מבצע וֶלְוֶטָה הוא כינוי למבצעי הבאת מטוסיספיטפייר מצ'כוסלובקיה לישראל בעיצומה שלמלחמת העצמאות. המטוסים הגיעו לארץ בשני גלים עיקריים, בספטמבר (ולווטה 1), ובדצמבר (ולווטה 2) 1948.
עדההפוגה השנייה סבלחיל האוויר הישראלי מנחיתות לעומת חילות האוויר של מדינות ערב. בתחוםמטוסי הקרב התבסס החיל תחילה על מטוסיאוויה S-199, גרסה צ'כית, נחותה מהמקור, של המסרשמידט 109 הגרמני. מטוס זה היה לא אמין בצורה יוצאת דופן, ורבים ממטוסי ה'אוויה' של חיל האוויר הישראלי יצאו מכלל פעולה במהלך הקרבות ובתאונות. למעשה, מטוס זה נקנה רק בלית ברירה, בשל הטלתאמברגו נשק למזרח התיכון. במהלךההפוגה השנייה של המלחמה נחתמה עסקה נוספת (לאחרמבצע בלק) עם צ'כוסלובקיה, במסגרתה נרכשו 50 מטוסי קרב מדגםספיטפייר, תמורת 23,000דולר לכל מטוס (כמה מאות אלפי דולרים בערכי ימינו). מטוסים אלה נותרו בצ'כוסלובקיה לאחר שזו צורפה אלהגוש המזרחי, דבר אשר הכתיב הצטיידות בנשק סובייטי. השלטונות של צ'כוסלובקיה אף אפשרו לנציגי חיל האוויר לבחור את המטוסים שיחפצו לקנות, מתוך אלה שברשות הצ'כים.[2]
על ארגון המבצע הופקדו איש המח"ל המהנדס והטייססאם פומרנץ וטייס המח"ל מדרום אפריקהבוריס סניור. המטוסים נאספו מכל רחבי המדינה ורוכזו בבית חרושת למטוסים בקונוביצה (Kunovice), שם עברו בדיקה והוכשרו על ידי פומרנץ. הצ'כים התכוונו לפרק את המטוסים ולשולחם בארגזים ליוון ומשם לישראל דרך הים, אך לאור הדחיפות בבניית כוח אווירי, הוחלט להטיס חלק מהמטוסים לישראל. מכיוון שטווח הטיסה לישראל מקונוביצה הוא כ-2,500 קילומטרים ואילו טווח הטיסה הרגיל של הספיטפייר הוא כ-700 קילומטרים בלבד, ברור היה כי המטוסים יצטרכו לנחות ולתדלק בדרך. לצורך כך הגיעה ישראל לסיכום עםיוגוסלביה לשימוש בשדהניקשיץ' שבמונטנגרו, בסמוך לגבול עםאלבניה (כונה על ידי צה"ל שדה "יורם"), השדה הדרומי ביותר שהיה בנמצא. סוכם עם היוגוסלבים כי הם לא יספקו דלק למטוסים וכי לא יהיה כל מגע בין הישראלים לבין המקומיים. כיוון שגם הטווח מניקשיץ' לישראל היה גדול מדי, ביצע פומרנץ שיפורים ושינויים במטוסי הספיטפייר. פורק מהם כל הציוד העודף, כולל חלק ממכשירי הקשר, הותקנו בהם מכלי דלק חיצוניים ששימשו במקור את מטוסי המוסטנג. את הציוד והנשק שהוסר מהספיטפיירים ארזו ושלחו לישראל במטוסנורדואין UC-64A נורסמן. בנוסף, מהמטוסים הוסר כל סימן מזהה של צ'כוסלובקיה.
נקבע כי בשלב הראשון יטוסו מצ'כוסלובקיה לישראל שישה מטוסים אותם יטיסו פומרנץ, סניור,סיד כהן, ג'ק כהן, נפתלי (טוקסי) בלאו ומודי אלון. מכיוון שהמטוסים היו נטולי מכשירי קשר וניווט נקבע שיובילםמטוס תובלהסקיימאסטר, שבמידת הצורך יצניח סירות וציוד הצלה לטייסים שייאלצו לנטוש מעל הים. במסגרת הציוד נכללו גם משחותשיזוף "ולווטה", שעל שמן נקרא המבצע כולו. בנוסף לכוחות האוויר הוציאחיל הים שתי ספינות לפטרול בדרך וספינה נוספת הועמדה בכוננות. מטוסקרטיס C-46 קומנדו ו-DC-3 דקוטה השתתפו אף הם במבצע לצורך איתור ניצולים.
ב-24 בספטמבר1948 נשלח מטוס ה'סקיימאסטר' לניקשיץ', ובאותו יום יצאו ששת ה'ספיטפייר'ים מקונוביצה. בהגיעם לניקשיץ' נחתו חמישה מהמטוסים בהצלחה, אך בלאו שכח להוריד אתכן הנסע ומטוסו נפגע קשה בעת הנחיתה.
