ערך זה עוסק במצוות מחצית השקל. אם התכוונתם לפירושו של רבישמואל קעלין על "מגן אברהם", ראומחצית השקל (ספר). | |
| חצי שקל מימיהמרד הגדול, שנת 67/68. הכיתוב: מצד אחד, "ירושלים הקדושה"; מצד שני (שמאל), האותיות "שב" שפירושן "שנה ב' (למרד)"; מסביב, "חצי השקל". | |
| מקרא | שמות,ל',י"ג |
|---|---|
| משנה | מסכת שקלים |
| משנה תורה | ספר זמנים,הלכות שקלים |
| שולחן ערוך | אורח חיים,סימן תרצ"ד,סעיף א' |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות,עשה קע"א ספר החינוך,מצווה ק"ה |
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל היאמצווהמהתורה על כל איש בישראל לשלם מדי שנהכופר נפש להקדש. חיוב זה חל רק בזמן שבית המקדש קיים, אך יש קהילות הנוהגות גם כיום לתת 'זכר למחצית השקל' קודםחג הפורים. מנהג נוסף הקשור למצווה הוא קריאתפרשת שקלים בשבת שקודםראש חודשאדר.[1]
במקרא נזכרה תרומת מחצית השקל בתחילתפרשת כי תשא:”זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'” (שמות,ל',י"ג).
חז"ל[2] דרשו מהפסוקים שהיו שלושה סוגי תרומות במחצית השקל, לקרבנות, לאדנים ולבדק הבית. לדעת התלמוד ירושלמי[3] יש כח ביד חכמים לקבוע את השימוש שיעשה בשקלים.[4]
בפרשת כי-תשא נזכרת תרומת מחצית השקל כאמצעי למימון בניית המשכן. בהמשך נאמר שם שבאמצעות מחצית השקל יצרו אתהאדנים במשכן.
מלבד המצווה לתת מחצית השקל לצורך בניית המשכן, נהגה מצווה נוספת שאף בה התחייבו עם ישראל בזמן המשכן ובית המקדש לתת 'מחצית השקל' - כל אדם היה מצווה לתרום בכל שנה למקדש מחצית השקל לצורך קניית קרבנות ציבור. במצווה זו התחייבו כל הזכרים בישראל מגיל 20 ומעלה.
כספי מחצית השקל היו נגבים מדי שנה בחודשאדר, לקראתהשנה החדשה, המתחילה בניסן, ושימשו לתרומת הלשכה, המיועדת לרכישתקרבן התמיד וקורבנות ציבור נוספים שהוקרבו על גביהמזבח באותה שנה.
בשל המצווה להקריבקורבנות מכספי השנה החדשה, היו חייבים לאסוף את כספי מחצית השקל אלבית המקדש עדא' בניסן. לפיכך ביוםא' באדר שבכל שנה היהבית דין שולח שליחים להזכיר כי הגיע זמן מצוות מחצית השקל. החל מיוםט"ו באדר, שלושים יום לפניחג הפסח, היו עומדים גובים בכל קהילות ישראל, כפי המתואר במשנה במסכת שקלים:
בחמישה עשר בו – שולחנות היו יושבין במדינה. בעשרים וחמישה – ישבו במקדש. משישבו במקדש – התחילו למשכן.
בפירוש על אחד מפסוקימגילת אסתר[5] המופיע בתלמוד הבבלי, מוזכרת גביית מחצית השקל כחלק מנספורים:
אמרריש לקיש: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל. לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן "באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאיים".
במשנה מבואר שהסכום הנגבה השתנה במהלך הדורות:
כְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שׁוֹקְלִים דַּרְכּוֹנוֹת, חָזְרוּ לִשְׁקוֹל סְלָעִים, חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טְבָעִין, וּבִקְּשׁוּ לִשְׁקֹל דִּינָרִים
—משנה, שקלים פרק ב' משנה ד'
לדעת הרמב"ם[6] סיבת השינוי נעוצה בשינוי במטבע המקובל. לדעת הראב"ד הגזברים היו קובעים את הסכום בהתאם לגודלו של העם.
עם זאת, הסכום היה אחיד לכולם, כמבואר בתורה:
הֶֽעָשִׁיר לֹֽא-יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִֽמַּֽחֲצִית הַשָּׁקֶל
—שמות ל',טו
לזכר המצווה,תקנו חז"ל לקרוא אתפרשת שקלים בשבת הקודמת לראש חודשאדר. גם ההפטרות הנהוגות בשבת זו בקהילות ישראל השונות עוסקות בתרומת כסף לבית המקדש.
בתלמוד הירושלמי[7] מבואר שישנן שלוש דרגות בתחילת גיל החיוב: מתחת לגילי"ג שנים - אינו חייב כלל;קטן שאביו נתן עבורו מחצית השקל, נתחייב מכאן ואילך; בן י"ג עד עשרים שנים - חייב במחצית השקל, אבל לאממשכנים את נכסיו לצורך זה.
