באיטימור נמצאו אומנם שרידים המעידים על התיישבות עוד בתקופת האבן, אך ההיסטוריה המתועדת קיימת רק מהמאה ה-15, מדיווחים סיניים אודות סחר עם האי. ביןהמאה ה-16 למאה ה-19 ניהלופורטוגל והולנד מאבק על השליטה באי שהגיע לסיומו ב-1859 בהסכםליסבון בו סוכם על חלוקת האי, כאשר החלק המזרחי,מזרח טימור, נשאר בידי פורטוגל כמושבה לכל דבר. הגבול סומן סופית רק בשנת1915.
מלבד תקופה קצרה של כיבושיפני במהלךמלחמת העולם השנייה, מזרח טימור המשיכה להיות מושבה פורטוגזית עד אמצעשנות ה-70 של המאה ה-20. ב-1974 התחיל בפורטוגל מהפך שנמשך כשנתיים, עד התייצבות השלטון עם בחירתו שלמריו סוארש מהמפלגה הסוציאליסטית לנשיאות המדינה ב-1976. כבר בשנת 1974 כשהחלה אינדונזיה לדרוש את השליטה בטימור הפורטוגלית נותקו הקשרים הדיפלומטיים בין פורטוגל ואינדונזיה מחוסר הסכמה לגבי עתידה של מזרח טימור.
בו זמנית התארגנו במזרח טימור תנועות פוליטיות. התנועה הפופולרית ביותר, "התנועה המהפכנית למען עצמאות מזרח טימור" (פרטילין), תנועת שמאל בהשראהקומוניסטית, פעלה לעצמאות המושבה. אינדונזיה ניצלה את חולשתה של פורטוגל, ותוך הצגת טענות שווא של איום קומוניסטי כביכול ממזרח טימור, ובעזרתן של ממשלותאוסטרליה וארצות הברית, שסיפקו לה נשק ותמיכה כלכלית בלתי מוגבלים, פלשה לתוך הטריטוריה ב-7 בדצמבר1975. הכיבוש האינדונזי של מזרח טימור נמשך עד1999 ובמהלכונהרגו בין רבע לשליש מהאוכלוסייה שמנתה כ-700,000 תושבים טרם פרוץ הקרבות. הכיבוש הגיע לסיומו רק אחרי שאינדונזיה נאלצה לוותר על הטריטוריה על רקע מהפך שלטוני בג'קרטה הבירה ובעקבות משבר כלכלי קשה שפקד את אינדונזיה ואת האזור כולו. באוגוסט 1999 נערךמשאל עם במזרח טימור שבו 78.5% מהאוכלוסייה הצביעו לטובת עצמאות. כעבור שנתיים של שלטון זמני של האו"ם הכריזה המדינה הקטנה על עצמאותה ב-20 במאי2002.
בראש המדינה עומדנשיא שנבחר לכהונה של חמש שנים בבחירות ציבוריות. תפקידו בעיקרו טקסי אך יש בידיו זכויות וטו חלקיות על חקיקת הפרלמנט. עם פרסום תוצאות הבחירות ממנה הנשיא את ראש המפלגה שזכתה ברוב הקולות (או מי שיכול לכונןקואליציה שתהווה רוב בפרלמנט) לתפקידראש הממשלה. ראש הממשלה עומד בראש מועצת המדינה (הקבינט). הפרלמנט הוא הפרלמנט הלאומי ויש לו בית אחד שחבריו נבחרים בבחירות ציבוריות לכהונה של חמש שנים. מספר חברי הפרלמנט יכול להשתנות מ-52 ועד 65. כיום, כתוצאה מכך שזאת הכהונה הראשונה של הפרלמנט מאז הקמתו, יש בו 86 חברים.
חוקת מזרח טימור מתבססת על החוקה שלפורטוגל. המדינה עדיין נמצאת בשלבי גיבוש והקמת מוסדותיה, וסובלת מחוסר יציבות.
ב-11 בפברואר2008 התרחש במדינה ניסיון הפיכה כושל ובמהלכו נורה ונפצע הנשיא,ז'וזה רמוס הורטה, חתןפרס נובל לשלום לשנת 1996. באותה עת אף נפתחה אש על שיירת ראש הממשלה,שנאנה גושמאו אולם הוא לא נפגע.[10] הפרלמנט במזרח טימור הכריז על מצב חירום במדינה למשך עשרה ימים, בעקבות ניסיון ההפיכה הודיעהאוסטרליה כי תשלח חיילים נוספים לחיזוק כוח השלום הנמצא במדינה.[11] ב-31 בדצמבר2012 יצאה המשלחת המדינית שלהאו"ם יחד עם כוח השמירה על השלום מהמדינה.
