 | |
| לידה | 28 בנובמבר1926 ירושלים,פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה | 26 באפריל2009 (בגיל 82) |
| מקום קבורה | בית הקברות היהודי בהר הזיתים |
| מדינה | ישראל |
| השכלה | |
| פרסים והוקרה | פרס א.מ.ת. (2004) |
  | |
הרבמאיר בניהו (28 בנובמבר1926,כ"ב בכסלותרפ"ז –26 באפריל2009,ב' באיירתשס"ט) היה חוקר ההיסטוריה של הקבלה והשבתאות, חוקרהפזורה הספרדית של חכמי וגאוני עדות המזרח, וחוקר הספרות הרבנית במזרח ובאיטליה. בתקופה מסוימת כיהן כרב שכונת רוממה בירושלים.
הרב מאיר בניהו נולד בירושלים לרביצחק נסים. אחיו הוא השר וחבר הכנסת לשעברמשה נסים. בניהו למד בבית הספר "דורש ציון", בישיבת קול תורה ובבית המדרש למורים "מזרחי". הוסמך כרב שכונה. בזמן לימודיו בסמינר הודיע לורקטורהאוניברסיטה העברית, פרופ'שמחה אסף, שהוחלט לקבלו כתלמיד באוניברסיטה.
מצעירותו התמחה בקריאת כתבי-יד עתיקים ובפענוח שמות המחברים, תקופתם ועניינם. בשל כך שהה באוניברסיטאות ובספריות בעולם ועסק בפענוח כתבי-יד ומסמכים. מתוך כך נתוודע אל אישי מדע, בהם פרופ'שאול ליברמן, פרופ'ססיל רות, פרופ'סאלו בארון ופרופ'אלכסנדר מרכס.
בניהו קיבל דחייה משירות בצה"ל. בתחילה נדחה גיוסו לבקשת הרבבן ציון חי עוזיאל מכיוון שבניהו כיהן בתקופת הגיוס כרב שכונת רוממה בירושלים. נטען שבהמשך נדחה גיוסו לבקשתיצחק בן-צבי שרצה אותו לידו בעבודה על כתבי יד[1], אולם מצה"ל נטען שהדברים אינם קשורים ובניהו שוחרר בגלל היותו רב[2]. בעקבותשאילתה שליצחק בן-אהרן בסוף1957, מדוע בניו של הרב ניסים לא גויסו לצבא, וביקורת ציבורית בנושא[3], עלתה כוונה לגייס את בניהו לצבא, אולם הגיוס נדחה לבקשתו של יצחק בן-צבי שהיה אזנשיא מדינת ישראל ובמקום זאת הוקדם גיוסו של אחיו הצעירמשה נסים[4].שר הביטחוןדוד בן-גוריון טען בכנסת שבניהו לא גויס כיוון שהוא שימש כרב שכונה במקביל לעבודתו במכון לכתבי יד[5].
בעודו תלמיד החל מפרסם מאמרים בהיסטוריה יהודית. את מאמרו הראשון, על קברו שלשמואל הנביא, פרסם בשנת תש"ג, בגיל 17. ספרו הראשון "זמרת הארץ" לר'יעקב בירב, על פרשת המלחמות בין פחת דמשק ובין מושלטבריה, הוציא לאור בגיל 19. רבים ממאמריו פורסמו בביטאון"סיני" שלמוסד הרב קוק, שמייסדו ועורכו, הרבי"ל מימון, קירב את מאיר בניהו הצעיר ועודד אותו לכתוב ולפרסם.
יחד עםיצחק בן-צבי, ייסד את "המכון לחקר קהילות ישראל במזרח התיכון" (לימים "מכון בן צבי"). תחת ניהולו התרחב המכון וקשר קשרים נרחבים עם גופים העוסקים בחקר ההיסטוריה היהודית. במסגרת המכון ריכז בניהו אוסף עשיר, ראשון וייחודי של ספרים, כתבי-יד, תעודות וצילומים לאלפים של מקורות היסטוריים נדירים שליקט. תחת ניהולו הפך המוסד גם למכון להכשרה של סטודנטים, שקיבלו זו הפעם הראשונה עידוד להתמחות בחקר תולדות ישראל במזרח התיכון. נוסף על כך יזם וערך את "ספונות: ספר שנה לחקר קהילות ישראל במזרח", העוסק בחקר תולדות ישראל. ט"ו כרכי "ספונות" יצאו לאור בעריכתו (א-ז בשיתוף עם יצחק בן-צבי).
