 | |
| לידה | 1950 (בן 75 בערך) |
|---|---|
| מדינה | ישראל |
| השכלה | אוניברסיטת תל אביב |
  | |
מאיר שניצר (נולד ב-1950) הואמבקר אמנות,עיתונאי,פובליציסט ומחברספריםישראלי.
שניצר למד בחוג לקולנוע וטלוויזיה שלאוניברסיטת תל אביב, ולאחר לימודיו עבד בסינמטק תל אביב ושימש כאיש יחסי־הציבור של חברת "סרטי נח", של בני הדודיםמנחם גולן ויורם גלובוס. בשנת1980 היה ממייסדי המקומון התל אביבי "העיר" לצדחנוך מרמרי. הוא שימש כעיתונאי ומבקר קולנוע, כעורך מוסף "הארץ", כסגן עורך ה"העיר", ומבקר הקולנוע של העיתון "חדשות". במאי מונה 1988 לעורך "העיר", תפקיד בו שימש עד1990[1].
לאחר מכן החל לבקרסרטי קולנוע במדורים שונים במקומונים "העיר" ו"כל העיר", בתחנת הרדיו "קול ישראל" ובעיתונים "הארץ" ו"מעריב", שם עסק בביקורת סרטים ותוכניות טלוויזיה במשך עשרים שנה[2]. טוריו העיתונאיים בעיתון "מעריב" התפרסמו גם באתר האינטרנטnrg של העיתון. בשנת1994הוציא לאור שניצר את ספרו "הקולנוע הישראלי", לקסיקון סרטי קולנוע ישראליים[3].
שניצר נודע בעקבות עתירה לבג"ץ שהגיש ב-1988, בעת שכיהן כעורך "העיר", נגדהצנזור הצבאי הראשי, שידועה כ"בג"ץ שניצר". בעתירה זו יצאו שניצר והעיתונאיאלוף בן נגד החלטת הצנזורה לאסור פרסום כתבה שהכילה קטעים שעסקו בביקורת אודות תפקודו של ראש "המוסד" ועיתוי החלפתו. העתירה, שהייתה הפעם הראשונה שבה עמד היקף סמכותו של הצנזור הצבאי הראשי לביקורת שיפוטית, התקבלה על ידי שופטי בג"ץ[4][5].
שניצר זכה לפרסום גם עקב פרשה בה הפך לקורבן התקף זעם שלדודו טופז, שבמהלכה שבר טופז אתמשקפיו של שניצר בעקבות ביקורת חריפה שכתב האחרון על תוכניתו של טופז בשנת1995[6]. לאחר המקרה תבע שניצר את טופז וזכה בפיצוי של 62,500 שקלים.
כמבקרקולנוע נודע שניצר בקשיחותו הרבה ובדרכו המסוגננת לקטול סרטים.
בנובמבר 2012, כחלק מתהליך רכישת "מעריב" על ידישלמה בן צבי, פוטר שניצר מהעיתון, יחד עם עובדים נוספים[2].זמן קצר לאחר פיטוריו נמנה, יחד עם אחדים ממפוטרי "מעריב", עם ראשוני השבועון החדש, "סופהשבוע". באוקטובר 2021 סיים את תפקידו כמבקר הקולנוע של "מעריב".[7]
| מיזמיקרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט:מאיר שניצר |