השערה מקובלת מייחסת את הגילוי הראשון של מאוריציוס למלחיםערביים ומלאיים במאה ה-10, אך אין לכך הוכחות מוצקות. הפורטוגזים גילו את האי ב-1505, אך לא הקימו בו בסיס של קבע. ההולנדים גילו את האי ב-1598 כשסופה אילצה שייטת ספינות הולנדיות שהייתה בדרכה לאיי התבלינים לסטות לנתיב דרומי יותר. ההולנדים נחתו על האי ונתנו לו את השם "פרינס מאוריץ ואן נאסאו-איילאנד" (Prins Maurits van Nassaueiland), על שם הנסיךמאוריץ, נסיך אורנז' (או בשמו בלטינית - מאוריציוס) לבית נאסאו, העוצר (בהולנדית stadthouder – ראש המדינה) של הולנד. בשנת1638 התיישבו הולנדים באי כשכוונתם לנצל את עצי ההובנה יקרי הערך שבו ולגדל בקר ותבלינים. לשם כך הובאועבדים ממדגסקר, אך אוכלוסיית המתיישבים הקטנה שמנתה בשיאה כ-100 הולנדים וכמה מאות עבדים לא הצליחה להתבסס באי. אסונות טבע דוגמתציקלונים, מחלות בקר ובצורות אילצו את ההולנדים לנטוש את האי כמה פעמים, וב-1710 עזבו את האי לתמיד. בתקופתם הושמדו כמהמינים של בעלי חיים מקומיים. הדודו (Raphus cucullatus), סוג של עוף גדול מסדרת היונאים שהיה חסר יכולתתעופה, הוא דוגמה ידועה למין שהוכחד במהלךההתיישבות ההולנדית.
חמש שנים אחרי שעזבו ההולנדים, תבעוהצרפתים בעלות על האי. הם שינו את שמו ל"איל דה פרנס" (Isle de France). המתיישבים הצרפתים הראשונים הגיעו ב-1721, ובעזרת עבדים הקימו מטעים שלקנה סוכר שהפכו את האי לקולוניה צרפתית משגשגת. בסוףהמאה ה-18 התגוררו באי קרוב ל-60,000 אנשים, רובם עבדים. בדצמבר1810, במהלךהמלחמות הנפוליאוניות, כבשוהבריטים את האי. בחוזה פריז הועברה הבעלות על האי לבריטניה, ושמו הצרפתי, "איל דה פרנס", חזר להיות מאוריציוס.
הבריטים שלטו באי עד1968, אך נשמרו באי השפה, המסורת והחוקים שהיו בו בתקופת השלטון הצרפתי. בשנת1835 בוטלה העבדות במאוריציוס ובעלי חוות קנה הסוכר הגדולות, שהיו תלויים בכוח אדם זול, שכרו את שירותיהם של עובדים הודיים (המכוניםקולים). בתמורה להתחייבות לעבודה אצל מעסיק אחד במשך 10 שנים, התחייב המעסיק לדאוג לשכר, ללינה ולתשלום הנסיעה הביתה של העובד. בתחילה לא היו תנאי חייהם של העובדים ההודים שונים בהרבה מתנאי חייהם של העבדים אותם החליפו, אך בהדרגה שופר מצבם וזרם העובדים מהודו לא פסק. מ-1834 עד 1910, שאז הופסק מנהג יבוא העובדים, עברו באי כ-450,000 עובדים מהודו כשמתוכם 150,000 המשיכו למקומות אחרים. התוצאה הייתה שינוי דרמטי במבנה הדמוגרפי של אוכלוסיית האי. כבר ב-1871 היוו ההודים 68% מהאוכלוסייה, ואחוז זה נשאר דומה עד ימינו. צאצאי המתיישבים הצרפתים, שהיו האליטה הכלכלית והפוליטית של האי, איבדו את הכוח הפוליטי כשהחוקים אפשרו לכל האוכלוסייה להצביע. המתחים הבין עדתיים גרמו מדי פעם לפרוץ מהומות, שבהן היו גם הרוגים. המהומות הגיעו לשיאן לקראת הכרזת העצמאות ב-1968, ובמהלכן נאלץ הצבא הבריטי להתערב על מנת להרגיע את הרוחות.
מאוריציוס קיבלה עצמאות מבריטניה ב-12 במרץ1968. ראש הממשלה הראשון של מאוריציוס היהעורך דין ממוצא הודי, סר סיווסאגור ראמגולם (Seewoosagur Ramgoolam), ראש מפלגת העבודה של מאוריציוס. מאוריציוס הייתה אחת מממלכות חבר העמים הבריטי, ומלכת בריטניהאליזבת השנייה נשאה בתפקיד מלכת מאוריציוס, ומינתה מושלים כלליים מבין תושבי האי. בבחירות שבאו אחרי העצמאות התחזקה המפלגה הרדיקלית ה"תנועה המיליטנטית של מאוריציוס", ובסופו של דבר זכתה לרוב בבחירות, ומנהיגיה הנהיגו את מאוריציוס במשך רוב התקופה מאז. ב-1992 שונה המשטר לרפובליקה בתוךחבר העמים הבריטי.
