ארבע האסכולות הסוניות לא נחשבות ככתות אועדות נפרדות, מכיוון שהייתה הרמוניה רבה בין המלומדים מהאסכולות השונות במשך ההיסטוריה המוסלמית. ההבדל ביניהן הוא בפרשנות לחדית', איך מפרשים את דברי הנביא. בנוסף להן התפתח זרם מיסטי – הסופיות – אשר שם את הדגש על האהבה והכוונה שבעשייה, יותר מאשר על ההלכה עצמה.
האסכולה המאלכית קרויה על שם האימאםמאלכ בן אנס, שחי בעירמדינה. מאלכ נולד כעשור לאחר אבו חניפה, וישנם דיווחים שהם חיו באותו הזמן, ולמרות שמאלכ היה צעיר בהרבה, הכבוד ההדדי ביניהם ידוע. למעשה, אחד מהתלמידים החשובים של אבו חניפה, שעל תורותיו מבוססת הרבה מהאסכולה החנפית, למד גם ממאלכ.
האסכולה השאפעית קרויה על שם האימאםמוחמד אבן אידריס א-שאפעי, שלמד גם הוא אצל תלמידים של אבו חניפה ומאלכ, והיה לו כבוד רב לשניהם. א-שאפעי חי בין השנים 767–820, והיה המלומד הכי חשוב בעולם האסלאם. חשיבותו הייתה גדולה מאוד כיוון שהיה בן לשבט קורייש ומצד אביו הייתה לו קרבה למשפחת הנביא.
האסכולה החנבלית קרויה על שם האימאםאחמד אבן חנבל, שלמד עם א-שאפעי. אבן חנבל נחשב לבר סמכא במסורת המוסלמית וספר המסורות שלו, "מוסנד אחמד" (مسند أحمد), זוכה למעמד רם בקרב המוסלמים הסונים.
הסונים מאמינים כי לכל ארבע האסכולות יש את ההדרכה הנכונה, וכי ההבדלים ביניהן אינם ביסודות האמונה, אלא הבדלים דקים יותר בהלכה ובשיפוט, שהם תוצאה של החשיבה העצמאית של ארבעת האימאמים והמלומדים אחריהם. בגלל המתודולוגיות השונות בפרשנות ובהבנה של המקורות הראשוניים, הם הגיעו למסקנות שונות לגבי נושאים רבים. לדוגמה, ישנם הבדלים דקים בין שיטות התפילה בארבע האסכולות, אך ההבדל אינו גדול עד כדי כך שלא ניתן להתפלל יחד. למעשה, כל מוסלמי השייך לאסכולה אחת יכול להתפלל עם אימאם של אסכולה אחרת ללא בלבול.
