רפובליקת מדגסקר (במלגשית:Repoblikan'i Madagasikara, בצרפתית:République de Madagascar), בשמה הקודםהרפובליקה המלגשית, היאמדינת איים השוכנת באוקיינוס ההודי, מולמוזמביק שבדרום מזרחאפריקה. המדינה כוללת את האי מדגסקר, שהוא האי הרביעי בגודלו בעולם, וכן מספר רב של איים פריפריים קטנים יותר.
על פי תאורייתטקטוניקת הלוחות, האי מדגסקר היה שייך ליבשתגונדוונה, שנפרדה מהודו לפני כ-88 מיליון שנה, מה שגרם לצמחים ולבעלי החיים המקומיים להתפתח בבידוד. כתוצאה מכך, מדגסקר היא בעלתמגוון ביולוגי עשיר ביותר; מעל 90% מחיות הבר במדגסקר לא נמצאות בשום מקום אחר על פניכדור הארץ. המערכותהאקולוגיות המגוונות של האי וחיות הבר הייחודיות מאוימות על ידי חדירתה של האוכלוסייה האנושית הגדלה במהירות וכן על ידי איומים סביבתיים אחרים.
הראיותהארכאולוגיות הראשונות על התיישבות של בני אדם על מדגסקר היא בערך לשנת 2000 לפני הספירה. ההתיישבות האנושית של מדגסקר התרחשה בין 350 לפנה"ס עד 550 לספירה על ידיעמים אוסטרונזים שהגיעו על סירות קנים מבורניאו.
מדגסקר שייכת לקבוצת המדינות הפחות מפותחות, על פי האו"ם. מלגשית וצרפתית הן השפות הרשמיות של המדינה. רוב האוכלוסייה שומרת על אמונות מסורתיות של הנצרות. הכלכלה מתבססת עלתיירות אקולוגית וחקלאות, בשילוב עם השקעות גבוהות יותר בחינוך ובריאות, הם מרכיבים מרכזיים של אסטרטגיית הפיתוח של מדגסקר. השקעות אלה הניבו צמיחה כלכלית משמעותית, אך ההטבות לא היו מפוזרות באופן שווה בכל שכבות האוכלוסייה, מה שגרם למתחים של הגדלת עלות החיים מאידך ועל ירידה ברמת החיים בקרב העניים ובכמה חלקים ממעמד הביניים. נכון לשנת 2017, נחלשה הכלכלה עקב המשבר הפוליטי שהתקיים בין השנים 2009–2013, ואיכות החיים נותרה נמוכה עבור רוב האוכלוסייה.
המתיישבים הראשונים הגיעו למדגסקר במאה ה-4 לספירה מדרום-מזרחאסיה, בעיקר מאינדונזיה, כנראה דרךמזרח אפריקה. עם הזמן נדדו חלק מהמתיישבים לפנים האי כדי להתרחק מהסופות הטרופיות הפוקדות את החופים. מדגסקר מוזכרת לראשונה בהיסטוריה הכתובה במאה ה-7, כאשר הערבים הקימונמלי סחר לאורך החוף הצפון-מערבי של האי.
האירופאי שלזכותו נרשם "גילוי" מדגסקר (1500) הוא הקברניט הפורטוגלידיוגו דיאש, שראה את האי מספינתו לאחר שזו התפצלה מהצי שלפדרו אלוורש קברל שהיה בדרכו להודו (אותוצי מלחמתי גילה קודם לכן אתברזיל). בסוף המאה ה-17 הקימו הצרפתים נמלי סחר לאורך החוף המזרחי. בין השנים 1774 ל-1824 שימש האי כבסיס לשודדי ים. בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 הצליחו בני המֶרינה בעיקר בתקופת המלךראדמה ראשון ובסיוע יועציםבריטים לבסס את שלטונם בחלק ניכר של האי, ובכלל זה בחוף. ב-1817 נחתם הסכם בין שליט המרינה לבין המושל הבריטי שלמאוריציוס. ההסכם ביטל אתסחר העבדים, שהיווה חלק משמעותי מהכלכלה המדגסקרית ובתמורה הבטיחו הבריטים למדגסקר סיוע צבאי וכספי.
