מחבר של יצירהספרותית הוא האדם שכתב אותה, הסופר. המונח מחבר נוצר בתורת הספרות כדי להבחין בינה ובין המספר, שהוא פרסונה ספרותית המשמשת בתוך עלילת הסיפור או השיר (בשירה המספר קרוי "דובר").
מעבר להיותו האדם שברא את היצירה, אפשר לאפיין את המחבר לעומת הדמות הספרותית המחקה אותו, המספר. דמותו של המספר היא בעלת אופי ומאפיינים משל עצמה, ואלה אינם זהים בהכרח לאלה של המחבר. מחברים נוהגים לעיתים לשלב אלמנטיםאוטוביוגרפיים בדמותו של המספר, ולכן חשובה ההבחנה ביניהם. המספר יכול להיות גיבור העלילה, אך קורה לא פעם שדמותו אינה ברורה וחבויה בסיפור בגוף שלישי, לעיתים כמספר יודע כל. חילוץ דמותו של המספר עשויה ללמד גם על זהותו של המחבר, במיוחד בספרים שלא נודע מחברם. קריאה זהירה בספרי התנ"ך, למשל, יכולה ללמד על דמויות אחדות של מחברים ומספרים המעורבות ביצירת ספר אחד. (ראו עודלהלן).
ביצירות עיוניות, כספרי מחקר אומדע פופולרי לא קיימת בדרך כלל דמות מובחנת של מספר, והמחבר עצמו מוכר כמספר, כמוסר העובדות וכזה שמחווה דעתו לגביהן. בספרי אסופות ובכתבי עת המחבר עשוי להיות העורך, או העורכים, של האסופה.
שיטותביקורת המקרא השונות עסקו לעיתים בחילוץ דמותו של המחבר והמחבר המובלע וביצירת ההבחנה בינו ובין מספרי הסיפור. בספר דברים, למשל, מוצגמשה כמספר העיקרי, כשמרבית הספר היא נאומו האחרון קודם מותו. בחיבורו "מאמר תאולוגי-מדיני" עמדברוך שפינוזה על ההבחנה שיש לערוך בין המספר - משה, לבין המחבר - דמות שהמסורת אמנם ייחסה גם כן למשה אך זאת בניגוד לרושם המתקבל מקריאת הספר עצמו וההבחנה ההכרחית בין דמויותיהם של המספר והמחבר.
כמו כן, על פי ביקורת המקרא ספרים אחדים בתנ"ך נדמים כיצירה ספרותית אחת, אך בעצם משולבות בסיפור דמויות אחדות של מספרים, לפעמים כתוצאה של עריכה וכתיבה של מחברים אחדים.