מאז סוף המאה ה-20 מאוריציוס היא דמוקרטיה יציבה, וכלכלתה מבוססת על שירותים פיננסיים, הייטק,חקלאות (בעיקר קנה הסוכר) ותיירות משגשגת.
נשיא מאוריציוס נבחר אחת לחמש שנים על ידי האספה הלאומית, הפרלמנט של מאוריציוס. בפרלמנט יש 70 חברים, מתוכם 62 חברים הנבחרים ישירות בהצבעה עממית המתקיימת מדי 4 שנים במאוריציוס, וכ-8 חברים נוספים הממונים על ידי בית המשפט העליון על מנת להבטיח ייצוג לכלל השבטים. הנשיא נבחר על ידי הפרלמנט לקדנציה בת 5 שנים. בראש הפרלמנט עומדים ראש הממשלה ומועצת השרים.
על פימדד הדמוקרטיה, מאוריציוס היא המדינה היחידה באפריקה, שמוגדרת כ"דמוקרטיה מלאה".
מאז קבלת עצמאותה ב-1968, מאוריציוס התפתחה מכלכלה המבוססת על חקלאות בשכר נמוך לכלכלה מגוונת בשכר בינוני, עם מגזרים תעשייתיים, כספיים ותיירותיים גדלים. במשך רוב התקופה, הצמיחה השנתית עמדה על 5% עד 6%. ההישג המצוין משתקף בגידול בתוחלת החיים, בירידה בתמותת התינוקות ובפיתוח תשתיות.
מאוריציוס שוכנת על חלק מארכיפלגאיי מאסקרן(אנ'), שכולל מספראיים באוקיינוס ההודי, מזרחית למדגסקר. ארכיפלג איי מאסקרן כולל גם כמה איים שאינם כלולים במדינת מאוריציוס. האי הגדול ביותר במדינה הואהאי מאוריציוס, המשתרע על פני כ-1,865 קמ"ר.[7] זהואי געשי. במרכזורמה שגובהה נע בין 270 ל-730 מ' מעלפני הים. ההר הגבוה ביותר עליו הוא הר פיתון דה פטיט ריווייר נואר (piton de la petite riviere noire), השוכן בדרום-מערב האי וגובהו 826 מ'. חופיו של האי מוקפים ברובם בשוניות אלמוגים. האי השני בגודלו במדינת מאוריציוס הוא האירודריג, ששטחו 104 קמ"ר.[7]
מאוריציוס מאופיינת באקלים טרופי. בהתאם, אין בה הבדלי אקלים משמעותיים במהלך השנה ואין בה תקופות יבשות וגשומות מוגדרות. מזג האוויר נעים במהלך כל השנה. הקיץ, שהוא התקופה החמה, ולרוב גם הגשומה יותר, מתחיל בנובמבר ונמשך עד אפריל. החורף, שהוא לרוב יבש יותר, מתחיל במאי ונמשך עד אוקטובר. בקיץ הטמפרטורות הממוצעות הן 27מעלות צלזיוס באזור החוף ו-22 במישור המרכזי. בחורף הטמפרטורה הממוצעת באזור החוף יורדת לממוצע של 22 מעלות ולכ-18 מעלות במישור המרכזי.
אין-במאוריציוס שפה רשמית (דה יורה) אם כי השפה השלטת היא האנגלית, וכן הצרפתית (דה פקטו) שמצויה בשימוש נרחב ביותר, אף-על-פי שצרפת איבדה את שליטתה על האי לפני כ-200 שנה. שפה נפוצה נוספת היאשפה קריאולית (וכ-28% מהתושבים המעורבים מגדירים אתמוצאם האתני כ"קריאולים") ייחודית למאוריציוס, עם השפעות של לשונות אירופאיות, אסיאתיות ואפריקאיות. לשונות נוספים הנהוגים בפי צאצאי העובדים שהובאו מהודו (המהווים כ-67% מתושבי האי מאוריציוס), מבנגלדש (כ-2% מכלל תושבי האי) ומסין (כ-3% מתושביה) בפרט על-ידי הבריטים הן השפה ההינדית וניב של השפה הבנגלית.[8][9] בשל כך, בין המועדים הנחגגים על האי מאוריציוס הואיום הגעת ההודים.
