חבישת כובעים בעלי צורות שונות העשויים מחומרים שונים המתאימים לסביבתם, התקיימה לאורך ההיסטוריה. כובעים נמצאו בחפירות ארכאולוגיות[2], ציורי קיר ואיורים בספרים עתיקים. בתרבויות מסוימות כובע בעל שוליים מסמל סמל גברי כגון בציבור החרדי ובקרב קהילת האמיש בארצות הברית.[חסר מקור] יש אף נוהגים לחבוש את הכובע בשעתתפילה או טקסים דתיים אחרים כסמל לכניעה ולכפיפות כלפי האל.[חסר מקור]
כובעים נוקשים נוצרים באמצעות שימוש בתבנית ובעבודת יד. ראשית, האריג מרוכך על ידי אדים ולאחר התייבשותו מעצבים אותו לצורה הרצויה. אם האריג עדיין קשה מעצבים אותו על כמה תבניות.[חסר מקור]
לכובעי לבד דרגות שונות של קושי, התלויות בכמות הלקה אשר נמרחת על הבד. ישנם כובעי צמר הניתנים לקיפול ועל ידי הכנסתם לקופסתם הם חוזרים לצורתם המקורית.
כיוון שחישוק[דרושה הבהרה] הכובע צריך להיות קשה, קיימים כובעים עם קופסאות מיוחדות ששומרות על צורת החישוק כשהם לא בשימוש – הן בדרך כלל בצורתגליל ועשויות מקרטון.
כובעי בד רכים תפורים לרוב משכבת בד אחת או יותר, בהנחת גזרה על הבד וחתיכת החלקים ותפירתם ביד או במכונה. לעיתים מחזקים את התפירה בריבוי תפרים, שמקשים את התיתורה[3].
יש כובעים שצורתם מעין קערית הפוכה, בראשם עיגול בד ומסביבו מעין טבעת, הם נפוצים בתרבויות רבות כשהם תפורים[4], רקומים וארוגים.[חסר מקור]
כובעיםסרוגים ביד או במכונה, מאוד נפוצים. לתינוקות נוהגים לחבוש כובע סרוג[5], כדי להגן על ראשם ואוזניהם מקור. לחיילים סורגיםכובעי גרב, בצבע ירוק-זית או כחול כהה. גםנשים וגםגברים חובשים כובעי צמר סרוגים לחימום הראש. הכובעים עשויים בשלל צורות ודוגמאות ומשמשים גם קישוטאופנתי.
יש נשים שסורגות או תופרות כובעים לחולותסרטן[6], באנגלית הם נקראים Chemo hat או Chemo cap.
במשך הדורות שינו את צורות הכובעים, ואת המשמעות הסמלית שלהם. לעיתים לשם הסתרתשיער [בעיקר בקרב נשים] ולעיתים נוצרו בצורה שתאפשר להבליט מקטעי שיער. ברוב הדורות שלפניהמאה ה-20 היו צורות שונות[7][8] לכובעי הגברים ולכובעי הנשים. במאה ה-20 יש גם הרבה כובעים שמשמשים את כל המגדרים.
הפילאוס(אנ') היה כובעלֶבֶד מקורנן חסר־שוליים שהיה נהוג לחבוש בתקופתיוון העתיקה, באטרוריה, באיליריה, בפאנוניה ובאזורים הסובבים אותה, שאומץ מאוחר יותר גם ברומא העתיקה. במאה ה־5 לפנה"ס גרסתארד החלה להופיע ביוון העתיקה והיא הפכה לקסדה צבאית פופולרית. ה"פילידיון" היווני וה"פילאולוס" הלטיני היו גרסאות קטנות יותר, בדומה לכיפה.
גם בכתבי יד נוצריים מוקדמים יותר ניתן למצוא את הפילאוס כשהוא חבוש על ראשישלושת האמגושים, שהגיעו מהמזרח לבית לחם, כדי לסגוד לישו. הכובע נחבש בין היתר גם על ידי אריסטוקרטים ופקידים רמי דרג באירופה של ימי הביניים. עד המאה ה־12 הוא אומץ אפילו בקרב איכרים באנגליה, שחבשו אותו בניסיון לחקות את המעמדות הגבוהים. יש הסוברים כי מקורו של ה"פילס"(אנ') שחובשים כיום באלבניה ובקוסובו הוא בכובע הלֶבֶד שחבשו האיליריים הקדומים.
כברבעת העתיקה שימש הכובע להגנת ראש הלוחם. הכובע היה לרוב עשוימתכת ובצורתחרוט המסתיים בחוד. לפעמים הוא עוטר בנוצה או שיער. מלבד הבדלים בין קובעי החילות השונים, היו גם הבדלים בין קובעי היחידות השונות, כך שאפשר לזהותן בקלות בשעת קרב. לפעמים הוסיפו אוזניות להגנה על הרקות והאוזניים[9].