בשנת 1884 הסכימו הבריטים להפיכתה של מדגסקר למדינת חסות צרפתית[6], כחלק מתוכנית כוללת לחלוקה מחדש של האזור בין המעצמות האירופיות, שבמסגרתהזנזיבר (במאה ה-21, חלק מטנזניה) הועברה לידי הבריטים. בהתאם לכך דרשה צרפת ממלכת מדגסקר להיכנע תחת שלטון צרפת. בתחילה ניסתה מלכת מדגסקר לסרב[7], אולם לבסוף הסכימה לברית עם צרפת על פיה נמצאת האי תחת חסות צרפת[8]. בשנת 1894 התמרדו תושבי מדגסקר נגד השלטון הצרפתי, בתקווה שאנגליה תבוא לעזרתם[9] או שמסיבה אחרת הצרפתים לא יטרחו לדכא את המרד[10]. אולם הצרפתים יצאו לקרב וביולי 1895 השיגו ניצחון גדול על המורדים[11]. ב-1895–1896 הצרפתים כבשו את האי סופית והדיחו את מלכת המרינה האחרונה,רנוואלונה השלישית, מכיסאה והקימו אתקולוניית מדגסקר.
חיילים מלגשיים השתתפו במלחמת העולם השנייה בקרבות בצרפת,מרוקו וסוריה. כאשר צרפת נכנעה לפניגרמניה הנאצית, מדגסקר נשלטה בידי מושל שנותר נאמן לממשלתוישי. בפברואר 1942, בעקבות נפילת סינגפור בקרב סינגפור, עלה חשש בקרב בעלות הברית שמושל מדגסקר יאפשר ליפנים לפעול מהאי[13]. בעקבות זאת דרשה ארצות הברית מממשלת וישי התחייבות בכתב שיגנו על האי מפני כל ניסיון פלישה[14] וממשלת וישי נענתה לדרישה[15]. אולם באפריל 1942 הורעו היחסים בין ממשלת וישי ובנות הברית, לאחר שאוניות צרפתיות הועברו ליפנים. מושל מדגסקר הדיח את נאמני דה גול ממשרות בכירות באי, הגם שנטען שרוב התושבים היו מנאמני דה גול[16].
בחמישה במאי 1942 הבריטים תקפו את נמל דייגו סוארז וכבשו אותו[17] עד השביעי לחודש (מבצע Ironclad), כדי למנוע מהיפנים לכבשו. בהמשך מאי 1942 הודיעו בעלות הברית על העברת האי לידי כוחותצרפת החופשית שלדה-גול[18]. אולם בפועל רוב האי נותר בידי המושל מטעם ממשלת וישי. בתחילת יוני נעשתה פעולה לטיהור האי[19], אך גם היא לא סלקה מהאי את השליטה של וישי. בסוף יוני 1942 עלה אל האי כוח שלצבא דרום אפריקה[20].
בספטמבר 1942 חודשה הלחימה[21] וכוחות הברית התקדמו לכיוון הבירה תוך שהם כבשו את אמבניה ומאיונגה[22]. ב-16 בספטמבר 1942 ביקש מושל האי לפתוח במשא ומתן על מסירת האי לידי הבריטים[23], אולם הוא דחה את תנאי הפסקת האש שהוצעו לו[24] והלחימה נמשכה. ב-24 בספטמבר 1942 נכנסו כוחות הברית לבירת מדגסקר[25] והמושל הצרפתי מטעם וישי נמלט לפיאנארנצוה, בדרום האי, ממנה המשיך את הלחימה. פיאנארנצוה נכבשה ב-30 באוקטובר 1942[26] והלחימה נמשכה עד 8 בנובמבר 1942. מושל האי מטעם וישי נעצר והובא לדרום אפריקה[27].
ב-1947 דוכאה התקוממות עממית נגד השלטון הצרפתי אחרי חודשים של לחימה עזה.
ב-14 באוקטובר 1958 הוכרזה הרפובליקה המלגשית כחבל ארץ אוטונומי במסגרת הרפובליקה הצרפתית. ב-26 ביוני 1960 זכתה מדגסקר לעצמאות מלאה, בשם "הרפובליקה המלגשית".
מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש אמר כי הוא "מודאג מאוד משינוי השלטון הלא-חוקתי". הוא קרא לכל הצדדים "לפעול יחד כדי להגיע לפתרון של שלום למשבר המתמשך ולשורשיו". גם באיחוד האפריקני גינו את ההפיכה והודיעו אמש על השעיית מדגסקר מהארגון – כפי שפעלו ביחס למדינות אפריקניות נוספות שבהן התרחשו בשנים האחרונות הפיכות צבאיות, ובהן מאלי, בורקינה פאסו וגינאה. להשעיית מדגסקר מהארגון בן 55 המדינות עשויות להיות השלכות מדיניות משמעותיות, ובהן בידוד השלטון הצבאי החדש, כשברקע מצבה הכלכלי הרעוע של מדגסקר.[28]
פיליבר ציראנאנה (Tsiranana), נשיאה הראשון של מדגסקר, נבחר לנשיא ב-1960 בראש המפלגה הסוציאל-דמוקרטית. הוא התפטר מתפקידו במאי 1972, בתגובה להפגנות המוניות נגד ממשלתו והעביר את השלטון לידי הצבא. ב-1975 הוחזר השלטון האזרחי, ודידיה רצירקה (Ratsiraka) מונה לנשיא. ב-1976 שונה שם המדינה מ"הרפובליקה המלגשית" למדגסקר.