נשים פטורות ממצוות מחצית השקל.
במשנה בשקלים מובא שהכוהנים רצו לפטור עצמם ממצוות מחצית השקל, לאחר שהצביעו על סתירה בין הדין שקרבן מנחה המובא על ידי כהן איננו נאכל, והעובדה שקורבן העומר, הנקנה בדמי מחצית השקל נאכל, לפיכך ביקשו לפטור את עצמם מתשלום מחצית השקל. ואכן דעתרבי יהודה כך היא שהכוהנים פטורים, אמנם דעתו שכהן שרוצה להשתתף במצווה, הרשות בידו.
אמנם לדעתרבן יוחנן בן זכאי,חז"ל לא הסכימו עם פטור זה, בטענה שאינו דומה קורבן ששותפיו כוללים כהנים לקורבן ציבור המהווה ישות בפני עצמו. עם זאת, מפנידרכי שלום לא כפו את התשלום על כהנים שלא שילמו (משנה,מסכת שקלים,פרק א',משנה ד').
ערך מורחב –קולבוןשני אנשים ששקלו יחד שקל שלם למחצית השקל, נתחייבו להוסיף מטבע 'קולבון'. תוספת זו נועדה למנוע מההקדש הפסד עבור העמלה לפרוט את המטבע. בתלמוד ירושלמי הובאה דעת רבי מאיר שסבור שתוספת הקולבון היא חיוב מהתורה, ואינה שייכת כלל לעמלת פריטה (לדעתו במקרה שהיה צורך בפריטה, חייב ב' קולבנות אחד מהתורה והשני לפריטה).
בפרשת כי-תשא נזכרת תרומת מחצית השקל כאמצעי למימון בניית המשכן. בהמשך נאמר שם שבאמצעות מחצית השקל יצרו אתהאדנים במשכן. חז"ל (בבלי מגילה דף כט ע"ב) דרשו מהפסוקים שהיו שלושה סוגי תרומות במחצית השקל, לקרבנות, לאדנים ולבדק הבית. בירושלמי (שקלים א,א) נאמר שיש כח ביד חכמים לקבוע את השימוש שיעשה בשקלים.[4]
בימי הבית השני כספי מחצית השקל שימשו לקניית קורבנות ציבור, כגון קרבנותהתמידומוספין עם הנסכים, וכןמנחת העומר,שתי הלחם, ולחם הפנים, וכןקטורת הסמים, שהיו מקטירים בכל יום וביום הכיפורים. מאחר שקורבנות אלו נחשבים קורבנות ציבור, חייבה התורה לכל אחד מישראל שישתתף בקרבנות אלו.
ערך מורחב –קיץ המזבחהכספים שנותרו מהשנה הקודמת שימשו לקנייתקורבנות עולה שהוקרבו כאשר לא הייתה פעילות רבה במקדש, וזאת כדי שבכל עת יהיו קרבנות שקרבים על גבי המזבח.
פרק זה טעון עריכה. אנאתרמו לוויקיפדיהועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: נא לעשות סדר בחישובים!.
בזמן משה רבנו שם המטבע השלם היהשקל, והמצווה הייתה לתת מחציתו, הנקרא גם בקע (על שם שהשקל נבקע לשני חצאים). בזמןבית המקדש השני המטבע השלם נקראסלע, וערכו מחצית שקל של זמן משה רבנו.
משקל "מחצית השקל" בזמןמשה רבנו והמשכן, היה כסף במשקל של 160 שעורות, שהוא מחצית ממטבע השקל במשקל 320 שעורות. כל שעורה מוערכת ב-0.05 גרם, מה שעולה ל-16 גרם לשקל.
בימי בית שני, הוסיפו חכמי ישראל 20% למשקל השקל, והוא שקל 384 שעורות (19.2 גרם), ומחצית השקל עמד על כסף במשקל 192 שעורות.
