסעים הוסבו לנשיאת מטענים או לשימוש כמטוסי פאר של חברות. כמו כן משרתים מטוסי נוסעים רביםממשלות כמטוסי "אח"מים" או לשימושיםצבאיים שונים, כגון מכליותתדלוק אוויריות (לדוגמה: 707, 10-VC),אמבולנסים אוויריים (9-DC),ריגול (737, סאאב 340) וכמו כן למשימות שגרתיות יותר כמו נשיאתחיילים.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון:מטוס נוסעים |
 מדריך למטייל בוויקימסע:על סיפון מטוס הנוסעים |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:מטוס נוסעים |