רצירקה עמד בראש משטרסוציאליסטי, שניהל מדיניות שלהלאמה ויצר מדינה ריכוזית מאוד. רצירקה הגביל את האופוזיציה ולא התיר לעיתונות לבקר את מהלכיו. הוא נבחר מחדש ב-1982 ושוב ב-1989. לאור התדרדרות המצב הכלכלי בתחילת כהונתו השלישית, ערך רצירקה רפורמות כלכליות, שבמסגרתן הפכה הכלכלה לליברלית יותר. רפורמות אלה לוו ברפורמה פוליטית, שביטלה את הצנזורה על העיתונות ואישרה את הקמתן של מפלגות נוספות. כוחה של האופוזיציה התגבר ורצירקה אולץ להתפטר ב-31 באוקטובר 1991. ב-1992 אושרה במשאל עם חוקה חדשה, ובבחירות שנערכו ב-1993 נוצח רצירקה בידיאלבר זאפי (Zafy), ממנהיגי האופוזיציה.
ב-1996 הפרלמנט הדיח את זאפי מתפקידו. בבחירות שנערכו ב-1997 התמודדו שוב רצירקה וזאפי, והפעם ניצח רצירקה, שעם כניסתו לתפקיד הצליח להעבירחוקה חדשה שמעניקה סמכויות נרחבות לנשיא. בבחירות 2001 התמודד מול רצירקהמרק רבלומננה (Ravalomanana). שני המועמדים טענו לניצחון בבחירות והתפתח משבר פוליטי שכמעט הגיע לידימלחמת אזרחים, עד שביולי 2002 רצירקה ותומכיו גלו לצרפת והותירו את הנשיאות בידי רבלומננה. ארבע שנים מאוחר יותר ניצח רבלומננה שוב בבחירות, אף על פי ששני מועמדי אופוזיציה עתרו נגד חוקיותן.
ב-16 במרץ 2009 בעקבות הפגנות רחוב רבות וצעדים שזוהו על ידי הפרשנים הפוליטיים כהפיכה צבאית, הנשיאמארק ראוואלומנאנה אולץ להתפטר. על ידי צו 001–2009 מ-17 במרץ 2009 הוא העביר את רסני השלטון לדירקטורט צבאי. הצבא העביר את כל סמכויות השלטון לידיאנדרי רג'ואלינה, שהוגדר כיושב ראש "הרשות העליונה הזמנית". בשנת 2010 אומצה חוקה חדשה במשאל עם, שתמכה במבנה הדמוקרטי והרב-מפלגתי שנקבע בחוקה הקודמת.[29] הרי רג'אונרימאמפיאנינה הוכרז כמנצח בבחירות לנשיאות 2013, אותן ראתה הקהילה הבינלאומית כהוגנות ושקופות.[30] בשנת 2018 נבחראנדרי רג'ואלינה לנשיא לאחר מחלוקת מול יריבו.[31]
הפגנות פרצו ברחבי המדינה ב-25 בספטמבר 2025 על רקע מחסור במים ובחשמל, ואלה התפתחו במהירות להתקוממות נרחבת יותר. הבית התחתון בפרלמנט הצביע בעד הדחת רג'ואלינה והצבא תפס את השלטון.[32][33][34] קולונל מישל רנדריאנירינה, שליטה החדש של מדגסקר, הצהיר כי הצבא ימשול במשך כשנתיים לצד ממשלה אזרחית זמנית, שלאחריה ייערכו בחירות כלליות.[35]
הכוחות המזוינים של מדגסקר (בצרפתית: Forces armées de Madagascar, במלגסי: Tafika Malagasy) הוא הצבא הלאומי של מדגסקר. הוא כולל שלוש זרועות עיקריות, ובהן (נכון ל-2012) צבא היבשה שמונה כ-12,000 חיילים, 500 חיילים בצי ו-500 חיילים בחיל האוויר. בנוסף קיימות יחידות עזר כגוןהז'נדרמנים.