ב-27 בספטמברהמריאו חמשת המטוסים הכשירים בהובלת הסקיימאסטר, בדרכם לישראל. מודי אלון ובוריס סניור נאלצו לבצענחיתת חירום ברודוס לאחר שהדלק במטוסיהם אזל. הם נעצרו בידי היוונים ונחקרו, אך סירבו להסגיר את מסלול טיסתם. שני המטוסים הוחרמו לטובתחיל האוויר היווני שהשתמש בהם במהלךמלחמת האזרחים ביוון, ושני הטייסים שוחררו לאחר כשבועיים. שלושת ה'ספיטפייר'ים הנוספים הצליחו לנחות בשלום ברמת דוד.[2]
סאם פומרנץ, שחזר לצ'כוסלובקיה, הכין עוד 15 מטוסים לטיסה ארוכת טווח. המטוסים חולקו לשנימבנים, ונקבע שיתלוו אליהם שני מטוסי תובלה. בין הטייסים במבנה הראשון היו מפקד המבנהג'ורג' ליכטר,מוטי הוד (פיין), ויליאם (ביל) פומרנץ, סאם פומרנץ בעצמו, אלכסנדר ('סנדי') ג'ייקובס ואהרן ('רד') פינקל. בקבוצה השנייה היו טייסי מח"ל ודני שפירא. המטוסים במבנה הראשון המריאו ב-15 בדצמבר אך נאלצו לשוב עקב תנאי מזג אוויר קשים. ב-18 בדצמבר המריאו שוב, אך גם הפעם נאלצו לחזור בשל סופת שלגים. מטוסיהם של ביל פומרנץ וסאם פומרנץ אבדו, ולאחר מכן נודע כי ביל נאלץ לבצענחיתת אונס 160 מייל מצפון לשדה 'יורם' ממנה שרד אך מטוסו נשרף, ואילו סאם נהרג בהתרסקות מטוסו בהרים.
ב-19 בדצמבר המריאו 12 ספיטפיירים מצ'כוסלובקיה ליוגוסלביה, וגם הפעם חולקו לשני מבנים של ששה מטוסים כל אחד. המבנה הראשון כלל את ליכטר, הוד, שפירא, ג'ון מקלרוי (McElroy), ארנולד רוך (Ruch) וסיזר דנגוט (Dangott) והמבנה השני את ג'ק כהן, ג'ייקובס, בלאו, פינקל, ויליאם ('ביל') שרודר (Scheroder) ופיליפ ('פיל') מרמלשטיין, כל המטוסים נחתו בהצלחה. בניקשיץ' נצבעו המטוסים בצבעי חיל האוויר הישראלי. אחד המטוסים הושבת בשל תקלה טכנית. ב-22 בדצמבר (יום תחילתו שלמבצע חורב), המריא לישראל המבנה הראשון בן חמישה מטוסים (הטייסים: ליכטר, דנגוט, רוך, שפירא ופיין), מטוסו של רוך נאלץ לשוב חזרה לאחר תקלה במנועו ואילו האחרים נחתו בשלום. ב-26 בדצמבר המריא המבנה השני בן שישה מטוסים (בין הטייסים: כהן, רוך, בלאו, מרמלשטיין ורלף סינקלר (Sinclair)) ונחת בישראל בשלמותו. מכיוון שהמטוסים החדשים לא היו חמושים, בהתקרבם לישראל התלווה אליהם, לשם הגנתם בחלקה האחרון של הדרך, מטוס קרב מדגםP-51 מוסטנג שלטייסת 101. ב-30 בדצמבר המריא מיוגוסלביה לישראל המטס האחרון של שני מטוסי ספיטפייר נוספים, מוטסים על ידי שרודר וג'ייקובס ומלווים במטוסקרטיס C-46 קומנדו.
מטוס 'סקיימאסטר' שנשלח לצ'כוסלובקיה להביא את ציוד הספיטפיירים נתקע לאחר שאחד ממנועיו הושבת. כיוון שכך, מטוסDC-3 דקוטה הוביל את הציוד לניקשיץ' ומשם נשלח על ידי מטוסי קרטיס 'קומנדו' לישראל.
המטוסים והטייסים אשר השתתפו במבצע נטלו חלק במבצע חורב, בו לראשונה, הרבה בזכות אותם מטוסים, הושגה עליונות אווירית מובהקת על ידי חיל האוויר הישראלי. כאשר נסתיימה המלחמה, והדחיפות פחתה, הוטענו המטוסים שנותרו בצ'כוסלובקיה, לאחר שפורקו והוכנסו לארגזים, על ספינות, והגיעו לישראל בהפלגה.
בעיר ניקשיץ' שבמונטנגרו, נחנכה ב-3 ביולי 2024 האנדרטה להנצחת המבצע.[3]
| מבצעי צה"ל במלחמת העצמאות | ||
|---|---|---|
| ראשית המלחמה | שמואל •השמד •נזלת •חסידה | |
| תוכנית ד' | נחשון •הראל •יבוסי •חמץ •יפתח •מטאטא •מכבי •כיתור •יובל •ברק •גדעון •בן עמי •מדינה | |
| פלישת צבאות ערב | קלשון •בלק •תינוק •נמל •בן נון א' •בן נון ב' •ארז •פלשת •יצחק •יורם | |
| קרבות עשרת הימים | אנ-פאר •ברוש •דקל •דני •בתק •קדם •מוות לפולש | |
| ההפוגה השנייה | שוטר •גי"ס •אבק •משלט 219 •ולווטה | |
| תום המלחמה | יואב (אגרוף •ההר •יקב •משה) •חירם (יעל) •שמונה •לוט •אסף •חורב (משלט 86 •עוג'ה •התחלה •חיסול •עוז •רפיח) •ייצוב •עובדה | |