מחצית השקל למקדש הייתה כ־2.3 אחוז מהשכר החודשי הממוצע בתקופת התלמוד. החישוב מבוסס על כך ששכר יומי ממוצע של פועל חקלאי היה בין 3 ל-4 דינרים, שהם בממוצע 672 פרוטות (בבא מציעא עז א). בחישוב חודשי, משכורת ממוצעת הייתה כ־87.5 דינרים (25 ימי עבודה בחודש, 6 ימי עבודה בשבוע) נמצא לפי זה שמחצית השקל השווה ל־384 פרוטות הייתה כ־ 2.3 אחוז מהשכר החודשי הממוצע בתקופת התלמוד.[דרוש מקור]
מחצית השקל שווה למשקל של 192 שעורים כסף צרוף.[8] משקל השעורה המקובל בהלכה הוא 1/20 (0.05) גרם. שווי גרם כסף נכון לכ"ט בשבט תשפ"א הוא 2.84 ש"ח.[9] החישוב לפי מחירסיטונאי וללאמע"מ הוא 27.26 ש"ח. עם זאת יש שכתבו לחשב בתוספת המע"מ,[10] שעולה ל-31.9 ש"ח.[11]
ערך מורחב –שקל צורי
בתקופת בית שני, החל מ־126/125 לפנה"ס, הטביעה העירצור מטבע שהפך למטבע החשוב בלבנט ב־180 השנים הבאות:השקל הצורי.[12] צור הייתה המקור העיקרי למטבעותכסף בארץ ישראל כמה מאות שנים קודם לשקל הצורי,[13] אך השקל הצורי הפך המטבע הבלעדי לתשלום חובות בבית המקדש השני בתקופת הטבעתו.[14] המטבע היה כה חשוב בעיני היהודים, אולי בזכות טהרת מתכתו ודיוק משקלו, שקביעתו כסטנדארט לתרומות קודש למחצית השקל העלימה עין מהסמלים הפגניים שעליו כגון האל הכנענימלקרת והנשר הסלאוקי.[15] במשנה מוזכר שכל השקלים המוזכרים בתורה הם שקלים צוריים:”אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף קצוב האמור בתורה – כסף צורי. ושל דבריהם – כסף מדינה.”.[16]
בתקופתהמרד הגדול הוחלף השקל הצורי בשקל ישראלי – עם פרוץ המרד בשנת 66 לספירה (לא קיימים שקלים צוריים מאוחרים משנת 65) הוטבעו מטבעות יהודיים בירושלים, שמשקלם ותכולת מתכתם שווים לשקל הצורי, ואף הכיתוב "ירושלים הקדושה" עליהם מקביל לכיתוב "צור הקדושה" ביוונית על מטבעות צור.[17]
בשל השימוש בשקל הצורי רבו באזור המקדשחלפנים, שהמירו את מטבעות עולי הרגל מהכסף המקובל בארצם למחצית שקל צורית.[דרוש מקור] בחפירות הכותל נמצאו מטבעות כסף צורי ששימשו למס מחצית השקל.[18]
.jpg)
אף שמצוות מחצית השקל בטלה מיום שחרב בית המקדש,[19] יש קהילות שנהגו לתת תרומה 'זכר למחצית השקל'. המנהג נזכר בספרהמרדכי, והרמ"א בהגהותיו לשולחן ערוך, הביא אף הוא מנהג זה והוסיף שהזמן לתת את מחצית השקל בכל שנה הוא ביוםתענית אסתר, קודםתפילת המנחה.[20] בערים מוקפות חומה כגוןירושלים, שפורים נחוג בהן ביום ט"ו אדר, נהוג לקיים מנהג זה בתפילת מנחה של יום י"ד באדר.
בספריאחרונים נחלקו מאיזה גיל יש לנהוג במנהג זה. יש שסוברים שרק מגיל כ' (20) שנה, ויש אומרים מגיל י"ג (13). גם בחיוב הנשים נחלקו הדעות. יש שכתבו שאף שהיו פטורות מהמצווה בזמן בית המקדש, מכל מקום בזמן הזה יתנו, שהרי אף בזמן בית המקדש נשים נותנות את הזכר למחצית השקל משום שיש בזה כפרה לנפש.[21]
מנהגים שונים קיימים בדבר הסכום שנהוג לתרום "זכר למחצית השקל":
בזמן בית המקדש מחצית השקל הייתה ניתנת על מנת לקנות בה קרבנות ציבור. את כספי "זכר למחצית השקל", נפסק במשנה ברורה שיש ליתן כצדקה לעניים, אולם פוסקים בני זמננו קבעו שעדיף לתת את מחצית השקל לבניית בתי כנסת, או למוסדות תורה[24]. לכתחילה אין לתת זכר למחצית השקל ממעותמעשר כספים.
גופים שונים, ביניהםמכון המקדש, מוכריםמטבעות מכסף בעלי משקל של מטבע מחצית השקל. הרווחים ממכירת המטבעות על ידי מכון המקדש הולכים למטרות המכון, ובכך נתינה זו מזכירה את מצוות נתינת מחצית השקל המקורית.
לדעת הרבישראל אריאל[4] מאז כיבוש ירושלים, התחדשה מצוות בנין המקדש. מאחר שמחצית השקל נועדה ביסודה לשם בנין המשכן והמקדש, הרי שבימינו חוזרת תרומת מחצית השקל לרמה של חיובדאורייתא. על כן יש לייעד את תרומת מחצית השקל להכנתכלי המקדש והתכוננות לחידוש עבודת הקורבנות.
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון:מחצית השקל |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף:מחצית השקל |