בשנת 1985 השיקהחברת קוקה-קולה טעם חדש, שבו לא היה שימוש בתמצית וניל. בעקבות כך קרסה כלכלת מדגסקר, והתאוששה מהמשבר רק כאשר הטעם החדש נכשל, והווניל הוחזר לשימוש, כחלק מרכיבי המשקה.[דרוש מקור]
מדגסקר היא האי ה-4 בגודלו בעולם והמדינה ה-47 בגודלה בעולם. שטחה הוא 587,041 קמ"ר. המדינה שוכנת בין קווי הרוחב 12 דרום ו-25 דרום, וקווי האורך 44 מזרח ו-50 מזרח. מדגסקר התפצלה מהודו לפני כ-88 מיליון שנה, מה שאיפשר לצמחים ולבעלי חיים באי להתפתח בבידוד יחסי. לאורך החוף המזרחי מתפתל חלק ניכר מיער השפלה הטרופי הנותר של האי.
במדגסקר 3 רכסי הרים מרכזיים: הרי צרטננה (Tsaratanana) בצפון, הרי אנקרטה (Ankaratra) שבמרכז, והרי אנדינגיטרה שבדרום. ההר הגבוה ביותר, מרומוקוטרו (2,876 מ'), נמצא ברכס צרטננה. חופה המזרחי של מדגסקר צר מאוד, ובתוך הארץ מתנשאת רמה שעליה מצויים רכסי ההרים.
מדגסקר היהאי מבודד במשך כ-65 מיליון שנה והודות לבידוד זה התפתחה במדגסקרפאונה ייחודית, הכוללת מיניבעלי חיים אנדמיים.
עד הגעתם של בני האדם לאי לפני כ-1,600 שנים התקיימו במדגסקר בעלי חיים גדולים וייחודים, מהם שהתפתחו במהלך התקופה שמאז היפרדותה מהיבשת ואינם מצויים באפריקה, וכן מינים שחצו מאוחר יותר את מצר מוזמביק מאפריקה אל האי. בעלי החיים הייחודיים באי ממלאיםנישות אקולוגיות שונות. בעלי חייםאנדמיים רבים נכחדו מהאי מאז הגעת האדם. למרות זאת, ועל אף בירוא היערות באי, במדגסקר עדיין מצויים בעלי חיים מיוחדים רבים ומרבית המינים בה ייחודיים לה. מדגסקר היא אתרתיירות אקולוגית, ובה יותר מ-50 פארקים לאומיים ושמורות.
בסקרים שערכו באי מומחים בין השנים 1999–2010 נמצאו במדגסקר למעלה מ-615 מיני אורגניזמים חדשים: 41 יונקים, 385 מיני צמחים, 69דו-חיים, 61 זוחלים, 17 דגים ו-42חסרי חוליות[37]. בעלי חיים אנדמיים בולטים הם מיני הלמוריים, האיי-איי, הטנרק המצוי (יונק קטן ואוכל חרקים מקומי), מיניזיקיות ייחודיות, והפוסה, שהואטורף-העל המקומי. במדגסקר חיי מספר מיני עופות ייחודיים לרבות מינימסיטיים,כחלים קרקעיים ווונגיים והעוףקורול.
האי מדגסקר היה ככל הנראה לא מיושב עד הגעת המתיישבים הראשונים מדרום-מזרח אסיה לפני כאלפיים שנים. היו אלה דובריהשפות האוסטרונזיות והשפה המלגשית הנוכחית שייכת אף היא למשפחת השפות האוסטרונזיות. האוכלוסייה השחורה היא מאוחרת יחסית ובשנות האלפיים, רוב תושבי מדגסקר הם בני תערובת שלאוסטרונזים ושחורים אפריקאים. תושבי האזורים הגבוהים במרכז האי, כגון בנימרינה מתאפיינים בתווי פנים אסיאתיים (כמו רוב האינדונזים והמלזים) ואילו תושבי אזור החוף (côtiers) הם בעיקר ממוצא אפריקאי עם השפעות אוסטרונזיות וכן ערביות, הודיות ואירופאיות.
השפה המלגשית (על ניביה השונים) מדוברת על ידי רובם המכריע של תושבי מדגסקר כשפת אם (להוציא מהגרים הודים וצאצאיהם שמדבריםהינדי וגוג'ראטי כשפת אם). הצרפתית היא שפה רשמית לצד המלגשית ורבים מתושבי המדינה מבינים ודוברים אותה.
כמחצית מתושבי האי מאמינים באמונות אליליות מקומיות, וכמחצית מאמינים בנצרות. כמו מקומות רבים בעולם, גם במדגסקר יש שילוב של האמונות וקיום טקסים משולבים של אלילות ונצרות. חוץ מהם, כ-7% מתושבי האי מאמינים באסלאם (בעיקר בחלק הצפון מזרחי של האי) ועוד מספר אחוזים מאמינים בהינדואיזם.