בתקופה שבה ניהל בניהו את מכון בן צבי הגיע לישראלכתר ארם צובא מחלב, והועבר למכון בן צבי. הכתר שבידי המכון כיום אינו הכתר השלם. יש הטוענים שבניהו אחראי להיעלמות החלק החסר של הכתר, כחלק ממספר ספרים ייחודים שנעלמו ממכון בן-צבי בתקופת ניהולו של המכון[6].
בשנת 1965 קיבל תוארדוקטור לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית בירושלים על חיבורו "ספר תולדותהאר"י". העבודה נעשתה בהדרכתם שלגרשום שלום ויצחק בער.
בשנות ה-70 הוזמן בניהו לשמש מרצה לתולדות עם ישראל באוניברסיטת תל אביב ושימש גם חוקר ב"מכון לחקר התפוצות" של האוניברסיטה.
החל משנת תשמ"ה שימש גם כראש מכון המחקר ובית ההוצאה של "יד הרב נסים". במסגרת זו פורסמו והוהדרו 90 ספרים, 6 כרכים של ספר הזיכרון לרב נסים, וכן 15 כרכים של כתב העת "אסופות", העוסק בכל תחומי המחקר שלמדעי היהדות.
ברשותו של פרופ' בניהו הייתה ספרייה גדולה ובה מאות רבות של כתבי-יד, ספרים עתיקים ונדירים, תעודות ומסמכים בעלי ערך היסטורי, שאסף או רכש במסעותיו בארץ ובעולם. בניהו אישר למכון לצילומי כתבי-יד עבריים, בספרייה הלאומית, לצלם, ועל ידי כך להנגיש לציבור, חלק ניכר מכתבי-היד שברשותו.
את מאמריו ניתן לזהות על פי סימון המילהשל אותה היה מצמיד למילה הבאה ולא מפרידה כנהוג, או הכינוי "כתובי יד" לכתבי יד.
בניהו פרסם עשרות ספרים ומאות מאמרים ומבואות היסטוריים לספרים. מחקריו פורסמו, בין היתר, בבימות בארץ ובעולם, כגון:תרביץ, ציון, קריית ספר, קובץ על יד, מיכאל ועוד. רבים ממחקריו תרם בניהו עבורספרי יובל וזיכרון שיצאו לכבוד אישי מדע שונים, בהם הפרופסוריםשמחה אסף,גרשום שלום,יצחק בער,סאלו בארון,שאול ליברמן,שלמה סימונסון,זלמן שזר,יצחק בן-צבי,ישעיהו זנה ואחרים.
מחקריו של בניהו מתמקדים בעיקר בארצותאגן הים התיכון ועוסקים במגוון תחומים:ביבליוגרפיה,תולדות ההלכה וספרות השו"ת,קבלה,פולקלור,תפילה,פיוט, ושאר מחקרים מתחומי תולדות עם ישראל.
עבודתו הספרותית כוללת: חיבור ספרים, ההדרה והוצאה לאור בדפוסי צילום של חיבורים קדומים נדירים בצירוף מבואות מקיפים. במאמרים רבים פרסם בניהו תעודות או אגרות חדשות שהיו ספונות עד אז בכתבי יד. בניהו שיחזר במחקריו אירועים שונים ונעלמים, והביא להארתן של פינות חבויות בהיסטוריה.
מחקריו שופכים אור על רבים מחכמי ישראל, הן כהרחבה על אישים שהיו ידועים עד אז והן כחשיפה של חכמים עלומים ו"נידחים" שהובאו לקדמת הבמה הודות למחקרו.בשנתתשס"ד זכה פרופ' בניהו בפרס א.מ.ת על מפעלו המחקרי.
בניהו נפטר בירושלים ונטמן בהר הזיתים. הותיר אחריו את רעייתו, סנדרה, וחמישה ילדים.
לאחר פטירתו יצא לכבודו ספר זיכרון הכולל בתוכו כחמישים מאמרים במכלול הנושאים של מדעי היהדות מפרי עטם של גדולי החוקרים. עורכי הספר הם הפרופסוריםיוסף קפלן,משה בר-אשר,יהודה ליבס, ומשה עסיס:ספר זיכרון להרב פרופ' מאיר בניהו, שני כרכים (כרך א - מחקרים בתלמוד, בהלכה, במנהג ובתולדות עם ישראל; כרך ב - מחקרים בקבלה ובמחשבת ישראל, בספרות, בשירה בפיוט ובתפילה מוקדשים לזכרו של הרב פרופ' מאיר בניהו מנוחתו כבוד), ירושלים:אוניברסיטת תל אביב,המרכז לחקר התפוצות,הוצאת כרמל ויד הרב נסים, תשע"ט.
כמו כן פרסם למעלה מ-290 מאמרים הפזורים בקבצים שונים.