מזרח טימור שוכנת בחציו המזרחי של האיטימור, שבקצה המזרחי שלאיי סונדה הקטנים שבאינדונזיה. במדינה נכללת גםמובלעת קטנה (אוקוסי-אומנו) בחלקו המערבי של האי, וכן שני איים קטנים:אטאורו מצפון לדילי וג'אקו סמוך מעבר לקצה המזרחי של טימור. שטח המדינה 14950 קמ"ר, מן הקטנות ביותר באסיה.
חלק מפני השטח, בפנים האי, הרריים מאוד. הנקודה הגבוהה ביותר, הררמלאו, היא בגובה 2,963 מטרים מעל פני הים.
מזג האווירטרופי: חם ולח, כאשר כמעט כל המשקעים יורדים בעונה הגשומה.
איור מתוך קורס ללימוד פורטוגזית לדוברי טטום, שהתפרסם בעיתון במזרח טימור
אוכלוסיית מזרח טימור מונה כמיליון נפש. הערכות על גודל האוכלוסייה שונות מאוד זו מזו, בטווח שבין 800,000 ל-1.1 מיליון, נכון ל-2008. התושבים מתחלקים לכמה קבוצות אתניות, רובן אוסטרונזיות ומיעוטן פפואניות. כן קיימים צאצאים לנישואים בין הפורטוגלים לילידי המקום, ומיעוט קטן ממוצאסיני.
השפה העיקרית היאטֶטוּם,שפה אוסטרונזית. הניב של דילי, שיש בו השפעות ניכרות שלפורטוגזית, הוא הניב הרשמי. לצידה של הטטום משמשת כשפה רשמית גם הפורטוגזית, שהייתה אסורה בתקופת השלטון האינדונזי. עוד 15 שפות ילידיות מדוברות במדינה, וגם האינדונזית עדיין מצויה בשימוש, וכן האנגלית.
צבא מזרח טימור הוקם בשנת2001 מתוך ארגון הפניטיל ומאז הוא מגן על המדינה מאיומים חיצוניים. בשנת2006 צומצם כוחו של הצבא בחצי בגלל מחאות ציבוריות על תנאי מחיה לא הולמים.
650 חיילי הצבא הראשונים נבחרו מתוך 1,700 מועמדים. החיילים החלו באימוניהם ב-29 במרץ שלאותה השנה, וב-29 ביוני הוקם הגדוד הראשון של הצבא.
הצבא מורכב משני חילות:
חיל הרגלים – הכוח העיקרי של הצבא.הצי – מפעיל מספר סירות סיור בשטח הטריטוריאלי הימי של המדינה.חיל הרגלים מורכב משני גדודים וכוח ימי קטן מהווה את הצי. בצבא משרתים כיום כ-7,000 חיילים.
המשטרה הלאומית של מזרח טימור הוקמה במאי2002 על ידי האו"ם, לפני שמזרח טימור קיבלהריבונות, עם הכוח לספק ביטחון ומשפט, לשמור על החוק והסדר ברחבי הארץ וגם כדי לאפשר פיתוח מהיר של שיטור אמין, מקצועי וללא משוא פנים. כונני הגיוס נערכו בתחילת שנת2000, והטירונות הראשונה החלה ב-27 במרץ 2000, בחסות מינהל האו"ם במזרח טימור (UNTAET). ב-10 באוגוסט2001, המשטרה הלאומית של מזרח טימור הוקמה באופן רשמי, שהייתה אמורה לעבוד לצד ה-UNTAET, שהוא כוח האו"ם. בתחילה שם הארגון היה (East Timor Police Service (ETPS, מאוחר יותר שונה השם של המשטרה ל-Timor-Leste Police Service (TLPS), ולבסוף נקבע השם Policia Nacional de Timor-Leste (בתרגום חופשי: המשטרה הלאומית של מזרח טימור) שנשאר עד היום. המשטרה קיבלה את האחריות הבלעדית לכל נושאי השיטור במזרח טימור ב-10 בדצמבר2003. המשטרה מונה לפחות שלוש יחידות מיוחדות ב-PNTL: יחידת המילואים של המשטרה (לשעבר יחידת שירות לפריסה מהירה), יחידת משמר הגבול ויחידת ההתערבות המהירה (UIR).
עם קבלת עצמאותה, מזרח טימור הצטרפה אלהפיליפינים כמדינה השנייה בלבד באסיה בעלת רובנוצרי קתולי. על פי מפקד האוכלוסין שנערך במדינה בשנת 2010, 96.9% מהאוכלוסייה מגדירים את עצמם כקתוליים, בעוד 2.2% מגדירים עצמםאוונגליסטים/פרוטסטנטים ו-0.3% כמוסלמים. בעוד חוקת המדינה תומכת בחופש מדת ובהפרדת דת ומדינה, היא גם מכירה ב"השתתפותה של הכנסייה הקתולית בתהליך השחרור הלאומי".