כובעי הבאולר (מגבעת גברים), יוצרו לראשונה במנצ'סטר על יד שני אחים ב-1849, ונחשבו לשיא באופנת הגברים בלונדון[10]. האחים חשבו למכור אותם לעובדי חברת הרכבות הבריטית, שבאותה תקופה עבדו בבוליביה[11]. כשהסחורה הגיעה לבוליביה הסתבר שייצרו אותם במידות קטנות מדי לראשים הבריטיים. ניסו תחילה למכור אותם לגברים הבוליביים, וכשזה לא צלח הפיצו שמועות בין נשות המדינה שזהו הכובע הכיאופנתי באירופה וככה נמכרו הכובעים לנשות בוליביה ומאז זה הפך לכובע הלאומי של המדינה.
החוקרת נעמי לובריך מעריכה שמקורותיו הקדומים של הכובע הם באימפריה האשורית, ומשם נפוץ הכובע המחודד ברחבי המזרח הקדום. משפחות הסוחרים מביןיהודי אשכנז, ששמרו על קשרי מסחר עם המזרח דרךאיטליה, החלו לייבא לאירופה פריטי לבוש שנמכרו לאריסטוקרטיה הנוצרית.[12]
במאה ה־12 נדמה היה כי אותו הכובע המחודד קונה אחיזה בכל רחבי אירופה, אך דווקא המפגש האלים בין המערב למזרח בזמןמסעי הצלב, הביא לירידת המוניטין שלו. במהלך הפוגרומים שביצעו הצליינים בקהילות יהודי גרמניה, החלו להופיע דימויים אנטי־יהודיים כאשר החלו לזהות את הכובע שחבשו היהודים עם היותם "רוצחי המשיח" ועם רגשי שנאה כלפיהם בשל "בוגדנותם". העובדה שמקורותיו של הכובע במזרח, סייעה אף היא לתעמולה האנטי־יהודית להציג את חובשי הכובע כאלמנט זר ומסוכן הנטוע בלב החברה הנוצרית. הסלידה של הנוצרים מחובשי הכובע, הכריעה בייחוסם של הכובעים לקהילות היהודיות.[12]
ב־1215 השתנו חיי היהודים ולבושם באופן דרמטי בעקבות החלטותועידת לטראנו הרביעית, בה נקבע כי על היהודים והמוסלמים החיים במדינות נוצריות להתלבש בצורה המבדילה אותם ממי שאינם יהודים. ייתכן וזאת גם הסיבה לעובדה שעיצוב כובעיהם של אנשי הכנסייה שונה. הכובע בעל הקצה המחודד שהיה בשימוש בכנסייה עד אז, זכה לקצה מחודד נוסף.[12]
ויכוח דתי בין מלומדים נוצרים (שמאל) ויהודים (ימין),חיתוך עץ של יוהאן פון ארמסשהיים,1483
הראשונה לאמץ את הכובע המחודד כסממן יהודי הייתה העיר ברסלאו, בשנת1266, המוכרת כיום כעירורוצלב שבמערבפולין. מחוקקי העיר קבעו שעל היהודים לענוד טלאי ו"לשוב ולחבוש את הכובע המחודד (Pileus Cornutus) המזוהה עם היהודים באזורים אלה, ושבחוצפתם הם חדלו לחבוש". ועידת וינה ב־1267, קבעה שבמדינות הגרמניות יתבטא השוני בכובע מיוחד, "הכובע היהודי", שהיה שטוח ועליו התנוסס מוט קטן עם כדור.[12]
הייתה זאת הדרך "לסמן" את יהודיהאימפריה הרומית הקדושה מהרוב הנוצרי. על הופעת "כובע היהודים" והתפתחותו לאורך המאות אנחנו יודעים בעיקר מציורים, שחלק ניכר מהם הופיע בכתב יד. את אחד האיורים המוקדמים ביותר של אותו "כובע מחודד" ניתן למצוא ב"קודקס מאנסה" מהמאה ה־12, הנחשב לקובץ השירה הגרמנית החשוב ביותר של ימי הביניים. סוסקינד מטרימברג מאויר שם כש"כובע היהודים" לראשו.[12]
גם מאוחר יותר כמו במאה ה־15 ניתן למצוא איורים כמו בחיתוך עץ של יוהאן פון ארמסשהיים מ־1483.
לכובעים שונים יש חלקים נוספים, כגון סרטים סביב כיפת הכובע,מצחייה במקום תיתורה, חוט הנקשר מתחת לסנטר ומחזיק את הכובע, או יריעת בד מאחור להגנת העור מהשמש, במקום מריחתקרם הגנה.
^Marian Corads en Gerda Klinkhamer, Haar en hoed vrouw, Haar en hoed man,Elseviers Kostuum Gids, 1984, Amsterdam/Brussel, 1984, עמ' 174-179, ISBN 9789010035066
^Albert Racinet, France, A separate tradion,Italy,A meeting at Fontainebleau, The early 18th Century, france - Germany-England, A promenadein the Bois de Boulonge, Tradional costumes 0fthe 1880s-Scandinavia,Germany, Switzerland, Slaves and Siberians, Poland,The Historical Encyclopedia of COSTUME, 1995, London: STUDIO Editions, 1988, עמ' 188,196,200,206,212,228,238,246,260,264,272,274, ISBN 978-0816019762.(באנגלית)
^מלחמה,לכסיקון מקראי, תל אביב: דביר, תשל"ו, עמ' 526.(בעברית)